close
חזור
תכנים
שו"ת ברשת
מוצרים
תיבות דואר
הרשמה/ התחברות

הרחקות בזמן נידה

הרב יניב חניא

הרב יניב חניא
כסיווןתשעז14/06/2017

שאלה:

אנחנו נשואים טריים והחלטנו לשמור נידה אך יש כמה דברים שלא מובנים לנו ואשמח לדעת. אנחנו מבינים שאסור לקיים אישות במהלך כל תקופת הווסת, עד הטבילה במקווה ורק לאחר שבעת הנקיים. אבל הקושי/ השאלה שלי עד כמה אסור לנו. אפילו לתת יד או חיבוק אי אפשר? למרות שאנחנו מודעים ויודעים שאין שום דבר מעבר.. חוץ מזה, אנחנו כרגע מתגוררים בבית הורים של וקשה לנו פתאום שיראו אותנו מתנהגים אחרת לא לשבת אחד ליד השני ואפילו יד לא לתת ... האם זה מותר? ומה עוד אנחנו צריכים לדעת לגבי כל נושא הנידה וספירת הנקיים?

תשובה:

קודם כל ברכות על ההחלטה לשמור את דיני הנידה, אתם תגלו במשך השנים שזו החלטה לא קלה בכלל ויש להשקיע בה רבות, אולם היא מאוד מאוד מתגמלת לאורך השנים.

העניין שאת מתארת הוא חלק מענייני הנידה, כלומר- חכמים גזרו הרחקות בזמן הנידה (לדעת הרמב"ם זה מהתורה ולא גזירה), ואסרו על מגע כלשהוא בין בני הזוג. כולל הרחקה של המיטות בזמן השינה ועוד כמה הרחקות. זה בהחלט קשה, אולי הדבר שהכי קשה לשמור ביהדות... ופעמים רבות זוגות מתקשים להבין את זה.

העניין המרכזי הוא שקשה לדעת ש"זה לא יגיע לכלום" כפי שאת כותבת... הניסיון מלמדת שבענינים הללו ובוודאי כשצעירים, אי אפשר לדעת למה זה יגיע. אני יכול לומר לך מניסיון של אלפי שאלות בעניין באתר שכשלא שומרים את ההרחקות מגיעים גם לדברים אחרים, כמעט בלתי אפשרי לעצור. זו לא הסיבה שבגללה אנחנו שומרים את זה (כלומר- זו לא ההבנה שלנו שקובעת), אלא עצם גזירות חז"ל, אבל זה דבר בהחלט מובן. בכלל בכל ענייני עריות זה- אנחנו לא נוטים לסמוך על עצמנו שנדע מתי לעצור או שיש לנו להתמודד. זה מה שאומרים ש"אין אפוטרופוס לעריות". כי בתחום הזה אי אפשר לדעת מתי נצליח ומתי לא.
כך שזה מקובל ומוחלט על כל הפוסקים והזוגות הדתיים ששומרים את ההרחקות, וכך צריך לנהוג. הקושי שלך מאוד מובן, כי אתם גרים עם ההורים ויש בהחלט הבדל בין הימים שמותרים לימים שאסורים (תמיד תהיתי איך זוגות שגרים אצל ההורים מסתדרים עם זה), אבל זו לא סיבה להקל או לשנות את זה. תצטרכו בהחלט לחשוב על זה, זו שאלה קשה.
בכל מקרה, בתור זוג צעיר בוודאי תלדו ילדים בקרוב, בעז"ה, ובמשך כל ההריון והרבה פעמים ההנקה שאחר כך אין כמובן מחזור ולכן אין דיני נידה.
מה שאסור בימי ההרחקות זה מגע כל שהוא, כולל נגיעה, וכן צריך להרחיק את המיטות בלילה כך שלא ישנים ביחד צמוד אלא בהרחקה מסויימת.
מאוד חשוב להקפיד על הבדיקות שלפני השבעה נקיים, והבדיקות במהלך ובשלבים הראשונים של החיים כדי להקדיש לעניין לימוד וזמן... כי זה קשה ולא קל לדעת. לפעמים כדאי גם לשאול רב או מורה הלכה כדי לדעת מה נכון עד שמתרגלים.
תשובות נוספות בנושא-
הריון אחרי גיל 40
אני מאוד שמח על השאלה, מכיוון שלדעתי יש מעט בלבול בענין הזה.

הרבה פעמים נשים בסביבות גיל ה30, שמתלבטות לגבי לידות תכופות, אבל עדיין רוצות להביא עוד ילדים לעולם, שומעות ביטויים כמו "יש לך זמן", אפשר ללדת עד גיל 45, ובימינו אפילו יותר וכו'. זה גם נוגע, מעט, לעניין של נישואין מאוחרים, שבו המחשבה ש"יש זמן" גורמת, לעיתים, לבחור בדחיה של זמן, נניח בשיקול של מי שרוצה ל"עשות תואר" קודם וכדומה.

באופן די טבעי יש גם הבדל בסגנון של העצות בין מי שחיה ב"איזורים פחות דתיים" שבהם זה יותר מקובל לחשוב ולשמוע מהסביבה ש"שיש עוד זמן ולמה להילחץ" למי שחיה באיזורים שבו יש יותר נשים מנוסות שיולדות יותר ילדים (במילים מפורשות- שכונות או ישובים דתיים שבהם יש לידות מאוחרות יותר).

מנסיוני כמשיב על שאלות בתחום במשך הרבה מאוד שנים, זה לא כל כך פשוט.להיכנס להריון אחרי גיל. כל שנה שחולפת מקטינה בצורה מאוד מאוד גדולה את האחוזים והסכויים להריון. עד כמה שאני מבין (זו לא אמירה רפואית, רק זכרון רחוק) מדובר על סיכויים שפוחתים לפחות משני אחוזים אחרי גיל 40 או 40 ומשהו. אני אפילו לא דן בכך שהרופאים "פחות אוהבים" את הפצצת ההרומונים של ההריון בגילאים מתקדמים יותר... אל על עצם הסיכוי להיכנס להריון ולהחזיק אותו. הסיכוי הוא פחות ופחות ככל בעוברים את מחסום גיל ה38 והלאה.

אני חושב שיש הרבה נשים שלא יודעות את זה מספיק ולא לוקחות את זה בחשבון כאשר הן מחליטות "לדחות עוד קצת" הריון שהן רוצות בו בגאמצע שנות ה30. וזה נראה לי מאוד חשוב להפיץ את זה. שוב, מנסיוני כמשיב אני יודע שמי שגרה בישוב דתי ומתייעצת עם חברותיה שומעת את זה, אולם נשים בערים גדולות הרבה פחות ולעיתים קרובות הן שומעות ההיפך. אז חשוב להפיץ ולומר- בגילאים הללו לכל שנה יש משמעות.

בכתבה הבאה מתוארים נתונים של האגודה הישראלית לפוריות לגבי פוריות מעל גיל 40

ויותר מזה- כמי שעונה גם על שאלות בתחומי טהרה וכדומה, חשוב לדעת שאחרי גיל 40 העניינים ממש מסתבכים, יש המון בעיות של חוסר סדירות, של תקופות ארוכות עם "בעיות" וכדומה...

ולכן, העצה שלי שאם את אחרי גיל 35 ואת מתלבטת אם "לדחות קצת", אז לא לדחות, זה יכול לגרום לקשיים אמיתיים.
שמירת נגיעה
ישנה מחלוקת בראשונים האם איסור נגיעה הוא מהתורה או לא, לדעת הרמב"ם משמע שזה מהתורה, ואילו לדעות אחרות לא. יש גם הבדל אם מדובר באשה נידה (שאז זה איסור "עריות" לדעת הרמב"ם) או באישה טהורה.
בכל מקרה, מלבד דעה אחת בגמרא שלא נפסק כמוה, לא מדובר ב"חומרה" אלא באיסור דרבנן לפחות, בדיוק כמו המון איסורים אחרים- כמו אכילת עוף בחלב, כמו טלטול בשבת וכמו עוד המון דברים אחרים שאנחנו שומרים ומקפידים.
גם לדעה שזה לא איסור דאורייתא, זו לא חומרה בסגנון של "בדיקת צומת הגידים", או אפילו סירכות בריאה, זה משהו שחכמים אסרו. יש דיון האם זו רק נגיעה של חיבה ומה קורה בנגיעה שאינה של חיבה, אבל נגיעה שעניינה חיבה והבעת קשר,ף בודאי שאינו חומרא.
נגיעה
חכמים הגדירו את כל הגויות כנידות, לפחות מדברי חז"ל (יש עוד כמה איסורים שהם החילו עליהן) ולכן נראה לי פשוט שיש איסור נגיעה.
אם זה עומד מול איסור נגיעה ביהודיה, יש מקום לדיון (נניח עובדת זרה שמטפלת במישהו מול יהודיה), אבל בכללי יש איסור.
ילקוט רועים
לעניות דעתי זה לא יעזור לפני הבא. אבל אם הצלחת לעשות בדיקה ביום שישי בערב, אולי כדאי לנסות, יכול להיות שזה יצמצם מעט את הדימום עכשיו, אם יש. בכל מקרה הרעיון של הילקוט רועים הוא שהוא מצמצם את הדימום, הוא לא ממש יכול להציל מבדיקות לא נקיות.

האם בדקת האם הבדיקה הלא נקיה היתה דימום פנימי או אולי פצע? רב ראה את העד? או שזה היה ממש דימום?
הסתכלות במקומות המכוסים
הבעיה שאתה מעלה היא אכן בעיה אצל נשים רבות שמגיעות לגיל הזה. בלי קשר לשאלה, הייתי מציע לכם לבדוק את ההתקן התוך רחמי של באייר לחמש שנים, הוא מונע מחזור לתקופה ארוכה מאוד.

לגבי עצם השאלה, כפי שכתבת נראה בדעת הרמב"ם שמה שאסור להסתכל הזמן הזה הוא מקום התורף, וכן נראה לי בפשטות שניתן להתלבש וכו' ללא בעיה. אני לא חושב שהיא צריכה להסתיר את גופה בזמן התלבשות וכו', מלבד אותו מקום.

לגבי להראות בכוונה תחילה את החלק העליון, זו שאלה שיותר תלויה בכם, כלומר- אני סבור שניתן להתיר זאת על בסיס מזדמן ולא באופן קבוע. אולם אם זה גורם לגירוי חזק מידי מצידך, או יכול להוביל ליחסים של ממש, אז עדיף שלא.
למה לא ריבוי נשים כמו פעם

השאלה הזו, כמו רבות אחרות, נוגעת להרבה מאוד ולהמון נקודות ביהדות. זה לא רק העניין של שתי נשים או חיים כמו בתנ"ך, אלא כמה וכמה נושאים- החיים בזמן התנ"ך, הגזירות של חז"ל, הרלוונטיות של דברי פוסקים, איך נקבעת הלכה, למה גזירות לא בטלות ועוד...

אתחיל מזה שלפחות בנושא הקושי אני מזדהה... כלומר- אין לי ספק שאורח החיים המודרני מספק אתגרים קשים מאוד לגבר או לאשה הממוצעים, יתכן ויותר מאשר פעם. קשה מאוד לחיות בעול םהמודרני ולשמור על נקיות בתחום הזה. ויש אתגרים חדשים לבקרים. שלעיתים קרובות מתסכלים מאוד... בניגוד לדבריך אני חושב שהם מתסכלים גם נשים, אבל זה ענין קטן.

למרות ההסכמה בנקודה הזו, יש בדבריך לענ"ד אי דיוק היסטורי בשתי נקודות- הראשונה היא שגם בזמן התנ"ך לרוב האנשים היתה אשה אחת. ריבוי נשים היה נדיר. כך לכל הגדולים, מלבד מלכים שהם משהו מיוחד, אבל אברהם, יצחק, משה רבנו, אהרון, יוסף וכו'... חיו עם אשה אחת כל אחד. ריבוי נשים היה מקובל אצל מלכים, אבל לא הרבה יותר מזה. הנקודה השניה היא שרוב הפסקים, דרכי ההתנהגות וכדומה שאנחנו נוהגים לפיהם היום התחילו הרבה הרבה אחרי שהיה חרם דרבינו גרשום. דיני נידה עוצבו בזמן הגמרא, אלף שנים אחרי התנ"ך, ודיני החומרות המרובות של ימינו התחילו מאוחר אפילו יותר... כך שאין קשר בין החומרות לבין זה שהיו מותרות כמה נשים.

היה בכל זאת הבדל גדול בין התנ"ך לימינו, ביחס לשבעה ימי נקיים, אולם גם כאן החומרות שאנחנו נוהגים בהם היו די מקבילות מבחינת הזמנים לאיסור נשיאת שתי נשים.

על פי דברי חכמים (הכוונה כאן היא לחכמי התורה, לא לחז"ל במובן הקלאסי... אם תרצה "לפי דברי הפרושים"), שבאו לידי ביטוי בחרם דרבינו גרשום, יש נזק בנשיאת שתי נשים. האמונה שלנו היא שאיסור מסוג זה שפשט בכל ישראל (ואני יודע שיש מהתימנים שלא נהגו) הרי שפירושו של דבר הסכמה אלוקית למהלך. כאשר עם ישראל מקבל על עצמו גזירה מסוג זה, זה מלמד שהיא עברה את מבחן השפיות של העם והיא נכונה. יתכן ולא בכל המקרים, יתכן ויש חריגים, אבל מבחינה מעשית היא מתאימה ונכונה לכל העם ועצם ההסכמה של העם מלמדת שיש כאן עניין רוחני.
כך היחס לכל גזירות חכמים... העובדה שהן לא בטלות היא בשל כוחן הרוחני המיוחד, בגלל האמונה שהן ביטוי לרצון האלוקי.

לעומת זאת ההסכמה של שבעת ימי נקיים היא לא ממש גזירה אלא קבלה (למרות שיש קבלה של רבי יהודה הנשיא שקדמה לה שמאוד מזכירה אותה...), ובכל זאת, עצם העובדה שהיא התקבלה על כל פוסקי הדורות מלמדת על רוחניותה. ואנחנו מאמינים, בתוך תוכנו, שיש לה גם יתרון הלכתי ורוחני גדול. אנחנו אולי לא רואים אותו במפורש, ולעיתים קרובות מרגישים שהוא מזיק, אולם לא לנו ההחלטה אלא לעם כולו ולבתי הדין.

כך שהתשובה לשאלתך היא כפולה- א) לא הוכח שריבוי נשים פוטר את הבעיות שאתה מעלה, כי למעשה אף פעם לא היה ריבוי נשים כשיטה בישראל.
ב) עצם הגזרה והקבלה של עם ישראל מלמדים שיש כאן גילוי לרצון האלוקי.