המהפכה הצרפתית ותשעה באב

מאבק עיקש

אלה שהחריבו את בית המקדש השקיעו מאמץ גדול להרוס בנין. שלוש שנות מצור, מאות אלפי חיילים. עשרות אלפי פצועים והרוגים היו לרומאים במאבקם העיקש להחריב את בית המקדש. לא הרעב ללחם שפקד את רומא הניא את ראשיה להפר את 'ברית השלום' שהם כרתו עם יהודה, בני הברית היהודים התגלו כבני ברית נאמנים לממלכה הרומאית שהתפתחה באותם שנים. ה"תרבות מסוכנת" של היהודים- היא הייתה המניע. התרבות שהשפעתה החלה לחדור לממלכה הרומאית.

היהדות והיהודים שחונכו לנהוג על פי הכלל שהאדם נברא "בצלם אלוקים" הפיצו רוח שסיכנה את המשטרים שהיו בנויים על ניצול, כיבוש, רצח ושיעבוד. הרומאים שרצו לכבוש ולשעבד את כל העולם, וכמעט הצליחו בכך, ראו סכנה קיומית ל"מפעל שלהם" אם בני אדם יאמינו שכל אדם נברא בצלם אלוקים ומגיע לו כבוד. אם יקיימו "ואהבת לרעך כמוך". הרומאים חששו שרעיונות אלו יהיו הרסניים לשלטונם אם הם יחלחלו לתודעת ההמונים.

"התרבות שלהם מסכנת אותנו" כתב אחד הסנטורים למועצת החכמים שלהם. "הם משחררים את העבדים שלהם אחרי שבע שנים... אפילו עבד כנעני משתחרר אם אדונו פוגע בו... אם הערכים של היהודים יחדרו לחברה הרומאית - היא תתמוטט... זה ימוטט את כל המשטר שלנו הבנוי על עבדים, שבויים וכח עבודה זול". היה כדאי לרומאים לנהל לשם כך מאבק ארוך ועיקש.

במאבק הזה היו לרומאים אבידות כואבות מאוד, גם בזמן המצור וגם מידי לוחמיו של בר כוכבא. מפקדי הלגיונות הרומים היו רגילים להוסיף דרך קבע משפט סיום לכל דיווחים השוטפים שהיו שולחים לרומא "לי ולחיילי שלום". המשפט הזה הושמט על יד המפקדים שאיבדו את המאומנים שבחייליהם במלחמות עם היהודים עזי הנפש. יהודים שהיו ממציאים תרגילים צבאים חדשות לבקרים ובמיוחד חדשות ללילות.

שנאת חינם

"התיאורים הכואבים" על המלחמות העזות הללו נמסרו על ידי כותבי דברי הימים של פעם שלא הסתירו את נטית לבבם. כותבי דברי הימים הללו מטעמם של הרומאים לא יכלו להסתיר את הכישלונות הכואבים. הם תוארו במיוחד על ידי הבוגד היהודי שהיה "אלוף פיקוד צפון" בצה"ל של אותם ימים. יוסף בן מתתיהו שהמיר את שמו היהודי המיושן למשהו יותר מודרני ויוקרתי "יוספוס פלאויוס". מפקד של צבא שהיה אמור להגן על עם ישראל. מפקד זה בגד ומסר את עצמו את נפשו ואת כל ידיעותיו לטובת המאבק הרומי.

חכמי ישראל ראו את האסון של החורבן דווקא בתופעה הזו. הם ראו כמו כולם שהצבא הרומאי לא היה יכול להכניע את ירושלים אילולי ה"עזרה" שקיבל מהבוגדים בעמם. וגם עזרת הבוגדים לרומא לא הייתה מכרעת את המערכה אילולי המחלוקת בין הלוחמים לבין עצמם. "לֹא הֶאֱמִינוּ מַלְכֵי אֶרֶץ כֹּל יֹשְׁבֵי תֵבֵל כִּי יָבֹא צַר וְאוֹיֵב בְּשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלָם" (איכה פרק ד', יב')- החורבן בא מבפנים. המחלוקת הפנימית שגרמה ליהודים להחליש אחד את השני ולהביא את טענותיהם בפני הרומאים – היא זו שגרמה לחורבן. היהודים נהגו להזמין את הרומאים כפעם בפעם לעזור להם במלחמתם מול אחיהם היהודים. הרומאים נענו להזמנה והרגו את כולם בלי הבדל גדול בין אוהב לשונא. העובדה שיהודים שרפו אחד לשני את ממגורות המזון עד שהלוחמים בחזית היו צריכים להלחם בצום ברעב ובצמא, היתה אחד הגורמים להכרעת הכף והתוצאות הנוראות אכן הגיעו. "מֵחַטֹּאת נְבִיאֶיהָ עֲוֹנוֹת כֹּהֲנֶיהָ הַשֹּׁפְכִים בְּקִרְבָּהּ דַּם צַדִּיקִים" (איכה ד', יג').
חכמי ישראל קבעו את הדבר הזה כיסוד החורבן- שנאת חינם החריבה את הבית השני. ובימינו, הוסיפו חכמי ישראל, שרק על ידי אהבת חינם הוא יבנה שנית.

התוצאה

כיבוש ירושלים והחרבתה היה כרוך בשיטפון של דם. טבח של מאות אלפים- זקנים נשים וילדים וכמובן גם מבוגרים שבויים או לוחמים, היה אצל הרומאים דבר שבשגרה. במקרה של ירושלים הבטיח טיטוס בעצמו "בהן צדק" בהבטחה של מלך. הוא הבטיח את ביטחונם של היהודים שיסגירו את עצמם לידי הרומאים. אבל כותבי דברי הימים מספרים שהחיילים הרומאים היו משספים בחרב ומבתקים את בטנו או בטנה של כל מי שבטיפשותו האמין להם והסגיר את עצמו לידיהם מתוך אמונה ב"הגינותם".

החיילים ועוזריהם מהרומאים "הצדיקו" את עצמם בכך שהם מחפשים כסף וזהב שהבורחים בלעו על מנת להבריח מהעיר הנצורה. הם חיטטו וחיפשו זהב ויהלומים בקרביהם של גברים נשים וילדים שבודאי צרחו מתוך כאב איום ופלצות עד שמסרו את נפשם לבורא. הם נרצחו באכזריות כזו בידי אנשים שהבטיחו במילת כבוד שאם הם יברחו מהעיר – הם יוכלו ללכת לדרכם באין מפריע.

הסיפור הזה מלמד ולו במעט עד לאן התדרדר ערכם של חיי אדם בעקבות חורבן בית המקדש.
הסיפור הזה מלמד גם עד כמה התדרדר ערכו של ה"אדם הרומאי" שלא מבין כלל מה רע בזה שהוא לא מקיים את ההבטחה שנתן בהן צדק בחסות הקיסר בכבודו ובעצמו.

הסיפור הזה מלמד עד כמה הדרדר ערך הצדק והמשפט הבינלאומי שנמסר מאותו יום לידי אותו "עם רומאי" שמאותו יום והלאה היו ה"סרגל" לאמות מידה של צדק ויושר עולמי. לידיהם נמסר המשפט, והם אלה שקבעו מהו צדק ויושר.

הסיפור הזה שמסופר על ידיהם!! וההצדקה שהם כתבו לכך רק יתנו לנו קנה מידה להבין מה משמעותו של "חורבן בית המקדש"- "חורבן הצדק העולמי". מה ערכם של חיי אדם לעומת הסיכוי למצוא איזה חתיכת כסף בקרבו? מה ערכה של הבטחה? מה ערך האדם? הרומאים שגם במלחמת קרתגו לא קיימו הבטחות והסכמים שהיו חתומים מוסכמים ומאושרים על ידי הסנט, עדיין מנסים לשוות למעשיהם ארשת אצילית ותדמית של "הגינות".

זה לא היה מאורע חד פעמי. גם מרד בר כוכבא שהיה המשך למלחמה בשעת החורבן הוכרע לרעה בתשעה באב. בסיומו נרצחו בביתר מאות אלפי או מיליונים של יהודים בידי אבירי הצדק החדשים. התיאור על הטבח הוא כל כך מזעזע עד שלפעמים נראה לנו שמישהו הפריז קצת. אך המציאות עלתה על כל דמיון. האכזריות של הרומאים לא פסחה על ילדים ותינוקות שמוחותיהם רוסקו על סלעים. ו"דמם של הנרצחים הגיע עד הים הגדול".

ממשיכי החורבן ראו חובה לעצמם להרוג כמה שיותר יהודים, לחרוש את שרידי בית המקדש. לאבד את שרידי העיר. להחליף את שמה של "ירושלים" ל"איליה קפיטולינה". למחוק, לטבוח, להכניע את העם הזה שמסרב להעלם מעל המפה. בסופו של דבר הוציאו אבירי הלב הללו איסור לקבור את הגופות של מאות אלפי הנרצחים הללו ולכסות את הדם. גופותיהם היו מוטלות לעין כל על מנת ללמד את כולם שהעולם נכנס כעת לסדר עולמי חדש.

סדר עולמי חדש

קיסרי רומא, טיטוס, אספסינוס ואדריאנוס הבינו שעל מנת למחוק את השפעתו של העם הזה לא מספיק להרוג את בני העם- צריך להרוג את רוחו. הם לקחו על עצמם לבצע "משימה עולמית" שעשרות אלפי שבויים מכל העולם מכל מלחמותיהם יבצעו אותה, עבדים נרצעים מכל העמים והגזעים. מכל הצבעים והסוגים גויסו לה. משימת חיים, משימה לאומית, משימה עולמית שטיטוס ראה בהשלמתה מטרה ראשונה במעלה אחרי החרבת בית המקדש.ה"קוליסיאום".
 
מבנה אדיר שהיה נחשב בשעתו אחד משבעת פלאי עולם. מבנה אדיר שנבנה בעיצוב של גדולי האדריכלים בעולם. אצטדיון ענק (350,000 צופים) שעד היום מהווה אתגר לאדריכלים המבקשים לבנות מבנים בסדרי גודל כאלו. שילוב של סגנונות בניה שונים עם חומרים בניה שהובאו ממרחק רב על מנת להקים את "מרכז התרבות העולמי". המבנה המפואר הזה צריך להיות מעתה תחליף ל"מוקד הרוחני" שבית המקדש היה לפני חורבנו. אם בית המקדש היה בימי תפארתו מוקד התעניינות עולמי "בית תפילה לכל העמים" היום יש מוקד חדש. יש מתח. יש תחרות. יש התמודדות. יש התקהלות ציבורית. הקיסר בא. יש רוחניות חדשה.
צריך לזכור שהעיקר אינו רק בבידור. העיקר הוא בתוכן. מה ראו מיליונים של אנשים בקולסיאום הזה? מהו פאר היצירה האדריכלית של רומא. מה יראו שם מיליוני בני אדם במשך מאות שנים?

יראו בני אדם נלחמים על חייהם לחיים ולמות. יום יום יראו בני הממלכה הרומית אנשים נטרפים ונשרפים. יום יום יראו ילדי הממלכה הרומית בני אדם מוטבעים במים. לילה לילה הם יראו אנשים שנקשרו עליהם ספוגים של צמר בוערים באש רצים בצעקות שבר על פני האצטדיון המפואר. לאט לאט יחלחל החינוך הזה אל ליבותם של הצופים והם יהיו תשובה נאותה לחינוך המסוכן של היהדות. קיסרי רומא טיטוס ואספסינוס הבינו שזה לא מספיק להחריב את הבית, צריך להחריב את הרוח היהודית. אם יסוד היהדות הוא "ואהבת לרעך כמוך" אנחנו נחנך את העולם הפוך.

השפעת החינוך המחודש

אירופה כולה הייתה נתונה להשפעת הקולסיאום הענק הזה ולכל עשרות האצטדיונים שקמו בעקבותיו בכל אירופה ובכל המקומות שבו דרסו סנדליהם המסומרות של החיילים הרומים. כל אומות אירופה ראו את עצמם ממשיכים את "קיסרות רומא הקדושה". אירופה כולה גדלה על הערצה לרומא ולתרבותה. לא פלא שבמשך שנים על שנים היה בה משטר של ניצול משווע של מילוני איכרים צמיתים על ידי שיכבה דקיקה של כמורה ואצולה.

רעב, בורות ומחלות. ניצול גופני וניצול מיני ברשעות שלא תתואר היו לחם חוקם של רובה המוחלט של האוכלוסייה. האיכרים משוללי הזכויות. הם נוצלו בלי שום נקיפות מצפון על ידי השליטים שהיו בטוחים כי הם עושים את רצון האלוהים והם נבחרו לשלוט על ידי האלוהים בניצול המרושע של מאות אלפי הפועלים וילדיהם. "הברית הקדושה"- זה היה השם שבחרו לעצמם שליטי אירופה בשעה שהמסכנים האומללים ניסו להתנער מהרשע בכל המאבקים החברתיים שקדמו ל"מהפכה הצרפתית".

ה"ברית קדושה" בין שליטי אירופה הייתה "ברית" שמטרתה הייתה לעצור את כל ההתעוררות בתנועות העממיות שבאו בעקבות אותה מהפכה. לשלוח סיוע צבאי לכל מדינה שתושביה העזו להתמרד נגד הניצול על ידי האצולה השלטת.

דיכוי כל התנגדות נקרא בשפתם "ברית קדושה" לא בציניות, זה נקרא כך מתוך אמונה כי הם נבחרו על ידי האלוהים לשלוט ולנצל. מישהו חינך אותם לזה ואנחנו יודעים היום מיהו.
ההיסטוריה מראה שבמאבק הזה נחלו הרומאים ויורשיהם כמה הצלחות גדולות. הצלחות ב"פרעות" שבה היו רוצחים בתדירות כל מיני יהודים בכל מיני צורות שונות ומשונות. מענים ורוצחים בכל מיני שיטות ובכל מיני תואנות שווא.

מסעי הצלב שבה פרעו ושרפו קהילות שלמות. "הצלחות" באינקווזציה שבה שרפו אלפי יהודים על המוקד. "הצלחה" ששיאה היה בתנועה הנאצית שהדגישה במפורש כי תפקידה הוא בביעור ההשפעה של התרבות הישראלית.

תרבות של חסד ורחמים, תרבות של אהבה ואחווה. תרבות הפוכה מסדר העולם לפי תפיסתם. סדר שבו החזק – החיה הצהובה – טורפת את החלשים ולא נותנת להם שום צדקה. כך לדעתם העולם יתקדם לפי חוקי הטבע הבריאים – חוקי הג'ונגל. כך ממש כך במילים האלו כתב היטלר את תורתו. אלו המילים שעליהם התחנכו כל ילדיו הרוחנים. להשמיד את השפעת התרבות היהודית. את "ואהבת לרעך כמוך".

האימפריאליזם

שיא עולמי מיוחד וצבוע היה לתרבות הזו. "האימפריאליזם". התנועה שנתמכה על ידי הכנסייה והאפיפיור. התנועה שניצלה ניצול מחפיר כל אומה ולשון שעמדו בדרכם. לא לפני שמאות אלפים נטבחו תחת הצלב שהלך בראש כל הצבאות הכובשים. רק מי שנשאר- זכה לשרת את הכתר ואת המלכה.

מדהים לחשוב כי לפני מאתים שנה עוד היו חיילים אנגלים שהלכו למסור את נפשם על הזכות לנצל את אזרחי ארצות הברית של אמריקה. על הזכות לקנות את התוצרת החקלאית שלה במחיר אפסי ולמוכרו במחיר השוק. לנצל, לנצל ולנצל. על זכות הניצול הזו מסרו חיילים אנגלים רבים את נפשם במלחמת העצמאות של אמריקה. גם אמריקה לא התנקתה מהשפעות הרע הזה. שנים על גבי שנים ניצלו את העבדים הכושים במיליונים עד שההבנה כי אדם נברא ב"צלם אלוקים" חלחלה לתודעתם, הם הבינו שניצול זה לא מסתדר עם הפסוק "בצלם אלוקים עשה את האדם".

מלחמת תרבות

העובדה שעם ישראל לא נמחק היא נס בפני עצמו. תרבותו לא נאבדה. מישהו מסר את נפשו עליה. שריפת ספרי התלמוד לא שרפה את התלמוד אע"פ שהרבה הרבה אנשים איבדו את חייהם בשל כך. כוחו של התנ"ך רק עלה ועלה עם השנים.
 
היום יש לנו יכולת למדוד את השפעתו של התנ"ך במספרים. מספרים שהם רק נתונים טכניים אבל יכולים ללמד אותנו הרבה. היום יש תרגום של התנ"ך כמעט לכל שפה בעולם. בזמן הרומאים הוא היה מתורגם ליונית שנחשבה לשפה התרבותית החשובה ביותר בעולם וכבר אז חז"ל הגדירו זאת כסכנה. היום התנ"ך הוא הספר המתורגם ביותר בעולם.
1080!!
זה מספר השפות שאליהם תורגם התנ"ך. רוב האנשים לא יודעים שיש והיו כל כך הרבה שפות וניבים בעולם. הוא הודפס ב- 3.950.000.000 עותקים
שלוש מליארד ועוד תשע מאות וחמישים מליון!!
זה מספר הזה שגדול בכמה מיליארדים מכל ספר אחר בעולם. הוא הודפס ותורגם כל כך הרבה, כי הוא משמעותי לסינים, יפנים, אינדיאנים, רוסים, אתיופים, אנגלים, אוסטרים, הונגרים, פרסים ולעוד מאות עמים שונים. ומזה בדיוק חשש טיטוס.

צוחק מי שצוחק אחרון!

סוף כל גנב לתליה. וסוף כל הגנבים דומה. הגרמנים טבחו מיליונים על מיליונים ובסופו של דבר הוכנעו. גם הנאצים וגם הרומאים ותרבותם הדורסנית ירדו למחתרת, כמעט עברו מן העולם. גם האימפריאליזם נחשב היום מילה גסה.

כל הרשעה מאז ומעולם הצליחה הצלחה זמנית של שנים ואפילו של מאות שנים. אבל בסופו של דבר העולם למד את הלקח והפנים את המסר. עד שהמסר של "ואהבת לרעך כמוך" חלחל לתודעת העולם.
אבל, כמה סבל היה באמצע?

חורבן בית המקדש

המאבק בין רומא לירושלים שהוכרע זמנית בחורבן בית המקדש - לא הסתיים. החורבן היה נקודת ציון שבה העולם נכנס להשפעה מסיבית של תרבות רומא. לא לחינם ראו חכמינו את המאבק בצורה קוטבית. 
"אמלאה החרבה" אלו רומא וירושלים
אם יאמר לך אדם שניהם חרבות – אל תאמין
שניהם בנוית – אל תאמין
אם זו חרבה – זו בנויה. ואם זו חרבה - זו בנויה."
שיא המאבק היה בחורבן בית המקדש. זהו שיא כל כך מרכזי עד שטיטוס בעצמו היה שותף להחרבת הבית. הוא ראה זכות אישית לעצמו להיות שם ולהחריב את הבית "שנוא נפשו".
כבר למעלה מאלף תשעה מאות שלושים וארבע שנים אנחנו מתאבלים על חורבן בית המקדש. בחורבן זה איבדנו מלכות, איבדנו יופי, איבדנו עצמאות, איבדנו תורה, איבדנו אחדות, איבדנו מדינה, איבדנו חיים.
כדי להזכיר לעצמנו שהמאבק הזה עוד ממשיך. שיש למאבק הזה הצלחות. שהוא חייב להצליח. אנחנו צמים בתשעה באב.

אנחנו נצום עד שההצלחה תאיר לנו פנים בבנין בית מקדש ש"תוכו רצוף אהבה". בבנין הבית שלא מונף בו כל כלי ברזל שנועד לקצר ימיו של אדם. בבנין הבית שלא נכנס לתוכו כל מי שבא במגע כל שהוא עם מוות. בבית הגדול והקדוש ששם אלוקים נקרא עליו. בית שרק מי שקשור לחיים יכול להיכנס בו. בית המקדש - "מקדש החיים".

"על זה היה דוה ליבנו על אלה חשכו ענינו על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו".