close
חזור
תכנים
שו"ת ברשת
מוצרים
תיבות דואר
הרשמה/ התחברות

השמחה בחג הפסח – על שום מה? / הרב נתן צולמן

מהגולשיםז ניסן, תשסד29/03/2004

התורה מצווה שלא לתעב מצרי, ומסביר רש"י שהסיבה היא שהמצריים היו לאכסניה!! איך זה יתכן, הרי כל כך סבלנו ממצריים, האם הם האכסניה שלנו? על מה בעצם אנחנו כל כך שמחים בחג הפסח?

הנושא המרכזי בחג הפסח הוא, כמובן, נס יציאתנו מארץ מצרים. זכינו לצאת מעבדות לחרות. איננו עבדים. אנחנו בני-חורין כמו כל עם נורמלי. השמחה היא אפוא טבעית. אבל, בהרהור שני, אִילו השעבוד והצרות היו תוצאה של איזה "אסון-טבע", שנקלענו אליו, והקב"ה הציל אותנו, היתה שמחתנו מובנת. אבל, מה האמת? שהקב"ה, הוא זה, אשר הכניס אותנו לצרה הזאת, בתכנון מוקדם, שנים רבות מראש, על לא-עוול בכפינו. הרי כך אמר ה' לאברהם אבינו בברית "בין הבתרים" (בראשית טו): (יג) וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא

לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה!
ומעניין, שכאשר שמע אברהם אבינו, שה' רוצה להעניש את אנשי סדום, שהיו "רעים וחטאים לה' מאד", הוא נלחם כארי כדי להצילם (בראשית י"ח): (כג) וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם וַיֹּאמַר הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם רָשָׁע? ... (כה) חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶּה ... הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט? ואילו כאן, שומע אברהם אבינו, שבניו, יוצאי-חלציו, יסבלו עינויים ועבדות קשה במשך 400 שנה, והוא מקבל זאת ושותק! אין הוא מנסה, אפילו, לבטל את רוע הגזירה! מדוע זה מגיע להם? מה חטאו ומה פשעו?

ישנה מטרה חשובה לגלות ולסבל

ההסבר הוא, שהבין אברהם אבינו, שהסבל הוא לטובת צאצאיו. במה? משה רבנו מסביר את זה לעם ישראל, בתום נדודינו במדבר, בדברי פרידתו, בפרשת "ואתחנן" (דברים ד, כ): "וְאֶתְכֶם לָקַח ה' וַיּוֹצִא אֶתְכֶם מִכּוּר הַבַּרְזֶל מִמִּצְרָיִם לִהְיוֹת לוֹ לְעַם נַחֲלָה כַּיּוֹם הַזֶּה". מסביר רש"י: "כור הוא כלי, שמזקקים בו את הזהב".
הקב"ה רצה להפוך אותנו לעם נחלתו, אולם למטרה זאת, אנחנו צריכים לעבור תהליך מסויים, תהליך של היטהרות. הזהב מבריק ויפה רק לאחר שמנפים ממנו את כל הפסולת, שדבוקה בו. כך גם אנחנו. מתברר, שהסבל מטהר את האדם. אדם שסבל, קל לו יותר להבין ולהזדהות עם הסובל. ואכן, כל אימת שברצון התורה לַחֲרוֹת בלבנו את מצוות הרחמים ואת ההשתתפות בצערם של המקופחים והמעונים בחברה, מזכירה לנו התורה 'וזכרת כי עבד היית במצרים'. בפרשת "משפטים" (שמות כב, כ) נאמר: "וגר לא תונה ולא תלחצנו, כי גרים הייתם בארץ מצרים". ובפרק כג, ט: 'וגר לא תלחץ. ואתם ידעתם את נפש הגר, כי גרים הייתם בארץ מצרים'. רק מי שעבר סבל והשפלה, מסוגל להיות רגיש לסבלם של חלשים ונזקקים, ולהיות רגיש לזכויות האדם ולכבודו.

בעלי המוסר אומרים: טבעו של אדם, כאשר הגוף יורד, מתעלה הנשמה. ולהיפך – כאשר הגוף עולה, "וישמן ישורון", יש ירידה לנשמה!

אליהו בהר הכרמל

מסופר במלכים א' י"ז, בתקופתו של המלך אחאב, אשר עשה את הרע בעיני ה', ורבים מבני- ישראל עבדו לבעל, בהשפעת נביאי-הבעל: (א) וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי מִתֹּשָׁבֵי גִלְעָד אֶל אַחְאָב: חַי ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו, אִם יִהְיֶה הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה טַל וּמָטָר כִּי אִם לְפִי דְבָרִי! ואמנם היו שנתיים של רעב. והנה, בשנה השלישית של רעב גדול, ציוה ה' את אליהו (מלכים א פרק יח): (א) וַיְהִי יָמִים רַבִּים וּדְבַר ה' הָיָה אֶל אֵלִיָּהוּ בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁית לֵאמֹר לֵךְ הֵרָאֵה אֶל אַחְאָב וְאֶתְּנָה מָטָר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה: אליהו הנביא אוסף את כל נביאי הבעל אל הר הכרמל, ובסופו של דבר (מלכים א פרק יח): (לו) וַיְהִי בַּעֲלוֹת הַמִּנְחָה וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא וַיֹּאמַר: ה' אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל, הַיּוֹם יִוָּדַע כִּי אַתָּה אֱלֹהִים בְּיִשְׂרָאֵל וַאֲנִי עַבְדֶּךָ, וּבִדְבָרְךָ עָשִׂיתִי אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה: (לז) עֲנֵנִי ה' עֲנֵנִי, וְיֵדְעוּ הָעָם הַזֶּה כִּי אַתָּה ה' הָאֱלֹהִים ... (לח) וַתִּפֹּל אֵשׁ ה' וַתֹּאכַל אֶת הָעֹלָה וְאֶת הָעֵצִים וְאֶת הָאֲבָנִים וְאֶת הֶעָפָר וְאֶת הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּתְּעָלָה לִחֵכָה. (לט) וַיַּרְא כָּל הָעָם וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם וַיֹּאמְרוּ ה' הוּא הָאֱלֹהִים ה' הוּא הָאֱלֹהִים.
נשאלת השאלה: אם היה לאליהו הנביא כח כזה, השפעה כזאת, להוכיח לכל ישראל, שה' הוא האלהים, ולהחזירם בתשובה, מדוע היה צריך להרעיב את העם במשך שלש שנים? ומי יודע כמה אנשים קפחו את חייהם בשנים אלה? אפשר היה לאסוף את העם לפני הרעב, ולהראות לעם את אפסותם של נביאי הבעל, ולהביאם לאמונה בה'! מסביר ר' אלי לפיאן ("לב אליהו"): התשובה היא פשוטה. טבעו של אדם הוא כזה, שכאשר אדם חי לו בטוב, והכל הולך למישרין, אפילו יראו לו נסים ונפלאות גלויים, הוא יתפעל לרגע, אבל זה לא יביא אותו לשינוי אורח-חייו, והוא ישאר אותו עובד עבודה-זרה כמו שהיה. לכן היה הכרח להרעיב את העם. "כי כשהגוף יורד, הנשמה עולה". זו הסיבה, שמתוך אהבה לאדם, מביא הקב"ה על אדם ייסורים, כדי להביאו לבחינה מחודשת של הרגליו.

כך צריך יהודי להביט על הייסורים שבאים עליו. לא לבוא לידי ייאוש, אלא להיפך, לראות בייסורים מנוף לעלייה רוחנית. לאור זאת צריך להבין, שהשעבוד במצרים היה בגדר הכנה והכשרה לקראת היותנו לעם. רעיון זה מסביר לנו מדוע קיבל אברהם אבינו את הגזירה של היות צאצאיו גֵרים ומעונים במשך 400 שנה, ללא כל ערעור, כי בוודאי הבין אברהם אבינו, ש"ואחרי כן יצאו ברכוש גדול" אינו מתיחס ל"רכוש" חמרי. כי האם יכול רכוש חמרי להוות "פיצוי" נאות לסבל ולשעבוד קשה במשך שנים כה רבות?! שעבוד, אשר העמיד בסכנה את כל המשך קיומו של העם היהודי! הבין אפוא אברהם אבינו, שמדובר כאן ב"רכוש" רוחני: עתידים בניו להיות עם גדול. עתידים הם לקבל את התורה ולהיכנס לארץ-ישראל. אולם לשֵם-זה, צריך העם לעבור הכנה והכשרה. לכן הוא קיבל את הידיעה על שעבוד בניו, בהבנה כה רבה. אנחנו שמחים אפוא לא רק על יציאת-מצרים אלא גם על התקופה הקשה, אשר היתה לטובתנו!

רעיון זה מסביר לנו את מה שהקב"ה מצווה אותנו כלפי המצרים (דברים פרק כג): (ח) לֹא תְתַעֵב אֲדֹמִי כִּי אָחִיךָ הוּא. לֹא תְתַעֵב מִצְרִי, כִּי גֵר הָיִיתָ בְאַרְצוֹ: מסביר רש"י, על-פי חז"ל: לא תתעב מצרי - אף על פי שזרקו זכוריכם ליאור. מה טעם? שהיו לכם אכסניא בשעת הדחק. לכאורה, קשה מאד להבין ציווי זה. הרי כל כך סבלנו מן המצרים! איך אפשר לומר, שעלינו להיות אסירי-תודה למצרים, "שהיו לנו אכסניא"? לכאורה, לְמַה הדבר דומה? לאדם שחטף מישהו, ועינה אותו במשך שנים, ולבסוף מבקשים מן המעונֶה ... לשלם לַמְעַנֶּה שכר-דירה עבור תקופת שהותו בבית הַמְעַנֶּה! המצרים היו לנו אכסניא?! הרי הם עינו אותנו והשפילו אותו במשך כל כך הרבה שנים! אבל, לאור מה שהסברנו, העניין מובן: תקופת השעבוד היתה לטובתנו. היתה זו מעין "סדרת חינוך", שקיבלנו לקראת היותנו לעם. לכן, עלינו בהחלט להיות אסירי-תודה למצרים על "שהיו לנו אכסניא בשעת הדחק".

גלות מצרים - מעין חיסון נצחי לדורות

אפשר גם להוסיף, שגלות מצרים היתה מעין חיסון נצחי ליכולת ההתמודדות שלנו עם המצבים הקשים ביותר במשך כל הדורות. למה הדבר דומה? אדם שחלה במחלה מסויימת, כבר מחוסן בפני מחלה זו. מניין שאב העם היהודי, לאורך כל הדורות, את כוחות הנפש האדירים כדי להתמודד עם הקשיים של היותנו עם נרדף ומעונה, נע ונד מארץ לארץ? התשובה היא: שעבוד מצרים נתן לנו את החיסון לכך. רעיונות אלה צריכים לעודד אותנו גם בימינו אלה, שכל הקשיים העוברים עלינו, הם לטובתנו בעזרת ה'!
 יהי רצון שיהיה לכולנו חג כשר ושמח!
הוסף תגובה
שם השולח
תוכן ההודעה