close
חזור
תכנים
שו"ת ברשת
מוצרים
תיבות דואר
הרשמה/ התחברות

הצחקתם את הפלסטינאים

נתנאל אריאל/ מהגולשיםה חשוון, תשע23/10/2009

אני לא יודע למה, אבל יש לי תחושת בטן שזה לא ילך. הפלסטינים לא יכירו במדינת ישראל. אולי פשוט כי כבר 20 שנה זה לא עובד!

לאחרונה אמר השר בני בגין כי על מנת לחזור אל שולחן המשא ומתן עם הפלסטינים, עליהם "להכיר במדינת ישראל".
אולי הדבר נשמע מופרך, אולם עד היום האמנה הפלסטינית לא שונתה, ולא פתח, לא הגיהאד האיסלאמי, ובטח שהחמאס, לא מכירים במדינת ישראל כמדינה בת קיימא.
אני לא יודע למה, אבל יש לי תחושת בטן שזה לא ילך. הפלסטינים לא יכירו במדינת ישראל. אולי פשוט כי כבר 20 שנה זה לא עובד!
אולמרט אמר עם סיום כהונתו שהא הציע לפלסטינים יותר מכל ראש ממשלה אחר אבל הפלסטינים סירבו. אין ספק, הם ימשיכו לסרב מהסיבה הפשוטה שהם מבינים שכל סירוב מצידם רק מגדיל בטווח הרחוק

את יכולת הסחיטה שלהם ממדינת ישראל, שממשיכה לותר מיום ליום על עקרונותיה וביטחונה בעוד הפלסטינים, מאז מלחמת ששת הימים ועד היום, עדיין לא ויתרו על שום תנאי! יש כאן א-סימטריה נוראה, ועל כך כבר הצביע השר משה (בוגי) יעלון בספרו 'דרך ארוכה קצרה'.
השמאל מוכר לנו לוקשים שלא הצליחו כבר 20 שנה, וכך נוצרים פרדוקסים - או אוקסימורונים - כמו למשל ההמצאה של שמעון פרס 'קורבנות השלום' שכידוע הם הנרצחים היהודיים מאז שנתן פרס באיוולת גמורה נשק לפלסטינים. עד אז לא היו כמעט נרצחים בפיגועים כי כל האינתיפאדה הייתה מיוסדת על זריקות אבנים, ואילו מאז נתינת הנשק למחבלים במחדל שנקרא הסכם אוסלו רק עלה ועלה מספר האזרחים ההרוגים היהודיים אל מעל ל1400, מהנשק שאנחנו נתנו ברוב אדיבות למחבלים.
זה כמובן הפרדוקס. כאשר הוא מכיל בתוכו גם פרדוקס קטן יותר בעצם השימוש במילים 'קורבנות-שלום'. איך ייתכן שלשלום יש קורבנות? שלום הוא לא פחות מאשר סיום סופי של הסכסוך, סיום כזה שלאחריו יהיו קשרים בין המדינות- קשרי מסחר ותעשייה (כדוגמת הקשרים עם ירדן), קשרי תיירות (שלא כדוגמת מה שקורה עם מצרים), קשרים דיפלומטיים חמים שבהם כל מדינה מסייעת לשכנתה.
קשרים נורמאליים לא נרקמו עד היום בין מדינת ישראל לבין אף אחד ממדינות ערב. מדינות ערב לכל היותר מקיימות מצב של 'אי לוחמה' עם מדינת ישראל, שנובע בסך הכל מאי הצלחתן להשמיד אותנו.
אבל אל תבלבלו את נשיא המדינה עם עובדות. לו יש חזון והוא לא ייתן לעובדות להפריע לו לנסות לממשו. גם לברק אובמה יש כידוע חזון, שעליו הוא קיבל פרס נובל, ושמועמדותו לקבלת הפרס ניתנה לו חינם אין כסף שנים עשר ימים לאחר כניסתו לתפקידו. האם המסקנה היא שאנשים מקבלים פרס נובל לשלום על כמות הפעמים שהם מוציאים את המילה הזו מהפה, וללא קשר כלל למעשיהם בפועל? אתמהה.
לכן, על מדינת ישראל להפנים שסיום הסכסוך לא נראה באופק – ולא בגלל שמדינת ישראל לא מעוניינת בשלום, להיפך ישראל מאוד מעוניינת בכך, השמאל והימין כאחד – האשמה כולה נופלת על הערבים שעד היום ממשיכים לחנך בספריהם להרס מדינת ישראל. כן, גם במדינות ירדן ומצרים עוד מדברים על 'ניצחון אוקטובר' שזו מלחמת יום הכיפורים הנוראה. גם במדינות הערביות המתונות ישראל לא מופיעה בספרי ובמפות הלימוד, גם שם עוד מדברים על זכות השיבה.
מדינת ישראל חייבת להתמודד עם המציאות כפי שהיא ולא לנסות לעשות אותה יפה מכפי שהיא באמת. הדבר דומה לספינה שעלתה על שרטון ובמקום לנטוש את האונייה בזמן המלחים מתעלמים מהחור ומנסים להמשיך ולשוט – התוצאה כמובן תהייה טביעתה של הספינה כולה.
המשך הישענות על חלום וקונספציה שכשלו הם התנהגות עיוורת שלא מוכנה להסתכל על המציאות. עראפת דיבר כל הזמן על השמדת ישראל – ואנחנו התעלמנו מכך – גם אבו מאזן מדבר על השמדת מדינת ישראל – ואנחנו מתעלמים – וכך גם איסמעיל הנייה. ההבדל בניהם הוא בטקטיקה ואם לא נבין את זה מצבנו יהיה חמור עוד יותר ממה שהוא כיום.
הוסף תגובה
שם השולח
תוכן ההודעה