close
חזור
תכנים
שו"ת ברשת
מוצרים
תיבות דואר
הרשמה/ התחברות

עכו- דו קיום בין שוטרים לערבים

ורדה מלכה- עכויח תשרי, תשסט17/10/2008

דו-קיום בעכו בגדר סיסמה נבובה כבר מפרוץ האינתיפדה הקודמת: העובדות מדברות בעד עצמן. דו-קיום? בין ערבים לכוחות הבטחון - קיים גם קיים!!!

דו - קיום בעכו? בין מי למי? בין שוטרים לערבים?

המאורעות האחרונים בעכו גרמו להצפת העיר בשוטרים וב"כוחות ביטחון" ובכללם היסמניקים ופרשיהם
הזכורים לכולנו מימים אפלים...
מאז פרוץ הפרעות חלפו עברו שבעה ימים ואלה עדיין אינם נוטשים את עירנו...
הם פרושים בשטחים נרחבים בעיר, אך המדהים ביותר הוא התמקמותם של אלה תחת כל בית משפחה ערבית שההינה להכנס ולגור בשכונות היהודיות... לכל משפחה - שומרי ראש... שמא חס ושלום יפגעו מאיתנו, היהודים.
"כוחות ביטחון" אלה- שומרי ראשם של הערבים בעכו החלו את מלאכתם בהשתפנות הגדולה ובמסווה של
צדיקים גמורים

אשר אינם מחללים את יום הכיפורים אפילו לא לצורך פיקוח נפש. אף שוטר יהודי לא נראה באותו "ליל הבדולח" , אף אחד מהם לא בא להציל את אחיו מזרם מאות ואולי אלפי הפורעים הערבים
שמילאו את עכו על שכונותיה בערב הקדוש. חמושים באלות, בגרזנים ובסכינים, נושאים את יללת "אללה הוא אכבר" בגרונם ומאיימים לשסף כל יהודי שנקרה בדרכם וכך בהפילם את חיתתם בקריאת קודשם "אטבח אל יהוד" עשו כאן ככל העולה על רוחם, לא אשכח את המראה המזעזע, עת עשיתי את דרכי לבית הכנסת לתפילת יום הכיפורים : שורות שורות של מכוניות מנופצות , ורחובות הזרועים בשברי זכוכיות ... אלה החזירו אותי לסיפור ההיסטורי כ -80 שנה לאחור ל"ליל הבדולח". "ליל בדולח" זה - אשר שמו שונה בתכלית ממהותו : בדולח, קריסטלים - הם בעלי אסוציאציה חיובית של זוהר, שולחנות ערוכים, כוסות מנצנצות באור יקרות ומנורות קריסטל המשתלשלות מכל פינה בנוגה מיוחד ומשובב מראה. ברור שהתיאור בא ליפות, לעדן ולהנמיך את שאירע בפועל באותם ימים.

גם כאן - נשברו והתנפצו זכוכיות רבות... אך לא בדולח המנצנץ באור יקרות היה כאן...
הרמת ראש ואומץ מפוקפק נגד יהודים הצמים ומתפללים ביום הקדוש להם ביותר היה כאן התלהמות,פרעות ופגיעה בלתי נסלחת של המון ערבי משולהב היה כאן. אירוע המתוכנן ומאורגן עד לפרטי פרטים...היה כאן כל זאת - ו"מידע מודיעיני" לא היה??? - מוזר, אינני יודעת...

עשרות כפרים ערביים מסביבנו מסוגלים להתארגן בקפידה ואין מטה אוזן... ואין פוצה פה... ו"כוחות הבטחון"??? - שלחו את השוטרים הישמעאלים בערב יום הכיפורים להגן עלינו... במו אזני שמעתי את תושבי השכונה שנפגעו ואוימו מספרים כי השוטרים הערבים הורו למתפרעים להמשיך במרץ במלאכתם "מהר מהר עד שהיס"מ יגיע..." והשוטרים שלנו ??? - המשיכו בצום ובתפילה... עד צאת יום הכיפורים...

ואז... הגיעו כולם בהמוניהם לעיר בזריזות. או אז כרויה היתה אזנם לרחש-געש התפרצויות הכעס והעלבון של התושבים שהבליגו בצורה יוצאת מן הכלל עד יעבור ויפנה לו היום הקדוש...
הם ידעו היטב לעמוד כחומה בצורה ומוכרת מול המפגינים והתושבים שיצאו לרחובה של עיר, ידעו היטב להפיל את חיתתם בעזרת הפרשים וניידות המשטרה ובעזרת המעצרים על כל מילה מיותרת שיוצאת מפי אזרח פגוע. הם ידעו היטב לחסום את המון התושבים שרצה להגיע ולומר את מילתו מול תושבי העיר העתיקה.

אישית כתושבת העיר הזו, אינני מרגישה מוגנת כלל וכלל לא באירועי יום הכיפורים ולא בימים שלאחריו:
דו-קיום כאן הוא בגדר סיסמה נבובה כבר מפרוץ האינתיפדה הקודמת: העובדות מדברות בעד עצמן.
דו-קיום? בין ערבים לכוחות הבטחון - קיים גם קיים!!!
האם נועדנו לחיות במציאות ההפוכה הזו במדינת ישראל הריבונית?
אלה קמים עלינו לכלותנו ואנו אמורים לשבת בחיבוק ידים, למסור את ראשינו ואוי לנו אם נעז להגן על עצמנו
היום לאחר שבוע ימים- אזרתי אומץ ויצאתי להליכה שהיא חלק משגרת יומי.
מצאתי את עצמי מתלבטת מאיזו דרך עדיף לי לעבור? דרך רחוב המאוכלס בבתים ערבים אך ללא משטרה(מה יש לעשות שם? - שקט ורגוע...),
או אולי דרך מקום נוכחותם של השוטרים אשר עלולים לעצור אותי סתם כך ללא סיבה מיוחדת... (והיו דברים מעולם)
"דו-קיום" כבר אמרנו...? בין מי למי ?
הוסף תגובה
שם השולח
תוכן ההודעה