close
חזור
תכנים
שו"ת ברשת
מוצרים
תיבות דואר
הרשמה/ התחברות

המשך על שאלה קודמת

הרב יניב חניא

הרב יניב חניא
אסיווןתשפ24/05/2020

שאלה:

אני ממש מתביישת לכתוב אבל אין לי מנוחה, אנחנו זוג (סופר) חרדים, נשואים 4.5 שנים, מעל 3 שנים הייתי נקיה כמעט רצוף מהריון והנקה עכשיו, כשאני מקבלת מחזור כל חודש אנחנו לא מצליחים לשמור, מנסים מנסים ונשברים הקושי משפיע עליי פיזי, לא מצליחה לישון לילות ארוכים, מגרנות, קוצר רוח, עצבים, לא מצליחה לתפקד בעבודה וכו' בפעם האחרונה זה גם גרם לי לדמם בביוץ (כשהייתי אצל הבודקת היא אמרה שזה בא מלחץ נפשי, ואין לי ב"ה לחץ משום דבר אחר) יש עצה מעשית שיכולה לעזור לנו? אשמח מאד מאד מאד ושוב, תודה!!

תשובה:

שלום וברכה,

הקושי הזה מוכר, כמובן. אם כי ממש נפילות אצל בני זוג חרדים, זה יחסית נדיר. כאן באתר יש לי לא מעט תשובות בעניין שלדעתי כדאי לך לקרוא. יש בהן כמה שיטות. תחפשי "לא מצליחים לשמור נידה", או "נידה" ואז תעברי על התשובות. יש שם כמה עצות.

בחשובה שבהן היא שאכן זה קשה, ובגיל צעיר ממש קשה, אבל זה אפשרי. כלומר- זה סוויץ במח שמצליחים לעמוד בזה וזהו. ואז אולי נשארים עם הקושי, אבל פחות עם הנפילות. מעדות של אלפי זוגות שעסקתי איתם בזה, זה אפשרי. זה השלב הראשון- הפנמה עמוקה שזה אפשרי... עומדים בכך מיליוני זוגות יהודיים אלפי שנים.

השינוי השני הוא בגישה... כלומר- אם כל התקופה של ההמתנה עסוקים רק בהמתנה וסופרים את הימים והשעות, זה הופך להיות קשה הרבה יותר. זה בערך כמו זוגות שמחכים לילד, או מישהו שמחכה לעבודה של חייו וכדומה... החיים עצמם הופכים לטפל. וכל הזמן מחכים שיגיע הזמן. במצב כזה, קשה לעמוד בזה. צריך ללמוד לעבור את זה ברוגע, לחיות את החיים שבין ההמתנות. יש חיים משותפים גם בלי היחסים וצריך ללמוד לחיות אותם. זה לא מקטין את הלחץ, אבל מרגיע קצת את הנפש. יש לכם חיים, ילדים, משפחה, טיולים... בלי יחסים.
ניתן גם לבחון כל מיני שיטות לקיצור הדימום והזמן... כמו ילקוט הרועים או כל מיני דברים דומים. בצורה כזו יהיו אולי המתנות קצת יותר קצרות. אם אתם לא מתכננים הריון בשנים הקרובות יש גם אמצעי מניעה שמונעים מחזור. יש נשים שעושות בזה שימוש.
אם אתם אשכנזים שמחמירים לספור שבע ימים, ניתן להקל כמו ספרדים ולספור חמש (לרוב לא רלוונטי לרוב הנשים שהדימום שלהן ארוך יותר).
ומשהו שקשה מאוד לכתוב, אבל צריך לדעת- קיום יחסים בנידות זה דבר חמור שכמעט כל דבר אחר קל ממנו, ולכן, אחרי בקשת המחילה והאמירה המפורשת שזה רק אם כלו כל הקיצין ומרגישים שעומדים ליפול בחטא- עדיפה כמעט כל דבר, כולל אוננות, מאשר לקיים יחסים.

אנא חפשי תשובות נוספות באתר בעניין הזה.
תשובות נוספות בנושא-
בירור הלכה
סיפור שמופיע גם בגמרא וגם באבות דרבי נתן מייחס חומרא גדולה מאוד לשינה עם הבעל בזמן נידה. עד כדי, ח"ו, עונש חמור מאוד. ושם מדובר על שינה ביחד בזמן הליבון, לפני הטבילה, ולא על זמן הנידה עצמה. כך שזה נחשב חמור מאוד. הנגיעה בזמן הדשינה, לחלק מהדעות, היא איסור דאורייתא. אם כי יש לו מעט דעות שהנגיעה עצמה היא לא מהתורה. רק קיום היחסים. בכל מקרה, כל אישה לפני טבילה נחשבת נידה, עד הבטילה, ויש איסור קרבה חמור.

לא הבנתי את השאלה על דין ביאה דרך איברים, האם זה המשך? כלומר- האם מדובר על זמן נידה? 

אם מדובר על זמן נידה, זה לא ייחשב כביאה, אלא כמגע שעליו פרטתי קודם. בתנאי שלא מדובר על איזור אותו מקום, כי באיזור ההוא הדעה המקובלת היא שכל "נשיקה" נחשבת ביאה.

אם מדובר על זמן היתר, גם אז התשובה היא שזה לא נחשב בדיוק ביאה, ומתירים את זה רק בזמנים מאוד מאוד מסויימים ועם סיבה הלכתית / רפואית.
תפקוד מיני לגבר
לדעתי הוא לא מצריך לפרט, כל אחד ואחת יודעים שזה כך וזה תלוי גיל. גם אצל הנשים וגם אצל הגברים.
למה שפיכה עלי?
לא, זה לא נכון. אנחנו לא מתירים שפיכה בחוץ אלא אם כן יש סיבה טובה לכך (רפואית בעיקר, או פחדים גדולים או משהו כזה).

הסיבה שזה מותר, כשזה מותר, ולא במגבת, זה שזה על גוף האישה, זה חלק מיחסי האישות של בעל לאשתו, מחוץ לגוף זה לא חלק מהגוף...

וכפי שכתבתי, בכל מקרה מדובר על מצבים מאוד מיוחדים שזה מותר.
הלכות נדה
לא בדיוק הבנתי מה הכוונה "מרגיש שאני נתקל", אבל אני מניח שהכוונה שזה יותר קשה ממשהו אחר.

לפני הכל, כמובן שחשוב להדגיש שלא בכל המצוות אנחנו מרגישים נעימות וכמובן שאנחנו לא שומרים רק מה שמובן או ברור לנו. כמעט להיפך, אם היינו מבינים הכל ויודעים הכל, הרי שזה אומר שהתורה אנושית לגמרי ולא גבוהה משכלנו שלנו, ומה הטעם לשמור משהו שהוא אנושי לחלוטין? כך שאנחנו שומרים הכל, כמובן, אבל לא רק "שומרים" אלא גם מזדהים ומבינים שהכל חכם ואלוקי ועליון גם בלי ההבנה שלנו.
זה נכון שיש מעט הבדל בין דברים שהם מהתורה לבין גזירות חכמים, ששם אנחנו מצפים יותר להבין את הרקע לגזירה, אולם גם כאן ההבנה הבסיסית ביותר היא שחכמי התורה, לדורותם, וקבלת עם ישראל את הגזירות מלמדים על כך שיש כאן חכמה אלוקית גדולה, שבסופו של דבר טובה לנו יותר מכל דבר אחר.
וכפי שכתבתי, דווקא ההבנה שמדובר כאן על משהו גדול יותר מאיתנו מקלה על השמירה, כי לא היינו רוצים לעבוד ולשמור דברים שהם "בני אדם", כמונו.

לגבי עצם העניין- בדיני נידה יש לא מעט חומרות וגזירות שהצטברו, בגלל חומרות העניין והקלות הגדולה שבה אפשר "ליפול" ולחטוא בענין הזה. מדובר, כידוע, על היצר הכי חזק של האדם, על נסיונות יום יומיים ועל משהו שמצריך שמירה מיוחדת. לכן חכמים (ובמקרה מסויים, לא חכמים אלא בנות ישראל לדורותיהן) קבעו גזירות שונות שעניינם להרחיק את החטא בנושא הכל כך חשוב והכל כך קשה לשמירה הזה.

הענין של האמבטיה לא קשור לזה- זה פשוט ענין טכני של איך מתנקים ותיאורטית אם יוכח אחרת, ניתן יהיה להמתין גם פחות... אבל דינים אחרים בנידה קשורים לזה.

אני די חושב שרבים שחשים שהדינים הללו "מרתיעים אותם", מרגישים ככה בגלל שיש להם בעיה עם התערבות הלכתית בדבר שהוא כל כך "אינטימי", ואישי. ושם הדברים שכתבתי בתחילה כן מועילים.
הלכות נידה ללייטים
זו שאלה מאוד חשובה, ואני אענה עליה למרות שיש בה הסתייגות, אם כי אוסיף הקדמה-

הלכות נידה, ובכלל הלכות האישות ביהדות הם יסוד חשוב ומרכזי של הדת היהודית. בניגוד גמור למה שמקובל לחשוב בימינו, הלכות אישות ונידה נחשבים כיסוד לבית בריא, ליחסים חיוביים והם לטובת הזוג והמשפחה. לא רק כי "ככה השם אמר". ומה נעשה, אנחנו חייבים לסבול את זה. אלא ככה יותר טוב, יותר נכון ויותר בריא לזוג.
הים יש תחושה, בחוגי ה"לייטים" ורבני הלייטים, שצריך ל"תרץ" ולהסביר כל הזמן. יש את הנאורים, החכמים ואלה שמתחשבים בסבל הציבור, שיודעים כמה קשה, שמכילים כל מיני שינויים. ויש את ה"הלכתיים" שלא אכפת להם מכלום אלא מההלכה היבשה.
זו טעות, אנחנו (הכוונה כאן לכל היהודים, להסטוריה היהודית כולה), אכן מקפידים על ההלכה, אבל כי אנחנו מאמינים שזה הכי טוב לנו. בפנימי פנימיות. לא רק בגלל הגן עדן והגיהנם.

אנחנו "סומכים" על הקב"ה שהוא יודע מה טוב בשבילנו, מה נכון. ויודעים שבסופו של דבר דרך התורה היא הנכונה לנו בכל המובנים- בגוף, בנפש, ואפילו כשקשה מאוד. או כשאנחנו לא מבינים. לא תמיד "זה ישיר", לא תמיד הטובה בולטת למרחקים... אבל בסופו של חשבון האמונה ביהדות היא האמונה שדרך התורה נכונה יותר לנו תמיד. גם כשאולי לא יודעים למה. 


ובכן, אחרי זה, אלו הלכות נידה בקצרה-

כאשר אישה רואה דם הזוג מיד נאסרים. וחייבים לנקוט בהרחקות (בגלל אופי השאלה שלך אני לא אפרט כעת את ההרחקות, מבחינה הלכתית צריך להקפיד גם על הלכות "ריחוק" ואי נגיעה וכדומה... שהם מאוד מפורטים בספרי ההלכה השונים).
אבל בא נאמר שהמינימום הוא קיום יחסים ולא לישון ביחד.

מחכים לסיום הדימום (בימינו כל דימום נחשב, כולל הכל).

ואז יש לעשות בדיקה של "הפסק בטהרה", שבה האישה בודקת אם אין דם סמוך לשקיעה. אם אין, מאותו רגע היא מתחילה לספור שבעה נקיים. 

באותו זמן, צריך לעשות בדיקה נוספת (אלא אם כן במקרים מיוחדים שבהם מוותרים עליה, בהוראה ישירה של רב מורה הוראה) שנקראת "מוך דחוק", ובה מניחים עד בדיקה באותו מקום למשך כל זמן בין השמשות, בין השקיעה לצאת הכוכבים (18 דקות בערך). 

את שבעת הימים הנקיים מתחילים לספור החל מהערב הנקי הראשון (עם מגבלה שמיד נציין).

הספירה מתבצעת כספירת ימים, כשבכל יום כזה בודקים אם יש דם או לא (בבוקר ובערב, בעזרת בד מיוחד שניתן לקנות בכל מקווה או סופרמרקט חרדי, במקרים מסויימים ניתן לבדוק רק פעם ביום, אם יש סכנה של פגיעה שתגרום לדימום, והיתר של רב יש מקרים בודקים רק ביום הראשון והאחרון, כשיש קשיים מיוחדים).
לא ניתן להתחיל לספור שבעה נקיים לפני חמישה ימים, לספרדים ארבעה, מתחילת המחזור (זוהי המגבלה עליה דברתי). או לפחות שלושה ימים (אם כי כפי שאמרנו זה מצב נדיר)... מהיום האחרון שבו היו יחסי אישות, בעיקר לספרדים שהולכים על פי שיטת הרב עובדיה. גם בזה יש מקרים נדירים שבהם יש אפשרות להתיר בדיקה מיידית בתנאים מסויימים שהרב יפרט.

לדוגמא- מחזור חודשי בשבת והפסקת הדם ביום שלישי, חייבים לחכות עוד יומיים (כדי להגיע לחמישה ימים), ביום רביעי בערב מיד לפני השקיעה מבצעים בדיקה... כמובן שזה מאוד לא שכיח. רוב הפעמים זה לוקח יותר מחמישה ימים.

אם אין דם הרי שאחרי השקיעה, שלפי היהדות זה כבר יום חמישי, מתחילים לספור. חמישי, שישי, שבת, ראשון, שני, שלישי, רביעי. ברביעי אחרי השקיעה (שוב, שזה כבר יום חמישי) הולכים למקווה.

ההליכה למקווה יוצאת תמיד באותו יום של הבדיקה, הבדיקה לפני השקיעה והמקווה אחרי.

האשה הולכת למקווה אחרי התנקות רצינית ביותר, או עושה אותה שם, ואחרי טבילה במקווה הזוג מותר שוב, עד הפעם הבאה שרואים דם.
יחסים
לא בדיוק הבנתי את ההקשר (כלומר- איך זה קשור לעבר או להיתר שקיבלת אז).

אבל-
לפלוט את הזרע על גוף האשה אסור. ללא קשר להריון או לא, זה צריך להיות באותו מקום.
לגבי הישבן- בהחלט אפשר להתיר לפלוט שם. אםממש רוצים.

לגבי הפה- כבר כתבתי כמה פעמים שאני חושב שלא. אלא אם כן יש סיבה מאוד מיוחדת, רפואית.

ממילא זה נכון גם לגבי אוננות- לענ"ד זה אסור לחלוטין.