אתרוג אוצר בית דין

תשובה:

בשלב ראשון נתאר את הרעיון העומד אחרי "אתרוג אוצר בית דין" כדי שהתשובה תובן.
על פי ההלכה אסור לעשות מסחר בפירות שביעית. כלומר- אסור למכור אותם למישהו אחר כדי להרוויח כסף. לאדם היה מותר, מהתורה, רק לקטוף לעצמו אתרוג ולעשות בו שימוש...
במשנה מופיע תיאור של כלי שנקרא אוצר בית דין, על פי הרעיון הזה מי שמגדל את הפירות הוא בית הדין, והחקלאים הם שליחיו. במקרה כזה לבית הדין יהיה מותר "לחלק" את הפירות או את הירקות ולגבות עליהם את עלות העבודה.

מה שעושים בדרך כלל בבתי דין של אתרוגים (שבהם יש ערך גבוה מאוד לכל פרי ואי אפשר סתם לקבוע ש"קילו עולה 5 ש"ח"), הוא לחלק את העלות שעולה לתחזק את הפרדס לכמות האתרוגים המקובלת ואז לקבוע כמה רמות מחיר... נניח שלוש רמות. במקרה כזה מוכרים את האתרוג בקופסה סגורה כדי שאנשים לא "יבחרו" אתרוג מה שיהפוך את זה למכירה של ממש (הוא בוחר אתרוג ואז משלם לפי מה שמצא...). משתדלים בחלוקת הרמות במחיר תכסה את עלות הפעלת הפרדס על פי החלוקה, נניח שמכרו 1000 אתרוגים ב20 ש"ח, 1000 ב50 ו1000 ב1000, זה נותן את הסכום הכללי שעולה הפרדס לשנה.

בתיאור שתיארת נראה שיש שתי בעיות-
א) כמה רמות מחירים, מה שהופך את זה דומה יותר ויותר למכירה...
ב) קופסה שקופה לחלוטין שמאפשרת גם היא בחירה... ואז בודאי נוצר מצב שאנשים בודקים את האתרוג היטב ומשלמים את "שוויו" וזו בעיה...

לכן נראה לישאסור לקנות כך אתרוג לארבעת המינים.
על פי כמובן שאתרוג "אוצר בית דין" בתפזורת גם לא נכון לקנות.