close
חזור
תכנים
שו"ת ברשת
מוצרים
תיבות דואר
הרשמה/ התחברות

קול קורא מן העבר

הרב יונה גודמן/ מכללת אורות ישראל  ד ניסן, תשסו  4/2/2006

הבחירות מאחורינו, ואתגרים עצומים עוד לפנינו. נשכיל לעשות, אם נבחן את מצבנו ותפקידנו בפרספקטיבה היסטורית רחבה. פרספקטיבה המתאפשרת בין השאר, על ידי עיון בערכי יסוד שהניחו ראשוני הציונות-הדתית בדורנו.

הבחירות מאחורינו, ואתגרים עצומים עוד לפנינו. נשכיל לעשות, אם נבחן את מצבנו ותפקידנו בפרספקטיבה היסטורית רחבה. פרספקטיבה המתאפשרת בין השאר, על ידי עיון בערכי יסוד שהניחו ראשוני הציונות-הדתית בדורנו. והנה, מצאתי לא מזמן דברים מרתקים שכתב עורך של עיתון הצופה, לפני כמעט שבעים שנה. אך בואו נעיין בעניין בצורה מסודרת:
בשבת שעברה מלאו מאה וארבע שנים ליום ייסוד הציונות הדתית המודרנית, בדמותה של תנועת המזרחי. עשרים שנה מאוחר יותר, נוסדה תנועת הפועל המזרחי. תנועה שחרטה על דגלה את השאיפה ליצור טיפוס של פועל, המשתלב בבניין הארץ מתוך נאמנות מלאה לתורתו. מעטים היו הוגי הדעות שליוו את התנועה הצעירה, ובין הבולטים שבהם נמנה ר' ישעיהו ברנשטיין , לימים אף עורך עיתון הצופה. בשנת ייסוד הפועל המזרחי, בהיותו בן עשרים, עלה ברנשטיין ארצה. הוא הצטרף, יחד עם חברים דתיים נוספים, למחנה אוהלים של פועלים אשר הוקם בלב תל אביב, ואשר שימש להם כבית למשך שלושה חודשים. לימים סיפר ברנשטיין כיצד שאר הפועלים (החילונים) לא הצליחו להבין מה עושים ביניהם דתיים, ו'כיצד אלו ייהפכו לפועלים?'. במקביל, בהיותו הולך לשיעור בדף יומי בבית הכנסת המרכזי בתל אביב, הסתכלו עליו לומדי התורה בפליאה: הכיצד פועלים אלו יודעים ללמוד תורה?
בתחומים מסוימים חלקו ברנשטיין וחברי הפועל המזרחי על דרכה של המזרחי. בין השאר סיפר, שחברי המזרחי לא האמינו ביכולתם לבנות בניין (בין את הבניין הלאומי, ובין בניין אישי, פיסי, כחלק מתנועת הפועלים). לדבריו, כל שאיפתם של חברי המזרחי הייתה לתמוך ולעודד את בוני הבניין החילוניים, ולהציב עבורם מזוזה על פתח ביתם. לעומתם, האמינו אנשי הפועל המזרחי ביכולתם וחובתם לבנות בעצמם בית. בית יהודי (פרטי ולאומי כאחד) שעליו מזוזה . במקביל, ביקר ברנשטיין בחריפות את הגישה החרדית. לדבריו, הם טענו שתפקידם להתרחק מהנעשה במישור הציבורי בארץ, ושהכל טמון בלימוד תורה. ברנשטיין טען שהתעלמות מהנעשה בציבור כולו, וניסיון לדאוג רק לעולם התורה שלנו, לא יצלח. עולם התורה עצמו ייפגע אם לא יסתער ויתמודד עם אתגרי השעה הציבוריים. ברנשטיין, אשר לימים שימש ראש המרכז לחינוך דתי, טען שהנוער שלנו יברח מתורה מסתגרת, שאינה יודעת לתת מענה ענייני למצב האומה .
כל זאת נכתב כהקדמה, לעניין הבא. השבוע, לפני 68 שנה, פרסם ר' ישעיהו ברנשטיין מאמר חגיגי לכבוד יום השנה לייסוד תנועת המזרחי. השפה עשירה, כבימים ההם, אך תכני הדברים ראויים כאילו נכתבו השבוע, לקראת הבחירות הקרֵבות:

חמש שבתות שנים[1]

ישעיהו ברנשטיין

כ"ט באדר, תרצ"ז

 

אותו יום, כ"ה באדר, שנת ה' תרס"ב[2] ליצירה, גדול היה ליהודים וליהדות[3]. הורם הדגל של יהדות שלימה. לא כנסיה דתית ולא גוי ככל הגויים, אלא ישראל שבתורה ותורה שבישראל. לא עם וארץ במקום תורה[4], ולא תורה בגלות במקום ארץ[5], אלא עַם התורה בארץ התורה, בארץ ישראל[6]. ישראל וארץ ותורה- שמ'בראשית ברא'...

סומנה הדרך ונתבהרה המטרה. היא הדרך העולה בית אל, היא המטרה צפויית הדורות: 'ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים'. גאולת ישראל וגאולת השכינה[7], גאולת העם והאדם משעבוד[8] ומעַבדות, ומאפלה לאור גדול.

מאז ועד היום, ודאי לא מעטו צללים, פגימות ולקויים בדרכים ובצידי דרכים, אך מעל לכל אלה -רבה היא זריחת אורו של רעיון המזרחי, וגדולה היא הזכות שנתגלגלה לידי המחנה הזה, לשמש כלי מחזיק ברכה לתחיית היהדות המקורית[9].

(...) לעומת אפס היצירה שבתוצאות השיטה של 'שב ואל תעשה' מצד חלק גדול של היהדות הדתית[10], המזרחי מופיע ב'יש' שאין להתבייש בו. ואם מעט הוא היש שנוצר, ואם רב הוא מה שיש לבקר, גדול ורב לאין ערוך הוא החיוב של אותן העמדות בחינוך, בהתיישבות ובעבודה שנרכשו ליהדות הדתית באמצעות קיומו ופעולותיו של המזרחי[11]....  

חמש שבתות שנים קיימת תנועה העומדת על משמר צביונה המקורי של האומה, על ברכיה גדלה והתפתחה תנועת עבודה דתית ותנועת נוער רבת חשיבות[12] העמֵלה להגשים את רעיון התחייה המקורי של המזרחי...

אולם כולנו יחד יודעים ומכירים, כי אין להסתפק ב'יש' שנוצר עד כה, וכי רבה העבודה אשר לפנינו... דרושה התאזרות כוחות מרובה לשמירה על הקיים ולקראת מפעלים וכיבושים חדשים.

גדולה ונעלה השאיפה, רמה ונשגבה: השאיפה לגילוי אורו של ישראל[13], לגאולה[14], לדרור[15].

מי ייתן, ובהגיע שנת החמישים לקיומה של התנועה, יתקיים בה ועל ידה - 'וקראתם דרור בארץ לכל יושביה'.


סוף דבר, ברנשטיין לא פספס בהרבה. המזרחי נוסדה באדר תרס"ב (1902). בסוף דבריו הוא איחל לה, שעד שנת החמישים שלה יזכו כולם לדרור. ואכן הכרזת המדינה, ויציאת עַם ישראל לדרור פיסי לאחר אלפיים שנות גלות, הייתה בתש"ח (1948), רק ארבע שנים לפני מלאת 50 השנה למזרחי, עליהם דיבר. ואילו ארבע שנים לאחר יום ההולדת החמישים, בשנת תשט"ז (1956), התאחדו המזרחי והפועל המזרחי לגוף מרכזי אחד, שיצא לדרך יחדיו במישור הפוליטי והמעשי, להמשך בניין האומה בדרך התורה. סבלנות והתמדה, שותפות עִם הכלל תוך טיפוח עצמאות דרכם, היו המפתח להצלחתם. כבימים ההם, כן תפקידנו בזמן הזה.

[1] ישעיהו ברנשטיין, "חמש שבתות שנים", נתיבה, כ"ט באדר תרצ"ז. המדובר במאמר חגיגי במלאת שלושים וחמש שנה למזרחי. את 35 השנה מכנה ברנשטיין כ"חמש שבתות שנים" (5X7=35). בתוך המאמר הוא מנמק את הכינוי המוזר שהוא נותן לכמות השנים: "כי זה עיקר חידושו של המזרחי, להשרות את קדושת השבת, הרוחניות הישראלית העליונה על פני החולין של כל ימות השנה".

[2] יום ייסוד המזרחי על ידי הרב ריינס.

[3] לא רק יום גדול ליהודים, אלא גם ליהדות, אשר את פניה ביקשו לחדש על ידי יצירת יהודי ארץ ישראלי.

[4] כגישה הציונית חילונית.

[5] כגישה החרדית. ההתייחסות לשתי הקבוצות מזכירה את ייחודם של חברי הפועל המזרחי. את היותם ניצבים מול שתי חזיתות, מימין ומשמאל, ואת עמידתם הגאה במקומם.

[6] גישה הרמונית, בה הכל משתלב לכדי שלימות אחת.

[7] עמדתם הייתה, שעל ידי גאולת האדם היהודי, עמו וארצו, הם שותפים לגאולת השכינה, שאף היא כביכול נמצאת איתם בגלות.

[8] גאולת האדם משִעבוד, על ידי שינוי דמותו של חיי היחיד. זאת הן על ידי הסוציאליזם כשיטה ציבורית, וכן על ידי עבודת כפים ויצירה, כדרך חיים של הפרט.

[9] תפקידנו, להוביל את העם כולו בדרכנו.

[10] הכוונה לציבור החרדי.

[11] במילים פשוטות: במקביל לביקורת ולחסרונות, צריך לדעת להודות על כל הטוב שהצליחו להשיג.

[12] הכוונה לבני עקיבא.

[13] כמטרת החילונים.

[14] כמטרת הדתיים.

[15] כמטרת הסוציאליסטים. והוא 'כוללם יחד'.

הוסף תגובה
שם השולח
תוכן ההודעה