נצרות

בודאי שיש קשר בין מצב רוח לביטחון עצמי, ככל שמצב הרוח טוב יותר, כך יש יותר כח לחיות, להתקדם, לעשות ובטחון עצמי.
לא הבנתי משאלתך מדוע אתה מאוכזב מהמעבר לעבודה, האם זה מבחינה דתית? מבחינה אחרת?

בכל מקרה אני מברך אותך שתצליח ותתקדם ותסתדר בכל מה שתרצה, אתה וחברך.

רבי יהושע בן קרחה, ככל הנראה לצערו, היה ידוע כמתווכח גדול עם הנוצרים. גם לגבי הסנה מספר לנו המדרש שהוא נשאל וענה ל"גוי", תשובה שמלמדת קצת גם תפיסתו את נושא הויכוחים- "שאל גוי אחד את רבי יהושע בן קרחה- מה ראה הקב"ה לדבר עם משה מתוך הסנה? אמר לו, אילו מתוך חרוב ושקמה כך היית שואלני? אלא להוציאך חלק אי אפשר. למה מתוך הסנה ללמדך שאין מקום פנוי ללא שכינה אפילו סנה". נראה שיש בדברי רבי יהושע בן קרחה שתי תשובות על השאלה... הראשונה היא תשובה שנראית "מתחמקת" אולם בהחלט יתכן שיש בה עומק רב והשניה היא תשובה ישירה יותר.

תשובתו השניה של רבי יהושע בן קרחה נראית פשוטה יותר להבנה- הקב"ה התגלה למשה בסנה דווקא כדי ללמדך שאפילו בסנה, הנמוך כל כך, שרויה שכינה. גם בקוצים, בברקנים, במקומות ובדברים הפחות טובים שבעולם הקב"ה שוכן, מופיע ומנהיג. יתכן ויש כאן התעמתות ישירה עם התפיסה הגויית של "אל טוב ואל רע" או לפחות זו שטוענת שהקב"ה לא מתגלה בחלקים הפחות טובים של העולם. גם שם, מגלה לנו הסנה דרך רבי יהושע בן קרחה, השכינה שורה. התשובה הראשונה מצריכה יותר הבנה, במבט ראשון אפשר היה לומר שיש כאן תשובה מוטרדת, כלומר רבי יהושע בן קרחה אומר לגוי, מה העניין לשאול, אם זה היה חרוב הרי לא היית שואל, אז למה סנה זו שאלה? זו סתם הטרדה. אולם נראה שבעומק התשובה ניתן להשוות אותה לתשובה השניה. הרי הקב"ה נמצא בכל מקום, החל מחרובים ושקמות ועד לסנה הקטן... אז מדוע אתה שואל על הסנה? בניגוד לתשובה השניה יש בכך מעט לעג על הגישה של הגוי- למה הקב"ה שוכן בחרובים אתה מבין ואילו למה הוא שוכן בסנה לא? הקב"ה שוכן בכל העולם כולו, מנהיג את העולם כולו, מהגדול ועד הקטן. אתה אולי סבור שאתה מבין מדוע הוא שוכן בגדול ולכן אתה שואל על הקטן... אולם עצם ההבנה שלך היא טעות, כי כלפי הקב"ה אין הבדל בין חרוב לבין סנה ושריית השכינה בשניהם היא נס גדול.

למידע ידיעתי זה לא מדרש, המקור הוא בסיפורים של הרב זווין-

הרב זוין - סיפורי חסידים, הוצ' אברהם ציוני, תל אביב 1963 ע' 123

חכמים קובעים שכל ישראל צריכים להתפלל לכיוון מקום אחד, כל מי שמחוץ לארץ ישראל, מתפלל לכיוון ארץ ישראל, בארץ ישראל מתפללים לכיוון ירושלים ובירושלים לכיוון בית המקדש, כך שכל ארונות הקודש שלנו מכוונים, בעיקרון, לכיוון ירושלים. אולם לא תמיד זה אפשרי, מבחינת המבנה של הבניין וכדומה... ולעיתים קרובות יש סטיות קלות בכיוון. אם הארון בכיוון הנכון באופן כללי ורק איננו מכוון בדיוק, יש להתפלל לכיוון ארון הקודש. פעם גם הייתי בכנס רבנים שהיה בבית מלון, בלי ארון קודש והקיר שאליו התפללנו היה ב"כיוון" אבל בסטיית זווית מסויימת מירושלים, היה שם הרב יעקב אריאל והוא ביקש מכל הרבנים לפנות את הקיר, כלומר- להישאר סכמטית עם המבנה של הבניין ולא להיות ב"זווית". בכל מקרה, אם כל הקהל מתפלל לכיוון אחד, גם אם אתה סבור שיש להתפלל לכיוון אחר, עדיף לשמור על הכיוון של הקהל ולא להיות בכיוון שונה מכולם.