איך בכלל אפשר לשמור לשון הרע
הרב יניב חניאיגכסליותשפג07/12/2022
שאלה:
כשאני חושב על כך, אני בכלל בכלל לא מבין איך אפשר לשמור על הלכות לשון הרע. זה נראה כמו משהו מטורף שאי אפשר לעמוד בו, מלבד כמה הזויים... האם יש איזו דרך להתחיל להבין את הענין שלח הלכות לשון ואיך לשמור אותן?
תשובה:
זו שאלה ממש ממש חזקה...לפני לא מעט שנים כתבתי על זה מאמר... אשמח שתקרא אותו, ואם יש שאלות נוספות אחר כך, אשמח לענות...
המלחמה האישית בלשון הרע (shoresh.org.il)
תשובות נוספות בנושא-
איסור אוננות ?
טוב, זה פחות או יותר כל התורה כולה על רגל אחת...
בקצרה- איסור אוננות נלמד ממעשה ער ואונן, בספר בראשית, שם כתוב שהקב"ה המית אותם, וזה נחשב לחטא חמור.
למרות שיש דעות שלא מחמירות עד כדי חטא דאורייתא בזה (יש ראשונים שמקלים בחומרת החטא), אז התשובה היא כן, יש ציווים קשים בתורה... וחלקם אפילו קשים מאוד. יש אנשים שקשה להם הענין של משכב זכור, יש אנשים שקשה להם ציווים על רגשות, יש כאלה שמאוד מתקשים לשמור ריחוק מעריות וכדומה- אולם התורה מצווה על דברים קשים.
באוננות, ספציפית, יש המון נפילות, אולם מי שמצליח ל"צאת" מזה, הרבה פעמים רואה שזה אפשרי.
ושוב, אין ספק שבימינו מחמירים בזה מאוד, אולי קצת יותר מידי בתיאור החומרה.
אין איסור מין אוראלי מתרי"ג מצוות, זה מופיע בגמרא, אבל בוודאי איננו מתרי"ג מצוות שנמנים כתרי"ג.
טוב, זה פחות או יותר כל התורה כולה על רגל אחת...
בקצרה- איסור אוננות נלמד ממעשה ער ואונן, בספר בראשית, שם כתוב שהקב"ה המית אותם, וזה נחשב לחטא חמור.
למרות שיש דעות שלא מחמירות עד כדי חטא דאורייתא בזה (יש ראשונים שמקלים בחומרת החטא), אז התשובה היא כן, יש ציווים קשים בתורה... וחלקם אפילו קשים מאוד. יש אנשים שקשה להם הענין של משכב זכור, יש אנשים שקשה להם ציווים על רגשות, יש כאלה שמאוד מתקשים לשמור ריחוק מעריות וכדומה- אולם התורה מצווה על דברים קשים.
באוננות, ספציפית, יש המון נפילות, אולם מי שמצליח ל"צאת" מזה, הרבה פעמים רואה שזה אפשרי.
ושוב, אין ספק שבימינו מחמירים בזה מאוד, אולי קצת יותר מידי בתיאור החומרה.
אין איסור מין אוראלי מתרי"ג מצוות, זה מופיע בגמרא, אבל בוודאי איננו מתרי"ג מצוות שנמנים כתרי"ג.
סובל נורא מocd
זו שאלה קשה וחשובה מאוד והתייחסתי לה כאן כמה פעמים בעבר. בכל פעם במקרה אחר. לא רק תפילין, אלא כניסה לשירותים לשעות ארוכות, ניקיון הגוף, חזרה על פסוקים בתפילה שוב ושוב וכדומה... זו תופעה ידועה שיש בה סבל עצום למי שסובל ממנה.
אני יודע שמה שאענה זה קשה ולא פשוט ליישום, אבל מהעבר למדתי שהיטה הזו עובדת. אולי היחידה שעובדת, בלי טיפול פסיכולוגי של ממש...
בעבר זה עבד לי עם אנשים כמה וכמה פעמים. עד שהיתי תקופה שאמהות היו מפנות אלי אחת את השניה... נהייתי קצת מומחה לOCD ברמה החלשה. לא זו שמתריכה טיפול פסיכולוגי. אבל עבר מאז קצת זמן. את השיטה מצאתי בזמנו בתושבה של הסטייפלר כמדומני...
השיטה בגדול בנויה על סמכות של ממש. כלומר- סמכות רבנית. הרעיון שהרב "לוקח על עצמו" את החטא. אתה מקבל על עצמך שאתה מניח תפילין פעם אחת. מכוון פעם אחת נוספת, וזהו!! בשום צורה אתה לא מכוון שוב, או בודק.. או משהו כזה. פעם אחת מניח, פעם אחת בודק. ואז מוריד או ממשיך להתפלל (מבחינתי הלכתית מספיק לומר עם התפילין רק קריאת שמע, דקה וזהו).
אם זה לא היה מונח כמו שצריך, או אם לא יצאת ידי חובה. אז הרב (במקרה הזה אני), לוקח על עצמו את האחריות. כשתבוא לעולם הבא וישאלו אותך למה התפילין לא היו במקום ביום הזה, תשלח "אותם" אל הרב.
וצריך לעמוד בזה- כלומר- אתה ממש מקבל על עצמך שאתה מניח פעם אחת, מכוון פעם אחת. וזהו, לא נוגע יותר בשום פנים ואופן. צהניסיון שלי זה עובד. ראיתי שהרב קנייבסקי (האבא, נדמה לי, לא הרב שליט"א), אמר דברים כאלה לאנשים שנתקעו בשירותים עם ניקיון עצמי. הוא אמר להם לנגב שלוש פעמים, וזהו, לא לבדוק יותר, לא לדעת יותר. וזה עבד להם.
אז זו השיטה-
אתה מניח תפילין פעם אחת, מכוון פעם אחת, ולא בודק יותר. לא נוגע יותר. אם אתה רוצה, תוריד את התפילין אחרי כמה דקות ספורות... ואם יש בעיה- הרב לוקח את זה על עצמו.
מנסיוני- זה עובד בסוף.
בהצלחה רבה
זו שאלה קשה וחשובה מאוד והתייחסתי לה כאן כמה פעמים בעבר. בכל פעם במקרה אחר. לא רק תפילין, אלא כניסה לשירותים לשעות ארוכות, ניקיון הגוף, חזרה על פסוקים בתפילה שוב ושוב וכדומה... זו תופעה ידועה שיש בה סבל עצום למי שסובל ממנה.
אני יודע שמה שאענה זה קשה ולא פשוט ליישום, אבל מהעבר למדתי שהיטה הזו עובדת. אולי היחידה שעובדת, בלי טיפול פסיכולוגי של ממש...
בעבר זה עבד לי עם אנשים כמה וכמה פעמים. עד שהיתי תקופה שאמהות היו מפנות אלי אחת את השניה... נהייתי קצת מומחה לOCD ברמה החלשה. לא זו שמתריכה טיפול פסיכולוגי. אבל עבר מאז קצת זמן. את השיטה מצאתי בזמנו בתושבה של הסטייפלר כמדומני...
השיטה בגדול בנויה על סמכות של ממש. כלומר- סמכות רבנית. הרעיון שהרב "לוקח על עצמו" את החטא. אתה מקבל על עצמך שאתה מניח תפילין פעם אחת. מכוון פעם אחת נוספת, וזהו!! בשום צורה אתה לא מכוון שוב, או בודק.. או משהו כזה. פעם אחת מניח, פעם אחת בודק. ואז מוריד או ממשיך להתפלל (מבחינתי הלכתית מספיק לומר עם התפילין רק קריאת שמע, דקה וזהו).
אם זה לא היה מונח כמו שצריך, או אם לא יצאת ידי חובה. אז הרב (במקרה הזה אני), לוקח על עצמו את האחריות. כשתבוא לעולם הבא וישאלו אותך למה התפילין לא היו במקום ביום הזה, תשלח "אותם" אל הרב.
וצריך לעמוד בזה- כלומר- אתה ממש מקבל על עצמך שאתה מניח פעם אחת, מכוון פעם אחת. וזהו, לא נוגע יותר בשום פנים ואופן. צהניסיון שלי זה עובד. ראיתי שהרב קנייבסקי (האבא, נדמה לי, לא הרב שליט"א), אמר דברים כאלה לאנשים שנתקעו בשירותים עם ניקיון עצמי. הוא אמר להם לנגב שלוש פעמים, וזהו, לא לבדוק יותר, לא לדעת יותר. וזה עבד להם.
אז זו השיטה-
אתה מניח תפילין פעם אחת, מכוון פעם אחת, ולא בודק יותר. לא נוגע יותר. אם אתה רוצה, תוריד את התפילין אחרי כמה דקות ספורות... ואם יש בעיה- הרב לוקח את זה על עצמו.
מנסיוני- זה עובד בסוף.
בהצלחה רבה
הלכות נדה
לא בדיוק הבנתי מה הכוונה "מרגיש שאני נתקל", אבל אני מניח שהכוונה שזה יותר קשה ממשהו אחר.
לפני הכל, כמובן שחשוב להדגיש שלא בכל המצוות אנחנו מרגישים נעימות וכמובן שאנחנו לא שומרים רק מה שמובן או ברור לנו. כמעט להיפך, אם היינו מבינים הכל ויודעים הכל, הרי שזה אומר שהתורה אנושית לגמרי ולא גבוהה משכלנו שלנו, ומה הטעם לשמור משהו שהוא אנושי לחלוטין? כך שאנחנו שומרים הכל, כמובן, אבל לא רק "שומרים" אלא גם מזדהים ומבינים שהכל חכם ואלוקי ועליון גם בלי ההבנה שלנו.
זה נכון שיש מעט הבדל בין דברים שהם מהתורה לבין גזירות חכמים, ששם אנחנו מצפים יותר להבין את הרקע לגזירה, אולם גם כאן ההבנה הבסיסית ביותר היא שחכמי התורה, לדורותם, וקבלת עם ישראל את הגזירות מלמדים על כך שיש כאן חכמה אלוקית גדולה, שבסופו של דבר טובה לנו יותר מכל דבר אחר.
וכפי שכתבתי, דווקא ההבנה שמדובר כאן על משהו גדול יותר מאיתנו מקלה על השמירה, כי לא היינו רוצים לעבוד ולשמור דברים שהם "בני אדם", כמונו.
לגבי עצם העניין- בדיני נידה יש לא מעט חומרות וגזירות שהצטברו, בגלל חומרות העניין והקלות הגדולה שבה אפשר "ליפול" ולחטוא בענין הזה. מדובר, כידוע, על היצר הכי חזק של האדם, על נסיונות יום יומיים ועל משהו שמצריך שמירה מיוחדת. לכן חכמים (ובמקרה מסויים, לא חכמים אלא בנות ישראל לדורותיהן) קבעו גזירות שונות שעניינם להרחיק את החטא בנושא הכל כך חשוב והכל כך קשה לשמירה הזה.
הענין של האמבטיה לא קשור לזה- זה פשוט ענין טכני של איך מתנקים ותיאורטית אם יוכח אחרת, ניתן יהיה להמתין גם פחות... אבל דינים אחרים בנידה קשורים לזה.
אני די חושב שרבים שחשים שהדינים הללו "מרתיעים אותם", מרגישים ככה בגלל שיש להם בעיה עם התערבות הלכתית בדבר שהוא כל כך "אינטימי", ואישי. ושם הדברים שכתבתי בתחילה כן מועילים.
לא בדיוק הבנתי מה הכוונה "מרגיש שאני נתקל", אבל אני מניח שהכוונה שזה יותר קשה ממשהו אחר.
לפני הכל, כמובן שחשוב להדגיש שלא בכל המצוות אנחנו מרגישים נעימות וכמובן שאנחנו לא שומרים רק מה שמובן או ברור לנו. כמעט להיפך, אם היינו מבינים הכל ויודעים הכל, הרי שזה אומר שהתורה אנושית לגמרי ולא גבוהה משכלנו שלנו, ומה הטעם לשמור משהו שהוא אנושי לחלוטין? כך שאנחנו שומרים הכל, כמובן, אבל לא רק "שומרים" אלא גם מזדהים ומבינים שהכל חכם ואלוקי ועליון גם בלי ההבנה שלנו.
זה נכון שיש מעט הבדל בין דברים שהם מהתורה לבין גזירות חכמים, ששם אנחנו מצפים יותר להבין את הרקע לגזירה, אולם גם כאן ההבנה הבסיסית ביותר היא שחכמי התורה, לדורותם, וקבלת עם ישראל את הגזירות מלמדים על כך שיש כאן חכמה אלוקית גדולה, שבסופו של דבר טובה לנו יותר מכל דבר אחר.
וכפי שכתבתי, דווקא ההבנה שמדובר כאן על משהו גדול יותר מאיתנו מקלה על השמירה, כי לא היינו רוצים לעבוד ולשמור דברים שהם "בני אדם", כמונו.
לגבי עצם העניין- בדיני נידה יש לא מעט חומרות וגזירות שהצטברו, בגלל חומרות העניין והקלות הגדולה שבה אפשר "ליפול" ולחטוא בענין הזה. מדובר, כידוע, על היצר הכי חזק של האדם, על נסיונות יום יומיים ועל משהו שמצריך שמירה מיוחדת. לכן חכמים (ובמקרה מסויים, לא חכמים אלא בנות ישראל לדורותיהן) קבעו גזירות שונות שעניינם להרחיק את החטא בנושא הכל כך חשוב והכל כך קשה לשמירה הזה.
הענין של האמבטיה לא קשור לזה- זה פשוט ענין טכני של איך מתנקים ותיאורטית אם יוכח אחרת, ניתן יהיה להמתין גם פחות... אבל דינים אחרים בנידה קשורים לזה.
אני די חושב שרבים שחשים שהדינים הללו "מרתיעים אותם", מרגישים ככה בגלל שיש להם בעיה עם התערבות הלכתית בדבר שהוא כל כך "אינטימי", ואישי. ושם הדברים שכתבתי בתחילה כן מועילים.
בעיה באימונה
כפי שהבטחתי, אני חוזר ומנסה לענות.
בראש ובראשונה התופעה שאתה מתאר איננה חריגה במיוחד. פעמים רבות קורה, במיוחד בדור שלנו שבו ה"גיל המנטלי" יורד... (כלומר- ה40 של היום הוא ה60 של פעם, כפי שנוהגים לומר... הגיל הפיזי והגיל ההתבגרותי לא תמיד מקבילים), שיש משבר אמוני של אמצע החיים. זה דבר די שכיח ופעמים רבות שומעים עליו. אתה לא מתאר בדיוק מה הגיל שלך או השלב, אולם פעמים רבות זה מגיע כש"עוברים שלב". זה לא ממש חושב לצורך הענין, אבל חשוב לדעת שזה די שכיח.
נקודה נוספת היא שבדור/ בתקופה שלנו מאוד קשה להאמין מסיבות שונות ממה שיה "מקובל". בשונה מפעם, שבהם נראה שהבעיות המרכזית היו "אמוניות" בדור שלנו הקושי המרכזי הוא ה"קצף", האושר המדומה שיש בעולם סביבנו ועניינים הקשורים ליצרים, כשבראשם כמובן יצר המין. בתחילת הספר שלי "ואני, מה אני", שפרסמתי לפני 25 שנה, כתבתי שמעולם לא נשאלתי שאלה בסגנון של "קראתי את הרמב"ם ואריסטו והשתכנעתי מאריסטו", אלא תמיד השאלות היו בסגנון של קושי לשמור, של קושי להתמודד עם הקשיים של המצוות ובעיקר עם הלחץ התרבותי הסוחף של העולם בחוץ. בין אם הוא קשור ליצר או שלא... מאז, במשך שנים שבהן אני עוסק בהתמודדות עם קשיי האינטרנט, אני סבור יותר ויותר שזה נכון. מזמן החלפתי את נושא ההרצאות שלי מ"התמודדות עם האינטרנט", ל"התמודדות עם המדיה"... כי אנחנו חיים בעולם שלם, ענק ובלתי מוגבל, שבו כמעט כל מה שאנחנו עושים, חווים או חיים משדר נגד האמונה הדתית שלנו. כל יציאה החוצה וכל קריאה של עיתון היא אתגר אמוני/ יצרי/ דתי שקשה מאוד לעמוד בו.
אז זו העצה הראשונה שלי- הייתי מציע קודם כל לברר, בבירור נוקב עם עצמך, האם אתה חש שהסביבה התרבותית שבה אתה חי- עבודה, טלוויזיה, אינטרנט, עיתונים הם כאלה שהן תומכות אמונה או לפחות לא כל כך מפריעות... או שאתה חש שהן תמיד נגד האמונה הפנימית. מי שעובד, סתם בתור דוגמא, האווירה מאוד מתירנית של לבוש ודרך חיים, קורא ידיעות אחרונות וynet, קורא כל הזמן מדורי ספורט וצופה בסרטים- יתקשה מאוד ל"האמין". לא רק במובן של יצר רע... אלא במובן של עולם שלם, דרך חיים שלימה שכל כולה כאן ועכשיו... שכל כולה עכשוויות ועונג אישי ואגואיזים וקצף שעוטף את הכל.. ואם כולם כל כך נהנים, למה שרק אני אסבול? זה חייב להיות הבירור הראשון שאתה צריך לעשות עם עצמך, כי שם, לעניות דעתי, מתחיל הכל. זה לא, כמו שהרב קוק טוען, שהכל רשע, אבל זו תרבות ועולם שלם של כפירה, שלאו דווקא כופר באלוקות שיש בעולם, אלא יותר כופר בצורך ובמקום של האדם לחיות על פי דת... לעניות דעתי, שמגובה במאות או אלפי שיחות ועשרות אלפי תשובות- זה המקום שממנו זה מתחיל ושם אתה צריך להתחיל את החיפוש.
עד כאן לעכשיו, מחר אשתדל להמשיך...
כפי שהבטחתי, אני חוזר ומנסה לענות.
בראש ובראשונה התופעה שאתה מתאר איננה חריגה במיוחד. פעמים רבות קורה, במיוחד בדור שלנו שבו ה"גיל המנטלי" יורד... (כלומר- ה40 של היום הוא ה60 של פעם, כפי שנוהגים לומר... הגיל הפיזי והגיל ההתבגרותי לא תמיד מקבילים), שיש משבר אמוני של אמצע החיים. זה דבר די שכיח ופעמים רבות שומעים עליו. אתה לא מתאר בדיוק מה הגיל שלך או השלב, אולם פעמים רבות זה מגיע כש"עוברים שלב". זה לא ממש חושב לצורך הענין, אבל חשוב לדעת שזה די שכיח.
נקודה נוספת היא שבדור/ בתקופה שלנו מאוד קשה להאמין מסיבות שונות ממה שיה "מקובל". בשונה מפעם, שבהם נראה שהבעיות המרכזית היו "אמוניות" בדור שלנו הקושי המרכזי הוא ה"קצף", האושר המדומה שיש בעולם סביבנו ועניינים הקשורים ליצרים, כשבראשם כמובן יצר המין. בתחילת הספר שלי "ואני, מה אני", שפרסמתי לפני 25 שנה, כתבתי שמעולם לא נשאלתי שאלה בסגנון של "קראתי את הרמב"ם ואריסטו והשתכנעתי מאריסטו", אלא תמיד השאלות היו בסגנון של קושי לשמור, של קושי להתמודד עם הקשיים של המצוות ובעיקר עם הלחץ התרבותי הסוחף של העולם בחוץ. בין אם הוא קשור ליצר או שלא... מאז, במשך שנים שבהן אני עוסק בהתמודדות עם קשיי האינטרנט, אני סבור יותר ויותר שזה נכון. מזמן החלפתי את נושא ההרצאות שלי מ"התמודדות עם האינטרנט", ל"התמודדות עם המדיה"... כי אנחנו חיים בעולם שלם, ענק ובלתי מוגבל, שבו כמעט כל מה שאנחנו עושים, חווים או חיים משדר נגד האמונה הדתית שלנו. כל יציאה החוצה וכל קריאה של עיתון היא אתגר אמוני/ יצרי/ דתי שקשה מאוד לעמוד בו.
אז זו העצה הראשונה שלי- הייתי מציע קודם כל לברר, בבירור נוקב עם עצמך, האם אתה חש שהסביבה התרבותית שבה אתה חי- עבודה, טלוויזיה, אינטרנט, עיתונים הם כאלה שהן תומכות אמונה או לפחות לא כל כך מפריעות... או שאתה חש שהן תמיד נגד האמונה הפנימית. מי שעובד, סתם בתור דוגמא, האווירה מאוד מתירנית של לבוש ודרך חיים, קורא ידיעות אחרונות וynet, קורא כל הזמן מדורי ספורט וצופה בסרטים- יתקשה מאוד ל"האמין". לא רק במובן של יצר רע... אלא במובן של עולם שלם, דרך חיים שלימה שכל כולה כאן ועכשיו... שכל כולה עכשוויות ועונג אישי ואגואיזים וקצף שעוטף את הכל.. ואם כולם כל כך נהנים, למה שרק אני אסבול? זה חייב להיות הבירור הראשון שאתה צריך לעשות עם עצמך, כי שם, לעניות דעתי, מתחיל הכל. זה לא, כמו שהרב קוק טוען, שהכל רשע, אבל זו תרבות ועולם שלם של כפירה, שלאו דווקא כופר באלוקות שיש בעולם, אלא יותר כופר בצורך ובמקום של האדם לחיות על פי דת... לעניות דעתי, שמגובה במאות או אלפי שיחות ועשרות אלפי תשובות- זה המקום שממנו זה מתחיל ושם אתה צריך להתחיל את החיפוש.
עד כאן לעכשיו, מחר אשתדל להמשיך...
להיות דתי בלב
אחד הדברים הכי מיוחדים ביהדות, שממנה זלג, מעט, לדתות שנולדו ממנה, הוא החיוב המצוות מעשיות. זה יסוד גדול של היהדות, יסוד חשוב ועקרוני- שמירת היהדות מובילה בהכרח למגוון של מצוות מעשיות, לשמירתן ולהקפדה על כללי התנהגות מסויימים. כמובן שיש כאן עולם שלם, יקום שלם, של עניינים רוחניים ועמוקים בתלויים בזה. אולם התרי"ג מצוות הם הדרך להיות יהודי. כולל כל מצוות חז"ל. הרב קוק, כמו הרבה אחרים, גם קושר זאת לעולמות הרוחניים העמוקים והגדולים שעומדים מאחרי כל מצווה, אולם לא בזה זה תלוי... האדם היהודי שומר את המצוות, מאמין שהם נתנו מסיני דרך משה רבינו ובתורה שבעל פה. כל מי שלא, הוא מחוץ למחנה ומחות לחבורה.
האמירה של בני ישראל במדבר, "נעשה ונשמע" היא יסוד חשוב... אנחנו קודם שומרים ואחר כך מבררים. ניתן וצריך לברר, אולם זה בא אחרי השמירה.
ממילא, לא יתכן להיות רק דתי בלב, לקבל את המחשבות, את העקרונות בלי לשמור מצוות מעשיות. האמונה השלימה שלנו היא שיש קשר ישיר בין המחשבות העליונות, בין המחשבות הרוחניות והמוסר, לבין שמירה מעשית. יותר מזה, לעיתים קרובות יכולה להיות סתירה בין המחשבות ה"רוחניות" לשמירה של מצוות מעשיות, ואז המצוות ינצחו. כולל כל המצוות, החל מדברי חז"ל, עבור דרך דברים הכתובים בתורה וכלה בעשרת הדברות. הכל. המוסר הוא חשוב וטוב, אולם לא הוא קובע...
אז מי שבא ואומר "אני דתי בלב" למעשה כופר בקשר שבין העולם המעשי, המצוות ודרכי ההתנהגות, לתורה שמשמיים... ואת זה היהדות אינה יכולה לקבל. זה בהחלט קרה בעבר, בעיקר אצל הנצרות שטענה שהכל מתחיל ונגמר ב"לב" או באמירה של כמה מילים או בקבלה רוחנית וממילא פטרה את האדם מהמצוות המעשיות, אולם זה בדיוק מה שהגדיר את הנצרות כעבודה זרה.
בימינו מאוד קשה לאנשים לקבל את המחשבה הזו, לעניות דעתי בעיקר בגלל שהאדם המודרני הוא מאוד גאוותן ומתנשא וברור לו שהוא מבין הכל.. .ולכן ברור לו שהוא יכול להבין יותר טוב מאלוקים בעצמו מה אלוקים רוצה ומצד שני אנשים מאוד מחפשים רוחניות ולכן הומצאה השיטה של "דתי בלב" אולם כפי שהבהרנו היא לא מקובלת. חייבים לשמור מצוות מעשיות, משם זה מתחיל ומי שלא לא יכול להיות "דתי".
אחד הדברים הכי מיוחדים ביהדות, שממנה זלג, מעט, לדתות שנולדו ממנה, הוא החיוב המצוות מעשיות. זה יסוד גדול של היהדות, יסוד חשוב ועקרוני- שמירת היהדות מובילה בהכרח למגוון של מצוות מעשיות, לשמירתן ולהקפדה על כללי התנהגות מסויימים. כמובן שיש כאן עולם שלם, יקום שלם, של עניינים רוחניים ועמוקים בתלויים בזה. אולם התרי"ג מצוות הם הדרך להיות יהודי. כולל כל מצוות חז"ל. הרב קוק, כמו הרבה אחרים, גם קושר זאת לעולמות הרוחניים העמוקים והגדולים שעומדים מאחרי כל מצווה, אולם לא בזה זה תלוי... האדם היהודי שומר את המצוות, מאמין שהם נתנו מסיני דרך משה רבינו ובתורה שבעל פה. כל מי שלא, הוא מחוץ למחנה ומחות לחבורה.
האמירה של בני ישראל במדבר, "נעשה ונשמע" היא יסוד חשוב... אנחנו קודם שומרים ואחר כך מבררים. ניתן וצריך לברר, אולם זה בא אחרי השמירה.
ממילא, לא יתכן להיות רק דתי בלב, לקבל את המחשבות, את העקרונות בלי לשמור מצוות מעשיות. האמונה השלימה שלנו היא שיש קשר ישיר בין המחשבות העליונות, בין המחשבות הרוחניות והמוסר, לבין שמירה מעשית. יותר מזה, לעיתים קרובות יכולה להיות סתירה בין המחשבות ה"רוחניות" לשמירה של מצוות מעשיות, ואז המצוות ינצחו. כולל כל המצוות, החל מדברי חז"ל, עבור דרך דברים הכתובים בתורה וכלה בעשרת הדברות. הכל. המוסר הוא חשוב וטוב, אולם לא הוא קובע...
אז מי שבא ואומר "אני דתי בלב" למעשה כופר בקשר שבין העולם המעשי, המצוות ודרכי ההתנהגות, לתורה שמשמיים... ואת זה היהדות אינה יכולה לקבל. זה בהחלט קרה בעבר, בעיקר אצל הנצרות שטענה שהכל מתחיל ונגמר ב"לב" או באמירה של כמה מילים או בקבלה רוחנית וממילא פטרה את האדם מהמצוות המעשיות, אולם זה בדיוק מה שהגדיר את הנצרות כעבודה זרה.
בימינו מאוד קשה לאנשים לקבל את המחשבה הזו, לעניות דעתי בעיקר בגלל שהאדם המודרני הוא מאוד גאוותן ומתנשא וברור לו שהוא מבין הכל.. .ולכן ברור לו שהוא יכול להבין יותר טוב מאלוקים בעצמו מה אלוקים רוצה ומצד שני אנשים מאוד מחפשים רוחניות ולכן הומצאה השיטה של "דתי בלב" אולם כפי שהבהרנו היא לא מקובלת. חייבים לשמור מצוות מעשיות, משם זה מתחיל ומי שלא לא יכול להיות "דתי".
טעמי המצוות
אחת השאלות הגדולות בחיים הדתיים והאמוניים נוגעת לטעמי המצוות ולסיבה שלהם. למה אנחנו צריכים להתנהג כך או לעשות כך וכך... וישנה מחלוקת עקרונית, עם פנים לכאן ולכאן, האם אנחנו יכולים להבין את המצוות או לא.
לדוגמא, לגבי מצוות שילוח הקן לכאורה יש טעם מובן וברור – ניתן לחשוב שהסיבה היא שהקב"ה מרחם על האמא ולכן צריך לשלוח אותה לפני שלוקחים את הבנים. אולם דווקא לגבי מצווה זו אומרים חכמים שמי שאומר שהטעם שלה הוא רחמנות ה' הוא טועה, אלא טעם המצווה לא ידוע. ולהיפך, על פי דעת המקובלים הסיבה למצווה הזו היא אכזריות! "לפי דבריהם הפנימיים (שצריכים הבנה עמוקה) המטרה היא לצער את הציפור בשילוח, מה שגורם לקב"ה ל"היזכר" בצערה של השכינה..."
באופן כללי אנחנו יודעים תמיד שאנו לא מבינים את טעמי המצוות והם גזירות אלוקיות. ואם יש מצווה שבה אנחנו "מבינים" או יודעים את הטעם, אנחנו מתייחסים להבנה הזו כאל טעם מסייע, כאל "עוד משהו" ולא כאל סיבה מרכזית לשמור מצווה.
עוד תוכן בשורש
שיעורי תורה
עוד מהרב יניב חניא
עוד בנושא הלכה
מוצרים
