קדושה
הרב יניב חניאיטבתתשפו30/12/2025
שאלה:
אני מתמודד עם תאוה מטורפת לנשים עד שאחרי כמה חודשים של התגברות אני מרגיש כבר מתפוצץ ממש השאלה היא האם להמשיך " להתגבר " אפילו שאני ממש בחוסר תפקוד או לתת פעם בכמה חודשים למשל דרור לאוננות או לאיזה עיסוי .. שיוריד לי את הלחץ הזה
תשובה:
אתה לא כותב בתשובה אם אתה נשוי או לא. או גיל... וזה חשוב מאוד לעניין.בכל מקרה, כמובן שלא ניתן ל"התיר" באופן גורף. מבחינה הלכתית לכאורה צריך להילחם כמה שניתן. לנסות ולהילחם... שוב ושוב
ואם נופלים... אז קמים שוב. לכאורה קשה להגיד- זה מותר ליפול כדי להוריד לחץ.
כמובן שעיסוי, או כל דבר שכולל מישהו אחר, או אשה אמיתית... אסור לחלוטין. זו העבירה עצמה. ולא עושים עבירה כדי למנוע עבירה.
לגבי אוננות, זה מעט מעט שונה. למרות שאי אפשר ל"התיר" וצריך להילחם... אם זה קורה, צריך לזקוף את הגב ולהתחיל שוב.
כמובן שחכמים לימדו אותנו ש"איבר קטן יש באדם, משביעו רעב, מרעיבו שבע...". מה שאומר שאם משחררים את הרסן, זה רק גורם פעמים רבות לעוד יותר לחץ... ולכן אם "מרעיבים" ונלחמים זה מקל את הלחץ...
אבל מניסיוני עם שאלות של אנשים, לפעמים הלחץ הוא ממש מטורף... ומשבש את החיים. אז אם נופלים (באופן פרטי, בלי נשים מבחוץ) אז קמים מיד.
תשובות נוספות בנושא-
הימנעות מפורנוגרפיה מול כאב פיזי
שלום, תודה על הכרת התודה. לפעמים כשכותבים משהו באינטרנט קשה לדעת אם הוא תפס או עזר למישהו או לא. אז אני שמח שזה עזר קצת. רק כדי שקוראים אחרים יבינו על מה מדובר, אני מצרף קישור לתשובה בנושא נדר כאמצעי להילחם בנפילות.
מצד שני, ברור שזו לא שיטה שתעבוד תמיד. אם אדם נפל במשך שנים (וכרגע זה אפילו לא משנה במה, או באיזה סוג של "התמכרות" מדובר...), אני מבין מניסיון שיהיו לו עוד נפילות בדרך. והחכמה היא לדעת לקום מהן. אני לא יודע אם מי שמפסיק לעשן, לדוגמא, לא לוקח אף פעם אף פעם סיגריה נוספת. החכמה היא שאם זה קורה ח"ו, לדעת להתגבר לצאת מזה ולחזור לקו.
אני מניח שזה נוגע לכל תחום של התמכרות. בטח בצפיה בפורנוגרפיה, שכפי שכתבתי כאן כמה פעמים, היצר הבסיסי הוא חלק מנפש האדם. ולכן, אם זה קורה, משלמים את "הקנס" שמוזכר בתשובה וממשיכים הלאה.
את העניין של ה"כאב" פגשתי לאחרונה בתחומים אחרים. זה התחיל מראיון שראיתי עם מישהי שמנסה להיגמל מסמים (במקרה שלה- ממש סמים קשים), והיא מתארת את הכאב האדיר שזה כרוך זו. היא לא מזכירה מה, רק מתארת "כאב". ואומרת כמה פעמים שכשכאב מגיע, פעמים רבות ההעדפה שלה היא לוותר להתמכרות ורק לא לחוש את הכאב יותר. אני מניח שזה משהו קיצוני הרבה הרבה יותר מאשר מה שאתה חשת. אבל זה דבר ששמעתי עליו מאז. פעם אמר לי משהו שמנסה להפסיק עם סיגריות שרק המחשבה של לשבת עם חברים במרפסת בלי לעשן גורמת לו עצבות אדירה. שהוא לא יכול לשאת את העצבות (התיאורטית הזו) ומיד הוא מבטיח לעצמו שהוא לא יפסיק.
האם זה אומר שאתה מכור לפורנוגרפיה? יתכן. אולי זה סימן. אבל הכאב הזה הוא כנראה חלק מהענין אצל חלק מהאנשים. ואפילו "עצבות" מהניתוק. כרגע יש משהו שמספק לך ריגוש, דופמין, ממלא את המח באיזה עונג פיזי, שאני מניח שאם הגוף נפרד ממנו, זה יכול ל"כאוב". אולי אפילו חזק. כאב דמיוני אולי (כי זה לא סמיםן הרי, זה לא צורך שהופך להיות פיזי)
שוב, בהגזמה גדולה, אני יכול לומר שבמסגרת המחקרים הלא מדעיים שלי בעניין, אחד הדברים שלמדתי הוא שיש פעמים רבות שנרקומנים (שוב, מדובר על התמכרות לסמים, משהו חמור וקשה להתמודדות בהרבה כנראה), פעמים לוקחים מנת יתר לא בטעות. מה שמקובל לחשוב.
הם קוראים לה זריקת הזהב, כי היא משחררת אותם מהצורך הפנימי המטורף הזה. נותנת להם חופש מהעבדות שהיא נגד רצונם. ואז הם "טועים" ולוקחים יותר מידי ומתים. ומרגישים משוחררים. אני לא חושב שזה המקרה אצלך, כמובן, או שיש מקום להשוות כרגע... אבל זה משהו שקיים. כמו שאומר הרב קוק- שטף הרצון החיצוני שנגד הרצון הפנימי, שטף הרצון לרע (והוא מדבר על כל חטא), שסותר את הרצון הטוב של כל אדם- הוא הגיהנם בעצמו. ואני מניח שלזה הוא מתכוון.
ככה שיש את העניין הזה של הכאב. כנראה. השאלה היא האם הוא נובע מהדמיון או מהגוף. אני לא יודע אם יש דרך לבדוק. זה אולי לא משנה למי שכואב לו כרגע בלב... אבל זה כן משנה את דרכי ההתמודדות. עם מחסור בדופמין, לדוגמא, אפשר אולי להתמודד עם פעילות גופנית עצימה, או עם מיינדפולנס. אבל אם הכאב נובע מהדמיון... זה בהחלט הרבה הרבה יותר לטיפול. כי הדמיון שולט בנו הרבה יותר. ואני מניח שמי שסובל מ"כאב" שנובע מדמיון, ממש ממש סובל ובטוח שהוא עומד למות כל רגע (או להשתגע, או לחלות או משהו אחר). ככה שזה הרבה יותר קשה.
האמתה יא שאין לי ממש כלים סדורים איך להתמודד עם זה.כפי שכתבתי, שמעתי על זה, אבל לא על דרכי התמודדות עם העניין. אבל אני מניח שצריך את כל הכלים שכבר הזכרנו כל כך הרבה פעמים...
לעבור את השלבים- להסביר לעצמך עד כמה הדבר הזה הוא שטות (לא הכאב, הרצון לגלוש למקומות לא צנועים), עד כמה זה לא מוליך לשום מקום רציני. כמה התעשיה הזו היא רמאות אחת גדולה, כמה המוחות של מי שיוצר את התכנים הללו חולים... וכמה הכסף הוא המעורב והמשפיע בזה. ועוד ועוד אמירות ו"שכנועים"שכליים עצמאיים. כדי להשפיע מעט על הדמיון לראות קצת את הצד ההגיוני.
השלב הבא הוא ההתמודדות- הסחת דעת, שמחה, ניסיון לחשוב על דברים חיוביים, העסקה עצמית, כל מיני כבלים אישיים (בדוגמת הנדרים שהזכרת), חסימות מעשיות על הטלפון והמחשב, לימוד תורה... ועוד. כמגוון העצות הרבות מאוד שכתבתי כאן במשך השנים.
ואז, אם יש כאב בוער, ונופלים בגללו, או מפחדים בגללו (זה גם משהו שלמדתי עם השנים, שהכאב מפתח מין פחד כזה... כלומר- הפחד מהכאב הופך להיות יותר גרוע מהכאב עצמו), אז לדעת איך לקום, כי הקימה המהירה היא לא פחות חשובה מממניעת הנפילה.
וכמובן, גם בשלב של "כאב", להזכיר לעצמנו שזה הכל דמיון שכל ה"משחקים" שם הם אומללים, שחקנים שעושים זאת בשביל כסף. הסיפורים לא אמיתיים, הכל שקר וגוסות רוח וסבל אמיתי של אנשים המוכרים את גופם. זה אולי לא עובד בשניות של הטירוף עצמו, אבל לאורך זמן אולי כן.
ככל שחולף הזמן ואני שומע מאנשים על ההתמודדות עם זה, אני מבין כמה זה דמיון חזק, משוגע כזה שמשתלט לאנשים על המח, ומצייר כל מה שרע באור נפלא, כל שקר ו"חיוך" על המסך כעונג גדול... כאשר מדובר בסבל אמיתי, הן של היוצרים של כל העולם הזה והן של הצופים...
שלום, תודה על הכרת התודה. לפעמים כשכותבים משהו באינטרנט קשה לדעת אם הוא תפס או עזר למישהו או לא. אז אני שמח שזה עזר קצת. רק כדי שקוראים אחרים יבינו על מה מדובר, אני מצרף קישור לתשובה בנושא נדר כאמצעי להילחם בנפילות.
מצד שני, ברור שזו לא שיטה שתעבוד תמיד. אם אדם נפל במשך שנים (וכרגע זה אפילו לא משנה במה, או באיזה סוג של "התמכרות" מדובר...), אני מבין מניסיון שיהיו לו עוד נפילות בדרך. והחכמה היא לדעת לקום מהן. אני לא יודע אם מי שמפסיק לעשן, לדוגמא, לא לוקח אף פעם אף פעם סיגריה נוספת. החכמה היא שאם זה קורה ח"ו, לדעת להתגבר לצאת מזה ולחזור לקו.
אני מניח שזה נוגע לכל תחום של התמכרות. בטח בצפיה בפורנוגרפיה, שכפי שכתבתי כאן כמה פעמים, היצר הבסיסי הוא חלק מנפש האדם. ולכן, אם זה קורה, משלמים את "הקנס" שמוזכר בתשובה וממשיכים הלאה.
את העניין של ה"כאב" פגשתי לאחרונה בתחומים אחרים. זה התחיל מראיון שראיתי עם מישהי שמנסה להיגמל מסמים (במקרה שלה- ממש סמים קשים), והיא מתארת את הכאב האדיר שזה כרוך זו. היא לא מזכירה מה, רק מתארת "כאב". ואומרת כמה פעמים שכשכאב מגיע, פעמים רבות ההעדפה שלה היא לוותר להתמכרות ורק לא לחוש את הכאב יותר. אני מניח שזה משהו קיצוני הרבה הרבה יותר מאשר מה שאתה חשת. אבל זה דבר ששמעתי עליו מאז. פעם אמר לי משהו שמנסה להפסיק עם סיגריות שרק המחשבה של לשבת עם חברים במרפסת בלי לעשן גורמת לו עצבות אדירה. שהוא לא יכול לשאת את העצבות (התיאורטית הזו) ומיד הוא מבטיח לעצמו שהוא לא יפסיק.
האם זה אומר שאתה מכור לפורנוגרפיה? יתכן. אולי זה סימן. אבל הכאב הזה הוא כנראה חלק מהענין אצל חלק מהאנשים. ואפילו "עצבות" מהניתוק. כרגע יש משהו שמספק לך ריגוש, דופמין, ממלא את המח באיזה עונג פיזי, שאני מניח שאם הגוף נפרד ממנו, זה יכול ל"כאוב". אולי אפילו חזק. כאב דמיוני אולי (כי זה לא סמיםן הרי, זה לא צורך שהופך להיות פיזי)
שוב, בהגזמה גדולה, אני יכול לומר שבמסגרת המחקרים הלא מדעיים שלי בעניין, אחד הדברים שלמדתי הוא שיש פעמים רבות שנרקומנים (שוב, מדובר על התמכרות לסמים, משהו חמור וקשה להתמודדות בהרבה כנראה), פעמים לוקחים מנת יתר לא בטעות. מה שמקובל לחשוב.
הם קוראים לה זריקת הזהב, כי היא משחררת אותם מהצורך הפנימי המטורף הזה. נותנת להם חופש מהעבדות שהיא נגד רצונם. ואז הם "טועים" ולוקחים יותר מידי ומתים. ומרגישים משוחררים. אני לא חושב שזה המקרה אצלך, כמובן, או שיש מקום להשוות כרגע... אבל זה משהו שקיים. כמו שאומר הרב קוק- שטף הרצון החיצוני שנגד הרצון הפנימי, שטף הרצון לרע (והוא מדבר על כל חטא), שסותר את הרצון הטוב של כל אדם- הוא הגיהנם בעצמו. ואני מניח שלזה הוא מתכוון.
ככה שיש את העניין הזה של הכאב. כנראה. השאלה היא האם הוא נובע מהדמיון או מהגוף. אני לא יודע אם יש דרך לבדוק. זה אולי לא משנה למי שכואב לו כרגע בלב... אבל זה כן משנה את דרכי ההתמודדות. עם מחסור בדופמין, לדוגמא, אפשר אולי להתמודד עם פעילות גופנית עצימה, או עם מיינדפולנס. אבל אם הכאב נובע מהדמיון... זה בהחלט הרבה הרבה יותר לטיפול. כי הדמיון שולט בנו הרבה יותר. ואני מניח שמי שסובל מ"כאב" שנובע מדמיון, ממש ממש סובל ובטוח שהוא עומד למות כל רגע (או להשתגע, או לחלות או משהו אחר). ככה שזה הרבה יותר קשה.
האמתה יא שאין לי ממש כלים סדורים איך להתמודד עם זה.כפי שכתבתי, שמעתי על זה, אבל לא על דרכי התמודדות עם העניין. אבל אני מניח שצריך את כל הכלים שכבר הזכרנו כל כך הרבה פעמים...
לעבור את השלבים- להסביר לעצמך עד כמה הדבר הזה הוא שטות (לא הכאב, הרצון לגלוש למקומות לא צנועים), עד כמה זה לא מוליך לשום מקום רציני. כמה התעשיה הזו היא רמאות אחת גדולה, כמה המוחות של מי שיוצר את התכנים הללו חולים... וכמה הכסף הוא המעורב והמשפיע בזה. ועוד ועוד אמירות ו"שכנועים"שכליים עצמאיים. כדי להשפיע מעט על הדמיון לראות קצת את הצד ההגיוני.
השלב הבא הוא ההתמודדות- הסחת דעת, שמחה, ניסיון לחשוב על דברים חיוביים, העסקה עצמית, כל מיני כבלים אישיים (בדוגמת הנדרים שהזכרת), חסימות מעשיות על הטלפון והמחשב, לימוד תורה... ועוד. כמגוון העצות הרבות מאוד שכתבתי כאן במשך השנים.
ואז, אם יש כאב בוער, ונופלים בגללו, או מפחדים בגללו (זה גם משהו שלמדתי עם השנים, שהכאב מפתח מין פחד כזה... כלומר- הפחד מהכאב הופך להיות יותר גרוע מהכאב עצמו), אז לדעת איך לקום, כי הקימה המהירה היא לא פחות חשובה מממניעת הנפילה.
וכמובן, גם בשלב של "כאב", להזכיר לעצמנו שזה הכל דמיון שכל ה"משחקים" שם הם אומללים, שחקנים שעושים זאת בשביל כסף. הסיפורים לא אמיתיים, הכל שקר וגוסות רוח וסבל אמיתי של אנשים המוכרים את גופם. זה אולי לא עובד בשניות של הטירוף עצמו, אבל לאורך זמן אולי כן.
ככל שחולף הזמן ואני שומע מאנשים על ההתמודדות עם זה, אני מבין כמה זה דמיון חזק, משוגע כזה שמשתלט לאנשים על המח, ומצייר כל מה שרע באור נפלא, כל שקר ו"חיוך" על המסך כעונג גדול... כאשר מדובר בסבל אמיתי, הן של היוצרים של כל העולם הזה והן של הצופים...
זרע לבטלה
טוב, יש כאן שני עניינים.
הראשון הוא העניין הזוגי, שאותו צריך לפתתור. אם זה לא אפשרי,אז זה לא.אבל אני לא חושב שניתן לפתור אתהבעיה האישית בתחום הזה מבלי להתייחס לצד הזוגי.. התיאור שלך הוא באמת קשה ומטריד... אבל העניין בטח לא מתחיל מהנושא של יצר מין או תאווה. זה מתחיל ממקום אחר לגמרי. זה לא עניין של אישות, אלא של זוגיות.
לגבי הנושא של עצם השז"ל, אני מבין כעת את התמונהץ ואני לא ממש יודע מה אפשר לומר מבחינה הלכתית בעניין הזה. זה עדיין עניין אסור. כי שז"ל זה איסור. ואני לא ממש יודע מה אפשר לעשות מבחינה הלכתית בנושא הזה. זה לא אומר שכל נפילה היא גזר דין מוותת חס וחלילה. אבל אני לא רואה היתר הלכתי במצב כזה.
זה כמו מישהו שהוא אלמן ח"ו, או לא מוצא שידוך... זה לא מתיר לו הוצאת זרע כי קשה. אם הוא יוציא? אולי זה פחות חמור ממישהו נשוי. אבל זה עדיין איסור.
אני הייתי מציע להתמודד עם זה בפן ההלכתי כמו שזה- זה איסור. כמו כל איסור שבת, כמו איסור אחר... ואם נופלים, צריךלהתמודד עם הנפילה אני לא רואה איך אפשר ל"התיר".
ובצד הזוגי- זה באמתת מצריך גישה אחרת לגמרי. ייעוץ זוגי אמיתי או משהו כזה.
טוב, יש כאן שני עניינים.
הראשון הוא העניין הזוגי, שאותו צריך לפתתור. אם זה לא אפשרי,אז זה לא.אבל אני לא חושב שניתן לפתור אתהבעיה האישית בתחום הזה מבלי להתייחס לצד הזוגי.. התיאור שלך הוא באמת קשה ומטריד... אבל העניין בטח לא מתחיל מהנושא של יצר מין או תאווה. זה מתחיל ממקום אחר לגמרי. זה לא עניין של אישות, אלא של זוגיות.
לגבי הנושא של עצם השז"ל, אני מבין כעת את התמונהץ ואני לא ממש יודע מה אפשר לומר מבחינה הלכתית בעניין הזה. זה עדיין עניין אסור. כי שז"ל זה איסור. ואני לא ממש יודע מה אפשר לעשות מבחינה הלכתית בנושא הזה. זה לא אומר שכל נפילה היא גזר דין מוותת חס וחלילה. אבל אני לא רואה היתר הלכתי במצב כזה.
זה כמו מישהו שהוא אלמן ח"ו, או לא מוצא שידוך... זה לא מתיר לו הוצאת זרע כי קשה. אם הוא יוציא? אולי זה פחות חמור ממישהו נשוי. אבל זה עדיין איסור.
אני הייתי מציע להתמודד עם זה בפן ההלכתי כמו שזה- זה איסור. כמו כל איסור שבת, כמו איסור אחר... ואם נופלים, צריךלהתמודד עם הנפילה אני לא רואה איך אפשר ל"התיר".
ובצד הזוגי- זה באמתת מצריך גישה אחרת לגמרי. ייעוץ זוגי אמיתי או משהו כזה.
זרע לבטלה
הבנתי יותר. תודה על הההבהרה. אבל יש לי עוד שאלה טכנית. סליחה- אם אין כח גברא ואין קישוי. איך יתכן זרע לבטלה?
כלומר- אתה למעשה לא יכול להוציא זרע. לא?
אז מה בעצם הבקשה שלך מאשתך (הבקשה שלא נענית), אם אין אפשרות ליחסים, ואין שז"ל, ואין אפשרות כזו רפואית, אז מה בעצם אתה מבקש ממנה?
כרגע הכוונה הכי טכנית. בלי קשר להלכה או לדת.
הבנתי יותר. תודה על הההבהרה. אבל יש לי עוד שאלה טכנית. סליחה- אם אין כח גברא ואין קישוי. איך יתכן זרע לבטלה?
כלומר- אתה למעשה לא יכול להוציא זרע. לא?
אז מה בעצם הבקשה שלך מאשתך (הבקשה שלא נענית), אם אין אפשרות ליחסים, ואין שז"ל, ואין אפשרות כזו רפואית, אז מה בעצם אתה מבקש ממנה?
כרגע הכוונה הכי טכנית. בלי קשר להלכה או לדת.
זרע לבטלה
אני מבין מאוד את הקושי, ומאוד מזדהה עם הכאב.
זה קושי מאוד גדול ותסכול גדול...
אבל מצד השאלה עצמה, אני לא ממש מבין מה השאלה. לכאורה אין כאן שאלה מעשית. זו שאלה פסיכולוגית, או זוגית, אבל אין כאן שאלה הלכתית או רבנית... מה יש כאן לומר?
הקושי שלא לבוא ליחסים כאשר היצר הוא כל כך חזק הוא קושי עצום. והעובדה היא שאשתך צריכה לעזור לך. אני לא כל כך מבין למה היא לא רוצה לעזור. ומה בדיוק הבעיה... אבל הקושי הוא במגרש הזוגי. מבחינה הלכתית בוודאי שאין כאן מקום להגיד משהו כמו- "אז אם אשתך לא רוצה, מותר לך להוציא שזל..". זה לא משהו שקיים הלכתית.
ולכן הפתרון חייב לבוא דרך הזוגיות שלכם. יתכן ויש מקום לא לדבר עם האשה על "תצילי אותי מחטא". כי זה נשמע קצת אגואיסטי אולי.... במקום זה אולי יש מקום להסביר את הקושי עצמו, הקושי והצורך הפיזי. את העניין של אהבה ורצון טוב בין זוגי. ולא רק העניין ההלכתי.
אני מצטער, למרות כל הכאב, אני לא רואה את הצד ההלכתי רוחני בעניין. צריך למצוא דרך לעבוד על זה זוגית.
אני מבין מאוד את הקושי, ומאוד מזדהה עם הכאב.
זה קושי מאוד גדול ותסכול גדול...
אבל מצד השאלה עצמה, אני לא ממש מבין מה השאלה. לכאורה אין כאן שאלה מעשית. זו שאלה פסיכולוגית, או זוגית, אבל אין כאן שאלה הלכתית או רבנית... מה יש כאן לומר?
הקושי שלא לבוא ליחסים כאשר היצר הוא כל כך חזק הוא קושי עצום. והעובדה היא שאשתך צריכה לעזור לך. אני לא כל כך מבין למה היא לא רוצה לעזור. ומה בדיוק הבעיה... אבל הקושי הוא במגרש הזוגי. מבחינה הלכתית בוודאי שאין כאן מקום להגיד משהו כמו- "אז אם אשתך לא רוצה, מותר לך להוציא שזל..". זה לא משהו שקיים הלכתית.
ולכן הפתרון חייב לבוא דרך הזוגיות שלכם. יתכן ויש מקום לא לדבר עם האשה על "תצילי אותי מחטא". כי זה נשמע קצת אגואיסטי אולי.... במקום זה אולי יש מקום להסביר את הקושי עצמו, הקושי והצורך הפיזי. את העניין של אהבה ורצון טוב בין זוגי. ולא רק העניין ההלכתי.
אני מצטער, למרות כל הכאב, אני לא רואה את הצד ההלכתי רוחני בעניין. צריך למצוא דרך לעבוד על זה זוגית.
האם יש היתר לקונדום במקרה קיצוני?
שלום וברכה,
השאלה הזו מורכבת, בעיקר כי היא לא הלכתית כל כך. היא נוגעת לכל מיני עניינים נפשיים יותר, של חרדות וכאלה ופחות עניין הלכתי ישיר, שאת התשובה עליו אני מבין שאתם יודעים כבר מראש.
יתירה מזו, למיטב הבנתי משאלתך הקצרה וכמובן מבלי להכיר אתכם בכלל או לדעת לפרטים, יש כאן גם סוג של בעיה זוגית. למרות אהבתכם הגדולה. כי השיח שלכם נראה לי, על פי התיאור שלך, מעט חד צידי כזה.... כאילו אשתך כבר קיבלה את ההחלטה וכעת צריך לראות איך מסתדרים עם זה. למרות שחיי אישות הם עניין זוגי ולא פרטי.
זו נקודה חשובה. כי ה"דאגה" לחיי אישות ולשז"ל שלך ההיא לא עניין רק שלך. זה עניין זוגי.
אז נתחיל מהברור מאליו- אין שום צד ודרך להתיר לכם קונדום. אני עוסק שנים ארוכות מאוד בתחומים הללו ומעולם לא שמעתי שהותר קונדום רק כ"אמצעי מניעה" לזוג. זה פשוט לא שייך למצוא היתר. אולי היה מקום מאוד רחוק מאוד לדון, אם היה מדובר על איזה עניין ממש ממש ממש זמני, של מקרה חד פעמי. וגם אז, אולי קונדום עם חור קטן. ואחריו קצף או משהו כזה. במקרה שלכם, ומעולם לא שמעתי אחרת, אין מקום לקונדום. ולא נראה לי אפשרי שאשתך שמעה שפעם התירו למישהו.
יתירה מזו, גם ללא העניין ההלכתי הכבד, קונדום איננו אמצעי מניעה שמתאים לזוגות. לחיי אישות בין בעל אשתו לאורך זמן. אפילו רופאים שאינם מתייחסים כלל להלכה מציעים אותו כפתרון זמני לזוגות שצריכים למנוע הריון למשך חודש או פחות. זה לא אפשרי שתקיימו כזוג נשוי יחסים כמו נער ונערה שמחפשים פתרון זמני לערב אחד. זה פשוט לא עובד ככה. וזה ישנה את חיי האישות שלכם לרעה ולמשהו "טכני". גם אם זה היה איך שהוא מותר.
כמובן שגם השיטה של משגל נשוג שבה אתם משתמשים כעת היא לא שיטה לאורך זמן ויש לה מחירים כבדים מאוד מאוד מבחינה רוחנית, נפשית, הלכתית וגם "מעשית" כי בסוף תיכנסו להריון ככה. לא ניתן לשלוט על זה לאורך זמן. ותמיד יש "טיפות" של זרע שיוצאות לפני הפליטה עצמה.
יש שיטת מניעה נוספת, שפורסמה אצלי באתר לא מעט, והיא שיטת הימים הבטוחים. יש ימים שבהם בוודאי לא נכנסים להריון. ויש כל מיני מדידות של טמפרטורה שבהם ניתן לדעת מתי אפשר. זה עדיין כרוך במדידות של חום וכאלה, אבל זה לא בנוי על גלולות או הורמונים ועד כמה שיצא לי ללמוד ולשמוע .(היה לי מקרה שליוויתי צמוד בתחום הזה של מישהו שלא יכלה לקחת גלולות בגלל מחלה שלה), זה אמצעי די "בטוח" למניעה. לא יעיל כמו גלולות ויש בו יותר אחוזים של "כישלון", אבל עדיין אמצעי יעיל. שלא כרוך בתרופות. עם סיכון מסויים של הריון.
אני בטוח שהחברה שמייצרת תשמח לומר לך מה האחוזים, שהם יחסית גבוהים לגלולות, אבל עדיין נמוכים ממש.
יש גם אמצעים נוספים שהם לא הורמונלים, כמו התקן תוך רחמי לא הורמונלי, או נרות, שגם בהם יש אחוזי "יעילות" וחשבונות. בנרות או נוזל יש נשים דתיות רבות שמשתמשות.
ויש גם מדבקה (שזה כמו גלולות רק ללא בליעה), שמדביקים בגב ופשוט שוכחים ממנה לחודש. היא הורמונלית, אבל ממש ממש עדינה כי היא חיצונית ולא בולעים משהו.
אבל...
הפתרון כאן צריך לבוא מבפנים, עניין רגשי או נפשי. זה לא עניין הלכתי רפואי. גלולות הם אמצעי תרופתי בטוח מאוד. ויש עליהם שנים ארוכות מאוד מאוד של נסיונות, בדיקות בטיחות ונתונים. כי המוני המוני נשים משתמשות בהם. זה גם לא כל כך אמצעי "חיצוני" כי מה שבולעים זה הורמונים נשיים. ולא משהו כימי טהור כמו תרופות מסוגים אחרים. האדם המודרני, כמו אבותינו, בולע המון חומרים מסוג זה. בכל מיני תחומים. והם משפרים את חיינו, הופכים לכלי ומעלים את איכות החיים של כולנו. ההימנעות מזה בגלל דמיונות של חומרים וכו' היא טעות שעולה כעת בתחומים אחרים אפילו בחיי אדם (אני מתכוון לדוגמא לכך שאנשים נמנעים מחיסונים ורק בשבוע האחרון מתו ארבע תינוקות מחצבת). אני לדוגמא, מבלי להיות מדען דגול, די בטוח שאשתך, כמו כולנו, מכניסה לגופה לא מעט הורמונים דרך אכילת עופות או בשר, יותר ממה שהגלולות מספקות.
אני יודע ושומע שיש התנגדות לגלולות. אולם ברוב המקרים נשים כאלו אינן מתנגדות למשהו חיצוני... כמו קצף וכו'. אבל התנגדות גורפת זה משהו שהוא בלתי אפשרי בזוגיות. אלא אם כן הגבר והאשה מעוניינים להפסיק את חיי האישות, בצוותא.
הרי גם קונדום הוא אמצעי חיצוני שנכנס לגוף. ובמה הוא שונה מנר? או מטבעת? הטבעת עשויה מפלסטיק וגם הקונדום
(הכוונה לפלסטיק,לא להורמונים שהטבעת משחררת). ולהיפך, אני די בטוח שמבחינה "פלסטיקית" יש בו יותר משמעות לגוף מאשר טבעת, שהיא בסך הכל תרופה שנבדקת היטב, בתנאים מאוד מחמירים.
כך שההחלטה היא האם אנו רוצים את איכות החיים, את האהבה, את היחסים המשותפים... ולשם כך לבלוע מעט הורמונים, או שאנחנו רוצים לוותר על זה. זו השאלה שעומדת על הפרק. כי לדעתי הקונדום הוא לא באמת הפתרון. לא רק מבחינה הלכתית שהוא אסור.
אז אם אשתך מעוניינת במשהו אחר, מורכב יותר, כמו ימים בטוחים או קצף... יש מקום לדיון משותף כזה ביניכם. אבל זה חייב להיות דיון משותף. זה עניין זוגי.
כך שמבחינה הלכתית/ רפואית יש כמה פתרונות אפשריים- לענ"ד הכי מתאימה לכם המדבקה. שיש בה מעט הורמונים יחסית, אבל היא הורמונלית. או הימים הבטוחים שיש רבות שמשתמשות אבל אחוזי המניעה מעט קטנים יותר. יש את הנרות שהם כרוכים בהכנסת משהו לגוף לפני.
מבחינה נפשית, בין אישית זה משהו אחר לגמרי. ולעניות דעתי זה המקום שבו אתם צריכים לברר בצורה עמוקה יותר את העניין ולנסות להבין סיכונים לעומת סיכויים בחיי האישות שלכם. סיכונים של שימוש בגלולות, שנחשבות לאחד מאמצעי הרפואה בטוחים ביותר, לעומת החיים הזוגיים.
וכמובן, אם אחרי זה תלכו על מדבקה או משהו אחר. גם בסדר...
בהצלחה רבה
שלום וברכה,
השאלה הזו מורכבת, בעיקר כי היא לא הלכתית כל כך. היא נוגעת לכל מיני עניינים נפשיים יותר, של חרדות וכאלה ופחות עניין הלכתי ישיר, שאת התשובה עליו אני מבין שאתם יודעים כבר מראש.
יתירה מזו, למיטב הבנתי משאלתך הקצרה וכמובן מבלי להכיר אתכם בכלל או לדעת לפרטים, יש כאן גם סוג של בעיה זוגית. למרות אהבתכם הגדולה. כי השיח שלכם נראה לי, על פי התיאור שלך, מעט חד צידי כזה.... כאילו אשתך כבר קיבלה את ההחלטה וכעת צריך לראות איך מסתדרים עם זה. למרות שחיי אישות הם עניין זוגי ולא פרטי.
זו נקודה חשובה. כי ה"דאגה" לחיי אישות ולשז"ל שלך ההיא לא עניין רק שלך. זה עניין זוגי.
אז נתחיל מהברור מאליו- אין שום צד ודרך להתיר לכם קונדום. אני עוסק שנים ארוכות מאוד בתחומים הללו ומעולם לא שמעתי שהותר קונדום רק כ"אמצעי מניעה" לזוג. זה פשוט לא שייך למצוא היתר. אולי היה מקום מאוד רחוק מאוד לדון, אם היה מדובר על איזה עניין ממש ממש ממש זמני, של מקרה חד פעמי. וגם אז, אולי קונדום עם חור קטן. ואחריו קצף או משהו כזה. במקרה שלכם, ומעולם לא שמעתי אחרת, אין מקום לקונדום. ולא נראה לי אפשרי שאשתך שמעה שפעם התירו למישהו.
יתירה מזו, גם ללא העניין ההלכתי הכבד, קונדום איננו אמצעי מניעה שמתאים לזוגות. לחיי אישות בין בעל אשתו לאורך זמן. אפילו רופאים שאינם מתייחסים כלל להלכה מציעים אותו כפתרון זמני לזוגות שצריכים למנוע הריון למשך חודש או פחות. זה לא אפשרי שתקיימו כזוג נשוי יחסים כמו נער ונערה שמחפשים פתרון זמני לערב אחד. זה פשוט לא עובד ככה. וזה ישנה את חיי האישות שלכם לרעה ולמשהו "טכני". גם אם זה היה איך שהוא מותר.
כמובן שגם השיטה של משגל נשוג שבה אתם משתמשים כעת היא לא שיטה לאורך זמן ויש לה מחירים כבדים מאוד מאוד מבחינה רוחנית, נפשית, הלכתית וגם "מעשית" כי בסוף תיכנסו להריון ככה. לא ניתן לשלוט על זה לאורך זמן. ותמיד יש "טיפות" של זרע שיוצאות לפני הפליטה עצמה.
יש שיטת מניעה נוספת, שפורסמה אצלי באתר לא מעט, והיא שיטת הימים הבטוחים. יש ימים שבהם בוודאי לא נכנסים להריון. ויש כל מיני מדידות של טמפרטורה שבהם ניתן לדעת מתי אפשר. זה עדיין כרוך במדידות של חום וכאלה, אבל זה לא בנוי על גלולות או הורמונים ועד כמה שיצא לי ללמוד ולשמוע .(היה לי מקרה שליוויתי צמוד בתחום הזה של מישהו שלא יכלה לקחת גלולות בגלל מחלה שלה), זה אמצעי די "בטוח" למניעה. לא יעיל כמו גלולות ויש בו יותר אחוזים של "כישלון", אבל עדיין אמצעי יעיל. שלא כרוך בתרופות. עם סיכון מסויים של הריון.
אני בטוח שהחברה שמייצרת תשמח לומר לך מה האחוזים, שהם יחסית גבוהים לגלולות, אבל עדיין נמוכים ממש.
יש גם אמצעים נוספים שהם לא הורמונלים, כמו התקן תוך רחמי לא הורמונלי, או נרות, שגם בהם יש אחוזי "יעילות" וחשבונות. בנרות או נוזל יש נשים דתיות רבות שמשתמשות.
ויש גם מדבקה (שזה כמו גלולות רק ללא בליעה), שמדביקים בגב ופשוט שוכחים ממנה לחודש. היא הורמונלית, אבל ממש ממש עדינה כי היא חיצונית ולא בולעים משהו.
אבל...
הפתרון כאן צריך לבוא מבפנים, עניין רגשי או נפשי. זה לא עניין הלכתי רפואי. גלולות הם אמצעי תרופתי בטוח מאוד. ויש עליהם שנים ארוכות מאוד מאוד של נסיונות, בדיקות בטיחות ונתונים. כי המוני המוני נשים משתמשות בהם. זה גם לא כל כך אמצעי "חיצוני" כי מה שבולעים זה הורמונים נשיים. ולא משהו כימי טהור כמו תרופות מסוגים אחרים. האדם המודרני, כמו אבותינו, בולע המון חומרים מסוג זה. בכל מיני תחומים. והם משפרים את חיינו, הופכים לכלי ומעלים את איכות החיים של כולנו. ההימנעות מזה בגלל דמיונות של חומרים וכו' היא טעות שעולה כעת בתחומים אחרים אפילו בחיי אדם (אני מתכוון לדוגמא לכך שאנשים נמנעים מחיסונים ורק בשבוע האחרון מתו ארבע תינוקות מחצבת). אני לדוגמא, מבלי להיות מדען דגול, די בטוח שאשתך, כמו כולנו, מכניסה לגופה לא מעט הורמונים דרך אכילת עופות או בשר, יותר ממה שהגלולות מספקות.
אני יודע ושומע שיש התנגדות לגלולות. אולם ברוב המקרים נשים כאלו אינן מתנגדות למשהו חיצוני... כמו קצף וכו'. אבל התנגדות גורפת זה משהו שהוא בלתי אפשרי בזוגיות. אלא אם כן הגבר והאשה מעוניינים להפסיק את חיי האישות, בצוותא.
הרי גם קונדום הוא אמצעי חיצוני שנכנס לגוף. ובמה הוא שונה מנר? או מטבעת? הטבעת עשויה מפלסטיק וגם הקונדום
(הכוונה לפלסטיק,לא להורמונים שהטבעת משחררת). ולהיפך, אני די בטוח שמבחינה "פלסטיקית" יש בו יותר משמעות לגוף מאשר טבעת, שהיא בסך הכל תרופה שנבדקת היטב, בתנאים מאוד מחמירים.
כך שההחלטה היא האם אנו רוצים את איכות החיים, את האהבה, את היחסים המשותפים... ולשם כך לבלוע מעט הורמונים, או שאנחנו רוצים לוותר על זה. זו השאלה שעומדת על הפרק. כי לדעתי הקונדום הוא לא באמת הפתרון. לא רק מבחינה הלכתית שהוא אסור.
אז אם אשתך מעוניינת במשהו אחר, מורכב יותר, כמו ימים בטוחים או קצף... יש מקום לדיון משותף כזה ביניכם. אבל זה חייב להיות דיון משותף. זה עניין זוגי.
כך שמבחינה הלכתית/ רפואית יש כמה פתרונות אפשריים- לענ"ד הכי מתאימה לכם המדבקה. שיש בה מעט הורמונים יחסית, אבל היא הורמונלית. או הימים הבטוחים שיש רבות שמשתמשות אבל אחוזי המניעה מעט קטנים יותר. יש את הנרות שהם כרוכים בהכנסת משהו לגוף לפני.
מבחינה נפשית, בין אישית זה משהו אחר לגמרי. ולעניות דעתי זה המקום שבו אתם צריכים לברר בצורה עמוקה יותר את העניין ולנסות להבין סיכונים לעומת סיכויים בחיי האישות שלכם. סיכונים של שימוש בגלולות, שנחשבות לאחד מאמצעי הרפואה בטוחים ביותר, לעומת החיים הזוגיים.
וכמובן, אם אחרי זה תלכו על מדבקה או משהו אחר. גם בסדר...
בהצלחה רבה
ט
כן. מותר בוודאי.
אפילו רצוי במקרים מסויימים, כי זה מרבה את התאווה של הגבר ואת ההנאה. כמובן בלי להוציא זרע. בגילאים מסויימים (ככל שמתבגרים), זה גם הכרחי לגמרי. כי הגבר מתקשה להגיע לקישוי גמור וחזק בלי זה.
וגם אם, ח"ו, יצא זרע, זה לא ייחשב זרע לבטלה. כמובן שצריך להיזהר שלא יצא, אבל אם יצא, זה לא שז"ל
כן. מותר בוודאי.
אפילו רצוי במקרים מסויימים, כי זה מרבה את התאווה של הגבר ואת ההנאה. כמובן בלי להוציא זרע. בגילאים מסויימים (ככל שמתבגרים), זה גם הכרחי לגמרי. כי הגבר מתקשה להגיע לקישוי גמור וחזק בלי זה.
וגם אם, ח"ו, יצא זרע, זה לא ייחשב זרע לבטלה. כמובן שצריך להיזהר שלא יצא, אבל אם יצא, זה לא שז"ל
עוד תוכן בשורש
שיעורי תורה
עוד מהרב יניב חניא
עוד בנושא צניעות
מוצרים
