close
חזור
תכנים
שו"ת ברשת
מוצרים
תיבות דואר
הרשמה/ התחברות

מה אני עושה בשנה הבאה?!

יוני לביא/ חברים מקשיבים  כב שבט, תשסט  2/16/2009

יוני לביא מסכם את האפשרויות שעומדות בפני בת השירות, איך בוחרים מה לעשות בשנה הבאה? מה האפשרויות שעומדות בפני? לאן הולכים מכאן...

המאמר פורסם לראשונה בעלון "עולם קטן"

אין לך מושג איך זה קרה אבל עובדה. למרות שנדמה כאילו רק אתמול התחילה שנת השירות, עוד שניה אנחנו כבר ממש באמצע, ותרצי או לא שאלת מיליון הדולר מרחפת בחלל האוויר. כולן מסביבך כבר מדברות על זה. בודקות, מתייעצות, משוות. ואת - לא יודעת אפילו מאיפה להתחיל. 'מה אני עושה עם עצמי בשנה הבאה?! עוד שנה שירות או אולי מדרשה? להתחיל לימודים? ואם כן אז איפה? מכללה... אוניברסיטה (ומה עם הפסיכומטרי?)... או אולי סתם לקחת קורסים מעניינים? ואולי הכי כדאי סתם שנה של פסק זמן לעצמי ועבודה בשביל להרוויח קצת כסף?... איך אדע מה מתאים לי באמת ומה הדבר הנכון לעשות? אוווווף!'
לפני הכול בואי נירגע. קחי נשימה עמוקה, תעצמי עיניים וציירי חיוך גדול ויפה על הפנים. לפני שאת מתבאסת, נלחצת ומאבדת את העשתונות האם את זוכרת גם לשמוח על זה שאת מתקדמת ועוברת לשלב הבא בחיים? ומה עם קצת ביטחון בה' שיסייע לך לעבור בצורה טובה משלב לשלב?
יופי, את כבר נראית הרבה יותר טוב. ועכשיו אחרי שטיפה נרגענו בואי ננסה לעשות קצת סדר בבלגן.
נתחיל מזה שאת פשוט צודקת. מדובר באמת בהכרעה לא פשוטה. מעבר להחלטה לאן ללכת לשירות לאומי זו אולי ההחלטה הראשונה שרובצת בלעדית על הכתפיים שלך ולא של ההורים. יש לה גם השלכות לטווח רחוק עם אפשרות להשפיע על כל החיים, ואת חוששת מהחלטה שגויה שעלולה לעכב את ההתקדמות שלך בעתיד (שלא לדבר על המחיר הכלכלי). נוסף לכל זה יש מגוון רחב כל כך של אפשרויות ואת מרגישה שחסר לך את הכלים להכריע ביניהן. גם אין אפשרות להתנסות בכמה אפשרויות כדי לבחור מתוכן את המועדפת.
אומנם, מצד שני גם לא צריך להילחץ. מה שלא תחליטי זו לא 'חתונה קתולית'. תמיד אפשר לשנות. יותר מזה, טבע העולם הוא שלפעמים אין ברירה אלא ללמוד דברים 'בדרך הקשה' ולגלות על עצמי דברים מתוך התנסות. יכול להיות שתתחילי ללמוד משהו ותוך זמן קצר תראי שזה לא מתאים לך. במקרה כזה לא נכון להתעקש 'עד מוות' וצריך להיות פתוחים לשינויים (אם כי מצד שני צריך להיזהר לא להתייאש בגלל הקשיים הצפויים בכל התחלה של דבר חדש ומיד לקפוץ למסקנות מרחיקות לכת). חשוב גם לדעת שלעתים חלק מהלימודים הקודמים ייחשבו לך כשתתחילי ללמוד מקצוע אחר ולא הכול ירד לטמיון.
אם נסכם במשפט אחד - המשימה שלי היא לנסות לבחור בחוכמה ובזהירות אבל בלי להילחץ. המחשבה כאילו 'כל גורלי ועתידי תלוי בהחלטה הזו' היא שגויה ומקשה עלייך ללא הצדקה.

אחרי הקדמה זו - מאיפה מתחילים?
ובכן, בחירת מקצוע דומה במובן מסוים לבחירת בן זוג. זוהי החלטה כבידת משקל עם השלכות לטווח רחוק, שמצריכה קודם כל להכיר את עצמי, את יתרונותיי וחסרונותיי ואת שאיפותיי לעתיד. יש כמה שאלות יסוד שאם תשאלי את עצמך בכנות (והכי טוב שתקחי דף ועט ותעני עליהן בכתב) הן עשויות לעזור לך להגיע להחלטה הנכונה:
1. כישורים. במה אני טובה? במה אני מרגישה שאני ממצה את היכולות שלי?
2. נטיית נפש. למה אני נמשכת? מה נותן לי סיפוק?
בנות רבות ממשיכות בתחום שעסקו בו בשנת השירות (למשל, חינוך, בווריאציה זו או אחרת) כי היה להן טוב והסתדרו עם זה, אבל לא בהכרח שמתאים להן לעבוד בזה כל החיים.
3. אידיאל. מה עַם ישראל צריך היום במיוחד? (חינוך/ היי-טק/ התיישבות/ לגדל משפחה גדולה בדרך התורה).
4. מיקום גיאוגרפי (למשל, אם את רוצה להתנחל על איזה גבעה אבל רוצה ללמוד קלינאות תקשורת שיש רק (נניח) באוניברסיטת ת"א – זו בעיה. האם את בנויה ומוכנה לבלות שעתיים ביום בנסיעות/עמידה בטרמפים בדרכים ללימודים וחזרה? האם את מוכנה לעזוב את בית ההורים ולעבור למעונות?).
5. שיקולי פרנסה. מה הסיכוי למצוא בזה עבודה בעתיד? (יש מקצועות בהם יש שפע מועמדים ומעט ביקוש (כגון: בכל בית ספר צריך הרבה מורות אבל רק יועצת אחת...). עד כמה דחוף לי להיות מסוגלת לעמוד ברשות עצמי ולפרנס? האם אני יכולה/רוצה להסתמך על עזרה כלכלית מההורים בתקופת הלימודים? האם אני רוצה להתחתן עם בחור שילמד תורה ולהיות מסוגלת לפרנס את המשפחה בעצמי כבר בשנים הראשונות?).
6. דרישות. יש מקצועות הדורשים תואר שני כדי לעבוד בהם או שנות לימוד והתמחות ארוכה. לא צריך להיבהל מזה אם זה באמת מה שמתאים לך, אך צריכים להיות מודעים למשמעויות של הדבר ולהיות מוכנים אליהם.
7. המשפחה. האם זו עבודה המשתלבת בצורה נוחה עם אפשרות של גידול ילדים ומשפחה? (כן, אני יודע, קשה לבנות שירות לחשוב כרגע על נושא המשפחה, אבל לא תאמינו כמה מהר זה עשוי להגיע...).
8. לחץ חברתי – נקודה למחשבה: עד כמה יש השפעה לגורמים חיצוניים (הסביבה, החברות, ההורים) על ההחלטה שלי? האם מחשבות כמו 'לא נעים לי מהם' ו'מה יגידו עלי כשיישמעו שהלכתי ללמוד את...' עוברים לך לפעמים בראש?
9. מה השנה הנוכחית של השירות לימדה אותך על עצמך? האם זה יכול לעזור לך במשהו בהחלטה העתידית?

אך מעבר לזה נוסיף כמה הארות וטיפים ביחס לאופציות העומדות בפנייך:
הנטייה שלנו היא להסתכל על הטווח הקרוב ביותר. אך בנושא הזה צריך להשקיף על טווח של חמש ואפילו עשר שנים קדימה, כדי לבחון את כל השיקולים בצורה רחבה.

מדרשה
השנים הנוכחיות קריטיות לעיצוב האישיות שלך. המטען הרוחני איתו תצאי אל העולם יהיה מנוע חשוב בכל משימות החיים: כאמא, כרעיה, במקצוע בו תעבדי, בהתמודדויות שהעולם יזמן לך. החיים תובעניים ושוחקים. מי שלא תבוא מוכנה עלולה לגלות עם הזמן עייפות, דלדול וריקנות, ועולם רוחני שהולך ודועך. בעתיד יהיה קשה יותר להקדיש בצורה אינטנסיבית זמן ללימוד תורה וחשוב לנצל את ההזדמנות לעשות את זה עכשיו. אומנם, בכל מקרה צריך לשאוף להמשיך ללמוד ולהתפתח כל החיים!
השאלה הגדולה היא האם נכון להקדיש לזה שנה שלימה (על כל המשמעויות של הדבר) או שניתן לשלב לימודי מקצוע יחד עם מדרשה תורנית? (בהרבה מהמכללות היום יש לימודי קודש ברמה גבוהה, ויש אוניברסיטאות שיש מדרשה בתוכן (למשל, בר אילן, אריאל, תל-חי וכדו')).
התשובה לכך אינדבדואלית ומשתנה מבת לבת, אך אחד השיקולים המרכזיים בהחלטה הוא המקום התורני-רוחני בו את נמצאת כרגע.

שנת שירות שניה
נובעת מהרצון לתרום עוד לעם ישראל, ולפעמים גם יש צורך נפשי בעוד שנה של עשייה לפני התחלת לימודי המקצוע. החיסרון בכך הוא עיכוב של שנה בתחילת הלימודים (מה שנכון גם לגבי שנה מדרשה או שנת 'חופש'). המשמעות עשויה להיות לסיים לימודים עם ילד או שניים ולשלם מחיר גבוה של קשיים גדולים (הצורך לשלב נסיעות ארוכות ללימודים+מבחנים ועבודות+בזמן הריון+ניהול הבית וגידול הילדים). כדאי גם לדעת שמבחינת תרומה לעם ישראל – אם תקדימי בשנה את צאתך לשוק העבודה בזכות ויתור על שנת שירות שנייה, התועלת שתביאי כבעלת מקצוע גדול יותר לחברה מאשר מה שנותנת בת שירות ללא הכשרה מקצועית (למרות שהיא עושה זאת בהתנדבות).
- יש בנות העושות שנת שירות/'חופש' רק כי לא הצליחו להחליט לאן להמשיך או שלא הספיקו פסיכומטרי ולא הצליחו להתקבל לאן שרצו – וחבל להגיע למצב כזה. כמובן שעדיף לחכות שנה מאשר ללכת לדבר לא מתאים, אבל אם אפשר להיערך מראש כדי לא להגיע למצב כזה – עדיף.

אוניברסיטה
צריך לדעת שלמקום לימוד חילוני מעורב יש השפעה גדולה. גלויה וסמויה. בנות רבות התחילו טוב והתדרדרו. פעמים רבות יש אשליה שאני כבר בנויה ומסוגלת להתמודד וכשמגלים שלא זה כבר מאוחר מדי.
כמעט כל מקצוע ניתן היום ללמוד במקום תורני. בוודאי הוראה (אורות, מכללה, תוכניות המשך), אך גם מקצועות ריאליים רבים (מכון טל: אלקטרו-אופטיקה, תעשיה וניהול, הנדסה רפואית, מינהל חשבונות, סיעוד וכו'), עבודה סוציאלית (שלוחת חיפה החרדית בב"ב), דראמה (אמונה), משפטים (קריית אונו) ועוד. שווה לבחור מקום בו אוכל לצד לימוד המקצוע להיבנות מבחינה תורנית באופן משמעותי.
- אם אני בוחרת מקצוע אחר שאינו נלמד במקומות אלו, כדאי להעדיף אוניבסיטה/מכללה שיש בתוכן מדרשה (בר –אילן, אריאל, תל-חי ועוד). גם בהתלבטות הזו יש לקחת בחשבון שיקולים כמו: באיזה מקום אני נמצאת מבחינה רוחנית וכן האם אני הולכת לבד/עם חברות, נשואה/רווקה.
ובכל מקרה, אם בחרת במקום שלא מספק מצידו מסגרת לימוד תורנית, חיוני לדאוג בעצמך שתהיה לך מסגרת אישית להתקדמות רוחנית (שיעור שבועי קבוע, חברותא וכדו').

- כדאי לדעת שיש מקומות המאפשרים להתחיל ללמוד גם ללא פסיכומטרי ולהשלים אותו בתחילת הלימודים.

- אם את מסוגלת עדיף ללכת למסלול דו-חוגי, כדי לפתוח עוד אפשרויות לקראת העתיד, אך יש לדעת שזה תובעני מאוד.

- לא חייבים בהכרח ללמוד דבר שיש בו תואר אקדמי ולימודים תובעניים. יש תחומים מעניינים אחרים בהם ניתן לעסוק ואף להתפרנס אם את מגיעה למסקנה שזה מתאים לך: צורפות, עיצוב שיער, תפירה ועיצוב בגדים וכדו'.

מכוני אבחון – גובים ממון רב על השירות שלהם, אך השאלה הגדולה היא עד כמה הם באמת מחדשים דברים שאנחנו לא יודעים, או שבעיקר אומרים לנו מה שידענו אבל רק חששנו להחליט.

להתייעץ – הנטייה בדרך כלל היא להתייעץ עם החברות. החיסרון הוא שהן שקועות באותה ביצה. שווה לשמוע (גם אם לא לקבל כל דבר) מההורים. מעבר לעובדה שהם פעמים רבות אלו שכותבים את הצ'ק של שכר לימוד, הם מבוגרים בעשרים שנה עם ניסיון חיים רב ומכירים אותך היטב. כדאי עוד לדבר עם מחנכת/יועצת שמכירה אותך כבר כמה שנים ומכירה קצת את המציאות. וכן עם אנשים מהשטח (רוצה ללמוד ראיית חשבון? דברי עם אחת כזו. בררי אצלה איזה מסלול היא עברה, מה המחיר שהיה עליה לשלם, יתרונות וחסרונות וכו').
ואחרי ככלות הכול להתפלל לה' שינחה אותך להחליט את ההחלטות הנכונות. שירות לאומי או צבאי הוא סוג אחד של תרומה לעם ישראל ועבודת ה', אבל השאיפה שלנו היא להמשיך לפעול בדרך הזו כל החיים – בלימודים תורניים, בלימוד מקצוע, בעבודה ובהקמת משפחה.
 
בהצלחה!

הוסף תגובה
שם השולח
תוכן ההודעה