close
חזור
תכנים
שו"ת ברשת
מוצרים
תיבות דואר
הרשמה/ התחברות

אִגֶּרֶת הַשָּׂפָה

אוריאל פרנק  ח תמוז, תשע  6/20/2010

אגרת ששלחה השפה העברית לנבחן בלשון, מאת אוריאל פרנק, על בסיס "אגרת השבת" של האבן עזרא. יפה, מרתק וחשוב להפנים!

ויהי בחצי הלילה שלפני בחינת הבגרות בלשון עברית
ואני יושב ומשנן לקראת הבחינה הגורלית.
באוזניי מהדהדת אזהרת המנהל,
כי מתוך כל המקצועות ישנו אחד ולא יותר
שבו לא כדאי ליפול ולהיכשל,
לכן בבגרות בלשון אני מוכרח ולוּ ציון עובר,
אחרת - את תעודת הבגרות יקבל מישהו אחר...
ומתוך חלומות על היום שאחרֵי
על החופש מהכללים ומהשיעורים המייגעים,
על הדרור לספוֹר "איך שבא לי" כי "אני ספרתי",
על החֵרות לכתוב ללא חוק וללא סדר
- "העיקר שיבינו, גם אם יש פה תקר"...
והנה חטפה אותי תנומה מתוקה ומשחררת,
ואראה בחלומי איש ובידו אגרת.
ויען ויאמר אלי:
"קח זאת האִגרת ששלחה אליך השפה העברית".
ואקוד ואשתחוה ואברך את הַמֶּלֶךְ הגדול והנורא
על הזכות והכבוד לקבל מכתב רשום מאת לשוננו הקדושה,
וכך היה כתוב בה, אני מצטט מילה במילה:

לפני אלפי שנים בחר בי "החונן לאדם דעה"
להיות לבת זוג לעם סגולה.
כפי שניתן לראות
ב(כמעט ) כ"ד ספרי נבואות,
ידענו תקופות זוהר והוד
הלכנו יד ביד במשך דורות,
הַקשר בינינו ידע שינויים ותמורות
ואף צורתי החיצונית השתנתה חליפות.
את המראה ה"צעיר" בדורות ראשונים
החלפתי בבגרותי ללשון חכמים,
אך הרצון לְגַוֵּן לא נתן לי מנוחה
עד כי לעת "זִקנה" אני עברית "חדשה" .

כְּעַמִי, אף אני, תקופות רבות בודדה ובזויה
נעזבת ללא דרישה וללא חקירה;
לפעמים זוהי מעידה של מילה או יותר
לפעמים סתם שיבוש או השפעת עַם אחֵר,
לפעמים עצלוּת הפה ולפעמים אף תשוקה
לברוח אל חיק לשון נָכְרִיָה.
את האכזבה והבושה ותחושת הבגידה
אין מלים שיוכלו לתארה
בִּרְאוֹתִי איך כל עַם מוקיר את תרבותו
ומכבד את מורשתו ועליה בונה את עתידו,
ואינו מסתפק בתקשורת בהירה בינה לבינו
ולא די לו בהבנה נכונה של זולתו,
אלא על לשונו תהיה תפארתו,
ועִם אשת נעוריו לא יפר את בריתו.

העלבון מתעצם פי כמה וכמה
כשמדובר בשומרי מסורת ומקיימי מצוה,
המתעלמים מן המציאות הברורה
שבלעדַי אי אפשר להבין כשורה
פיוטים ותפילות, דברי נבואה ותורה.
ושלא לדבּר על דיוק בקריאה
בכל המצוות המחייבות אמירה
בקריאת מגילה ותורה והפטרה
ובוקר וערב בקריאת שמע,
ואם אתה חזן - מה רבה המבוכה...

למקרא הדברים, תחושת האושר מתמעטת
ובצער השפה, עֵינִי משתתפת ודמעתי מבצבצת.
אולם, בהופכי לצִדהּ השני את האגרת המיוחדת
התמלאה השפה בתקוָה מחודשת,
ובזו הבקשה היא מסתיימת:

אנא, אהובִי, אַל תשליכני
לעת זקנה נא אַל תעזבני,
המשך לדבר בי וללמוד את תעלומותיי
כפי שעשה עַמי כל ימי חיי.
כך נהג נחמיה ורבי יהודה הנשיא,
וזה היה דרכם של הרמב"ם, הרשב"ם ורש"י,
עד העת החדשה ידעוני רבניי,
אבן עזרא, רבינו תם, הגר"א וה"בן איש חי".
כל חפץ חיים יְדַבֵּר בי וילמדני לבניו
לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיהֶם ושנות חייו ,
וגם אם חושדים בי שאני רק "מצוה קלה"
יש לנצור אותי ולדקדק בי, כמו בברית המילה .
הדבר משתלם לא רק בעולם הבא,
תוכל להנות מִפֵּרותיי גם בתקופה הקרובה:
בכל לימודי מקצוע שידְרשו קריאה וכתיבה
ובניסוח הזמנה לכל אירוע ושמחה,
בכתיבה רשמית, מכובדת, ומרשימה,
בהרצאה משכנעת בשפה ברורה ונאה,
ומי יודע, אולי תצטרך בצבא
לכתוב את הפקודות בשפה רהוטה,
ואם לא כמְפַקֵּד, שֶמָא באזרחות
תזדקק לי בתור משפטן או עו"ד פשוט,
או פרסומאי או אקדמאי
או עורך או עיתונאי,
או אולי מנהל או זמר או משורר,
או אולי מחוקק, או מנהיג, או סופר,
או רב, או מורה או הורֶה,
וכוּלֵיהּ וכוּלֵיהּ...

אך דע לך, ידידי,
כי חוץ מהחומר שאותו הוכרחת לבלוע ולהקיא
שיוכל כנ"ל להועיל לך באופן מעשִׂי,
מה שטעמת בשנות לימודי החובה
הוא כטיפה מן הים של סודות השפה.
חבל כל כך שאת הנושאים המרתקים
לא כללו בבחינה ובתוכנית הלימודים... 

נכתב ע"י אוריאל פרנק (לשאלות והערות בנושאים לשוניים:
  urielfrank@gmail.com  בהשראת "אגרת השבת" של ראב"ע: http://www.daat.ac.il/daat/shabat/luach/igeret-2.htm
הוסף תגובה
שם השולח
תוכן ההודעה