בתולה?
הרב יניב חניאידניסןתשעט19/04/2019
שאלה:
שלום וברכה! דבר ראשון אני מבקשת שהשאלה לא תתפרסם עם שמי לקח לי ממש הרבה זמן עד שהעזתי לפנות בשאלה ישירה לרב וניסיתי לחפש בתשובות שכאן, מקרה שיתאים לי ואבין לבד את התשובה אך לא ככ הצלחתי. אציין שאני בחורה חרדיה, בת 20 עם שאיפות חזקות כשהייתי ילדה בפעם הראשונה שהתוועדתי לעניין של כל חיי האישות וקיום היחסים בין הבעל לאישה הייתי המומה ממש ,הייתי ילדה תמימה ולא חשבתי על הכיוון כלל וזה מילא אותי בסקרנות מטורפת והיה לי פחד נורא שהעניין כרוך בכאב וסבל וזה הרגיש לי קצת מאיים. ומאז התחלתי לחפור בנושא ובעצמי. לשאול דברים מפורשים התביישתי, כי זה הרגיש לי מידי אינטימי, והידע הבסיסי ככ לא סיפק אותי שכל הזמן ניסיתי לחפש.. מהידע על בדיקת מוך דחוק התחלתי לבדוק על עצמי.. בתחילה בזהירות רבה, אך הועבדה כי אני לא מכירה באמת את גופי שיגעה אותי וכיון שלא כאב לי כלל ניסיתי עוד ועוד עד שדחפתי מאוד עמוק. תמיד זה היה מוציא לי הרבה הפרשות ולכן זה גם לא כאב לי ,ואני ממש חוששת שלא קרעתי לעצמי את הקרום בתולין ואולי אני לא נחשבת בתולה ואולי יש עם זה בעיה אחכ עם בעלי... באחת מהפעמים מיד אחרי כמה דקות קיבלתי מחזור מה שהעלה לי כיום את החשש עוד יותר אך לא היה כאב כלל! עוד אציין כי הדבר גרם לי ריגוש בכל פעם מה גם שזה גרם לי להרהר המון אחכ ולפנטז... אני מתביישת ככה לפרט אבל אני רוצה סוף סוף תשובה מדוייקת .. אני חוששת שאולי זה נקרא אוננות ואולי בכלל יש בזה איסור? על זה, כמה שאני נלחמת בעצמי עד היום אני לא מצליחה. והדמיון שלי עובד מאוד חזק, לאחר שנפגשתי כבר רציני עם בחור לא הצלחתי להתאפק מלדמיין את עצמנו בכל המצבים ולמרות שהיה קיים בי החשש שאולי זה אסור לא הצלחתי להתגבר. שאלתי- האם קיים איסור, מה חומרתו וכיצד ניתן להתמודד אם בכלל. אני מודעת לכך שיש פרטים רבים ושהשאלה ארוכה ביותר, אני לא מצליחה לקצר. למען האמת זו הפעם הראשונה שאני חושפת את זה ועוד בפני רב אני מקווה שלא הגזמתי ואם כן אני מבקשת סליחה מראש אבל אני אשמח מאוד לתשובה ברורה ומדוויקת והרחבה על הנושא - זה מטריד אותי מאוד בשנים האחרונות. ושוב שיהיה הכי אנונימי שאפשר בתודה רבה מראש!!!
תשובה:
טוב, למרות כל הפרטים, עדיין חסרים פרטים בשאלה שלך, שאותם הייתי מנסה להשלים בעצמי.
אני חושב שיש כאן כמה חלקים-
א) החלק לגבי הבתולין, האם את עדיין , פיזית, בתולה.
ב) החלק לגבי הנישואין- אם את כבר לא בתולה, האם זה ישפיע על הנישואים
ג) החלק לגבי פנטזיות ומחשבות ואוננות.
לגבי החלק הראשון, קשה לדעת ולענות על זה, אם כי מהתיאור שלך בהחלט נראה שיתכן שקרעת לעצמך את הבתולין. קשה כמובן לדעת בוודאות, אבל זה נשמע שהחדרת האצבע או כל מה שעשית בהחלט יכולים להשפיע על הבתולין. את גם מתארת רטיבות, והפרשות ואולי דם, כך שזה בהחלט מראה שזה אפשרי. אם כי אי אפשר לדעת ממש. על פי מה שמופיע בגמרא, נשים יכולות לעשות את זה, כלומר- לקרוע לעצמן את הבתולין. אולם מצד שני, ביגוד אולי למה שמקובל לחשוב, לא מדובר על מין קרום שנקרע בבת אחת וזהו, יש בזה שלבים, וזה לא קורה בדרך כלל בבת אחת... וקשה לי להאמין שהכל נקרע. על פי דברי חכמים, אצל בוגרות (מעל גיל 12), ממילא הבתולין מתרחבים מאוד ולכן אי אפשר לדייק... כך שההנחה שלי היא שאולי גרמת נזק לבתולין, אבל לאו דווקא הכל נגמר.
השאלה השניה היא זה ישפיע על הנישואין... יש בזה אין סוף דיונים, מבחינה הלכתית ונפשית, אולם ההנחה היא שאם לא היה, ח"ו, גבר מעורב בעניין ומכיוון שאת בת עשרים, אין לזה יותר מידי השפעה. אלא אם כן מדובר ממש ממש על פתיחת כל הפתח..., מה שלא נראה לי.
מכיוון שבוגרות ממילא הבתולים שלהם לא מושלמים, לרוב הבעלים זה לא אמור להיות מורגש או מפריע או להשפיע על הכתובה.
לגבי הענין השלישי, זה בהחלט חמור יותר. מה שאת מתארת הוא ללא ספק אוננות, והתעסקות עצמית שאסורה. זה נכון שיש הבדל גדול בין בנים לבנות בענין, ולבנות זה פחות אסור, אולם גם לבנות זו בעיה ומה שאת מתארת זו אוננות. אני מניח שכדי להגיע לרמות כאלו של גירוי וידע גם היית צריכה לראות כל מיני דברים, לקרוא כל מיני דברים ולהכיר "מצבים". וזה דבר בעייתי מבחינה רוחנית. כמובן שאת עוד צעירה ולא ידעת למה את נכנסת ובוודאי שבנות רבות מאוד מגיעות לזה, אולם מבחינה דתית הפנטזיות שאת מתארת והמצבים נחשבים לבעיה הלכתית ואמונית. את לא ממש מתארת כמה פעמים עשית את זה ביום, ולכן זה הגיע, אבל לפי התיאור שך זה נראה שאת בהחלט מבינה על מה מדובר...
עכשיו נותר לתקן, לעבוד מעט על הפנטזיות וללמוד איך לשלוט בהן, כמה שאפשר. לא ברור לי שבמצב שלך צריך לשתף את הבעל לעתיד בעניינים הללו, אם זה עדיין בשליטה, אולם מצב שבו את נפגש עם מישהו ומדמיינת את עצמך איתו הוא מצב לא בריא. בוודאי בפגישות הראשונות... שוב, זה לא נדיר כל כך ולשיטות אחרות, חילוניות, זה "טבעי", אולם יש לזה יחס לא חיובי בדת...
זה אפשרי לשלוט על אוננות ולהתמודד איתה, אולם זה מתחיל מהשליטה על הפנטזיות והמחשבה כמה שאפשר, ועל זה צריך לעבוד...
כך שגם אם את בתולה מבחינה פיזית, את צריכה לעבוד על עצמך לחזור לבתולין נפשיים, כמה שאפשר, לגשת לחיי האישות בצורה בריאה, אינטימית וזוגיות ובעז"ה עם בעלך לעתיד להגשים את כל השאיפות בתחום הזה.
טוב, זו שאלה מעט מורכבת. ויש בגמרא לא מעט דיונים בנושא. ההנחה הבסיסית היא שחתן רוצה וצריך לדעת האם אשתו בתולה או לא. השאלה היא האם מצב כמו שאת מתארת נקרא "לא בתולה".
הגמרא מביאה מצב של "מוכת עץ", שהוא מצב שבו אשה איבדה את הבתולין, אולם לא עם גבר, אלא עם מצב פיזי (נפילה, מכה וכדומה), ולכאורה המצב שאת מתארת הוא לא דומה גם לזה, כי הרי כן נגע בך גבר, אלא שלא קיימתם יחסים.
מהצד המעשי- אני לא חושב שאיבדת את הבתולין. אצבע בדרך כלל אינה מספיקה (אלא אם כן מדובר על הרבה "התעבקות" ועל הרבה פעמים), ואני מניח שבמצב כזה היה יורד דם וכן היה לך כאב.
כך שההנחה שלי היא שאת עדיין בתולה מבחינה פיזית. השאלה היא האם מבחינה "רוחנית" מגע כמו שקיימת הוא מצב של איבוד בתולין, כי בכל זאת גבר זר נגע בך בצורה אינטימית.
יש בכך דעות שונות... החל מהגמרא וכלה בפוסקים.
אני חושב שאת כן צריכה לשתף את החתן לעתיד, בעז"ה, בעצם העניין, אולם בלי לרדת לפרטים. הוא צריך לדעת שפעם לא שמרת נגיעה, ושהגעת עם מישהו למצב אינטימי, אולם תחסכי ממנו את הפרטים השונים. "היה לנו מגע מאוד אינטימי" אמור להספיק. שוב, אם היית בוודאות מאבדת את הבתולין, היה צורך לספר, אולם מכיוון שאני מניח שלא היה אובדן בתולים, אז אין טעם לשתף בפרטים העמוקים של המקרה. אולם מצד שני חשוב שהוא ידע שהיה קשר כזה...
ההנחה היא שאין כאן עניין הלכתי של מקח טעות (חתן שחושב שאשתו בתולה והיא לא), אלא עניין רוחני, שהוא צריך לדעת שהיה מצב כזה פעם.
אם את בטוחה שהבתולין ירדו (כי היה דם, כאב, או התעסקות מרובה מאוד), אז צריך לחשוב מחדש...
בכל מקרה, לצערנו בדור הזה יש הרבה מאוד מצבים של חוסר צניעות ואני בטוח שתתגברו על זה ותמשיכו לחיי אישות מצויינים.
לא, ודאי שלא.
יש שני צדדים של מצווה לחיי אישות, האחד ה וא מצוות פרו ורבו וילידת ילדים והשני הוא הצד של מצוות העונה והאהבה בין איש לאשתו. שניהם קשורים לחיי אישות מלאים. אולם הצד השני, של האהבה והחיבה והרגש הוא חלק חשוב מאוד של החיים הללו... ויש עניין גדול החיבוק, נישוק ועוד... ויש אפילו מקרים בהלכה שבהם מותר רק חיבוק ונישוק... כך שיש צורך גדול בחיבה ואהבה גם כשלא מגיעים מזה לעניין עצמו.
ההבדל בין הסרטים לחיים הוא בכמה דברים, שבסרטים זה גס וחיצוני ואילו בחיים זה נעים ופנימי ואינטימי. ובסרטים זה הכי חשוב ובחיים פחות. אבל באופן עקרוני יש בהחלט מקום בחיי אישות ובחיי האהבה של זוג לחיות כך. יש מקום שהאשה לובשת בגדים מיוחדים ל"פיתוי" של בעלה, יש מקום למילות חיבה ויש צורך בהרבה גיוון והטעמה של חיי הנישואין. בגמרא יש אפילו תיאורים של איך לעשות את זה. תיאורים צנועים כמובן, אבל בכל זאת תיאורים.
חיי האהבה של האיש והאשה הם כל כך חשובים, שיש להשקיע בהם רבות. הסרטים מעוותים לנו את המציאות, אבל צריך להתעלות מעל זה ולחיות חיי אישות בחיבה גדולה ובמשיכה גדולה ובכל זאת בצניעות. זה האתגר של החיים המודרנים.
א. אני סבור שזו בהחלט "דרישה לגטימית". גם בדברי חז"ל ובעוד מקומות רבים יש חשיבות גדולה מאוד לבתולין וחכמים מתייחסים לכך בכובד ראש. כמובן שיש מקרים שבהם זה לא יכול להכריע לרעת הבחורה (כמו לדוגמא מישהי ממש איכותית שחזרה בתשובה וכדומה...) וידוע שהבבא סאלי התחתן עם גרושה במקרה מסויים, אולם בניגוד לעולם המודרני אנחנו מייחסים לכך חשיבות ויש בהחלט לגיטימיות לדרישה. כמובן שאם יש מצב של התנגשות, ראוי לבחון זאת ולא לפסול מישהו רק בגלל זה, אבל זה צריך להילקח בחשבון. בטח ובוודאי בימינו שיש זילותא גדולה כל כך בענייני צניעות ושלעניין הזה יש משמעות גדולה.
ב. זו שאלה גדולה איך. אבל נדמה לי שיש שלב שבו ניתן ואפשר לומר את זה. זה כמובן תלוי בסיטואציה, בבחורה, בבחור וכדומה... אבל במצב מסויים ניתן לומר את זה, אם הנושא הזה בכלל עולה כשאלה (כלומר- אם זו בחורת אולפנה, צנועה וחסודה, שניכר שהיא לא בעניין אני לא בטוח שצריך לשאול בכלל...), אבל הוא מנקר ברקע, אז אפשר לומר- "אני יודע שימינו נהוג ממש לזלזל בעניין של צניעות ושמירת נגיעה... אבל לי זה ממש חשוב והייתי רוצה לדעת איך את רואה את זה, איך ראית את זה בעבר והאם הגעת למצבים שהשאלה הזו בכלל עלתה..." משהו כזה.
זו שאלה קשה, אבל די קלאסית בתחום הזה. כלומר- העניין שהשז"ל הופך להיות יותר מפלט מאשר צורך אמיתי בתחום של חוסר צניעות.
בראש ובראשונה אציין שיש באתר הרבה מאוד תשובות בעניין והייתי מציע שתקרא חלק מהן, למרות שחלקן לא ממש מדבר עליך, כי הן יותר קשורות לעניין של התמכרות מינית וכאן אתה מתאר שזה יותר צורך נפשי מאשר עניין של יצר העריות. אבל בכל מקרה זה נותן מעט כלים. כמו כן אציין שחשוב שתנסה להתמודד עם זה כמה שיותר מהר, כי הבעיה בדבר הזה היא שברגע שמתרגלים קשה מאוד מאוד לצאת מזה. חשוב לצאת כמה שיותר מהר...
לגבי עצם העניין- השלב הראשון הוא להאמין שאתה יכול ושאפשר להתמודד... זה הדבר הראשון. זה אפשרי ויש רבים מאוד שמתגברים על זה... ולכן צריכה להיות אמונה שלימה שזה יתכן ואפשרי.
השלב השני הוא לאבחן את המקרים שמובילים לנפילה... לדעת מה גורם לזה ולהימנע מזה... זה הרבה פעמים חוסך 80 אחוז מההתמודדות.. אם, לדוגמא, אתה יודע שכאשר אתה במקום מסויים, או כאשר אתה רואה משהו מסויים, זה גורר נפילה, אז להימנע מראש מעצם במקום והראיה. אם דיכאון מסוג מסויים מוביל לזה, אז אל תגיע לשם. כמובן שאם מדובר על משהו חיצוני שהוא לא בשליטה שלך, אז עצם הקושי לא תלוי בך... אבל אז תדאג לא להיות לבד כשזה קורה.
דוגמא- אם אתה בתקופת הפגישות עם בחורות למטרת נישואין, וכאשר יש דחיה זה גורם לך צער ודיכאון שמובילים לנפילה, אז תשתדל להיות בזמנים הללו עם מישהו... וכדומה. כלומר- להימנע מהמצב שמוביל לנפילה זה חלק ראשון וחשוב של ההתמודדות.
השלב השלישי הוא להפנים שזה אסור ובעייתי, וזה נראה לי שכבר מושרש אצלך.
השלב הרביעי הוא שמחה... אני יודע שזה קשה, אבל עבודה על המידה הזו מאוד נותנת כח להתמודד.
יש עוד הרבה דברים שניתן וצריך לומר, אבל לא ברור ממש מדבריך מה הגורם לזה ואלו הדברים שנראים לי מרכזיים עכשיו-
להפנים את הבעיה, להאמין שזה אפשרי, למנוע את הדברים שמובילים לנפילה ולהתמודד בשמחה.
