למה בכלל להתחתן
הרב יניב חניאיזאלולתשעט17/09/2019
שאלה:
אני מאוד משתכנע מהאנשים בשמאל הישראלי, לגבי המשפחה ולא מבין למה בכלל צריך להתחתן. למה צריך משפחות שכופות עליך כל דבר? למה לא להיות כמו החיות שמתרבות וחיות כל שנה עם מישהו אחר? ומגדלות את הילדים ואז שולחות אותם לחיים?
תשובה:
אני לא בטוח שהשאלה הזו היא אמיתי, היא נראית לי יותר כשאלת מחאה.האם אתה שואל באמת או כדי לנגח קצת את השמאל?
תשובות נוספות בנושא-
ענייני שחיטה וכשרות
יש לנו מאמר באתר שמסכם את העניינם הללו, בצורה שטחית יחסית, אבל נותנת כיוון-
https://www.shoresh.org.il/spages/articles/kosher%20beast%20slaughter.htm
יש לנו מאמר באתר שמסכם את העניינם הללו, בצורה שטחית יחסית, אבל נותנת כיוון-
https://www.shoresh.org.il/spages/articles/kosher%20beast%20slaughter.htm
רווקות מאוחרת
ההדרכה של חכמים היא לאדם עצמו, לא לבית דין או למי שיכול להעניש. חכמים מדריכים שצריך להתחתן בגיל 18, וכך האדם צריך לנהוג (רבנים סבורים שימינו הגיל הזה עלה מעט, לאחרי גיל 20, אבל העיקרון נשאר...). אין עונש למי שלא התחתן בגיל הזה, ובטח אם הוא ניסה וניסה שוב ושוב ולא הצליח.
ולא, הוא לא אשם. הוא צריך לנסות, להתשדל, אבל אם הוא לא מצליח, זה לא חטא, בטח אם הבנות הן אלו שפוסלות אותו. אני סבור שמישהו בגיל 45 יכול לשקול להתחתן עם מישהי בת 55. זה גיל שבהם להפרשים יש פחות משמעות, אם כי לא מדובר במשימה קלה בכלל, כמובן. הוא יכול בודאי גם לבדוק חתונה עם גרושה או אלמנה בגיל דומה לשלו... זה גיל שבו הכל צריך להיות פתוח.
לגבי זרע לבטלה- לא הבנתי את השאלה- אם הם נושאים, אין כמובן ענין של ז"ל...
ההדרכה של חכמים היא לאדם עצמו, לא לבית דין או למי שיכול להעניש. חכמים מדריכים שצריך להתחתן בגיל 18, וכך האדם צריך לנהוג (רבנים סבורים שימינו הגיל הזה עלה מעט, לאחרי גיל 20, אבל העיקרון נשאר...). אין עונש למי שלא התחתן בגיל הזה, ובטח אם הוא ניסה וניסה שוב ושוב ולא הצליח.
ולא, הוא לא אשם. הוא צריך לנסות, להתשדל, אבל אם הוא לא מצליח, זה לא חטא, בטח אם הבנות הן אלו שפוסלות אותו. אני סבור שמישהו בגיל 45 יכול לשקול להתחתן עם מישהי בת 55. זה גיל שבהם להפרשים יש פחות משמעות, אם כי לא מדובר במשימה קלה בכלל, כמובן. הוא יכול בודאי גם לבדוק חתונה עם גרושה או אלמנה בגיל דומה לשלו... זה גיל שבו הכל צריך להיות פתוח.
לגבי זרע לבטלה- לא הבנתי את השאלה- אם הם נושאים, אין כמובן ענין של ז"ל...
תפילה לעומת מצבה שנתקנה על קבר
זו לא ממש ברכה, אבל נוהגים לומר מזמורי תהילים: לג, טז, יז, עב, צא, קד, קל.
ואז אומרים פסוקים מתוך פרק קיט בתהילים לפי שם הנפטר.
מוסיפים כנ"ל מתוך פרק קיט אותיות נשמה (נ ש מ ה)
אומרים קדיש יתום (קדיש יהא שלמא)
מסיימים בהשכבה-
השכבה:
השכבה לאיש:
וְהַחָכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא, וְאֵי זֶה מְקוֹם בִּינָה:
אַשְׁרֵי אָדָם מָצָא חָכְמָה, וְאָדָם יָפִיק תְּבוּנָה:
מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ, פָּעַלְתָּ לַחוֹסִים בָּךְ, נֶגֶד בְּנֵי אָדָם:
מַה יָּקָר חַסְדְּךָ אֱלֹהִים, וּבְנֵי אָדָם בְּצֵל כְּנָפֶיךָ יֶחֱסָיוּן:
יִרְוְיֻן מִדֶּשֶׁן בֵּיתֶךָ, וְנַחַל עֲדָנֶיךָ תַשְׁקֵם:
טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב, וְיוֹם הַמָּוֶת מִיּוֹם הִוָּלְדוֹ:
סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע, אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר כִּי זֶה כָּל הָאָדָם:
יַעְלְזוּ חֲסִידִים בְּכָבוֹד, יְרַנְּנוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם:
מְנוּחָה נְכוֹנָה. בִּישִׁיבָה עֶלְיוֹנָה. בְּמַעֲלַת קְדוֹשִׁים וּטְהוֹרִים. כְּזוֹהַר הָרָקִיעַ מְאִירִים וּמַזְהִירִים. וְחִלּוּץ עֲצָמִים. וְכַפָּרַת אֲשָׁמִים. וְהַרְחָקַת פֶּשַׁע. וְהַקְרָבַת יֶשַׁע. וְחֶמְלָה וַחֲנִינָה. מִלִּפְנֵי שׁוֹכֵן מְעוֹנָה. וְחוּלָקָא טָבָא. לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. שָׁם תְּהֵא מְנַת וּמְחִיצַת וִישִׁיבַת נֶפֶשׁ הַשֵּׁם הַטּוֹב הַמְּרוּחָם (פלוני) רוּחַ ה' תְּנִיחֶנּוּ בְּגַן עֵדֶן. דְּאִתְפְּטָר מִן עַלְמָא הָדֵין כִּרְעוּת אֱלָהָא מָארֵיהּ שְׁמַיָּא וְאַרְעָא. מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים בְּרַחֲמָיו יְרַחֵם עָלָיו. וְיָחוֹס וְיַחְמוֹל עָלָיו. מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים בְּרַחֲמָיו יַסְתִּירֵהוּ בְּצֵל כְּנָפָיו וּבְסֵתֶר אָהֳלוֹ לַחֲזוֹת בְּנוֹעַם ה' וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ. וּלְקֵץ הַיָּמִין יַעֲמִידֵהוּ. וּמִנַּחַל עֲדָנָיו יַשְׁקֵהוּ. וְיִצְרוֹר בִּצְרוֹר הַחַיִּים נִשְׁמָתוֹ. וְיָשִׂים כָּבוֹד מְנוּחָתוֹ. ה' הוּא נַחֲלָתוֹ. וְיִלָּוֶה אֵלָיו הַשָּׁלוֹם וְעַל מִשְׁכָּבוֹ יִהְיֶה שָׁלוֹם. כְּדִכְתִיב:
יָבוֹא שָׁלוֹם יָנוּחוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם. הֹלֵךְ נְכֹחוֹ. הוּא וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַשּׁוֹכְבִים עִמּוֹ בִּכְלַל הָרַחֲמִים וְהַסְּלִיחוֹת. וְכֵן יְהִי רָצוֹן וְנֹאמַר אָמֵן:
השכבה לאשה:
אֵשֶׁת חַיִל מִי יִמְצָא, וְרָחֹק מִפְּנִינִים מִכְרָהּ:
שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי, אִשָּׁה יִרְאַת יְדֹוָד הִיא תִתְהַלָּל:
תְּנוּ לָהּ מִפְּרִי יָדֶיהָ, וִיהַלְלוּהָ בַשְּׁעָרִים מַעֲשֶׂיהָ:
רַחֲמָנָא דְּרַחֲמָנוּתָא דִי לֵיהּ הִיא וּבְמֵימְרֵיהּ אִתְבְּרִיאוּ עָלְמַיָּא עַלְמָא הָדֵין וְעַלְמָא דְּאָתֵי וּגְנַז בֵּיהּ צַדְקָנִיּוֹת וְחַסְדָּנִיּוֹת דְּעַבְדָן רְעוּתֵיהּ וּבְמֵימְרֵיהּ וּבִיקָרֵיהּ וּבְתוּקְפֵיהּ יֵאמַר לְמֵיעַל קֳדָמוֹהִי דּוּכְרָן נֶפֶשׁ הָאִשָּׁה הַכְּבוּדָה וְהַצְּנוּעָה וְהַנִּכְבֶּדֶת מָרַת (פלונית) רוּחַ ה' תְּנִיחֶנָּה בְּגַן עֵדֶן. דְּאִתְפְּטָרַת מִן עַלְמָא הָדֵין כִּרְעוּת אֱלָהָא מָרֵיהּ שְׁמַיָּא וְאַרְעָא. הַמֶּלֶךְ בְּרַחֲמָיו יָחוֹס וְיַחְמוֹל עָלֶיהָ. וְיִלָּוֶה אֵלֶיהָ הַשָּׁלוֹם וְעַל מִשְׁכָּבָה יִהְיֶה שָׁלוֹם. כְּדִכְתִיב:
יָבוֹא שָׁלוֹם יָנוּחוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם. הֹלֵךְ נְכֹחוֹ. הִיא וְכָל בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל הַשּׁוֹכְבוֹת עִמָּהּ בִּכְלַל הָרַחֲמִים וְהַסְּלִיחוֹת. וְכֵן יְהִי רָצוֹן וְנֹאמַר אָמֵן:
זו לא ממש ברכה, אבל נוהגים לומר מזמורי תהילים: לג, טז, יז, עב, צא, קד, קל.
ואז אומרים פסוקים מתוך פרק קיט בתהילים לפי שם הנפטר.
מוסיפים כנ"ל מתוך פרק קיט אותיות נשמה (נ ש מ ה)
אומרים קדיש יתום (קדיש יהא שלמא)
מסיימים בהשכבה-
השכבה:
השכבה לאיש:
וְהַחָכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא, וְאֵי זֶה מְקוֹם בִּינָה:
אַשְׁרֵי אָדָם מָצָא חָכְמָה, וְאָדָם יָפִיק תְּבוּנָה:
מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ, פָּעַלְתָּ לַחוֹסִים בָּךְ, נֶגֶד בְּנֵי אָדָם:
מַה יָּקָר חַסְדְּךָ אֱלֹהִים, וּבְנֵי אָדָם בְּצֵל כְּנָפֶיךָ יֶחֱסָיוּן:
יִרְוְיֻן מִדֶּשֶׁן בֵּיתֶךָ, וְנַחַל עֲדָנֶיךָ תַשְׁקֵם:
טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב, וְיוֹם הַמָּוֶת מִיּוֹם הִוָּלְדוֹ:
סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע, אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר כִּי זֶה כָּל הָאָדָם:
יַעְלְזוּ חֲסִידִים בְּכָבוֹד, יְרַנְּנוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם:
מְנוּחָה נְכוֹנָה. בִּישִׁיבָה עֶלְיוֹנָה. בְּמַעֲלַת קְדוֹשִׁים וּטְהוֹרִים. כְּזוֹהַר הָרָקִיעַ מְאִירִים וּמַזְהִירִים. וְחִלּוּץ עֲצָמִים. וְכַפָּרַת אֲשָׁמִים. וְהַרְחָקַת פֶּשַׁע. וְהַקְרָבַת יֶשַׁע. וְחֶמְלָה וַחֲנִינָה. מִלִּפְנֵי שׁוֹכֵן מְעוֹנָה. וְחוּלָקָא טָבָא. לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. שָׁם תְּהֵא מְנַת וּמְחִיצַת וִישִׁיבַת נֶפֶשׁ הַשֵּׁם הַטּוֹב הַמְּרוּחָם (פלוני) רוּחַ ה' תְּנִיחֶנּוּ בְּגַן עֵדֶן. דְּאִתְפְּטָר מִן עַלְמָא הָדֵין כִּרְעוּת אֱלָהָא מָארֵיהּ שְׁמַיָּא וְאַרְעָא. מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים בְּרַחֲמָיו יְרַחֵם עָלָיו. וְיָחוֹס וְיַחְמוֹל עָלָיו. מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים בְּרַחֲמָיו יַסְתִּירֵהוּ בְּצֵל כְּנָפָיו וּבְסֵתֶר אָהֳלוֹ לַחֲזוֹת בְּנוֹעַם ה' וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ. וּלְקֵץ הַיָּמִין יַעֲמִידֵהוּ. וּמִנַּחַל עֲדָנָיו יַשְׁקֵהוּ. וְיִצְרוֹר בִּצְרוֹר הַחַיִּים נִשְׁמָתוֹ. וְיָשִׂים כָּבוֹד מְנוּחָתוֹ. ה' הוּא נַחֲלָתוֹ. וְיִלָּוֶה אֵלָיו הַשָּׁלוֹם וְעַל מִשְׁכָּבוֹ יִהְיֶה שָׁלוֹם. כְּדִכְתִיב:
יָבוֹא שָׁלוֹם יָנוּחוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם. הֹלֵךְ נְכֹחוֹ. הוּא וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַשּׁוֹכְבִים עִמּוֹ בִּכְלַל הָרַחֲמִים וְהַסְּלִיחוֹת. וְכֵן יְהִי רָצוֹן וְנֹאמַר אָמֵן:
השכבה לאשה:
אֵשֶׁת חַיִל מִי יִמְצָא, וְרָחֹק מִפְּנִינִים מִכְרָהּ:
שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי, אִשָּׁה יִרְאַת יְדֹוָד הִיא תִתְהַלָּל:
תְּנוּ לָהּ מִפְּרִי יָדֶיהָ, וִיהַלְלוּהָ בַשְּׁעָרִים מַעֲשֶׂיהָ:
רַחֲמָנָא דְּרַחֲמָנוּתָא דִי לֵיהּ הִיא וּבְמֵימְרֵיהּ אִתְבְּרִיאוּ עָלְמַיָּא עַלְמָא הָדֵין וְעַלְמָא דְּאָתֵי וּגְנַז בֵּיהּ צַדְקָנִיּוֹת וְחַסְדָּנִיּוֹת דְּעַבְדָן רְעוּתֵיהּ וּבְמֵימְרֵיהּ וּבִיקָרֵיהּ וּבְתוּקְפֵיהּ יֵאמַר לְמֵיעַל קֳדָמוֹהִי דּוּכְרָן נֶפֶשׁ הָאִשָּׁה הַכְּבוּדָה וְהַצְּנוּעָה וְהַנִּכְבֶּדֶת מָרַת (פלונית) רוּחַ ה' תְּנִיחֶנָּה בְּגַן עֵדֶן. דְּאִתְפְּטָרַת מִן עַלְמָא הָדֵין כִּרְעוּת אֱלָהָא מָרֵיהּ שְׁמַיָּא וְאַרְעָא. הַמֶּלֶךְ בְּרַחֲמָיו יָחוֹס וְיַחְמוֹל עָלֶיהָ. וְיִלָּוֶה אֵלֶיהָ הַשָּׁלוֹם וְעַל מִשְׁכָּבָה יִהְיֶה שָׁלוֹם. כְּדִכְתִיב:
יָבוֹא שָׁלוֹם יָנוּחוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם. הֹלֵךְ נְכֹחוֹ. הִיא וְכָל בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל הַשּׁוֹכְבוֹת עִמָּהּ בִּכְלַל הָרַחֲמִים וְהַסְּלִיחוֹת. וְכֵן יְהִי רָצוֹן וְנֹאמַר אָמֵן:
למה אני לא מתחתן?
פעם, לפני כמה חודשים, התברר לנו שחברים קרובים עוברים משבר לא פשוט בחיים, במשך כמה חודשים. כאשר שאלנו אותם מדוע הם לא שיתפו אותנו בעניין זמן ארוך כל כך, הם השיבו לנו בתשובה שדי הממה אותנו. "לא הרגשנו בנוח לשתף אתכם", אמרה לנו האישה, "כי אצלנו יש תמיד בעיות ואצלכם הכל תמיד מושלם...". פתאום הבנתי יותר מתמיד את מאמר חז"ל של "אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים". כי כשאת/ה שם, עמוק בבעיה שלך, הרי שקשה לך בכלל להבין שאפשר אחרת. העולם כולו נראה אטום, חסר תקווה והבעיה שלך ממלאת אותך... כולם סביבך נראים מאושרים וחסרי דאגות ולך אין מוצא.
בעקבות זאת, ניסינו בשורות הבאות לאסוף מספר עצות שנראו לנו חשובות לכל מי שנתון בבעיה כלשהיא ובוודאי למי שמתקשה עדיין למצוא את בן/ בת זוגו לחיים.
עצה ראשונה-
אחת הבעיות הגדולות של כולנו היא ה"הצגה" שבה אנו חיים. משום מה התרגלנו לכך שמידת האושר שלנו נקבעת על פי מה שחושבים האחרים על אושרנו ולכן רבים מאיתנו עושים מאמצים אדירים לשכנע את הסביבה כמה אנחנו מאושרים, טוב לנו והכל זורם. כמעט כל זוג חברים שתפגוש ישדר לך, כמעט לא במודע, אושר מושפרץ, חיים אידיאלים והסכמות בכל דבר. ככה הזוגות הנשואים משכנעים את עצמם שהם מאושרים.
אז נתחיל מזה שצריך לדעת שאין דבר כזה! לכל זוג יש ויכוחים, אי הסכמות ו... ונסיון למצוא התאמה מושלמת, מושפרצת, כמו אצל זוגות החברים שלך נידון לכישלון. כי זה פשוט לא קורה. למעשה, האושר הגדול ביותר מושג דווקא על ידי ויתורים, שגדלים ככל שהאדם (דהיינו- את/ה) מתעלה ומתקדם. ואת זה, הרי, לא ניתן להשיג במהלך פגישה עם מישהו אחר.
עצה שניה-
יותר ויותר, ממאות ייעוצים אינטרנטים ואחרים, אני הולך ומשתכנע בחשיבות ההתאמה של ה"פרטים הקטנים" והטכניים לפני פגישות. זה נכון שבעולם המודרני משכנעים אותנו בחשיבות הרומנטיקה, ניצחון האהבה על המכשולים ואי ההתאמות ועוד... אבל הדבר טוב בקושי לשעה וחצי הממוצעת של סרט הוליוודי. בחיים, המריבות הגדולות ביותר יהיו על המקום שבו שמים את המפתחות של האוטו, וזאת עוד סיבה רצינית יחסית. לכן, בדקו את ההתאמות הטכניות, גיל, מנטליות, רמה דתית (פחות או יותר, כמובן) וכדומה... זה חשוב.
עצה שלישית
פעמים רבות, כשנדמה לך ש"כ ו ל ם" מתחתנים ורק את/ה תקוע, הרי שישנה נטיה לחפש "סיבות". איזה חטא מיוחד שחטאת, פגם באחד הגלגולים הקודמים או משהו אקזוטי דומה. וכל זאת למרות שכולנו יודעים שגם אנשים לא הכי צדיקים מתחתנים בעולם. וזה כנראה לא המדד. חיפוש של חטאים, מה אני צריך ל"תקן" (במובן המיסטי) וכדומה... לא יוביל לשום מקום. ברוב המקרים גם "מקובל גדול" זה או אחר לא בדיוק יודע מה קרה. אם כבר, אז בקש/י ברכה מגדול דור, ידען תורני או בקרו בעמוקה. עזבו את ה"מקובלים" לפתור את הבעיות של עצמם.
עצה רביעית
לפני זמן לא רב נפגשתי עם קבוצה של אנשי עסקים (בינונים כאלה) לגבי תרומות לפרוייקטים של שורש... תוך כדי הפגישה למדתי משהו חשוב ביותר על אנשים שיש להם כסף (ויחסית, הצלחה)- הם עובדים קשה. קמים מוקדם בבוקר, הולכים לישון מאוחר,מבלים ימים בכבישים ועוד. אם הדבר נכון לגבי כסף, שבו הדברים אינם תלויים בנו, הרי שהם נכונים שבעתיים לגבי עניינים שברוח ומצוות... אין מנוס ממאמצים, קשיים והתרכזות במשימה. מאמץ שצריך להתפזר גם על הצד של הפגישות, הנסיעות והבחינה של עוד ועוד אפשרויות וגם על הצד של התפילה והמאמץ הרוחני.
פעם, לפני כמה חודשים, התברר לנו שחברים קרובים עוברים משבר לא פשוט בחיים, במשך כמה חודשים. כאשר שאלנו אותם מדוע הם לא שיתפו אותנו בעניין זמן ארוך כל כך, הם השיבו לנו בתשובה שדי הממה אותנו. "לא הרגשנו בנוח לשתף אתכם", אמרה לנו האישה, "כי אצלנו יש תמיד בעיות ואצלכם הכל תמיד מושלם...". פתאום הבנתי יותר מתמיד את מאמר חז"ל של "אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים". כי כשאת/ה שם, עמוק בבעיה שלך, הרי שקשה לך בכלל להבין שאפשר אחרת. העולם כולו נראה אטום, חסר תקווה והבעיה שלך ממלאת אותך... כולם סביבך נראים מאושרים וחסרי דאגות ולך אין מוצא.
בעקבות זאת, ניסינו בשורות הבאות לאסוף מספר עצות שנראו לנו חשובות לכל מי שנתון בבעיה כלשהיא ובוודאי למי שמתקשה עדיין למצוא את בן/ בת זוגו לחיים.
עצה ראשונה-
אחת הבעיות הגדולות של כולנו היא ה"הצגה" שבה אנו חיים. משום מה התרגלנו לכך שמידת האושר שלנו נקבעת על פי מה שחושבים האחרים על אושרנו ולכן רבים מאיתנו עושים מאמצים אדירים לשכנע את הסביבה כמה אנחנו מאושרים, טוב לנו והכל זורם. כמעט כל זוג חברים שתפגוש ישדר לך, כמעט לא במודע, אושר מושפרץ, חיים אידיאלים והסכמות בכל דבר. ככה הזוגות הנשואים משכנעים את עצמם שהם מאושרים.
אז נתחיל מזה שצריך לדעת שאין דבר כזה! לכל זוג יש ויכוחים, אי הסכמות ו... ונסיון למצוא התאמה מושלמת, מושפרצת, כמו אצל זוגות החברים שלך נידון לכישלון. כי זה פשוט לא קורה. למעשה, האושר הגדול ביותר מושג דווקא על ידי ויתורים, שגדלים ככל שהאדם (דהיינו- את/ה) מתעלה ומתקדם. ואת זה, הרי, לא ניתן להשיג במהלך פגישה עם מישהו אחר.
עצה שניה-
יותר ויותר, ממאות ייעוצים אינטרנטים ואחרים, אני הולך ומשתכנע בחשיבות ההתאמה של ה"פרטים הקטנים" והטכניים לפני פגישות. זה נכון שבעולם המודרני משכנעים אותנו בחשיבות הרומנטיקה, ניצחון האהבה על המכשולים ואי ההתאמות ועוד... אבל הדבר טוב בקושי לשעה וחצי הממוצעת של סרט הוליוודי. בחיים, המריבות הגדולות ביותר יהיו על המקום שבו שמים את המפתחות של האוטו, וזאת עוד סיבה רצינית יחסית. לכן, בדקו את ההתאמות הטכניות, גיל, מנטליות, רמה דתית (פחות או יותר, כמובן) וכדומה... זה חשוב.
עצה שלישית
פעמים רבות, כשנדמה לך ש"כ ו ל ם" מתחתנים ורק את/ה תקוע, הרי שישנה נטיה לחפש "סיבות". איזה חטא מיוחד שחטאת, פגם באחד הגלגולים הקודמים או משהו אקזוטי דומה. וכל זאת למרות שכולנו יודעים שגם אנשים לא הכי צדיקים מתחתנים בעולם. וזה כנראה לא המדד. חיפוש של חטאים, מה אני צריך ל"תקן" (במובן המיסטי) וכדומה... לא יוביל לשום מקום. ברוב המקרים גם "מקובל גדול" זה או אחר לא בדיוק יודע מה קרה. אם כבר, אז בקש/י ברכה מגדול דור, ידען תורני או בקרו בעמוקה. עזבו את ה"מקובלים" לפתור את הבעיות של עצמם.
עצה רביעית
לפני זמן לא רב נפגשתי עם קבוצה של אנשי עסקים (בינונים כאלה) לגבי תרומות לפרוייקטים של שורש... תוך כדי הפגישה למדתי משהו חשוב ביותר על אנשים שיש להם כסף (ויחסית, הצלחה)- הם עובדים קשה. קמים מוקדם בבוקר, הולכים לישון מאוחר,מבלים ימים בכבישים ועוד. אם הדבר נכון לגבי כסף, שבו הדברים אינם תלויים בנו, הרי שהם נכונים שבעתיים לגבי עניינים שברוח ומצוות... אין מנוס ממאמצים, קשיים והתרכזות במשימה. מאמץ שצריך להתפזר גם על הצד של הפגישות, הנסיעות והבחינה של עוד ועוד אפשרויות וגם על הצד של התפילה והמאמץ הרוחני.
האם צריך לספר על העבר המיני
טוב, זו שאלה קשה שעולה מידי פעם.
לעניות דעתי חובה לספר. לא העניין של ההתנסות המינית הוא דבר שיש לו משמעות רבה בציבור שלנו ויש לו חשיבות בעיני כל אחת שמתחתנת. אני יודע באופן אישי שלא מעט פעמים פנו אלי נשים לפני חתונה עם חוזר בתשובה שחששו מזה יותר מכל. כך שבהסתרת המידע הזה יכול להיות מקח טעות לא פשוט מבחינת האשה. (לאו דווקא מקח טעות הלכתי שמבטל את החתונה, אלא משהו נפשי רגשי).
לכן, חשוב למצוא את הצורה הנכונה לספר את זה.
מצד שני, לא חייבים לרדת ליותר מידי פרטים או לגלות את הפרטים העמוקים, כי זה יכול לדחות מאוד מישהי ששמרה על טהרתה.
אז לספר, בעדינות, ומתוך הבעת חרטה, ואם היא שואלת עוד לגלות מעט יותר פרטים. כך נראה לי.
טוב, זו שאלה קשה שעולה מידי פעם.
לעניות דעתי חובה לספר. לא העניין של ההתנסות המינית הוא דבר שיש לו משמעות רבה בציבור שלנו ויש לו חשיבות בעיני כל אחת שמתחתנת. אני יודע באופן אישי שלא מעט פעמים פנו אלי נשים לפני חתונה עם חוזר בתשובה שחששו מזה יותר מכל. כך שבהסתרת המידע הזה יכול להיות מקח טעות לא פשוט מבחינת האשה. (לאו דווקא מקח טעות הלכתי שמבטל את החתונה, אלא משהו נפשי רגשי).
לכן, חשוב למצוא את הצורה הנכונה לספר את זה.
מצד שני, לא חייבים לרדת ליותר מידי פרטים או לגלות את הפרטים העמוקים, כי זה יכול לדחות מאוד מישהי ששמרה על טהרתה.
אז לספר, בעדינות, ומתוך הבעת חרטה, ואם היא שואלת עוד לגלות מעט יותר פרטים. כך נראה לי.
בתולין
טוב, זו שאלה מעט מורכבת. ויש בגמרא לא מעט דיונים בנושא. ההנחה הבסיסית היא שחתן רוצה וצריך לדעת האם אשתו בתולה או לא. השאלה היא האם מצב כמו שאת מתארת נקרא "לא בתולה".
הגמרא מביאה מצב של "מוכת עץ", שהוא מצב שבו אשה איבדה את הבתולין, אולם לא עם גבר, אלא עם מצב פיזי (נפילה, מכה וכדומה), ולכאורה המצב שאת מתארת הוא לא דומה גם לזה, כי הרי כן נגע בך גבר, אלא שלא קיימתם יחסים.
מהצד המעשי- אני לא חושב שאיבדת את הבתולין. אצבע בדרך כלל אינה מספיקה (אלא אם כן מדובר על הרבה "התעבקות" ועל הרבה פעמים), ואני מניח שבמצב כזה היה יורד דם וכן היה לך כאב.
כך שההנחה שלי היא שאת עדיין בתולה מבחינה פיזית. השאלה היא האם מבחינה "רוחנית" מגע כמו שקיימת הוא מצב של איבוד בתולין, כי בכל זאת גבר זר נגע בך בצורה אינטימית.
יש בכך דעות שונות... החל מהגמרא וכלה בפוסקים.
אני חושב שאת כן צריכה לשתף את החתן לעתיד, בעז"ה, בעצם העניין, אולם בלי לרדת לפרטים. הוא צריך לדעת שפעם לא שמרת נגיעה, ושהגעת עם מישהו למצב אינטימי, אולם תחסכי ממנו את הפרטים השונים. "היה לנו מגע מאוד אינטימי" אמור להספיק. שוב, אם היית בוודאות מאבדת את הבתולין, היה צורך לספר, אולם מכיוון שאני מניח שלא היה אובדן בתולים, אז אין טעם לשתף בפרטים העמוקים של המקרה. אולם מצד שני חשוב שהוא ידע שהיה קשר כזה...
ההנחה היא שאין כאן עניין הלכתי של מקח טעות (חתן שחושב שאשתו בתולה והיא לא), אלא עניין רוחני, שהוא צריך לדעת שהיה מצב כזה פעם.
אם את בטוחה שהבתולין ירדו (כי היה דם, כאב, או התעסקות מרובה מאוד), אז צריך לחשוב מחדש...
בכל מקרה, לצערנו בדור הזה יש הרבה מאוד מצבים של חוסר צניעות ואני בטוח שתתגברו על זה ותמשיכו לחיי אישות מצויינים.
טוב, זו שאלה מעט מורכבת. ויש בגמרא לא מעט דיונים בנושא. ההנחה הבסיסית היא שחתן רוצה וצריך לדעת האם אשתו בתולה או לא. השאלה היא האם מצב כמו שאת מתארת נקרא "לא בתולה".
הגמרא מביאה מצב של "מוכת עץ", שהוא מצב שבו אשה איבדה את הבתולין, אולם לא עם גבר, אלא עם מצב פיזי (נפילה, מכה וכדומה), ולכאורה המצב שאת מתארת הוא לא דומה גם לזה, כי הרי כן נגע בך גבר, אלא שלא קיימתם יחסים.
מהצד המעשי- אני לא חושב שאיבדת את הבתולין. אצבע בדרך כלל אינה מספיקה (אלא אם כן מדובר על הרבה "התעבקות" ועל הרבה פעמים), ואני מניח שבמצב כזה היה יורד דם וכן היה לך כאב.
כך שההנחה שלי היא שאת עדיין בתולה מבחינה פיזית. השאלה היא האם מבחינה "רוחנית" מגע כמו שקיימת הוא מצב של איבוד בתולין, כי בכל זאת גבר זר נגע בך בצורה אינטימית.
יש בכך דעות שונות... החל מהגמרא וכלה בפוסקים.
אני חושב שאת כן צריכה לשתף את החתן לעתיד, בעז"ה, בעצם העניין, אולם בלי לרדת לפרטים. הוא צריך לדעת שפעם לא שמרת נגיעה, ושהגעת עם מישהו למצב אינטימי, אולם תחסכי ממנו את הפרטים השונים. "היה לנו מגע מאוד אינטימי" אמור להספיק. שוב, אם היית בוודאות מאבדת את הבתולין, היה צורך לספר, אולם מכיוון שאני מניח שלא היה אובדן בתולים, אז אין טעם לשתף בפרטים העמוקים של המקרה. אולם מצד שני חשוב שהוא ידע שהיה קשר כזה...
ההנחה היא שאין כאן עניין הלכתי של מקח טעות (חתן שחושב שאשתו בתולה והיא לא), אלא עניין רוחני, שהוא צריך לדעת שהיה מצב כזה פעם.
אם את בטוחה שהבתולין ירדו (כי היה דם, כאב, או התעסקות מרובה מאוד), אז צריך לחשוב מחדש...
בכל מקרה, לצערנו בדור הזה יש הרבה מאוד מצבים של חוסר צניעות ואני בטוח שתתגברו על זה ותמשיכו לחיי אישות מצויינים.
עוד תוכן בשורש
שיעורי תורה
עוד מהרב יניב חניא
עוד בנושא הדרכה
מוצרים
