נשוי עם ילדים ואין תשמיש עם האשה
הרב יניב חניאלשבטתשעט05/02/2019
שאלה:
כבוד הרב שלום רב. אני ואשתי נשואים מעל 15שנה ויש לנו מעל 4 ילדים. בשנה האחרונה,מאז הלידה, אשתי לא רוצה לקיים יחסים מטעמים שונים ,גם כאלה מוצדקים, שורה תחתונה אין בנינו אינטימיות בכלל.קשה לי מאוד עם זה הן בהיבט נפשי והן פיזי אני מאוד רוצה אבל היא בסירובה.בהתחלה היינו מקיימים יחסים פעם בחודש במקרה הטוב אולם גם זה הפסיק וכרגע אין אפילו מגע בין שנינו.אנחנו כן מנהלים את הבית ביחד מגדלים ילדים ויש אפילו שמחה אבל אין אינטימיות וגם אם אני מנסה ליזום ( בעדינות)משהו בכיוון אני נתקל בסירוב נחרץ(אני לא מנסה בכלל להגיע למצב של קיום יחסים אלא מגע,נשיקה משהו ).אנני יודע מתי מצב זה ישתנה( אני מוכן לחכות) ,אנני מוכן לבגוד למרות שהפיתוי גדול והמחשבות לא מרפות,אנני מוכן לפרק את החבילה אשתי חשובה לי ואני אוהב אותה ( וכן אני אומר לה את זה) וכאן יש לי בעיה חמורה יצר הרע לא מרפה ולא עוזב יש לי אנרגיה גדולה שאצורה בתוך הגוף ואין לי איך לפרוק אין לי מושא אהבה להתחלק איתו בכל זה ולכן נשאר תסכול עצום על גבול העצבות.לפעמים אני נופל אבל זה קשה ורגשות האשם גדולים .אני נלחם לשמור על העיניים וגם זה קשה כי לייצר יש תחבולות ואז אני נופל .נופל פעמיים גם במראות אסורים וגם בזרע לבטלה ואני מרגיש שאני בין הפטיש לסדן.שאלתי ,תחינתי ,זעקתי האם לאור המצב העגום שבו אני נמצא לא ניתן להכשיר את השרץ??אני כן רוצה לקיים מצוות עונה וכן מוכן להשקיע את האנרגיה בקשר הזוגי אבל בת הזוג שלי דוחה אותי ואני נשאר להתמודד עם האש לבד והיא אוכלת אותי ולפעמים קשה לי לתפקד בגלל זה . אנא תשובתך המהירה
תשובה:
השאלה שלך כמובן קשה מאוד, אבל לא ממש הבנתי מה השאלה.השאלה קשה מאוד והמציאות שאתה מתאר לא פשוטה, לא פשוטה בכלל, לא מבחינה אישית, מעשית ולא מבחינה משפחתית ובטח לא מבחינה הלכתית. על פי ההלכה אסור לבעל או לאשה לסרב לקיים יחסים עם בן/ בת הזוג. כמובן שיש מחלות ובעיות, ופסיכולוגיה, אבל באופן עקרוני המצב הזה הוא לא טוב ולא נכון מבחינה משפחתית.
לעניות דעתי אתה ואתם צריכים להתרכז במציאת פתרון לבעיה הזו, בין אם היא פסיכולוגית או נפשית או פיזית או כל דבר אחר. אסור שזה ימשך... אפילו אם היית הכי צדיק בעולם וזה לא היה משפיע על חייך כהוא זה, עדיין היה צריך למצוא לזה פתרון. זה לא מצב טוב.
לכן אני לא ממש מבין מה השאלה? איפה הצד ההלכתי יכול לעזור כאן? זו בעיה שצריך לפתור ולא למצוא לה פתרון הלכתי, לכאורה, אלא אם כן לא הבנתי משהו.
תשובות נוספות בנושא-
זוגיות
ב"בני שבע המידות", שמפורטים בשולחן ערוך בעיקר בסימן ר"מ (וגם בכמה מקומות האבן העזר), מופיעה אחת המידות- בני אנוסה. שפ]ירושו מי שמקיים יחסים עם אשתו ללא הסכמתה. על כך הוסיפו חכמים "בני אנוסת הלב", ועוד לא מעט מצבים של לא רק קיום יחסים אלא בכלל נגיעות וכו' בין בני הזוג.
ב"בני שבע המידות", שמפורטים בשולחן ערוך בעיקר בסימן ר"מ (וגם בכמה מקומות האבן העזר), מופיעה אחת המידות- בני אנוסה. שפ]ירושו מי שמקיים יחסים עם אשתו ללא הסכמתה. על כך הוסיפו חכמים "בני אנוסת הלב", ועוד לא מעט מצבים של לא רק קיום יחסים אלא בכלל נגיעות וכו' בין בני הזוג.
יחסי אישות
זה נשמע מאוד מאוד מעט.
אם היחסים הרגילים מצויינים, זה מאוד מוזר. המינימום של המינימום מבחינת ההלכה הוא 3 פעמים בשבועיים, כלומר- ליל הטבילה ועוד שני ערבי שבתות, אבל זה באמת המינימום הגדול עבור אנשים צדיקים ותלמידי חכמים מופלגים. בימינו אין כאלה ולכן המינימום של ימינו הוא פעמניים בשבוע, לא כולל ליל הטבילה. וגם זה מעט יחסית ל"מצב".
את צריכה לשוחח עם בעלך ברצינות על הנושא ולנסות לברר מדוע זה כך והאם יש בעיה שאתה לא מכירה שגורמת לזה. כי התיאור שלך הוא מאוד מטריד. זה לא אמור להיות ככה. בעלך, כמו כל בעל, חייב במצוות עונה מינימלית...
זה נשמע מאוד מאוד מעט.
אם היחסים הרגילים מצויינים, זה מאוד מוזר. המינימום של המינימום מבחינת ההלכה הוא 3 פעמים בשבועיים, כלומר- ליל הטבילה ועוד שני ערבי שבתות, אבל זה באמת המינימום הגדול עבור אנשים צדיקים ותלמידי חכמים מופלגים. בימינו אין כאלה ולכן המינימום של ימינו הוא פעמניים בשבוע, לא כולל ליל הטבילה. וגם זה מעט יחסית ל"מצב".
את צריכה לשוחח עם בעלך ברצינות על הנושא ולנסות לברר מדוע זה כך והאם יש בעיה שאתה לא מכירה שגורמת לזה. כי התיאור שלך הוא מאוד מטריד. זה לא אמור להיות ככה. בעלך, כמו כל בעל, חייב במצוות עונה מינימלית...
צניעות בינו לבינה
1. לדעתי זה מותר לכתחילה ואין בזה שום פגם, וזה בהחלט בגדר רמיזה. ואין בזה משום "תובעת". בטח ובודאי אם זה משהו שתכננתם.
2. גם עם זה אני מסכים, אם אתם בדרך לזה והיא אומרת "בא", או "אני מוכנה" או כל דבר דומה, זה בסדר גמור, וגם ליראי שמיים בתכלית.
1. לדעתי זה מותר לכתחילה ואין בזה שום פגם, וזה בהחלט בגדר רמיזה. ואין בזה משום "תובעת". בטח ובודאי אם זה משהו שתכננתם.
2. גם עם זה אני מסכים, אם אתם בדרך לזה והיא אומרת "בא", או "אני מוכנה" או כל דבר דומה, זה בסדר גמור, וגם ליראי שמיים בתכלית.
צניעות בינו לבינה
אני עושה ככל יכולתי לעזור, במסגרת הצניעות ורגישות הנדרשת, יהי רצון שנזכה להגדיל תורה ולעשות רק טוב לאבינו שבשמיים.
1. כן, במצב של הריון בודאי מותר (ובכל מיני מצבים כאלה). לרוב רובן של הדעות יהיה מותר לעשות את זה גם ללא סיבה מיוחדת בדרך אקראי. כלומר- לא בקביעות, אלא פעם בכמה זמן, כצורך של גיוון ושכלול היחסים.
2. אם תכננתם ביחד, והיא מעירה אותך, זה ודאי לא תובעת. וגם אם אתה עייף, והיא רוצה רוצה לעורר אותך לתשמיש של קרבה, זה לא תובעת. רק בפרשות הללו למדנו שבנות ישראל הפכו לקדושות בכך שעוררו את הבעלים שלהם כשהיו עייפים. אמנם שם הסיבה היא יותר העמדת וולדות, אולם גם לעצם הקשר יש חשיבות גדולה, בודאי בימינו.
לכן זה מותר. מצד שני, שלא תגיד בפירוש "בא נקיים..." או "אני רוצה שנקיים.." אלא תעיר ותרמוז במעשיה או במשהו דומה, או תאמר- "שכחת מה חשבנו לעשות", או משהו כזה.
אני עושה ככל יכולתי לעזור, במסגרת הצניעות ורגישות הנדרשת, יהי רצון שנזכה להגדיל תורה ולעשות רק טוב לאבינו שבשמיים.
1. כן, במצב של הריון בודאי מותר (ובכל מיני מצבים כאלה). לרוב רובן של הדעות יהיה מותר לעשות את זה גם ללא סיבה מיוחדת בדרך אקראי. כלומר- לא בקביעות, אלא פעם בכמה זמן, כצורך של גיוון ושכלול היחסים.
2. אם תכננתם ביחד, והיא מעירה אותך, זה ודאי לא תובעת. וגם אם אתה עייף, והיא רוצה רוצה לעורר אותך לתשמיש של קרבה, זה לא תובעת. רק בפרשות הללו למדנו שבנות ישראל הפכו לקדושות בכך שעוררו את הבעלים שלהם כשהיו עייפים. אמנם שם הסיבה היא יותר העמדת וולדות, אולם גם לעצם הקשר יש חשיבות גדולה, בודאי בימינו.
לכן זה מותר. מצד שני, שלא תגיד בפירוש "בא נקיים..." או "אני רוצה שנקיים.." אלא תעיר ותרמוז במעשיה או במשהו דומה, או תאמר- "שכחת מה חשבנו לעשות", או משהו כזה.
בינו לבינה
שלום וברכה,
מזל טוב על הלידה, שתזכו לגדלו/ה לכל מילי דמיטב ולכל הברכות.
לגבי השאלה- אני מעולם לא שמעתי על מישהי שנכנסה להריון עם גלולות מניעה + הנקה בחודשים הראשונים. אני לא חושב שזה עד כדי כך לא בטוח... אבל אני כמובן לא רופא ולא מספיק בקי. צריך לבדוק עם רופא את האחוזים.
למיטב ידיעתי נשים רבות מאוד משתמשות בזה. אלו שנכנסות להריון מדובר אחרי תקופה לא מבוטלת. אבל שוב, אני לא מספיק בקי.
לגבי עצם השאלה- גם אם היה מקום להתיר ביאה דרך איברים בגלל החרשה של אשתך (שהרי מבחינתי הלכתית נראה שאין פה בעיה "אמיתית", מלבד החרדה), אני תמיד מדגיש שביאה כזו לא יכולה לבוא במקום אמצעי מניעה. יכול להיות שזה יעזור לפעם/ פעמיים/ שלוש, אבל יותר מזה זה פתרון גרוע.
א) האשה לא באה על שום סיפוק, ולמה שהיא תסבול כל כך הרבה חודשים?
ב) במקרים רבים קורות "טעויות" ובסוף כן יש ביאה, כי קשה מאוד לשלוט על זה כשנמצאים תוך כדי.
ג) גם הגבר לא באמת יכול להספיק רק בביאה דרך איברים.
זה לא פתרון שיכול להיות לטווח של חודשים, אולי שבוע או יותר, אבל לא יותר מזה.
לכן לדעתי אתם צריכים להתייעץ עם רופא ולמצוא פתרון אחר, מעשי יותר... אם מדובר על שבוע, יתכן ויהיה אפשר להתיר.
שלום וברכה,
מזל טוב על הלידה, שתזכו לגדלו/ה לכל מילי דמיטב ולכל הברכות.
לגבי השאלה- אני מעולם לא שמעתי על מישהי שנכנסה להריון עם גלולות מניעה + הנקה בחודשים הראשונים. אני לא חושב שזה עד כדי כך לא בטוח... אבל אני כמובן לא רופא ולא מספיק בקי. צריך לבדוק עם רופא את האחוזים.
למיטב ידיעתי נשים רבות מאוד משתמשות בזה. אלו שנכנסות להריון מדובר אחרי תקופה לא מבוטלת. אבל שוב, אני לא מספיק בקי.
לגבי עצם השאלה- גם אם היה מקום להתיר ביאה דרך איברים בגלל החרשה של אשתך (שהרי מבחינתי הלכתית נראה שאין פה בעיה "אמיתית", מלבד החרדה), אני תמיד מדגיש שביאה כזו לא יכולה לבוא במקום אמצעי מניעה. יכול להיות שזה יעזור לפעם/ פעמיים/ שלוש, אבל יותר מזה זה פתרון גרוע.
א) האשה לא באה על שום סיפוק, ולמה שהיא תסבול כל כך הרבה חודשים?
ב) במקרים רבים קורות "טעויות" ובסוף כן יש ביאה, כי קשה מאוד לשלוט על זה כשנמצאים תוך כדי.
ג) גם הגבר לא באמת יכול להספיק רק בביאה דרך איברים.
זה לא פתרון שיכול להיות לטווח של חודשים, אולי שבוע או יותר, אבל לא יותר מזה.
לכן לדעתי אתם צריכים להתייעץ עם רופא ולמצוא פתרון אחר, מעשי יותר... אם מדובר על שבוע, יתכן ויהיה אפשר להתיר.
עוד תוכן בשורש
שיעורי תורה
עוד מהרב יניב חניא
עוד בנושא צניעות - בינו לבינה
מוצרים
