close
חזור
תכנים
שו"ת ברשת
מוצרים
תיבות דואר
הרשמה/ התחברות

תרגילי מנהיגות

אופיר פיקהולץיג תמוז, תשסה20/07/2005

התביעה משרון איננה סתם לקחת לאן-שהוא. ללכת לאיבוד אנו יודעים גם לבד. מנהיג נדרש לאחד שורות מאחוריו, ולהתנהל באחריות ציבורית. זו לא החווה, ואנו איננו..

הקו האדום נחצה. חסימות המפגינים והאוטובוסים מלהביע את דעתם בדרך הדמוקרטית היחידה שנותרה, מניעת הצעדות באזור כפר-מימון וניתוק המפגינים מאספקה - באמצעות כוחנות משטרתית, חריגה מסמכות מנהלית והטלת אימה בכל רחבי-הארץ על נהגי האוטובוסים ויתר אזרחים תמימים איננה שעתם היפה של המשטרה, של בית המשפט העליון שנמנע במכוון מלתת החלטתו, של חברי הכנסת שממלאים פיהם מים או של הממשלה. זהו למעשה ביזוי כל מה שחונכנו עליו. עשיית הדמוקרטיה


לקלס, קרדום לחפור בו. הצעדה הפכה להפגנה למען הזכות להפגין.

בשעה שהאגודה לזכויות האזרח מתערבת לטובת הימין, אילו עוד שיתופי פעולה ביזאריים יעלו על דעתנו? אולי שח"כ דרוזי יטיף מעל במה ציבורית כי אל ליהודי לגרש יהודי..?

 

אם האידיאולוגיה של השמאל היתה המנצחת - הייתי מודאג, אבל פחות. אבל זו איננה מלחמת-אידיאות. זהו מאבק בכוחנות. וכשהכוחנות שלטונית, היא חמורה שבעתיים, שכן יש בה להעמיד במבחן - וכל פעם מחדש - את היחס הראוי למדינה ולמוסדותיה, כמו גם את איכותה של הדמוקרטיה וכנותה.

אבל השבר גדול שבעים ושבעה, כי המשבר ביחסו של אותו ציבור-מפגינים-נדכה למדינה, שמוסדותיה הם דם ליבו, מתרחב כל העת, וכעת נסדקים בו סדקים. הציבור עובר משבר אידיאולוגי המעצב מחדש את אמונו בדמוקרטיה. זה שיעור חשוב באזרחות בעיקר לבנינו ובנותינו ההמומים. הם לומדים היטב,  כך נראה, בעיקר בעת שלא מתקיימים לימודים.

 

כשבחרנו בשרון, קיווינו שהעיקשות המאפיינת אותו תופנה נגד אויבינו. לא העלינו בדעתנו, שזו תונהג בתפנית חדה כל-כך נגדנו. ידענו שהוא עשוי לעקם מדי פעם את כללי-המשחק כדי להשיג את מטרותיו, אבל לפַּחַד מבית, בחוצות הערים, לא פיללנו. חשבנו שגם הוא מבין שיש כמה כללים שאסור לכופף.

 

אבל אל ניתמם. יש פן מדאיג מזה. כי אם הצעדה היתה של תומכי-ההתנתקות, כי אז אפשר שגם מי מהנמנים על מתנגדיה היו מחרישים לנוכח קיפוח חופש המחאה. זה אומר עלינו משהו. עלינו כעם, קל וחומר על מנהיגינו. אולי שכבר חושינו נתכהו; שאיננו יודעים בעצמנו דמוקרטיה מהי. וזה תפקידו של מנהיג במדינה מתוקנת: לחזק את חוסנה של המדינה, וגם לאחד שורות ולתת מקום לכל מתנגד להביע את דעתו.

ביצוע פעולות בהתאם למיני סקרים מעולם לא היו מהגדרותיו של תפקיד זה, וגם לא ההידוס מחדר לחדר בארשת של חשיבות יתירה. מנהיג תפקידו להנהיג! מדוע לא יפנה שרון אל העם, או ידבר אל מתנגדיו? מדוע לא ינהיג, כשם שעשה בגין בשעתו? ולזה אין מוסיפה התחושה שהכל מתרחש בחדרי חדרים, בתככנות ספק-מבצעית ספק-אם-לאו.

 

התביעה משרון איננה סתם לקחת לאן-שהוא. ללכת לאיבוד אנו יודעים גם לבד. מנהיג נדרש לאחד שורות מאחוריו, ולהתנהל באחריות ציבורית. זו לא החווה, ואנו איננו..

 

התנתקות או לא, אנחנו אמורים להמשיך ולחיות יחד. האם את הנזקים שכבר נעשו למשטר הדמוקרטי מנסה- אם בכלל מסוגל- מישהו להעריך?

הוסף תגובה
שם השולח
תוכן ההודעה