מין חצי אוראלי
הרב יניב חניאותמוזתשעג14/06/2013
שאלה:
לפי התשובות וההלכה הידועה אסור לגבר לנשק את האישה באותו מקום. רציתי לשאול האם רק בדגדגן, שנמצא מעל הנרתיק, יהיה מותר? אני יודע שזה משמעותי בשביל נשים. אם לא - האם לפי הרמב"ם כן יהיה מותר?
תשובה:
לפי רוב הדעות שאני מכיר זה יהיה מותר. לא תמיד ולא כבדבר שבשיגרה, אבל כן. יש גם דעות שלא.תשובות נוספות בנושא-
עונג לאישה
א. אני לא ממש יודע, אני מניח שזה יותר עניין לרופאים. אבל כן ידוע לי שאצל האשה זה לא נובע רק מהצד הגופני, זה קשור לרגשי, לרוגע שלה, לאהבה שהיא חשה וכדומה, לכן אני מניח שזה נתון לכל אחת ואחת. אני מניח שזה עניין של כמה חודשים עד שהכאב הראשוני נפסק, אבל לא ממש בקי.
ב. לענ"ד רוב הגברים לא מסוגלים, אצל הגבר אחרי הפורקן הראשוני מסתלקת התאווה והוא מתקשה מאוד להתעורר מחדש. אולי לא בחודשים הראשונים אחרי החתונה, אבל בטח בהמשך ולכן זה לא ממש מעשי. הגבר צריך לנוח כמה שעות וכדומה... בכל מקרה, מה שאתה מציע כבר מופיע בדברי חז"ל כעצה ומי שמסוגל פעם בכמה זמן זה בהחלט שייך. אין שום חובה שאחרי הפורקן לסיים את המגע, להיפך, בפוסקים מופיע שיש להמשיך עוד זמן מה כדי שהאשה תדע ותרגיש שזה לא רק עניין של פורקן הגבר, אלא משהו מעבר.
ג. לגבי ידיים כן, לגבי לשון זה לא בשופי, יש דברים שמותר ויש שאסור. בכל מקרה כל עוד זה עם הבעל זה לא ייחשב אוננות ח"ו.
א. אני לא ממש יודע, אני מניח שזה יותר עניין לרופאים. אבל כן ידוע לי שאצל האשה זה לא נובע רק מהצד הגופני, זה קשור לרגשי, לרוגע שלה, לאהבה שהיא חשה וכדומה, לכן אני מניח שזה נתון לכל אחת ואחת. אני מניח שזה עניין של כמה חודשים עד שהכאב הראשוני נפסק, אבל לא ממש בקי.
ב. לענ"ד רוב הגברים לא מסוגלים, אצל הגבר אחרי הפורקן הראשוני מסתלקת התאווה והוא מתקשה מאוד להתעורר מחדש. אולי לא בחודשים הראשונים אחרי החתונה, אבל בטח בהמשך ולכן זה לא ממש מעשי. הגבר צריך לנוח כמה שעות וכדומה... בכל מקרה, מה שאתה מציע כבר מופיע בדברי חז"ל כעצה ומי שמסוגל פעם בכמה זמן זה בהחלט שייך. אין שום חובה שאחרי הפורקן לסיים את המגע, להיפך, בפוסקים מופיע שיש להמשיך עוד זמן מה כדי שהאשה תדע ותרגיש שזה לא רק עניין של פורקן הגבר, אלא משהו מעבר.
ג. לגבי ידיים כן, לגבי לשון זה לא בשופי, יש דברים שמותר ויש שאסור. בכל מקרה כל עוד זה עם הבעל זה לא ייחשב אוננות ח"ו.
יחסי אישות
בראש ובראשונה מזל טוב לחתונה, שיהיו כל הברכות וכל הישועות.
הנושא שאתה מעלה הוא דוגמא קלאסית למקרים שבהם ההלכה היא מורכבת מכמה וכמה גוונים ויש בו הרבה נטיות לכאן ולכאן. כאשר אנחנו פוסקים הלכה היא אף פעם לא מנותקת מכל השאר- דברי הגמרא, דברי הראשונים, דברי המקובלים (זה נושא בפני עצמו כמובן, היחס בין הקבלה להלכה), הנהגות שבעל פה ועוד. בתחום הזה בהחלט "ישנה בעיה"- הוא מתואר במקומות רבים כקדוש וטהור (אצל חלק מהמקובלים האיבר נקרא "האיבר הקדוש", לא פחות) ואילו היחס ההלכתי בשולחן ערוך מעט דומה למה שתיארת. ולכן יש פוסקים ויש תורה שבעל פה שמכלילה את הכל ועל פי זה קובעת את ההלכה וההנהגה המעשית.
בראש הפירמידה ההלכתית עומד השולחן ערוך, אולם הוא לא מנותק מדברי הגמרא, הראשונים ועוד. בודאי בנושא כזה, שבו יש כללי צניעות מובנים וברורים מראש.
כעת, בשום מקום לא משמע שקיום יחסים בין אי\ש לאשתו הוא רק לצורך הולדה, כמעט להיפך- בכל מקום ברור שיחסי האישות הם חלק מחיי הנישואין וחלק חשוב שלהם ללא קשר לפריה ורביה. גם לגבי מצוות העונה, לענ"ד כאשר קוראים את ההלכה הזו צריך להבין את ההקשר- ההקשר הוא שבדרך כלל הבעל "רוצה" והאשה, לכאורה, פחות ולכן היתה יכולה לצמוח מחשבה שלפיה זה תלוי ברצון של הבעל- אם הוא רוצה אז כן ואם לא, הרי ממילא האשה אינה ממש רוצה. לכן באה מצוות עונה וקובעת מסמרות של מחוייבות הבעל כלפי אשתו בעניין הזה.
נראה שנקודת המרכז היא החידוש ביחס לאישות כאל קשר זוגי ולא הנאה עצמית, כאשר האדם שוקע ברגעים הללו הוא יכול הקלות להתמכר לתאווה, כמו שקורה בעולם כולו היום, הוא יכול לחשוב שהעניין הגופני הוא לב ומרכז העניין, הוא לא רק יכול לחשוב, הוא כמעט תמיד יחשוב כך... ממילא באה ההלכה וההנהגה הרוחנית וקובעת שיש למעשה פנים אחרות, שההגבלות בעניין מעלות אותו לשם. זהנו לדעתי הנושא של לשם שמיים בעניין- האם האדם מתאווה, שוכח את העולם וחושב רק עצמו או שהוא מתכוון למעשה רוחני פנימי של קישור שיש לו גם גוון מעשי. הדוגמא לזה היא כמובן האכילה- גם אכילה מועדת כמעט תמיד להפוך למצב של התאוות והתבהמות מוחלטת ובכל זאת בימינו מעטים מאוד טוענים שצריך לאכול רק בשביל לחיות, לבלוע מין כדורי מזון מרוכז שיתנו לגוף אפשרות של חיים. ותיתכן בהחלט אכילה לשם שמיים שיש בה גם אכילה מעניית של דברים טובים וטעימים וגדולי האמוראים עסקו באכילה קדושה שכזו. זה נכון שהיו בודדים שהמעיטו באכילה בצורה קיצונית, אולם אלו היו בודדי בודדים והיו רבים, גם קדושי עליון, שאכלו בצורה נורמלית.
יתירה מזו, לדעת כל הפוסקים ואנשי הרוח בימינו ההנהגה הזו פחותל שייכת לימינו... העולם התקדם מעט וכיום פחות צריך את הסיגופים ועינויי הגוף כדי להתקדש. זה נוגע לכל התחומים וביניהם האכילה והאישות.
מניסיון כמי שעונה על המון שאלות בתחום אני יכול לומר לך שההגבלות ההלכתיות הישירות, של דיני נידה וכדומה, הן קשות ומורכבות מספיק והן מהוות פעמים רבות מקור לקושי לא פשוט לזוג כך שאין שום מקום להוסיף עליהן בימים אלו, ודי לנו בהלכה.
בראש ובראשונה מזל טוב לחתונה, שיהיו כל הברכות וכל הישועות.
הנושא שאתה מעלה הוא דוגמא קלאסית למקרים שבהם ההלכה היא מורכבת מכמה וכמה גוונים ויש בו הרבה נטיות לכאן ולכאן. כאשר אנחנו פוסקים הלכה היא אף פעם לא מנותקת מכל השאר- דברי הגמרא, דברי הראשונים, דברי המקובלים (זה נושא בפני עצמו כמובן, היחס בין הקבלה להלכה), הנהגות שבעל פה ועוד. בתחום הזה בהחלט "ישנה בעיה"- הוא מתואר במקומות רבים כקדוש וטהור (אצל חלק מהמקובלים האיבר נקרא "האיבר הקדוש", לא פחות) ואילו היחס ההלכתי בשולחן ערוך מעט דומה למה שתיארת. ולכן יש פוסקים ויש תורה שבעל פה שמכלילה את הכל ועל פי זה קובעת את ההלכה וההנהגה המעשית.
בראש הפירמידה ההלכתית עומד השולחן ערוך, אולם הוא לא מנותק מדברי הגמרא, הראשונים ועוד. בודאי בנושא כזה, שבו יש כללי צניעות מובנים וברורים מראש.
כעת, בשום מקום לא משמע שקיום יחסים בין אי\ש לאשתו הוא רק לצורך הולדה, כמעט להיפך- בכל מקום ברור שיחסי האישות הם חלק מחיי הנישואין וחלק חשוב שלהם ללא קשר לפריה ורביה. גם לגבי מצוות העונה, לענ"ד כאשר קוראים את ההלכה הזו צריך להבין את ההקשר- ההקשר הוא שבדרך כלל הבעל "רוצה" והאשה, לכאורה, פחות ולכן היתה יכולה לצמוח מחשבה שלפיה זה תלוי ברצון של הבעל- אם הוא רוצה אז כן ואם לא, הרי ממילא האשה אינה ממש רוצה. לכן באה מצוות עונה וקובעת מסמרות של מחוייבות הבעל כלפי אשתו בעניין הזה.
נראה שנקודת המרכז היא החידוש ביחס לאישות כאל קשר זוגי ולא הנאה עצמית, כאשר האדם שוקע ברגעים הללו הוא יכול הקלות להתמכר לתאווה, כמו שקורה בעולם כולו היום, הוא יכול לחשוב שהעניין הגופני הוא לב ומרכז העניין, הוא לא רק יכול לחשוב, הוא כמעט תמיד יחשוב כך... ממילא באה ההלכה וההנהגה הרוחנית וקובעת שיש למעשה פנים אחרות, שההגבלות בעניין מעלות אותו לשם. זהנו לדעתי הנושא של לשם שמיים בעניין- האם האדם מתאווה, שוכח את העולם וחושב רק עצמו או שהוא מתכוון למעשה רוחני פנימי של קישור שיש לו גם גוון מעשי. הדוגמא לזה היא כמובן האכילה- גם אכילה מועדת כמעט תמיד להפוך למצב של התאוות והתבהמות מוחלטת ובכל זאת בימינו מעטים מאוד טוענים שצריך לאכול רק בשביל לחיות, לבלוע מין כדורי מזון מרוכז שיתנו לגוף אפשרות של חיים. ותיתכן בהחלט אכילה לשם שמיים שיש בה גם אכילה מעניית של דברים טובים וטעימים וגדולי האמוראים עסקו באכילה קדושה שכזו. זה נכון שהיו בודדים שהמעיטו באכילה בצורה קיצונית, אולם אלו היו בודדי בודדים והיו רבים, גם קדושי עליון, שאכלו בצורה נורמלית.
יתירה מזו, לדעת כל הפוסקים ואנשי הרוח בימינו ההנהגה הזו פחותל שייכת לימינו... העולם התקדם מעט וכיום פחות צריך את הסיגופים ועינויי הגוף כדי להתקדש. זה נוגע לכל התחומים וביניהם האכילה והאישות.
מניסיון כמי שעונה על המון שאלות בתחום אני יכול לומר לך שההגבלות ההלכתיות הישירות, של דיני נידה וכדומה, הן קשות ומורכבות מספיק והן מהוות פעמים רבות מקור לקושי לא פשוט לזוג כך שאין שום מקום להוסיף עליהן בימים אלו, ודי לנו בהלכה.
יחסי אישות
א. בודאי שישנה מחויבות, אשה שלא מעוניינת לקיים יחסי אישות עם בעלה יכולה להיות מוגדרת "מורדת" ובמקרה כזה הבעל רשאי לגרשה ללא תשלום כתובה.
ב. יחסי האישות הם לא רק להולדה, יש מצוות עונה גם לאישה בהריון, או לזקינה או לצעירה שאינה יכולה ללדת. יחסי האישות הם פסגה של חיבור בין הבעל לאשתו ויש להם משמעות רחבה ביותר ביהדות, עד כדי כך שהיחסים בין הקב"ה לכנסת ישראל מושווים שוב ושוב לעניין של יחסי אישות. יש לכך עשרות משמעויות, הן רוחניות והן הלכתיות.
א. בודאי שישנה מחויבות, אשה שלא מעוניינת לקיים יחסי אישות עם בעלה יכולה להיות מוגדרת "מורדת" ובמקרה כזה הבעל רשאי לגרשה ללא תשלום כתובה.
ב. יחסי האישות הם לא רק להולדה, יש מצוות עונה גם לאישה בהריון, או לזקינה או לצעירה שאינה יכולה ללדת. יחסי האישות הם פסגה של חיבור בין הבעל לאשתו ויש להם משמעות רחבה ביותר ביהדות, עד כדי כך שהיחסים בין הקב"ה לכנסת ישראל מושווים שוב ושוב לעניין של יחסי אישות. יש לכך עשרות משמעויות, הן רוחניות והן הלכתיות.
שאלה 2
א) חשוב לדעת שלעיתים נדירות ביותר נשים מגיעות לסיפוק המתואר כל כך בקלות במקומות "אחרים", זה תלוי בכל כך הרבה מרכיבים וסיטואציות כך שזה מורכב... התחושה שמקבלים אולי ממקומות אחרים שזה דבר קליל שתלוי רק בך, או במשך הזמן זה לא נכון. ואכן, נשים נהנות מעצם הסיטואציה, מהאהבה, מהחיבה וממה שלאחר מכן... כך שעצם השאיפה להגיע לכך היא דבר לא רגיל.
ב) עיקר העניין של איחור הפליטה תלוי לדעתי בראש של האדם, המחשבה צריכה להיות מורכזת בגרימת העונג לשני, ואז זה נמשך יותר מהזמן (בתנאי שכמובן אין בעיה רפואית של ממש...). אבל אם אכן התהליך שלפני נמשך הרבה זמן, ואתם מקיימים כל כך מעט יחסים (למה?), הרי שהיכולת שלך להתאפק היא לא ריאלית... אני סבור שאם תקיימו מעט יותר יחסים במשך החודש, זה בהחלט יגרום לכך שתוכל יותר לשלוט.
ג) בכל מקרה- התמקדות בגרימת העונג היא שיטה טובה. גם אז לא תמיד, אבל מכיוון שמדובר בכל מקרה במאורע נדיר (הכוונה לאותם קצרים שהאישה חובה), הרי שזה לא יהיה נורא אם יהיה פעם כך ופעם כך.
ד) בכל מקרה, אלא אם כן אתה קדוש כבבא סאלי וסיעתו, פעם פעמיים בחודש נשמע לי מעט מידי.
א) חשוב לדעת שלעיתים נדירות ביותר נשים מגיעות לסיפוק המתואר כל כך בקלות במקומות "אחרים", זה תלוי בכל כך הרבה מרכיבים וסיטואציות כך שזה מורכב... התחושה שמקבלים אולי ממקומות אחרים שזה דבר קליל שתלוי רק בך, או במשך הזמן זה לא נכון. ואכן, נשים נהנות מעצם הסיטואציה, מהאהבה, מהחיבה וממה שלאחר מכן... כך שעצם השאיפה להגיע לכך היא דבר לא רגיל.
ב) עיקר העניין של איחור הפליטה תלוי לדעתי בראש של האדם, המחשבה צריכה להיות מורכזת בגרימת העונג לשני, ואז זה נמשך יותר מהזמן (בתנאי שכמובן אין בעיה רפואית של ממש...). אבל אם אכן התהליך שלפני נמשך הרבה זמן, ואתם מקיימים כל כך מעט יחסים (למה?), הרי שהיכולת שלך להתאפק היא לא ריאלית... אני סבור שאם תקיימו מעט יותר יחסים במשך החודש, זה בהחלט יגרום לכך שתוכל יותר לשלוט.
ג) בכל מקרה- התמקדות בגרימת העונג היא שיטה טובה. גם אז לא תמיד, אבל מכיוון שמדובר בכל מקרה במאורע נדיר (הכוונה לאותם קצרים שהאישה חובה), הרי שזה לא יהיה נורא אם יהיה פעם כך ופעם כך.
ד) בכל מקרה, אלא אם כן אתה קדוש כבבא סאלי וסיעתו, פעם פעמיים בחודש נשמע לי מעט מידי.
שאלה על תשובה שראיתי פה באתר
כאשר עונים על שאלות באינטרנט, יש פעמים רבות שיקולים של מה לכתחילה ומה בדיעבד. האיסור לקיים יחסים בעמידה (למי שמצליח טכנית, אני לא יודע איך זה אפשרי) הוא הנהגה שמופיעה בחז"ל כאמירה שלפי רוב הדעות נדחית בהמשך ולהלכה"כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו עושה", מלבד דברים ממש מוגדרים, ממילא קיום יחסים בעמידה הוא לא רצוי לפי הגדרת בני שבע מידות, אולם אי אפשר לומר שהוא אסור. עמדה זו נכונה גם לגבי קיום יחסים ללא כיסוי.
זו אולי לא הנהגה רצויה, אולם לא ניתן לומר שהיא אסורה בהחלט.
שאלה
לרוב הדעות שאני מכיר מדובר על המקום עצמו בלבד ולא על השיער, כלומר אסור להסתכל במקום ממש, על השיער מותר.
לרוב הדעות שאני מכיר מדובר על המקום עצמו בלבד ולא על השיער, כלומר אסור להסתכל במקום ממש, על השיער מותר.
עוד תוכן בשורש
שיעורי תורה
עוד מהרב יניב חניא
עוד בנושא צניעות - בינו לבינה
מוצרים
