close
חזור
תכנים
שו"ת ברשת
מוצרים
תיבות דואר
הרשמה/ התחברות

היחס לתליתו של רודן

הרב יובל שרלויב טבת, תשסז02/01/2007

מה צריך להיות יחסנו להוצאתו להורג של סדאם חוסין: "בנפל אויביך אל תשמח" (משלי כד, יז) או "באבוד רשעים רינה" (משלי יא, י)? בכלל, אילו ראשי הפרקים של מסרים חינוכיים ראוי להדגיש בפני תלמידינו בעת דיון על הנושא?

רקע
מה צריך להיות יחסנו להוצאתו להורג של סדאם חוסין: "בנפל אויביך אל תשמח" (משלי כד, יז) או "באבוד רשעים רינה" (משלי יא, י)? בכלל, אילו ראשי הפרקים של מסרים חינוכיים ראוי להדגיש בפני תלמידינו בעת דיון על הנושא?

על כל זה ועוד ביקשנו מהרב שרלו להתייחס. להלן דבריו:
נקודות למחשבה על הוצאת סדאם חוסין להורג:

א.

הוצאתו של רודן להורג ממלאת את הלב בראש ובראשונה בתחושה עמוקה מאוד של סיפוק: יש דין ויש דיין, ומי שעינה, רצח ואנס עשרות אלפים, בסופו של דבר שילם על כך בחייו. לא ניתן לדבר על שמחה, כי קשה לקשר בין שמחה לבין העובדה שאנו הורגים אדם; לא ניתן לדבר על צער, כי אין אנו מצטערים על כך שבוּער רע מהעולם ועוד נמסר מסר רחב יותר לרשעים כולם. הסיפוק הוא על כך שהעולם עתה מסודר יותר, ויש בו תשלום גמול מסוים. זו שמועה טובה, וראוי לברך עליה 'הטוב והמטיב'.

ב. הנקמה ברשע אינה פסולה בעינינו. להפך, הנקמה מלמדת כי ישנו מעמד גם לדין וגם לעשייתו. זהו עיקרון מהותי, וגם אם ההריגה אינה משרתת מטרה ספציפית, היא משרתת את העיקרון הזה. אמנם אנו נזהרים מנקמות, בשל העובדה שפעמים רבות הן מתדרדרות לשפיכות דמים אכזרית ומיותרת, בבחינת "הלנצח תאכל חרב", אולם כאשר מדובר על רשע מסוגו של סדאם חוסין, אנו מעוניינים לנקום בו על פשעיו, ומצטערים שניתן היה להוציאו להורג רק פעם אחת בלבד.

ג. סדאם חוסין סיכן את העולם כולו בהיותו חלק פוטנציאלי מ'ציר הרשע'. בחסדי שמים הצליחה מדינת ישראל להחליט ולבצע את הפצצת הכור האטומי שבנה עוד לפני הפעלתו, ובכך למנוע בעדו מלהגיע ליכולת גרעינית. במלחמת המפרץ הראשונה הוא הורה להפציץ את אזרחי ישראל ב–39 טילים שהופעלו כנגד האוכלוסייה האזרחית. על כך מגיע לו גמול, והוא ב"ה קיבל אותו.

ד. קשה היה להאמין לפני כמה שנים כי זה יהיה סופו של סדאם חוסין. הדבר מלמד אותנו כי יכולתנו לצפות את העתיד אינה גדולה, ואנו צריכים להימנע משחצנות ומוודאות ביחס לתהליכי העתיד. הדבר מחזק את הגישה הדוגלת בעשיית הדברים הנכונים מצד עצמם, והישענות ממועטת על תחזיות לעתיד, בשל המגבלות האנושיות שיש לנו.
ה. אנו לא עוצמים את העיניים מעניינים שעוד נותרו בלתי פתורים. מוציאיו של סדאם להורג אינם צדיקים גמורים, ובוודאי שאין הם אוהבי ישראל. לא כל הבעיות נפתרו, וייתכן כי עיראק תהיה במקום הרבה יותר גרוע מבחינתנו בציר הכללי של הרשע. למעלה מכך, אנו לא יכולים להתעלם ממגבלות הכוח. הכוח האמריקאי לא מצליח לעשות את מה שהוא היה חפץ לעשות, ואין בכוחו לנהל את העולם. התמונה בסופו של דבר מורכבת. אך זה אינו מונע מאתנו להיות מרוצים, כמו שפסק השולחן ערוך: "מברך על הטובה הטוב והמטיב אע"פ שירא שמא יבוא לו רעה ממנו, כגון שמצא מציאה וירא שמא ישמע למלך ויקח כל אשר לו" (אוה"ח רכב, ד).
ו. בסופו של דבר נזכיר לעצמנו, כי החלום שלנו אינו מלחמה. חזון אחרית הימים שלנו מדבר על בית המקדש בראש ההרים כשכל העמים באים ללמוד בו תורה "כי מציון תצא תורה ודבר ד' מירושלים" (ישעיה ב, ג; מיכה ד, ב). זה צריך להיות יסוד חינוכי עמוק, אשר אנו נזכרים בו בכל פעם שאנו מצליחים לחסל עוד אויב. יסוד המזכיר לנו בעיקר את העובדה, שכל מה שאנו עושים הוא כדי לשחרר את העולם מהרוע ולהעצים את יכולתנו להגיע לתקופה מאושרת זו.
הערות חינוכיות (הרב יונה גודמן, מכללת אורות ישראל)
א. כשיש אירוע התופס שעות של תקשורת; כשיש אירוע שתלמידים צופים בו שוב ושוב בחדשות ובאינטרנט, לא יתכן שמחנך הרוצה להיות משמעותי לחייהם יתעלם ממנו.

ב. בעת ההתייחסות בכיתה, ראוי לכלול כמה מרכיבים. ראשית, צריך לתת ידע (במקרה הזה: מי היה סדאם, מתי חי, מה עשה וכו'). צריך לזכור שרוב הילדים נולדו אחרי מלחמת המפרץ, שלא לדבר על תקופת הכוּר. שנית, ועל גבי תשתית הידע – יש לקיים דיון ושיחה חינוכית\רוחנית על האירוע והשלכותיו. במקרה שלנו, ניתן להתייחס לנקודות שהעלה הרב שרלו לעיל.

ג. התייחסות כפולה זו (ידע + מבט ערכי) מרגילה את התלמידים להתעניין וללמוד, ומסייעת להם לחפש מבט רוחני כלפי אירועי השעה. כשכל זה מתרחש בכיתה, הוא הופך את הכיתה למקום משמעותי, המסייע בהבנת אירועי השעה, יחד עם חיזוק העולם הערכי של הנוער.
הוסף תגובה
הדפס את המאמר
המלץ לחבר
הגדל /הקטן טקסט
שמור קישור
עוד מהרב יובל שרלו
שם השולח
תוכן ההודעה