close
חזור
תכנים
שו"ת ברשת
מוצרים
תיבות דואר
הרשמה/ התחברות

בגלל רגע אחד

הרב יניב חניאה שבט, תשסה15/01/2005

אז זהו, הקישור/ כותרת הכתבה/ התמונה.... תפסו את העין שלך. מה שמדהים הוא שאתה יודע שהם נכתבו רק כדי 'לתפוס' את היצר הרע שבך, ואתה מבין שבשביל זה הם שם... ובכל זאת, פתאום הלב דופק קצת לא סדיר, ואתה מתמלא סקרנות... 'רק לראות מה זה', אתה אומר לעצמך...

אז זהו, הקישור/ כותרת הכתבה/ התמונה.... תפסו את העין שלך.

מה שמדהים הוא שאתה יודע שהם נכתבו רק כדי 'לתפוס' את היצר הרע שבך, ואתה מבין שבשביל זה הם שם... ובכל זאת, פתאום הלב דופק קצת לא סדיר, ואתה מתמלא סקרנות... 'רק לראות מה


זה', אתה אומר לעצמך, 'זה לא שאני נהנה מהפורנוגרפיה עצמה או מהלשון הרע הצהובה, זה רק לבדוק אם יש כזה באמת. לשניה אחת ואני יוצא'.

ואז אתה מקליק, או לוקח את העיתון ליד, מדפדף לעמוד שאליו הכותרת הפנתה.

ואתה שם.

עמוק בפנים.

 

בהרבה מאוד מובנים, נכנסת להרבה זמן.

 

אתה אפילו לא ממש נהנה, כי אתה לא באמת רוצה להיות שם, ואתה יודע שהם פשוט לועגים לך. במקרים רבים הרגשת הדחייה שלך גדולה וחזקה, ואתה מתעטף במין עצב שכזה. גם עצב על מה שרואות עיניך, וגם עצב על זה ששוב לא עמדת בפיתוי.

ובכל זאת, אתה לא ממהר לצאת.

 

אתה יודע שזה פוגע בך

זה פוגע ביחס שלך לאשתך (או לזו שתהיה לך בבוא היום...)

לנשים בכלל,

אתה מבין שעכשיו לא תוכל להתפלל נורמלי כמה ימים (כן, את הטקסט שכתוב בסידור אתה תצליח לקרוא, אבל תפילה חיה ומרגשת מעומק הלב, זו לא תהיה)

ובכל זאת... אתה לא ממהר לצאת.

כאילו יש עבותות בלתי נראים שמחזיקים אותך שם לעוד רגע ועוד דקה...

'אני כבר שם', אתה חושב לא במודע, וממשיך לקרוא את הכתבה עד הסוף.

ברור לך גם שאם לא תצליח לעמוד בניסיון עכשיו, בפעם הבאה זה יהיה הרבה יותר קשה, ובכל זאת... אתה לא עומד בפיתוי.

 

אתה יודע שזה לא אתה, שזה לא העולם שלך ואתה לא חלק מזה.

אתה רואה את החיוכים של הבנות המצולמות, ואתה יודע שזה לא אמיתי (גם אותן יזרקו בסופו של דבר משומשות, מרוקנות ומנוצלות).

אתה מבין שזה ניצול ציני של הגוף, של הכתבה והתוכן,

אתה יודע שלשון הרע זה רע, שזה משחית אותך ופוגע ביחס שלך לעולם,

ובכל זאת אתה ממשיך.

 

רק אחר כך אתה קולט כמה זה מזיק לך.

ואני לא מתכוון בעולם הבא.

אתה קולט כמה זה משנה את התפיסה שלך את העולם, איך אתה פתאום מתחיל לראות רע בכל מקום, איך אתה מתייחס לעולם בציניות, מחפש את הרווח הרגעי והרוע שיש באדם. אתה מבין שהגוף החשוף מסתיר ממך משהו עמוק וטוב שיש בפנים.

ועדיין, אחד הדברים הגרועים שקורים לך הוא שעצם היחס שלך לעצמך משתנה.

פתאום אתה פחות חזק, מוצא את החולשות שלך באחרים, ונותן להן פתאום לגיטימציה.

'אז אולי זה לא נורא כל כך ל... אם כולם עושים את זה?' אתה חושב.

ובעצם, אתה מוסיף, זה כנראה לא נשלט בכלל, כי עובדה שראיתי דברים גרועים יותר, ששמעתי דברים גרועים יותר, והכי נורא- שהזדהיתי עם דברים גרועים יותר.

אחר כך, אתה כבר מתנהג בעצמך פחות צנוע, אתה פחות מבין את המטלות וההגבלות של העולם שבו אתה חי, כי כבר ראית "חופשיות של  אמת" במקומות אחרים. ויותר גרוע, כל הצניעות והתום שהיו לך עם אשתך משתנים, אתה "כבר יודע" משהו על התאוות שבמשחק, על חוסר היכולת לעמוד ועל כמה זה קל להתמכר לעונג הגופני בלבד.

אתה כבר "ילד גדול", מכיר את החולשות שבעולם ואת הרוע שבאדם, עליך "כבר לא יעבדו עם תמימות מעושה", כי אין תמימות. ושלא ימכרו לך אידיאלים, כי הם נגמרו כבר.

 

יש גם תוצאות גרועות יותר, כמו הוצאת ז"ל, וחלומות ודמיונות על גוף אחר כשאתה במעשה הקדושה המותר והרצוי... אבל שלא יגידו לך שיש בכלל קדושה, כי ראית באתרים שאין דבר כזה, שכולם מושחתים.

ואתה עצוב כזה, ואפילו לא יודע למה, ואתה כבר לא תמים ולא מאמין לסיפורי צדיקים.

אתה יודע שלתקן נזק של 'מוסף שבת' אחד- צריך הרבה, הרבה עבודה,

ולכן 'הפתרון הקל' הוא להיכנס לזה יותר, להיות יותר ציני, פחות מקפיד על מה שאתה רואה... הציניות תקהה את הכאב, ואתה תהיה בפנים, כמו שאמרנו, להמון זמן.

 

ואתה יודע מה הכי עצוב?

שבגלל רגע אחד בסך הכל איבדת כל כך הרבה!

גם פה וגם שם, למעלה.

 

עד שתתגבר מחדש.

נכתב מתוך כאב לב, אחרי תשובה שעניתי באתר, למישהו

הוסף תגובה
שם השולח
תוכן ההודעה