המחלוקת עם החרדים היא טקטית

לצערי הרב, אנשים רבים חושבים שהמחלוקות בין הציבור הדתי לחרדי הן כל כך גדולות עד כדי כך ש'עדיף לפנות לחילונים ולא לחרדים כי הם סגורים' או ש'הדתיים פשרנים ולכן עדיף חילונים'.
קודם כל, גם הדתיים סגורים, מי שחושב שהיהדות היא פלורליסטית וכל אחד יכול לקיים רק מה שהוא מתחבר אליו- שיקפוץ, הוא כופר גם אם למעשה הוא כן שומר את כל המצוות, כי הוא בעצם כמו כל רפורמי. היהדות היא עסקת חבילה, מי שלא מוכן לקבל את כל הציוויים של התורה הוא כופר, פשוטו כמשמעו. אין אפשרות לקחת חלק ולא הכל, (לעשות פולקלור) מתוך טענת 'נאורות'. התורה היא קודם כל דת ואחר כך גם תרבות. מי שלא מקבל את זה כמובן מאליו אין לו מקום בינינו. אדם כזה מזלזל ביסודות התורה ואחר כך יציג את היהדות כפשרנית.
ואחזור לעיקר, המחלוקות בין הדתיים לחרדים הן טקטיות בלבד. הרי כולם מסכימים שמדינה יהודית היא השאיפה שלנו, מדינה כזו שחיה את חייה הלאומיים על פי תורה, שמי שיהיה בה רחוק מתורה ומצוות יחיה בידיעה שהוא נמצא במצב זמני והוא חייב להתקדם, לא תהיה מציאות כזאת להישאר חילוני, כולנו מחויבים בתרי"ג מצוות. כולנו מסכימים שתנועות הנוער מעורבות הן מצב של בדיעבד (גם לדעת ראש ישיבות בנ"ע הרב דרוקמן שליט"א), וברור שהמצב האידיאלי הוא תנועות נוער נפרדות (או חינוך טוב ללא תנועות נוער כלל), וכן לגבי כל השאלות שקשורות לנושאי דת ומדינה (ראה למטה).
ההבדל בין הציבור הדתי לחרדי הוא בשאלה האם אנו צריכים להשתלב בציבור הכללי במדינה, זה שלא חי את חייו, בינתיים, ע"פ התורה ולהשפיע עליו להתקרב ליהדות במלואה, או שאנו צריכים להתכנס בתוך עצמנו וללמוד תורה ולתת לתורה לפעול את פעולתה על החילונים, כלומר לתת לסגולה הישראלית שיש בכל היהודים לגרום להם לחזור בתשובה.
לפני השואה השאלה הזו עלתה בחריפות יתרה דרך השאלה אם לתמוך בתנועה הציונית למרות שראשיה חילוניים שהכריזו ש'דבר אין לה עם הדת', או שצריך לראות בה מוקצה מחמת מיאוס - מאותה סיבה.
דעת מרן הרב קוק זצ"ל הייתה שצריך להקים את 'דגל ירושלים' גוף שמצד אחד לא יהיה כפוף לתנועה הציונית החילונית אלא ישפיע עליה ויקרב אותה לתורה ומצוות, ומצד שני לא יתכחש לרמזים שהקב"ה קורא לנו לחזור לנחול את ארצנו הקדושה.
אם בתקופת הרב אכן היו באים כל נידחי ישראל לארץ ישראל, המצב היום במדינה היה שונה לחלוטין, מכיוון שרוב רובה של המדינה היו יהודים שומרי תורה ומצוות, אלא שכמו בימי בית שני (וכך כתבו הגר"א, והנצי"ב, ובשואה אש קודש ואם הבנים שמחה) אנשים השתקעו בגלות ובנו להם בתים טובים והצליחו לבסס מעמד כלכלי טוב ואז, לצערנו, הקב"ה נאלץ 'לבעוט' אותנו החוצה מהגלות היישר לארץ ישראל.
בכל אופן זה לא קרה, בימינו המצב, לצערנו, הוא כזה ששולטים במדינה אנשים שלא דעת תורה מנחה אותם והרצון שעם ישראל כולו יקיים מצוות הוא הפוך משאיפתם, והם מעוניינים להפוך לעם ככל העמים ובעצם להתכחש לזהותם היהודית ח"ו, ולכן הקב"ה מביא עלינו צרות כדי שמחשבות מקולקלות כאלו יעברו מן העולם ואז כל העם אכן יחזור בתשובה ויקיים את כל מצוות ה' ובא לציון גואל.
"והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ונשא מגבעות ונהרו אליו כל הגוים
והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלקי יעקב וירנו מדרכיו ונלכה בארחתיו"
"לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים"
"ובאו האבדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים והשתחוו ה' בהר הקדש בירושלים" ודו"ק.
בינתיים, כפי שכבר ציינתי לעיל, כל השאלה היא טקטית, האם תמיכה בחילונים פורקי עול תורה ומצוות תקדם את הגאולה או תרחיק אותה, כמו שנאמר "אני ה' בעתה אחישנה".
רש"י: זכו אחישנה, לא זכו בעתה
רד"ק: ויש לפרש כשיגיע עתה אחישנה, לגמרה מהרה כי לא יארך זמן מעת החל הישועה עד כלותה
מצודת ציון: אחישנה - ענין מהירות כמו אחישה מפלט לי
לדעת הציבור הדתי הגאולה תתקרב ע"י כניסה למערכות והשפעה (במקום שאפשר) ולדעת הציבור החרדי היא תתקרב ע"י היבדלות כללית מכל המערכות, פרט לכנסת.
מכיוון שהדתיים והחרדים לא מבינים את המכנה המשותף הענק שיש בינינו יש עדיין מפלגות נפרדות, במקום לאחד את כל המפלגות ולהנהיג את המדינה ע"פ דעת תורה. לדעתי זה דבר אפשרי גם היום אלא שאנחנו צריכים להבין את גודל המכנה המשותף שלנו! באמת שלא משנה אם חרדי או דתי יהיה רה"מ בפועל. לכן יש לשאוף כבר היום, דווקא כיוון שאין בחירות באופק, לאיחוד אמיתי של שני המחנות לכדי מחנה אחד גדול, בלי לחפש פגמים במחנה השני, ואז בע"ה נגיע לעמדות מפתח במדינה, ונחסוך מעצמנו מראות משפילים ומבישים כמו גירוש יהודים או חילול שבת.