כשרות שולחן
הרב יניב חניאכהאבתשעז17/08/2017
שאלה:
שלום כבוד הרב, הנחתי באיזור של אוכל כזה שיש בו גם מסעדות חלביות וגם בשריות על שולחן שקית שיש בה אוכל חם בשרי (בתוך השקית). יכול מאד להיות שנשפך שמה באותו היום מאכלים חלביים למישהו כי זה איזור מרכזי כזה בקניון של מסעדות. אך האוכל היה בשקית לא נגע ממש בשולחן . וגם אין לי ידיעה ברורה שאכן נשפך בדיוק במקום שהנחתי מאכל חלבי רותח באותו היום. האם יש כאן בעיה? אם אפשר את הדיעה הכי מקילה. לקחתי את האוכל בטייק אווי הביתה הוא עדיין אצלי.
תשובה:
את לא מתארת בשאלה כמה חם היה האוכל, אבל אני חושב שאם הוא היה בשקית והחום היה לא רותח ממש, אז אפשר לאכול את האוכל. אני גם חושב שבדרך כלל יש שתי שקיות לפחות, לא? אחת של נייר כזה ואחת נוספת מפלסטיק. בכל מקרה, אני חושב שזה בסדר, כי יש כאן רק חשש שנשפך למישהו וגם אם כן זה קר (מה שנשפך), וגם אם חם- יש שקית.תשובות נוספות בנושא-
תאונת כשרות -האם יש בעיה?
לפי התיאור שלך זה נשמע בסדר גמור, המיםן שנשפכו נשרפו מיד בחום האש ולכן לא "העבירו" את החלק הלא כשר למחבת. זה בסדא, את יכולה להשתמש
לפי התיאור שלך זה נשמע בסדר גמור, המיםן שנשפכו נשרפו מיד בחום האש ולכן לא "העבירו" את החלק הלא כשר למחבת. זה בסדא, את יכולה להשתמש
תודה רבה רבה- ושאלה בנושא אחר-חצובות בין אשכנזים לספרדים
ההבדל בין אשכנזים לספרדים הוא ביחס לחצובות. האמת היא שזה לא ממש "ספרדים", אלא יותר גישתו של הרב עובדיה יוסף זצ"ל.
על פי האשכנזים חצובות מצריכות ליבון קשה כדי להכשיר אותם (כלומר- שריפה באש עד שהן נהיות אדומות), מכיוון שהחצובות של ימינו עשויות כך שכמעט ולא ניתן להלבין אותם- הרי שלמעשה אין דרך "להכשיר" חצובות ולכן בפסח, לדוגמא, יש לעטוף אותן בנייר כסף.
הרב עובדיה אומר שמכיוון שיש שם תמיד אש, הרי שלא צריך להלבין את החצבות אלא מספיקה להן הגעלה רגילה ולכן ניתן בפסח להכניס אותן למים רותחים (הגעלה) וזהו...
זה בעיקר ההבדל, הוא לא נוגע לך, כי את מדברת על סיר שמונח עליהן, לא על החמץ שבהן...
ההבדל בין אשכנזים לספרדים הוא ביחס לחצובות. האמת היא שזה לא ממש "ספרדים", אלא יותר גישתו של הרב עובדיה יוסף זצ"ל.
על פי האשכנזים חצובות מצריכות ליבון קשה כדי להכשיר אותם (כלומר- שריפה באש עד שהן נהיות אדומות), מכיוון שהחצובות של ימינו עשויות כך שכמעט ולא ניתן להלבין אותם- הרי שלמעשה אין דרך "להכשיר" חצובות ולכן בפסח, לדוגמא, יש לעטוף אותן בנייר כסף.
הרב עובדיה אומר שמכיוון שיש שם תמיד אש, הרי שלא צריך להלבין את החצבות אלא מספיקה להן הגעלה רגילה ולכן ניתן בפסח להכניס אותן למים רותחים (הגעלה) וזהו...
זה בעיקר ההבדל, הוא לא נוגע לך, כי את מדברת על סיר שמונח עליהן, לא על החמץ שבהן...
קמח מנופה
לפי התיאור שלך נראה לי בסדר להשתמש בקמח, גם הזמן שחלף הוא לא ממש ארוך, גם אכן היה קריר בתקופה זו וגם הקמח עבר ניפוי בחברה, לדעתי ניתן לאכול את הלחמניות אחרי האפיה.
לפי התיאור שלך נראה לי בסדר להשתמש בקמח, גם הזמן שחלף הוא לא ממש ארוך, גם אכן היה קריר בתקופה זו וגם הקמח עבר ניפוי בחברה, לדעתי ניתן לאכול את הלחמניות אחרי האפיה.
מוצרים משמיטה
גם אם מדובר על מוצרים שהם קדושת שביעית, והסיכוי לכך קטן מאוד, בכל מקרה יהיה מותר לך לזרוק אותם בשלב זה, אחרי שהם כבר לא ראויים לאכילה, ולכן גם אם זה היתר מכירה, מחו"ל או קדושת שביעית מותר לך לשים את זה בפח.
גם אם מדובר על מוצרים שהם קדושת שביעית, והסיכוי לכך קטן מאוד, בכל מקרה יהיה מותר לך לזרוק אותם בשלב זה, אחרי שהם כבר לא ראויים לאכילה, ולכן גם אם זה היתר מכירה, מחו"ל או קדושת שביעית מותר לך לשים את זה בפח.
מה זה מליחה?
על פי התורה יש איסור גדול לאכול דם של בהמה או עוף, וישנם כמה פסוקים שעוסקים באיסור הדם. בשל איסור זה אנו נוהגים לנקות את הבשר מן הדם בכמה דרכים, שמתחילות מהשחיטה ועד ההכשרה של הבשר לאכילה. אחת הדרכים היא ה"מליחה". כיום כמעט ולא יוצא לאף אחד מאיתנו למלוח בשר בבית, אולם עד לפני זמן אפשר היה לראות בכל בית את התהליכים של ניקוי הבשר מכל הדם שאפשר להוציא ממנו. ישנם כמה מנהגים בצורה של הדחת הבשר מהדם ובמליחה שלו, אולם העיקרון המרכזי הוא לשטוף את הבשר במיים היטב כמה פעמים, לשפשף אותו עם הידיים, להכניס אותו לשריה מסויימת במים (יש שלא נהגו לשרות) ולאחר מכן לפזר עליו מלח עבה למשך כשעה על כלי מנוקב. חייבים להקפיד למלוח את הבשר במשך מקסימום שלושה ימים לאחר השחיטה. כל הכלים שמשמשים למליחה והדחה נחשבים כטרפים בגלל שהדם יוצא עליהם. יש גם אברים שאי אפשר להוציא מהם את הדם על ידי מליחה אלא רק בצליה על אש חיה.
"אברים מיוחדים בבהמה ובעוף"- כפי שציינו ישנם כמה אברים בבשר שאי אפשר לנקות מהם את הדם רק על ידי הדחה ומליחה, כמו כבד, ולדעת האשכנזים גם הטחול. אברים אלה ניתן להכשיר על ידי צליה על אש חיה בלבד, האש שורפת את הדם ומוציאה אותו ואז ניתן לאכול את הכבד. ישנם אברים שצריך להקפיד לחתוך אותם לפני המליחה, כמו הלב ולפי הספרדים אפילו כבד לפני צליה צריך לעשות בו חיתוך...
על פי התורה יש איסור גדול לאכול דם של בהמה או עוף, וישנם כמה פסוקים שעוסקים באיסור הדם. בשל איסור זה אנו נוהגים לנקות את הבשר מן הדם בכמה דרכים, שמתחילות מהשחיטה ועד ההכשרה של הבשר לאכילה. אחת הדרכים היא ה"מליחה". כיום כמעט ולא יוצא לאף אחד מאיתנו למלוח בשר בבית, אולם עד לפני זמן אפשר היה לראות בכל בית את התהליכים של ניקוי הבשר מכל הדם שאפשר להוציא ממנו. ישנם כמה מנהגים בצורה של הדחת הבשר מהדם ובמליחה שלו, אולם העיקרון המרכזי הוא לשטוף את הבשר במיים היטב כמה פעמים, לשפשף אותו עם הידיים, להכניס אותו לשריה מסויימת במים (יש שלא נהגו לשרות) ולאחר מכן לפזר עליו מלח עבה למשך כשעה על כלי מנוקב. חייבים להקפיד למלוח את הבשר במשך מקסימום שלושה ימים לאחר השחיטה. כל הכלים שמשמשים למליחה והדחה נחשבים כטרפים בגלל שהדם יוצא עליהם. יש גם אברים שאי אפשר להוציא מהם את הדם על ידי מליחה אלא רק בצליה על אש חיה.
"אברים מיוחדים בבהמה ובעוף"- כפי שציינו ישנם כמה אברים בבשר שאי אפשר לנקות מהם את הדם רק על ידי הדחה ומליחה, כמו כבד, ולדעת האשכנזים גם הטחול. אברים אלה ניתן להכשיר על ידי צליה על אש חיה בלבד, האש שורפת את הדם ומוציאה אותו ואז ניתן לאכול את הכבד. ישנם אברים שצריך להקפיד לחתוך אותם לפני המליחה, כמו הלב ולפי הספרדים אפילו כבד לפני צליה צריך לעשות בו חיתוך...
בשר וחלב
זה תלוי בכמות, אם מדובר בכמות הקטנה מאחד לשישים, הרי שהסיר והואכל מותר, אם הכמות של מה שנפל גדולה מאחד משישים, האוכל נאסר והסיר צריך הגעלה
זה תלוי בכמות, אם מדובר בכמות הקטנה מאחד לשישים, הרי שהסיר והואכל מותר, אם הכמות של מה שנפל גדולה מאחד משישים, האוכל נאסר והסיר צריך הגעלה
עוד תוכן בשורש
שיעורי תורה
עוד מהרב יניב חניא
עוד בנושא כשרות
מוצרים
