close
חזור
תכנים
שו"ת ברשת
מוצרים
תיבות דואר
הרשמה/ התחברות

תשובה (גם) קטנה

הרב יונה גודמןכג אלול, תשסז06/09/2007

סוף שנה. בתחילתה קיבלתי על עצמי שלא לדבר שיחת חולין סתמית בין ימי ו' בצהרים עד ימי א' בבוקר. עתה הגיע עת סיכום השנה. האם עמדתי במשימה שהצבתי לעצמי?

 
 
סוף שנה. בתחילתה קיבלתי על עצמי שלא לדבר שיחת חולין סתמית בין ימי ו' בצהרים עד ימי א' בבוקר. עתה הגיע עת סיכום השנה. האם עמדתי במשימה שהצבתי לעצמי? אף קבעתי שלפחות פעם אחת בכל שבוע אצליח להתפלל תפילה בהתפעלות, עם כל הלב. אצטרך לבחון את עצמי בכנות גם בזה. האם הצלחתי?
שאלות אלו ואחרות שאל את עצמו ר' יצחק לובלינר, תלמיד ישיבת נוברדוק, בהתקרב השנה לסופה. את דמותו ואת אופן עבודת ה' של ר' יצחק וחבריו מתאר

הסופר שמואל בן-ארצי, אשר בצעירותו היה בעצמו תלמיד בישיבת נוברדוק. בצבעים עזים מתאר בן-ארצי את חשבון הנפש של חבריו לישיבה בהגיע השנה לסיומה. דרך ההצצה על חשבון נפשם בימים מיוחדים אלו ניתן ללמוד על תוכן ההחלטות האישיות שלהם בתחילתה של שנה. בין השאר קיבל על עצמו ר' יצחק בראש השנה:
  1. להפריש מעשר כספים מהכסף שאקבל מהוריי לאורך השנה.
  2. לעשות כל יום עשר 'פעולות' לשבירת הרצון.
  3. מיזמתי לגשת לתלמידים צעירים חדשים ולעזור להם בגשמיות וברוחניות.
  4. ללמוד מוסר כל יום בערב (בימים א–ה) מיד לאחר ארוחת ערב. ועוד.

בהתקרב השנה לסיומה נהג ר' יצחק לעיין בפנקס בו כתב את הדברים שקיבל על עצמו בראשיתה, לעבור סעיף אחר סעיף ולשפוט האם הצליח במשימתו.
נדמה שהצצה חלקית זו לעולמו הפנימי של בן הישיבה, מעוררת מחשבות בדבר אופי התשובה של כל אחד ואחת מאיתנו.

לעתים נדמה שבתפילות 'הימים הנוראים' אנו מקבלים על עצמנו מעומק הלב להשתפר, להשתנות, לתקן ולהתקדם, אך לפעמים אלו נותרות תחושות כלליות אשר אינן מתפרטות למעשים ממשיים. לעתים אנו מסתפקים בהתלהבות גדולה ולא זוכרים להגדיר דברים נקודתיים ויום-יומיים בהם נתרגם את הרצון הכללי הגדול לשפת מעשה. רשימתו של ר' יצחק מלובלין מהווה עבורנו תזכורת בדבר הצורך למקד מסקנות גם בדברים נקודתיים בהם נרצה להשתפר או להשתנות. יש מי שירצה כמוהו לכתוב זאת בפנקס, ויש שיכתוב זאת על קירות לבו. אך הלקח שניתן ללמוד מהתיאור החי של רשימותיו הוא בדבר חשיבות הירידה לפרטים. לדעת לעשות גם 'תשובה קטנה' בדברים נקודתיים ויום-יומיים.

ברם באותו זמן עלינו להיזהר גם מבעיה הפוכה. יתכן שאדם יקבל על עצמו להשתנות בכמה סעיפים פרטיים, אך את אומר חייו הכללי לא יקדם. הוא יישאר בדיוק אותו דבר למעט הפרט המסוים בו החליט להשתנות. מכאן לחשיבות של הרצון הכללי, הלהט והמחויבות הרחבה השואפים לסייע לנו לפתוח דף חדש, אחר, של חיים שהם 'יותר' במובנים כלליים; חיים ברמה רוחנית יותר גבוהה, הסוחפים ומרוממים את הנקודות הקטנות הצריכות תיקון:
"אותה הגדולה הנשמתית, השואפת לקודש עליון, לגדולות נשגבות, מוכרחת היא להיות מטפלת בתיקון המידות והמעשים גם כן, ולפעמים לרדת לעמקי החיים המעשיים ולנקר בפרטי פרטיותיהם, לתקנם ולכוונם" (אורות הקודש, ג, 'מוסר הקודש', עמ' קכה).

סוף דבר, צריך לנוע בשני הכיוונים כאחד. מחד גיסא, בבואי לצעוד בדרכי התשובה עליי לדעת לרדת לפרטים ולקבל על עצמי דברים ממוקדים וברורים. אך מאידך גיסא, צריך לזכור להתבונן על כל מכלול החיים מזווית אחרת: לשאוף לעלות לקומה כללית גבוהה יותר, לבנות נדבך מהותי אחר באישיותי, לנסות ולחבר את ההתחדשות הכללית של האישיות אל תיקונים נקודתיים הנדרשים במעשי והנהגותיי: 

"צריכים להעלות את המידות והמחשבות הקטנות, אף על פי שהן טובות, אבל אינן במעלה גדולה ומאירה – למקור שורשן, ולהאירן באור של גדולה [...] כך מועילים ומטיבים לעולם כולו; בעליית המידות והמחשבות הקטנות, כשעולות לאורה גדולה" (אורות התשובה, יד א).

במחשבה ראשונה, דברי הרב קוק שהבאנו כעת אינם אלא סיכום תמציתי לנאמר עד כה, אך עיון חוזר יגלה שיש בהם חידוש חשוב. עד כה דיברנו על הצורך לתקן דברים נקודתיים, בהם מעשים פגומים, בצד העיסוק בתנופת ההתחדשות הכוללת. הרב קוק זצ"ל מדבר כאן על הצורך לחבר לרוח הגדולה גם את מעשיי הטובים, עת אלו הם עדיין 'קטנים'. לפי משנתו 'תשובה' אינה שמורה רק למי שסטה, החטיא וחטא. אף מי שפועל טוב ייתכן שעושה כן ברמה מצומצמת וקטנה. על כן גם את המעשים הטובים ניתן וצריך לחבר למהלך יותר גדול ולאישיות יותר עמוקה ויותר רוחנית.


יתן ה' ונזכה לשוב
לעצמנו ולעצמיותנו,
לחלום ולחזון הפנימיים שלנו,
לאורח החיים בו אנו חפצים.
לשוב ולהתחבר לעם ישראל, להזדהות עם כאביו ולשמוח בהצלחותיו,
לשוב לתורה ולשוב אל הארץ,
לשוב אל החיים,
לשוב אל האלוקים.

תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה,
בברכת שנה טובה לכל אחד ואחת, למשפחת המכללה ולכל בית ישראל.

הוסף תגובה
שם השולח
תוכן ההודעה