המקור לחתן מעונה

תשובה:

חפשתי רבות תשובות לשאלתך (שגם לי הציקה מספר פעמים בעבר) אולם לא מצאתי התייחסות ישירה.

מה שכן מצאתי: אצל האשכנזים חתן תורה קורא מ"מעונה אלוהי קדם", זהו הסיום של התורה.
באופן כללי, במדרש הציטוט הזה ("מעונה אלוהי קדם") הוא ציטוט חשוב ומרכזי המופיע מספר פעמים.

לדעתי המנהג הספרדי הוא שילוב של שני דברים:
א) משהו הנובע ממנהגם של האשכנזים, שעבורם זהו חתן תורה (הספרדים נוהגים לקרוא לחתן תורה את כל הקריאה מתחילתה).
ב) העובדה שהקריאה הסמוכה למשלים היא קריאה מכובדת תמיד, אצלנו בבית הכנסת אף מוכרים אותה כל שבת בתור
"סמוך", לא כל שכן הסמוך לסיום התורה כולה.

כלומר- הספרדים הכירו,כמובן, את החשיבות של הקריאה הזו אצל האשכנזים (שאצלם זה חתן תורה), את החשיבות של הפסוק הזה במדרשים... והתרגלו מכל שבת רגילה שעליית סמוך היא עליה חשובה... כל זה ביחד יצר, במשך הדורות, בשמחת תורה חתן "חדש" שאותו מכרו בכסף רב- חתן מעונה.

והנראה לעניות דעתי כתבתי.