האם הצורה בה אני מדברת ומגיבה על דברים שההורים או האחים הקטנים שלי עושים זו הצורה בה אני אתייחס גם לבעלי ולילדים שלי?
או שזה לא מחייב?
תשובה:
הכי קל היה להגיד, שזה לא את, שאת זו שקובעת איך תהיי ושהכל תלוי בך, אב זה לא כל כך פשוט. רבים מאיתנו, כך מוכח, נוהגים לשכפל את ההתנהגות של הורינו ולהתנהג בדיוק אותו דבר, אפילו אם אנחנו סולדים מההתנהגות הזו שראינו בבית. זה כמובן לא אומר שאת "חייבת" להיות כזאת, אלא שיש לך עבודה גדולה... צריך לעשות עבודה גדולה כדי להשתנות. אנשי המוסר נוהגים לומר שיותר קל לגמור את הש"ס כמה פעמים מאשר לשנות מידה אחת, וזה נכון. ולכן צריך להשקיע רבות, להיות מודעת לכך שאת רוצה שינוי, ואז להשתנות... זה יכול לעבוד. יכול להיות שבדרך יהיו נפילות, אבל זה יכול להצליח אם מודעים ומשתדלים.
