טעמי המצוות
הרב יניב חניאכהטבתתשעה16/01/2015
שאלה:
למה הכוונה שלא ניתן להבין את טעמי המצוות? למה לא?
תשובה:
אחת השאלות הגדולות בחיים הדתיים והאמוניים נוגעת לטעמי המצוות ולסיבה שלהם. למה אנחנו צריכים להתנהג כך או לעשות כך וכך... וישנה מחלוקת עקרונית, עם פנים לכאן ולכאן, האם אנחנו יכולים להבין את המצוות או לא.
לדוגמא, לגבי מצוות שילוח הקן לכאורה יש טעם מובן וברור – ניתן לחשוב שהסיבה היא שהקב"ה מרחם על האמא ולכן צריך לשלוח אותה לפני שלוקחים את הבנים. אולם דווקא לגבי מצווה זו אומרים חכמים שמי שאומר שהטעם שלה הוא רחמנות ה' הוא טועה, אלא טעם המצווה לא ידוע. ולהיפך, על פי דעת המקובלים הסיבה למצווה הזו היא אכזריות! "לפי דבריהם הפנימיים (שצריכים הבנה עמוקה) המטרה היא לצער את הציפור בשילוח, מה שגורם לקב"ה ל"היזכר" בצערה של השכינה..."
באופן כללי אנחנו יודעים תמיד שאנו לא מבינים את טעמי המצוות והם גזירות אלוקיות. ואם יש מצווה שבה אנחנו "מבינים" או יודעים את הטעם, אנחנו מתייחסים להבנה הזו כאל טעם מסייע, כאל "עוד משהו" ולא כאל סיבה מרכזית לשמור מצווה.
בתורה מופיעה מצווה מיוחדת לגבי מי שמוצא קן שיש בו אמא ואפרוחים בדרך- עליו לשלוח את האם דווקא ולקחת את הבנים. אסור, לדוגמא לקחת את האמא ולהשאיר את האפרוחים וכן אסור לקחת את הבנים מבלי לשלח את האמא.
לפי דעת המקובלים אדם שמוצא קן חייב לשלח את האם ולקחת את הבנים ואילו לפי פוסקי הפשט, לא חייבים לשלח אלא אם כן רוצים את האפרוחים. המצווה הזו נוהגת רק בעופות טהורים ורק במצב שבו האדם מוצא את העוף ולא בעוף שנמצא תמיד תחת ידו. זאת אומרת- אם הקן נמצא בבית ומדובר בעופות "ביתיים" (כמו תרנגולים, יונים וכדומה), הרי אין בו מצוות שילוח.
הן חייבות בוידוי, שהוא מצוות חזרה בתשובה, אבל לא בכל התפילה והנוסח שיש בסידורים.
לפי מה ששאלתי מישהו שמכיר את התחום, לכאורה בתפוזים אין מקום לחשש, כמות הערלה היא נמוכה מאוד.
לא הבנתי למה בדיוק זה נראה לכן מוזר, בגללשהיא היתה גויה או בגלל מה שהיה עם אמא שלה?
לגבי השאלה הראשונה- צריך לזכור שזה היה לפני מתן תורה, לא היו עדיין מצוות "קשיחות" אלא הדברים נקבעו הרבה פעמים על פי האופי האמיתי של האדם והשתייכותו מבחינה נפשית ולא "החלטית". מצב זה השתנה אחרי מתן תורה ואחרי מתן תורה כבר יש חוקים (זה נושא עמוק מאוד מאוד, שקשה מאוד לתמצת אותו בתשובה בכתב). לכן, לפני מתן תורה היה יכול להיות מצב שבו התחתנו עם מישהו שמחובר לרעיון האלוקי מבחינה רגשית, גם אם הוא היה גוי (למעשה, כל החתונות היו עם גויים, כי לא היו "יהודים").
אם השאלה היא השאלה השניה הרי שצריך לבין שמעמדה של בת פוטיפרע היה גבוה מאוד, זו היתה חתונה עם המלוכה עצמה ובתנ"ך (וגם בימינו) היו הרבה חתונות כאלו...
ברית מילה בזמנה מתבצעת ביום השמיני להולדת הבן, ותמיד נערכת בשעות היום, בין הזריחה לשקיעה. כלומר- ביום שבו התינוק נולד בשבוע שלאחר מכן. לכן, ילד שנולד ביום ראשון בשעות היום (בין הזריחה לשקיעה), ברית המילה תהיה באותו יום, שבוע לאחר מכן, בין הזריחה לשקיעה (יש שבעה ימים בשבוע ולכן אותו יום בשבוע, ראשון, שני וכדומה... הוא בעצם היום השמיני)..
מכיוון שלפי היהדות היום הבא מתחיל מצאת הכוכבים, הרי שתינוק שנולד ביום ראשון לאחר צאת הכוכבים, זמן שניתן למצוא בכל לוח שנה, ברית המילה שלו תהיה "ביום שלמחרת", ביום שני, בין זריחה לשקיעה. תינוק שנולד ב"יום שלישי בערב", לאחר צאת הכוכבים, ימול ביום רביעי וכדומה.
דוגמא מעשית- ילד שנולד ביום שני בשעה 17:30, ניגשים ללוח השנה, בודקים מתי צאת הכוכבים. אם צאת הכוכבים היא (בחורף) בשעה 17:00... הרי שברית המילה שלו תחול כעבור שבוע ביום שלישי, בין הזריחה לשקיעה. אולם אם צאת הכוכבים חל בעשה 19:00 (כפי שקורה בקיץ), הרי שהוא ימול כעבור שבוע ביום שני.
יש לנו בשורש כלי לחישוב זמני השקיעה וצאת הכוכבים בכל מקום בעולם, מכניסים תאריך לועזי, מיקום, ומקבלים את זמני צאת הכוכבים. אפשר ללחוץ כאן
חריג אחד חשוב- אם ילד נולד בדיוק בין השקיעה לצאת הכוכבים (בערך 20 דקות הבדל), יש לכך משמעות הלכתית וצריך לשאול רב לגבי התאריך של ברית המילה שלו. כי במקרה כזה זה נקרא בין השמשות, ושם יש התלבטות הלכתית האם זמן זה שייך ליום שלמחרת או ביום הקודם. ברוב המקרים מכריעים לחכות ליום למחרת.
ככה שאם השקיעה, לדוגמא, ביום ראשון בחמש, וצאת הכוכבים בחמש ועשרים, והילד נולד בחמש ועשרה, הברית תהיה ביום שני הבא ולא בראשון. בגלל הספק. (הסיבה שצריך לשאול רב היא הבדלים קטנים בחישוב זמני בין השמשות במקומות שונים).
