בירור הלכה
הרב יניב חניאאסיווןתשפ24/05/2020
שאלה:
שלום! רציתי לשאול מה חומרת האיסור של לישון יחד עם בעלי כשאני נידה וכן, האם דין ביאה בין האיברים כדין ביאה רגילה? אודה מאד לתשובה ותודה על האפשרות לשאול בצורה אנונימית
תשובה:
סיפור שמופיע גם בגמרא וגם באבות דרבי נתן מייחס חומרא גדולה מאוד לשינה עם הבעל בזמן נידה. עד כדי, ח"ו, עונש חמור מאוד. ושם מדובר על שינה ביחד בזמן הליבון, לפני הטבילה, ולא על זמן הנידה עצמה. כך שזה נחשב חמור מאוד. הנגיעה בזמן הדשינה, לחלק מהדעות, היא איסור דאורייתא. אם כי יש לו מעט דעות שהנגיעה עצמה היא לא מהתורה. רק קיום היחסים. בכל מקרה, כל אישה לפני טבילה נחשבת נידה, עד הבטילה, ויש איסור קרבה חמור.לא הבנתי את השאלה על דין ביאה דרך איברים, האם זה המשך? כלומר- האם מדובר על זמן נידה?
אם מדובר על זמן נידה, זה לא ייחשב כביאה, אלא כמגע שעליו פרטתי קודם. בתנאי שלא מדובר על איזור אותו מקום, כי באיזור ההוא הדעה המקובלת היא שכל "נשיקה" נחשבת ביאה.
אם מדובר על זמן היתר, גם אז התשובה היא שזה לא נחשב בדיוק ביאה, ומתירים את זה רק בזמנים מאוד מאוד מסויימים ועם סיבה הלכתית / רפואית.
תשובות נוספות בנושא-
הלכות נדה
לא בדיוק הבנתי מה הכוונה "מרגיש שאני נתקל", אבל אני מניח שהכוונה שזה יותר קשה ממשהו אחר.
לפני הכל, כמובן שחשוב להדגיש שלא בכל המצוות אנחנו מרגישים נעימות וכמובן שאנחנו לא שומרים רק מה שמובן או ברור לנו. כמעט להיפך, אם היינו מבינים הכל ויודעים הכל, הרי שזה אומר שהתורה אנושית לגמרי ולא גבוהה משכלנו שלנו, ומה הטעם לשמור משהו שהוא אנושי לחלוטין? כך שאנחנו שומרים הכל, כמובן, אבל לא רק "שומרים" אלא גם מזדהים ומבינים שהכל חכם ואלוקי ועליון גם בלי ההבנה שלנו.
זה נכון שיש מעט הבדל בין דברים שהם מהתורה לבין גזירות חכמים, ששם אנחנו מצפים יותר להבין את הרקע לגזירה, אולם גם כאן ההבנה הבסיסית ביותר היא שחכמי התורה, לדורותם, וקבלת עם ישראל את הגזירות מלמדים על כך שיש כאן חכמה אלוקית גדולה, שבסופו של דבר טובה לנו יותר מכל דבר אחר.
וכפי שכתבתי, דווקא ההבנה שמדובר כאן על משהו גדול יותר מאיתנו מקלה על השמירה, כי לא היינו רוצים לעבוד ולשמור דברים שהם "בני אדם", כמונו.
לגבי עצם העניין- בדיני נידה יש לא מעט חומרות וגזירות שהצטברו, בגלל חומרות העניין והקלות הגדולה שבה אפשר "ליפול" ולחטוא בענין הזה. מדובר, כידוע, על היצר הכי חזק של האדם, על נסיונות יום יומיים ועל משהו שמצריך שמירה מיוחדת. לכן חכמים (ובמקרה מסויים, לא חכמים אלא בנות ישראל לדורותיהן) קבעו גזירות שונות שעניינם להרחיק את החטא בנושא הכל כך חשוב והכל כך קשה לשמירה הזה.
הענין של האמבטיה לא קשור לזה- זה פשוט ענין טכני של איך מתנקים ותיאורטית אם יוכח אחרת, ניתן יהיה להמתין גם פחות... אבל דינים אחרים בנידה קשורים לזה.
אני די חושב שרבים שחשים שהדינים הללו "מרתיעים אותם", מרגישים ככה בגלל שיש להם בעיה עם התערבות הלכתית בדבר שהוא כל כך "אינטימי", ואישי. ושם הדברים שכתבתי בתחילה כן מועילים.
לא בדיוק הבנתי מה הכוונה "מרגיש שאני נתקל", אבל אני מניח שהכוונה שזה יותר קשה ממשהו אחר.
לפני הכל, כמובן שחשוב להדגיש שלא בכל המצוות אנחנו מרגישים נעימות וכמובן שאנחנו לא שומרים רק מה שמובן או ברור לנו. כמעט להיפך, אם היינו מבינים הכל ויודעים הכל, הרי שזה אומר שהתורה אנושית לגמרי ולא גבוהה משכלנו שלנו, ומה הטעם לשמור משהו שהוא אנושי לחלוטין? כך שאנחנו שומרים הכל, כמובן, אבל לא רק "שומרים" אלא גם מזדהים ומבינים שהכל חכם ואלוקי ועליון גם בלי ההבנה שלנו.
זה נכון שיש מעט הבדל בין דברים שהם מהתורה לבין גזירות חכמים, ששם אנחנו מצפים יותר להבין את הרקע לגזירה, אולם גם כאן ההבנה הבסיסית ביותר היא שחכמי התורה, לדורותם, וקבלת עם ישראל את הגזירות מלמדים על כך שיש כאן חכמה אלוקית גדולה, שבסופו של דבר טובה לנו יותר מכל דבר אחר.
וכפי שכתבתי, דווקא ההבנה שמדובר כאן על משהו גדול יותר מאיתנו מקלה על השמירה, כי לא היינו רוצים לעבוד ולשמור דברים שהם "בני אדם", כמונו.
לגבי עצם העניין- בדיני נידה יש לא מעט חומרות וגזירות שהצטברו, בגלל חומרות העניין והקלות הגדולה שבה אפשר "ליפול" ולחטוא בענין הזה. מדובר, כידוע, על היצר הכי חזק של האדם, על נסיונות יום יומיים ועל משהו שמצריך שמירה מיוחדת. לכן חכמים (ובמקרה מסויים, לא חכמים אלא בנות ישראל לדורותיהן) קבעו גזירות שונות שעניינם להרחיק את החטא בנושא הכל כך חשוב והכל כך קשה לשמירה הזה.
הענין של האמבטיה לא קשור לזה- זה פשוט ענין טכני של איך מתנקים ותיאורטית אם יוכח אחרת, ניתן יהיה להמתין גם פחות... אבל דינים אחרים בנידה קשורים לזה.
אני די חושב שרבים שחשים שהדינים הללו "מרתיעים אותם", מרגישים ככה בגלל שיש להם בעיה עם התערבות הלכתית בדבר שהוא כל כך "אינטימי", ואישי. ושם הדברים שכתבתי בתחילה כן מועילים.
הלכות נידה ללייטים
זו שאלה מאוד חשובה, ואני אענה עליה למרות שיש בה הסתייגות, אם כי אוסיף הקדמה-
הלכות נידה, ובכלל הלכות האישות ביהדות הם יסוד חשוב ומרכזי של הדת היהודית. בניגוד גמור למה שמקובל לחשוב בימינו, הלכות אישות ונידה נחשבים כיסוד לבית בריא, ליחסים חיוביים והם לטובת הזוג והמשפחה. לא רק כי "ככה השם אמר". ומה נעשה, אנחנו חייבים לסבול את זה. אלא ככה יותר טוב, יותר נכון ויותר בריא לזוג.
הים יש תחושה, בחוגי ה"לייטים" ורבני הלייטים, שצריך ל"תרץ" ולהסביר כל הזמן. יש את הנאורים, החכמים ואלה שמתחשבים בסבל הציבור, שיודעים כמה קשה, שמכילים כל מיני שינויים. ויש את ה"הלכתיים" שלא אכפת להם מכלום אלא מההלכה היבשה.
זו טעות, אנחנו (הכוונה כאן לכל היהודים, להסטוריה היהודית כולה), אכן מקפידים על ההלכה, אבל כי אנחנו מאמינים שזה הכי טוב לנו. בפנימי פנימיות. לא רק בגלל הגן עדן והגיהנם.
אנחנו "סומכים" על הקב"ה שהוא יודע מה טוב בשבילנו, מה נכון. ויודעים שבסופו של דבר דרך התורה היא הנכונה לנו בכל המובנים- בגוף, בנפש, ואפילו כשקשה מאוד. או כשאנחנו לא מבינים. לא תמיד "זה ישיר", לא תמיד הטובה בולטת למרחקים... אבל בסופו של חשבון האמונה ביהדות היא האמונה שדרך התורה נכונה יותר לנו תמיד. גם כשאולי לא יודעים למה.
ובכן, אחרי זה, אלו הלכות נידה בקצרה-
כאשר אישה רואה דם הזוג מיד נאסרים. וחייבים לנקוט בהרחקות (בגלל אופי השאלה שלך אני לא אפרט כעת את ההרחקות, מבחינה הלכתית צריך להקפיד גם על הלכות "ריחוק" ואי נגיעה וכדומה... שהם מאוד מפורטים בספרי ההלכה השונים).
אבל בא נאמר שהמינימום הוא קיום יחסים ולא לישון ביחד.
מחכים לסיום הדימום (בימינו כל דימום נחשב, כולל הכל).
ואז יש לעשות בדיקה של "הפסק בטהרה", שבה האישה בודקת אם אין דם סמוך לשקיעה. אם אין, מאותו רגע היא מתחילה לספור שבעה נקיים.
באותו זמן, צריך לעשות בדיקה נוספת (אלא אם כן במקרים מיוחדים שבהם מוותרים עליה, בהוראה ישירה של רב מורה הוראה) שנקראת "מוך דחוק", ובה מניחים עד בדיקה באותו מקום למשך כל זמן בין השמשות, בין השקיעה לצאת הכוכבים (18 דקות בערך).
את שבעת הימים הנקיים מתחילים לספור החל מהערב הנקי הראשון (עם מגבלה שמיד נציין).
הספירה מתבצעת כספירת ימים, כשבכל יום כזה בודקים אם יש דם או לא (בבוקר ובערב, בעזרת בד מיוחד שניתן לקנות בכל מקווה או סופרמרקט חרדי, במקרים מסויימים ניתן לבדוק רק פעם ביום, אם יש סכנה של פגיעה שתגרום לדימום, והיתר של רב יש מקרים בודקים רק ביום הראשון והאחרון, כשיש קשיים מיוחדים).
לא ניתן להתחיל לספור שבעה נקיים לפני חמישה ימים, לספרדים ארבעה, מתחילת המחזור (זוהי המגבלה עליה דברתי). או לפחות שלושה ימים (אם כי כפי שאמרנו זה מצב נדיר)... מהיום האחרון שבו היו יחסי אישות, בעיקר לספרדים שהולכים על פי שיטת הרב עובדיה. גם בזה יש מקרים נדירים שבהם יש אפשרות להתיר בדיקה מיידית בתנאים מסויימים שהרב יפרט.
לדוגמא- מחזור חודשי בשבת והפסקת הדם ביום שלישי, חייבים לחכות עוד יומיים (כדי להגיע לחמישה ימים), ביום רביעי בערב מיד לפני השקיעה מבצעים בדיקה... כמובן שזה מאוד לא שכיח. רוב הפעמים זה לוקח יותר מחמישה ימים.
אם אין דם הרי שאחרי השקיעה, שלפי היהדות זה כבר יום חמישי, מתחילים לספור. חמישי, שישי, שבת, ראשון, שני, שלישי, רביעי. ברביעי אחרי השקיעה (שוב, שזה כבר יום חמישי) הולכים למקווה.
ההליכה למקווה יוצאת תמיד באותו יום של הבדיקה, הבדיקה לפני השקיעה והמקווה אחרי.
האשה הולכת למקווה אחרי התנקות רצינית ביותר, או עושה אותה שם, ואחרי טבילה במקווה הזוג מותר שוב, עד הפעם הבאה שרואים דם.
זו שאלה מאוד חשובה, ואני אענה עליה למרות שיש בה הסתייגות, אם כי אוסיף הקדמה-
הלכות נידה, ובכלל הלכות האישות ביהדות הם יסוד חשוב ומרכזי של הדת היהודית. בניגוד גמור למה שמקובל לחשוב בימינו, הלכות אישות ונידה נחשבים כיסוד לבית בריא, ליחסים חיוביים והם לטובת הזוג והמשפחה. לא רק כי "ככה השם אמר". ומה נעשה, אנחנו חייבים לסבול את זה. אלא ככה יותר טוב, יותר נכון ויותר בריא לזוג.
הים יש תחושה, בחוגי ה"לייטים" ורבני הלייטים, שצריך ל"תרץ" ולהסביר כל הזמן. יש את הנאורים, החכמים ואלה שמתחשבים בסבל הציבור, שיודעים כמה קשה, שמכילים כל מיני שינויים. ויש את ה"הלכתיים" שלא אכפת להם מכלום אלא מההלכה היבשה.
זו טעות, אנחנו (הכוונה כאן לכל היהודים, להסטוריה היהודית כולה), אכן מקפידים על ההלכה, אבל כי אנחנו מאמינים שזה הכי טוב לנו. בפנימי פנימיות. לא רק בגלל הגן עדן והגיהנם.
אנחנו "סומכים" על הקב"ה שהוא יודע מה טוב בשבילנו, מה נכון. ויודעים שבסופו של דבר דרך התורה היא הנכונה לנו בכל המובנים- בגוף, בנפש, ואפילו כשקשה מאוד. או כשאנחנו לא מבינים. לא תמיד "זה ישיר", לא תמיד הטובה בולטת למרחקים... אבל בסופו של חשבון האמונה ביהדות היא האמונה שדרך התורה נכונה יותר לנו תמיד. גם כשאולי לא יודעים למה.
ובכן, אחרי זה, אלו הלכות נידה בקצרה-
כאשר אישה רואה דם הזוג מיד נאסרים. וחייבים לנקוט בהרחקות (בגלל אופי השאלה שלך אני לא אפרט כעת את ההרחקות, מבחינה הלכתית צריך להקפיד גם על הלכות "ריחוק" ואי נגיעה וכדומה... שהם מאוד מפורטים בספרי ההלכה השונים).
אבל בא נאמר שהמינימום הוא קיום יחסים ולא לישון ביחד.
מחכים לסיום הדימום (בימינו כל דימום נחשב, כולל הכל).
ואז יש לעשות בדיקה של "הפסק בטהרה", שבה האישה בודקת אם אין דם סמוך לשקיעה. אם אין, מאותו רגע היא מתחילה לספור שבעה נקיים.
באותו זמן, צריך לעשות בדיקה נוספת (אלא אם כן במקרים מיוחדים שבהם מוותרים עליה, בהוראה ישירה של רב מורה הוראה) שנקראת "מוך דחוק", ובה מניחים עד בדיקה באותו מקום למשך כל זמן בין השמשות, בין השקיעה לצאת הכוכבים (18 דקות בערך).
את שבעת הימים הנקיים מתחילים לספור החל מהערב הנקי הראשון (עם מגבלה שמיד נציין).
הספירה מתבצעת כספירת ימים, כשבכל יום כזה בודקים אם יש דם או לא (בבוקר ובערב, בעזרת בד מיוחד שניתן לקנות בכל מקווה או סופרמרקט חרדי, במקרים מסויימים ניתן לבדוק רק פעם ביום, אם יש סכנה של פגיעה שתגרום לדימום, והיתר של רב יש מקרים בודקים רק ביום הראשון והאחרון, כשיש קשיים מיוחדים).
לא ניתן להתחיל לספור שבעה נקיים לפני חמישה ימים, לספרדים ארבעה, מתחילת המחזור (זוהי המגבלה עליה דברתי). או לפחות שלושה ימים (אם כי כפי שאמרנו זה מצב נדיר)... מהיום האחרון שבו היו יחסי אישות, בעיקר לספרדים שהולכים על פי שיטת הרב עובדיה. גם בזה יש מקרים נדירים שבהם יש אפשרות להתיר בדיקה מיידית בתנאים מסויימים שהרב יפרט.
לדוגמא- מחזור חודשי בשבת והפסקת הדם ביום שלישי, חייבים לחכות עוד יומיים (כדי להגיע לחמישה ימים), ביום רביעי בערב מיד לפני השקיעה מבצעים בדיקה... כמובן שזה מאוד לא שכיח. רוב הפעמים זה לוקח יותר מחמישה ימים.
אם אין דם הרי שאחרי השקיעה, שלפי היהדות זה כבר יום חמישי, מתחילים לספור. חמישי, שישי, שבת, ראשון, שני, שלישי, רביעי. ברביעי אחרי השקיעה (שוב, שזה כבר יום חמישי) הולכים למקווה.
ההליכה למקווה יוצאת תמיד באותו יום של הבדיקה, הבדיקה לפני השקיעה והמקווה אחרי.
האשה הולכת למקווה אחרי התנקות רצינית ביותר, או עושה אותה שם, ואחרי טבילה במקווה הזוג מותר שוב, עד הפעם הבאה שרואים דם.
המשך לשאלה
זה לא רק העניין של "זרע לבטלה" או לא.
יש דברים שהם לא זרע לבטלה והם אסורים, זה הרילא הדבר היחיד שאסור. השואל שם שאל האם זה נקרא זרע לבטלה ואני לא חושב כך. מצד שני כתבתי גם לו במפורש שאני לא חושב שזה מותר בלי סיבה.
זה לא רק העניין של "זרע לבטלה" או לא.
יש דברים שהם לא זרע לבטלה והם אסורים, זה הרילא הדבר היחיד שאסור. השואל שם שאל האם זה נקרא זרע לבטלה ואני לא חושב כך. מצד שני כתבתי גם לו במפורש שאני לא חושב שזה מותר בלי סיבה.
אוננות
אם מדובר שהזרע יצא באותו מקום של האישה, אז כן, זה מותר.
אם זה יצא במקום אחר בגוף שלה, במקרה כזה זה יקרה "ביאה דרך איברים", ואז צריך לראות האם יש סיבה מיוחדת שמתירה ביאה דרך איברים. כלומר- אם מותרת ביאה דרך איברים, מותר לעשות את זה. ובדרך כלל, אני לפחות לא נוטה להגיד שביאה דרך איברים מותרת אלא אם כן יש סיבה כלשהיא.
בכל מקרה, אם הזרע יוצא על האישה, זה לא כמו שז"ל לענ"ד.
אם מדובר שהזרע יצא באותו מקום של האישה, אז כן, זה מותר.
אם זה יצא במקום אחר בגוף שלה, במקרה כזה זה יקרה "ביאה דרך איברים", ואז צריך לראות האם יש סיבה מיוחדת שמתירה ביאה דרך איברים. כלומר- אם מותרת ביאה דרך איברים, מותר לעשות את זה. ובדרך כלל, אני לפחות לא נוטה להגיד שביאה דרך איברים מותרת אלא אם כן יש סיבה כלשהיא.
בכל מקרה, אם הזרע יוצא על האישה, זה לא כמו שז"ל לענ"ד.
ביאה דרך איברים
מזל טוב על הולדת הבת. תזכו לגדלה לכל מילי דמיטב, ברכות ואור.
אני סבור שבמצבם אכן כדאי למנוע קצת זמן, עד שתתאוששו ותרגישו בשלים לילדים נוספים.
לגבי עניין הגלולות- מאוד התקשיתי להבין מדוע אתם לא בוטחים בהן? למיטב ידיעתי ונסיוני (בתשובות לאנשים), זה אמצעי מניעה בטוח ביותר, ואני לא סבור שיש הפרש משמעותי כל שהוא בין גלולות לבין התקן. האחוזים מאוד מאוד דומים. מיליוני (או מילארדי?) נשים בעולם בעולם משתמשות בגלולות ולא ידוע על פספוסים משמעותיים בענין. אני סבור שכדאי לכם התייעץ בעניין עם רופאת הנשים, זה נשמע לי שהמידע שלכם שגוי או לפחות או לא מדוייק.
לגבי עצם העניין, מכיוון שגלולות נחשבות לאמצעי מניעה בטוח, ונשים אין ספור משתמשות בהן, אני לא רואה סיבה להתיר ביאה דרך איברים עד שיתברר לכם אחרת.
מזל טוב על הולדת הבת. תזכו לגדלה לכל מילי דמיטב, ברכות ואור.
אני סבור שבמצבם אכן כדאי למנוע קצת זמן, עד שתתאוששו ותרגישו בשלים לילדים נוספים.
לגבי עניין הגלולות- מאוד התקשיתי להבין מדוע אתם לא בוטחים בהן? למיטב ידיעתי ונסיוני (בתשובות לאנשים), זה אמצעי מניעה בטוח ביותר, ואני לא סבור שיש הפרש משמעותי כל שהוא בין גלולות לבין התקן. האחוזים מאוד מאוד דומים. מיליוני (או מילארדי?) נשים בעולם בעולם משתמשות בגלולות ולא ידוע על פספוסים משמעותיים בענין. אני סבור שכדאי לכם התייעץ בעניין עם רופאת הנשים, זה נשמע לי שהמידע שלכם שגוי או לפחות או לא מדוייק.
לגבי עצם העניין, מכיוון שגלולות נחשבות לאמצעי מניעה בטוח, ונשים אין ספור משתמשות בהן, אני לא רואה סיבה להתיר ביאה דרך איברים עד שיתברר לכם אחרת.
חילוני וחילוניה בני 16
מלבד העובדה שלא סביר שבחורה חילונית בגיל 16 תדע איך לטבול. יש כאן כמה גזירות חז"ל שעוברים אליהם, וכן פסוק אחד.
בגזירות של חז"ל הן שכלה ללא חופה אסורה לבעלה, כלה ללא כתובה אסורה לבעלה כנידה.
יש מצב תיאורטי של קידושין ללא כתובה, ואז היא תיקרא פילגש, אבל לא נהגו בזה כבר בערך 2000 שנה.
כמו כן יש פסוק של "לא תהיה קדשה" שמתאר מצב כזה, שבו איש ואשה חיים רק חיי אישות ללא חיי נישואין.
כך שמלבד הנידה יש כאן הרבה גזירות חכמים ודרכי תורה שעוברים עליהם.
מלבד העובדה שלא סביר שבחורה חילונית בגיל 16 תדע איך לטבול. יש כאן כמה גזירות חז"ל שעוברים אליהם, וכן פסוק אחד.
בגזירות של חז"ל הן שכלה ללא חופה אסורה לבעלה, כלה ללא כתובה אסורה לבעלה כנידה.
יש מצב תיאורטי של קידושין ללא כתובה, ואז היא תיקרא פילגש, אבל לא נהגו בזה כבר בערך 2000 שנה.
כמו כן יש פסוק של "לא תהיה קדשה" שמתאר מצב כזה, שבו איש ואשה חיים רק חיי אישות ללא חיי נישואין.
כך שמלבד הנידה יש כאן הרבה גזירות חכמים ודרכי תורה שעוברים עליהם.
עוד תוכן בשורש
שיעורי תורה
עוד מהרב יניב חניא
עוד בנושא צניעות - בינו לבינה
מוצרים
