close
חזור
תכנים
שו"ת ברשת
מוצרים
תיבות דואר
הרשמה/ התחברות

ויגש וחג "האורים" אור או אש

הרב אלעזר שנקר  א טבת, תשעא  12/8/2010

התורה מלמדת אותנו שלהצדיק את הדין האדם עושה כלפי עצמו... בעוד שלשני צריך לעזור ובאופן של מסירות נפש.

פרשתנו מהווה תפנית ברצף של פרשיות וישב-מקץ-ויגש בה מתגלה יוסף לאחיו במובן כפול: מהעלמו הוא המולך במצרים ,ובמלוא תפארתו הוא המכלכל אותם למרות מה שחוללו לו.דבר זה אמור יחד עם האירועים הטרגיים שקרו בחנוכה האחרון לדרבן אותנו להיות טובים יותר (שהרי אנו יודעים ממורנו הבעש"ט ותלמידיו זי"ע שבכל מה שקורה לאדם וכש"כ לציבור ה' אומר לנו משהו) ,טובים לא רק כלפיו יתברך אלא גם ובעיקר כלפי השני כפי שהבעל התניא אומר שאהבת ישראל הוא כלי הכרחי שבתוכו יכול לשכון אהבת ה'. התורה מלמדת אותנו שלהצדיק את הדין האדם עושה כלפי עצמו אבל לשני צריך לעזור ובאופן של מסירות נפש הרי אבינו אברהם התפלל על אנשי סדום שינצלו ומשה רבנו אמר לה' :"מחני נא מספרך אשר כתבת" אם לא תסלח ליהודים אחרי מעשה העגל.גם אם חילול שבת הוא עצוב ויכול בהחלט להיות גורם ל"דינים" , אם איכפת לי באמת מרצונו של השם עלי,[אז שהנהג שלי ייקח אותי וכך אורה לתלמידיי] להסביר בנעימות את יוקר השבת למשוך את לבם של אנשים שלא חונכו על פי תורה ובעוד מועד. ומה הדבר הנחוץ לעשות כשכ"כ הרבה אנשים מבכים את יקירם הנלקח מהם בצורה כה נוראה ואפילו לא הובאו לקבורה עדיין או כשכל רכושם "המעמיד אותם על רגליהם" אבד? אם לא לעזור להם בגופי,ממוני או לפחות להצטער בשבילם ולהתפלל עבורם ,ואם לבי לב האבן להפעיל את דמיוני: אם היקיר שלי ל"ע היה נשרף מה הייתי מרגיש ומה היה מעודד אותי? המדרש מתלבט מה קדם התורה או היהודי? אבל בסוף מחליט שהיהודי קדם שהתורה בכל מקום אומרת צו את בני ישראל, דבר אל בני ישראל-היא עבור היהודי. גם אומרים חכמינו ז"ל על הפסוק ואהבת את ה' א-לוקיך שיהא שם שמים מתאהב על ידך.אבל כנראה שיש "יודעי" תורה שלא זכו מלשון זיכוך ואין בתורה שלהם כדי לשרש את יסוד האש שבנפשם הבהמית שממנו באים כעס וגאווה ולכן לוקחים את דבר ה' כאש ומציתים את העצבים של האנשים השונים מהם ויש קבוצה של אנשים שמוחים להם כפים וזה עצוב. את זה לעומת זה עשה א-לוקים יש גם ריצה עיוורת אחרי "השלום" בארץ ואחרי האיסלם בעולם ודאי כעת בזה. לחזור לענייננו. בליקותי מוהר"ן תינינא ס"ז מובא שיש מאורי אור ומאורי אש וכשמגבירים מאורי אור אז נכנעים מאורי אש וכן להיפך, וכשהצדיק שהוא בחינת יוסף בחינת פאר נעלם זה גורם לשרפות וכך היה כשנסתלק רבי לוי יצחק מברדיטשוב זי"ע בתק"ע(1790) היו הרבה שרפות שלא כדרך הטבע באוקרינה. השנה נפטר(נעלם) כאן הרב מרדכי אליהו זצ"ל שגם היה אהוד על כולם ומסנגר גדול על עם ישראל ומרביץ תורה ב"מאור" פנים(בחינת פאר,יוסף) ולפי הדיווחים האש בכרמל לא הייתה טבעית(מתפשטת להיפך כיוון הרוח וכדומה). האש התחיל בחנוכה שלפי רבי נתן ענינו להגביר מאורי אור על מאורי אש(כנראה שיש אז התגברות של מאורי אש) ודווקא ביום שני כשבפרשה יוסף מתגלה התגברו על האש סופית. אין בזה חלילה כדי לזלזל בקרבנות ובני משפחותיהם או להמעיט במאמציהם הכבירים של כוחות ההצלה אלא כדי להתבונן במה שרבי נחמן אמר: ”התורה שלי גדולה מאד והיא כולה רוח הקודש ויכולין לידע ממנה עתידות, שמי שיטה עצמו ויאזין ויקשיב התורה שלי יכול לידע עתידות שיהיה ואין צריך לומר אחר כך כשנעשין הדברים בעולם שאז יכולים בוודאי למצוא הכל בתוך התורה שלי ולראות ולהבין שהכל מבואר בתוך התורה שנאמרה כבר".אותו רבי נחמן אומר גם שלהציל את בן המלך שהשתגע וחשב שהוא תרנגול הודו והפשיט את בגדיו(מצוות נקראים לבושים בזהר) צריך כדי לרפאותו להיכנס מתחת לשלחן יחד איתו ולהפשיט את הבגדים זאת אומרת להיות איתו עימו, שהוא ירגיש שאתה בעניינו. מה אפשר לשפר אצלנו ל"אור" פרשתנו והמאורעות של שבוע שעבר(אש נקרא גם אור כמו אור כסדים) ולא לתת לדברים לחלוף ולהתכסות(מאורה). יש לכל אחד שאתנו פנימה צדיק=נפש א-לוקית ורשע=נפש הבהמית ולכל אחת ארבע יסודות אש מים רוח עפר. האש של הנפש הטבעית הוא כעס וגאווה שנגבה למעלה כנ"ל מפרק י"ב של התניא. האנכיות =גאווה היא המקור של הכעס: בגלל שאני דבר חשוב מאד בעיני עצמי כשמשהו איננו כפי שאני מצפה אני כועס.אש הכעס הוא בעייתי במיוחד שהשלכותיו לעיתים אינם יותר נשלטות ומעשים שנעשו או ודברים שנאמרו מתוך כעס יכולים לקלקל את יחסינו עם הקרובים לנו דבר שכ"כ חשוב לבריאותנו הרגשית.אפילו במחשבתנו כשאנו כועסים מאד אנו עלולים (לרצות) לעזוב הכול ולהתפלא כשהמצב נרגע אח"כ איך יכולנו לראות את הדברים "ופתרונם" באופן כ"כ שלילי. לעזוב במחילה לזמן מסוים מצב של חילופי דברים הנוטים לאש וללכת להליכה או\ו לנשום נשימות עמוקות נראים דברים טריביאליים כמו גם גפרור בחורשה. גם כשלא רואים במערכת יחסים מסוימת מוצא באופק יש אנשים שהוכשרו לשם כך ושיכולים לראות את הקושי באופן נטרלי ולעזור משא"כ האש טבעו בד"כ להפריד ולפורר. מיוסף הצדיק לומדים לגמול לחייבים טובות ובמערכת יחסים דלקתית מה שכל אחד מהצדדים מחליט לעשות(משהו שבוודאי השני אוהב) עבור השני ללא תנאי ולמרות התסכול של העבר, אפילו דבר פעוט לתקופה מוגדרת, ולהימנע מהשבע הרגלים המפרידים(אש) שמנינו שבוע שעבר במאמר "שבע פרות של חנוכה" החל מביקורת והאשמה, עלולים לשפר, אמנם בצורה איטית אבל משמעותית אם מתמידים, את הקשר שרופף ולהגיע למקום הרבה יותר בטוח מבעבר על דרך שטר שערערו עליו ונתקיים בבית דין(חוזה שהטילו ספק באמיתותו, ועל ידי מאמצים מסוימים נהיה תקף יותר מבעבר.)ובהחלט ניתן לבחור בין הגברת האור המושך להגברת האש המפריד ביחסינו עם הזולת.

א-לעזר שנקר יועץ רגשי מוסמך ותרפיסט מציאותי 0548454205 אפשרות לשיחות גם בטלפון, סקייפ או לייב מסנג'ר elazar613@gmail.com

הוסף תגובה
שם השולח
תוכן ההודעה