close
חזור
תכנים
שו"ת ברשת
מוצרים
תיבות דואר
הרשמה/ התחברות

ספר חדש- נגד הזרם

מערכת שורשח שבט, תשעא13/01/2011

בימים אלו יוצא לאור בעז"ה ספר קריאה חדש "נגד הזרם". הספר מבקש לתת מענה אמיתי להתמודדויות הרבות של בני הנוער הדתי כיום, מתוך הזדהות גדולה וחוויה מרגשת ואישית.

בימים אלו יוצא לאור בעז"ה ספר קריאה חדש "נגד הזרם". הספר מבקש לתת מענה אמיתי להתמודדויות הרבות של בני הנוער הדתי כיום, מתוך הזדהות גדולה וחוויה מרגשת ואישית.
הסיפור מבוסס על סיפורים אמיתיים לחלוטין. גרסתו הראשונה התפרסמה לפני שנים אחדות כפרקים בהמשכים באתר "חברים מקשיבים" באינטרנט. אט אט הסיפור גרר תגובות רבות שמלבד היותם נלהבות העלו לדיון נושאים רבים בהם עסוק הנוער הדתי. בלחץ הקוראים החליט יוצר הסיפור הרב רועי אביחי להוציא את הספר לאור.

במה עוסקת העלילה?
העלילה מתחילה בסיפורו של קובי לנדאו – נער הגדל במשפחה דתית-לאומית באזור המרכז – נפגש עם אווירה מתירנית בתיכון ואף בישיבה התיכונית, ומתחיל להעלות שאלות על מהות החיים ועל המטרה בהם. קשר שהתחיל באותה תקופה עם רחל – בת של רב, מתפתח לקשר מכתבים רצוף וניצנים של אהבה. רחל דוחפת אותו להתנתק מכל התרבות החילונית ומכל החברות שלו. קובי "מתחזק" וכתוצאה מכך הוא נוהג ב"חומרות" חדשות, אשר גורמות למריבות וויכוחים בינו לבין הוריו. ההורים חוששים מהקיצוניות של בנם ומההתרסה שלו על אורח חייהם. קובי נאלץ להתמודד עם סביבה עוינת. החברים, ההורים, הבנות, הקרובים, המתפללים בביהכ"נ השכונתי, ואפילו רב ביהכ"נ – אינם מבינים אותו. הוא "בודד במערכה".
קובי יוצר קשר עם צוריה כהן – בחור ישיבה שהעביר להם שבת סמינריון בעבר – ולשמחתו נוצר קשר הדוק. הם יוצאים לטיול משותף. תוך כדי דיבורי אמונה בטיול, מגלה קובי שישנו סוד בחייו של צוריה, עליו הוא מעדיף לא לדבר.
התארחות בישיבה של צוריה ושיחה עמו, גורמת לקובי להחליט לעזוב את הישיבה התיכונית כבר בסוף השביעית. ההחלטה הזו נתקלת – כצפוי – בתגובות קשות מצד ההורים וסבא וסבתא. כאשר קובי לא משתכנע מהסברים, הם מאיימים שלא ישלמו ולא יעזרו לו. את העידוד הוא מקבל מכיוון בלתי צפוי: מאחותו החילונית.
בשלב זה נפתחים כמה מעגלים נוספים של חוויות. סוד עברם של פרופסור לנדאו – אביו של קובי, ושל צוריה מתחיל להתגלות אט-אט, כמו גם מורכבות חיים גדולה יותר בדמותה של רחל. במשך כל הסיפור החוטים נארגים למסכת אחת גדולה, היוצרת תמונה אוטנטית של חיים מורכבים, נפתלים, אך מלאי אופטימיות ותיקון."

מדוע החלטת לכתוב את הסיפור?
"מתוך היחשפות אישית וכללית לטלטלות הרבות והניסיונות המאוד לא פשוטים שעוברים על הנוער בימינו, שעד לא מזמן גם אני הייתי חלק ממנו, אבל כל שנה שעוברת רק מגבירה את הקושי והקולנפליקטים פי כמה וכמה. חשתי שיש צורך דחוף לתת מענה שהוא לא רק שכלי, לא רק תשובות לשאלות באמונה שפונות לשכל ואולי גם לרגש, אך במבט מבחוץ, אלא להעביר את נפש הנער למגרש החוויתי, להצליח לגעת בלב ולרומם את הנשמה מתוך ההזדהות והחיוניות שבעלילה. הספר הקודם שכתבתי, גרם לי להבין בצורה הרבה יותר חזקה ממה ששיערתי, איזה כוח עצום יש לסיפור ועד כמה הוא יכול להשפיע. עד כמה זו פשוט חובת המציאות. גם כאשר הסיפור הזה התפרסם באינטרנט, היו תגובות בסיגנון של: "מתי כבר יגיע פרק נוסף? אני זקוקה לפרקים הללו כמו חמצן, כמו אוויר לנשימה". עד כדי כך!
הספר נכתב מתוך מקום עמוק של הזדהות, אפשר אפילו לומר: מתוך הערצה לנוער של היום, אשר נאלץ בעל כרחו להתמודד בניסיונות כל כך קשים, ואשר כל כך הרבה דברים שהיו אמורים להיות פשוטים ומובנים מאליהם, פתאום כלל אינם כאלה. אני חושב שכל אחד מבני הנוער יוכל למצוא את עצמו בתוכו, בפרט משום שהעלילה מורכבת גם מכמה דמויות שכל אחת עוברת את המסע הפרטי והאישי שלה, מכיוונים שונים לחלוטין".

אתה חושב שגם מבוגרים יהנו מהספר?
אין לי ספק שכן, ויש גם כבר "קבלות" על כך... מעבר לעלילה הסוחפת, ומעבר להיחשפות לתוך העולם של הנוער והמקומות הרוחניים בהם הוא נמצא, השתדלנו בכוונה להאיר גם את הגישה של הדור המבוגר, שנתפס בעיני הנוער כמקובע יותר, ובעיני הנער המתחזק באמונה ובתורה כחפיפניק יותר. לא נחשוף כאן פרטים כדי לא לקלקל את חווית הקריאה, אבל צפויה לקורא הפתעה לא קטנה בנוגע להיסטוריה של ההורים, הפתעה שמסייעת לדון מאוד לכף זכות ולהסתכל על הדור הקודם באור אחר, להגיע למקום של פיוס, הבנה והשלמה.

לסיכום אפשר ספויילר קטן מהספר?

"בודאי".

"אמא פתחה את פיה לומר משהו, אחר התחרטה ושתקה. במשך כמה דקות השתררה דממה. מתח עמד באוויר. קובי שיחק בעצבנות בחוט דק שנפרם מריפוד ידית הספה, ליפף את החוט על אצבעו ושחרר, ליפף שוב עד שהאצבע הפכה סגולה מהדם שנעצר, ושוב שחרר. הביט באצבעותיו במקום בהוריו. כאשר הרים את ראשו לרגע, חש כיצד אמא הולכת ומאבדת את סבלנותה. פניו של אבא נותרו חתומות.
"טוב, תעשה מה שאתה רוצה", הפתיע אבא בנימה שעמדה לחתום את השיחה. "רק שיהיה ברור: אנחנו לא משלמים לך על דבר כזה. אם אתה כל-כך רוצה, אז תעבוד לבד ותשלם לישיבה הזו".
התגובה של קובי היתה ספונטנית: "אל תשלמו, לא צריך טובות! אני אלך ואישן באוהל!"
"די קובי! מה קרה לך? מה זו הפנאטיות הזו?" אמא יצאה מכליה.
מכאן ואילך הטונים עלו ועלו. אי אפשר היה לעצור את ההתפרצות. הויכוח הסוער הסתיים בשעה שהדמעות כבר החלו לזלוג מעיניו של קובי, והוא מיהר לקום וללכת לחדר, סוגר את הדלת בטריקה. שוב, כמו שידור שחוזר על עצמו מדי כמה שבועות.
דמותו של צוריה עמדה לנגד עיניו: "טונים עולים לא מתווכחים, טונים עולים לא מתווכחים"... נראה אותך!" (מתוך הספר)

על הסופרים:
רועי אביחי – ר"מ בישיבה הקטנה של "תורת החיים". כיתה יא'. בעבר רב המושב החילוני "אילניה" בצפון. הוציא לאור בעבר את הספר "ייסורים של אהבה", בהוצאה פרטית, באלף עותקים. כולם נמכרו במהירות בקרב הנוער הדתי-לאומי, זכו לתגובות מרגשות במיוחד, והיו לשיחת היום במוסדות לימוד רבים.
משה מעיין – איש קולנוע, תסריטאי, אברך ור"מ לשעבר בישיבת "תורת החיים". היה שותף לכתיבת התסריט לסיפור ולבניית פרקים רבים בו.

הספר יימכר ע"י מפיץ בחנויות, אך גם דרך הפצה פרטית באולפנות, ישיבות וסניפים.

לרכישת הספר לא דרך חנויות ולפרטים נוספים- הרב רועי אביחי 0545667238 או במייל: roiavihay@gmail.com
הוסף תגובה
שם השולח
תוכן ההודעה