המשך לשאלה על הנאה מיחסי אישות
הרב יניב חניאכאאיירתשפא03/05/2021
שאלה:
שלום כבוד הרב הרב אמר שבני הזוג צריכים להנות מיחסי אישות אבל אם האשה לא יודעת שיש כזה דבר להנות מהיחסים מה החסרון בזה. היא בכלל לא חושבת שהיא מפסידה משהו מכך
תשובה:
ראשית, זה לא בדיוק אני אמרתי, זה ציטוט ממקורות חז"ל. :)לגבי עצם הענין- לא ממש הבנתי את השאלה. אם יש טוב בעולם, ויש משהו שיש בו חסד אלוקי לבריות- האם יש מקום להסתיר אותו? נניח שיש אדם שלא מכיר איזה סוג של מוסיקה עליונה, משהו ממש מיוחד- האם לא תרצה להכיר לו את הדבר המיוחד הזה?
אבל זה יותר מזה- חכמים לא מתייחסים לענין רק כ"עונג", כי עונג בלבד הוא דבר שלא מחזיק. יש ענין חשוב בחיבור שבין האיש לאשה. הקשר הזוגי הוא הדבר הכי חשוב ביהדות, כי היהדות בנויה ממשפחות ומשפחות בנויות מגבר ואישה... וההנאה מיחסי אישות מחזקת, מרוממת ומטפחת את הקשר הזה. בקשר הזה יש גם ירידות וקשיים של חיבור בין שתי אישיות שונות... וחכמים מלמדים אותנו בכמה מקומות שהחיבור הפיזי עוזר לקשר... אז ככל שהחיבור הזה יותר מוצלח- ממילא הקשר יותר חזק. האהבה חזקה יותר, המשפחה חזקה יותר וכדומה...
תשובות נוספות בנושא-
מיקום מזוזה במרפסת
מזוזה צריכה להיות בצד ימין של הכניסה לבית/ לחדר וכדומה...
ולכן השאלה היא האם נכנסים מהחצר לבית גם מבחוץ? כלומר- באים מבחוץ ומקצרים את הדרך לבית דרך החצר?
אם כן, אז המזוזה בצד ימין לפי הכניסה מהחצר (אם רק לעיתים רחוקות נכנסים מהחצר לבית, זה תלוי ברוב וזה לא נקרא שנכנסים מהחצר לבית).
אם לא, אז לפי היציאה מהבית לחצר.
מזוזה צריכה להיות בצד ימין של הכניסה לבית/ לחדר וכדומה...
ולכן השאלה היא האם נכנסים מהחצר לבית גם מבחוץ? כלומר- באים מבחוץ ומקצרים את הדרך לבית דרך החצר?
אם כן, אז המזוזה בצד ימין לפי הכניסה מהחצר (אם רק לעיתים רחוקות נכנסים מהחצר לבית, זה תלוי ברוב וזה לא נקרא שנכנסים מהחצר לבית).
אם לא, אז לפי היציאה מהבית לחצר.
ההורים שלי לא שמחים שאני בקרבי
לפני שנים רבות כתבתי סיפור שעסק בנושא די באנלי- הורה שמתלונן על ההידרדרות של הדור הצעיר. לסיפור היה סוף שעשה תפנית מיוחדת (כמו שמקובל בסיפורים קצרים), בסוף התברר שההורה מתלונן על כך שנער הוא אידיאליסט מידי... מכור מידי למדינה ומוסר את הנפש. באופן משונה, הסיפור הזה נכתב על רקע אמיתי. רבים מההורים שלנו רואים "קצת אחרת" את נושא ההתנדבות הצבא, השירות הקרבי והרצון לתרום למדינה ולעם ישראל. אצל חלקם זה נובע מאכזבות, אמיתיות וקשות, מהמערכת, אצל חלקם זה נובע מפחד וחשש לחיי הבן ורצון להחזיק אותו קרוב לבית ןישנן עוד סיבות רבות ומגוונות. המשותף לכל המקרים הוא שהבן ניצב בעמדה לא פשוטה ביחס למשפחה ולסביבה הקרובה. הוא מרגיש בכל כוחו ונפשו את השליחות, את הרצון לתרום ואת המאמץ האדיר שצריך להשקיע בזה, ומצד שני במשפחה לא תמיד שמחים בכך. לפני הכל- דעו לכם שבפינת הלב ההורים גאים, מאוד, במה שאתם עושים בקרבי. אבל בעיקר צריך לדעת שלפעמים לכל גיל יש תפקיד, בגיל הנעורים כולנו אידיאליסטים קצת יותר, מוכנים לתת יותר ממי שעברו ונשברה להם התמימות. חלק גדול מהמבוגרים, הציניים מעט, היו מוכנים לתת הרבה כדי להישאר קצת יותר תמימים ולהיות מסוגלים לתרום כמו שאתם תורמים. עם ישראל יודע שהלוחמים ניצבים בחזית, מגינים על חייו ושהוא חייב להם הכל... ממילא הבית אתכם, ביחד ובשמחה.
לפני שנים רבות כתבתי סיפור שעסק בנושא די באנלי- הורה שמתלונן על ההידרדרות של הדור הצעיר. לסיפור היה סוף שעשה תפנית מיוחדת (כמו שמקובל בסיפורים קצרים), בסוף התברר שההורה מתלונן על כך שנער הוא אידיאליסט מידי... מכור מידי למדינה ומוסר את הנפש. באופן משונה, הסיפור הזה נכתב על רקע אמיתי. רבים מההורים שלנו רואים "קצת אחרת" את נושא ההתנדבות הצבא, השירות הקרבי והרצון לתרום למדינה ולעם ישראל. אצל חלקם זה נובע מאכזבות, אמיתיות וקשות, מהמערכת, אצל חלקם זה נובע מפחד וחשש לחיי הבן ורצון להחזיק אותו קרוב לבית ןישנן עוד סיבות רבות ומגוונות. המשותף לכל המקרים הוא שהבן ניצב בעמדה לא פשוטה ביחס למשפחה ולסביבה הקרובה. הוא מרגיש בכל כוחו ונפשו את השליחות, את הרצון לתרום ואת המאמץ האדיר שצריך להשקיע בזה, ומצד שני במשפחה לא תמיד שמחים בכך. לפני הכל- דעו לכם שבפינת הלב ההורים גאים, מאוד, במה שאתם עושים בקרבי. אבל בעיקר צריך לדעת שלפעמים לכל גיל יש תפקיד, בגיל הנעורים כולנו אידיאליסטים קצת יותר, מוכנים לתת יותר ממי שעברו ונשברה להם התמימות. חלק גדול מהמבוגרים, הציניים מעט, היו מוכנים לתת הרבה כדי להישאר קצת יותר תמימים ולהיות מסוגלים לתרום כמו שאתם תורמים. עם ישראל יודע שהלוחמים ניצבים בחזית, מגינים על חייו ושהוא חייב להם הכל... ממילא הבית אתכם, ביחד ובשמחה.
למה בכלל להתחתן
אני לא בטוח שהשאלה הזו היא אמיתי, היא נראית לי יותר כשאלת מחאה.
האם אתה שואל באמת או כדי לנגח קצת את השמאל?
אני לא בטוח שהשאלה הזו היא אמיתי, היא נראית לי יותר כשאלת מחאה.
האם אתה שואל באמת או כדי לנגח קצת את השמאל?
ענייני שחיטה וכשרות
יש לנו מאמר באתר שמסכם את העניינם הללו, בצורה שטחית יחסית, אבל נותנת כיוון-
https://www.shoresh.org.il/spages/articles/kosher%20beast%20slaughter.htm
יש לנו מאמר באתר שמסכם את העניינם הללו, בצורה שטחית יחסית, אבל נותנת כיוון-
https://www.shoresh.org.il/spages/articles/kosher%20beast%20slaughter.htm
תפילה לעומת מצבה שנתקנה על קבר
זו לא ממש ברכה, אבל נוהגים לומר מזמורי תהילים: לג, טז, יז, עב, צא, קד, קל.
ואז אומרים פסוקים מתוך פרק קיט בתהילים לפי שם הנפטר.
מוסיפים כנ"ל מתוך פרק קיט אותיות נשמה (נ ש מ ה)
אומרים קדיש יתום (קדיש יהא שלמא)
מסיימים בהשכבה-
השכבה:
השכבה לאיש:
וְהַחָכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא, וְאֵי זֶה מְקוֹם בִּינָה:
אַשְׁרֵי אָדָם מָצָא חָכְמָה, וְאָדָם יָפִיק תְּבוּנָה:
מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ, פָּעַלְתָּ לַחוֹסִים בָּךְ, נֶגֶד בְּנֵי אָדָם:
מַה יָּקָר חַסְדְּךָ אֱלֹהִים, וּבְנֵי אָדָם בְּצֵל כְּנָפֶיךָ יֶחֱסָיוּן:
יִרְוְיֻן מִדֶּשֶׁן בֵּיתֶךָ, וְנַחַל עֲדָנֶיךָ תַשְׁקֵם:
טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב, וְיוֹם הַמָּוֶת מִיּוֹם הִוָּלְדוֹ:
סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע, אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר כִּי זֶה כָּל הָאָדָם:
יַעְלְזוּ חֲסִידִים בְּכָבוֹד, יְרַנְּנוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם:
מְנוּחָה נְכוֹנָה. בִּישִׁיבָה עֶלְיוֹנָה. בְּמַעֲלַת קְדוֹשִׁים וּטְהוֹרִים. כְּזוֹהַר הָרָקִיעַ מְאִירִים וּמַזְהִירִים. וְחִלּוּץ עֲצָמִים. וְכַפָּרַת אֲשָׁמִים. וְהַרְחָקַת פֶּשַׁע. וְהַקְרָבַת יֶשַׁע. וְחֶמְלָה וַחֲנִינָה. מִלִּפְנֵי שׁוֹכֵן מְעוֹנָה. וְחוּלָקָא טָבָא. לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. שָׁם תְּהֵא מְנַת וּמְחִיצַת וִישִׁיבַת נֶפֶשׁ הַשֵּׁם הַטּוֹב הַמְּרוּחָם (פלוני) רוּחַ ה' תְּנִיחֶנּוּ בְּגַן עֵדֶן. דְּאִתְפְּטָר מִן עַלְמָא הָדֵין כִּרְעוּת אֱלָהָא מָארֵיהּ שְׁמַיָּא וְאַרְעָא. מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים בְּרַחֲמָיו יְרַחֵם עָלָיו. וְיָחוֹס וְיַחְמוֹל עָלָיו. מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים בְּרַחֲמָיו יַסְתִּירֵהוּ בְּצֵל כְּנָפָיו וּבְסֵתֶר אָהֳלוֹ לַחֲזוֹת בְּנוֹעַם ה' וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ. וּלְקֵץ הַיָּמִין יַעֲמִידֵהוּ. וּמִנַּחַל עֲדָנָיו יַשְׁקֵהוּ. וְיִצְרוֹר בִּצְרוֹר הַחַיִּים נִשְׁמָתוֹ. וְיָשִׂים כָּבוֹד מְנוּחָתוֹ. ה' הוּא נַחֲלָתוֹ. וְיִלָּוֶה אֵלָיו הַשָּׁלוֹם וְעַל מִשְׁכָּבוֹ יִהְיֶה שָׁלוֹם. כְּדִכְתִיב:
יָבוֹא שָׁלוֹם יָנוּחוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם. הֹלֵךְ נְכֹחוֹ. הוּא וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַשּׁוֹכְבִים עִמּוֹ בִּכְלַל הָרַחֲמִים וְהַסְּלִיחוֹת. וְכֵן יְהִי רָצוֹן וְנֹאמַר אָמֵן:
השכבה לאשה:
אֵשֶׁת חַיִל מִי יִמְצָא, וְרָחֹק מִפְּנִינִים מִכְרָהּ:
שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי, אִשָּׁה יִרְאַת יְדֹוָד הִיא תִתְהַלָּל:
תְּנוּ לָהּ מִפְּרִי יָדֶיהָ, וִיהַלְלוּהָ בַשְּׁעָרִים מַעֲשֶׂיהָ:
רַחֲמָנָא דְּרַחֲמָנוּתָא דִי לֵיהּ הִיא וּבְמֵימְרֵיהּ אִתְבְּרִיאוּ עָלְמַיָּא עַלְמָא הָדֵין וְעַלְמָא דְּאָתֵי וּגְנַז בֵּיהּ צַדְקָנִיּוֹת וְחַסְדָּנִיּוֹת דְּעַבְדָן רְעוּתֵיהּ וּבְמֵימְרֵיהּ וּבִיקָרֵיהּ וּבְתוּקְפֵיהּ יֵאמַר לְמֵיעַל קֳדָמוֹהִי דּוּכְרָן נֶפֶשׁ הָאִשָּׁה הַכְּבוּדָה וְהַצְּנוּעָה וְהַנִּכְבֶּדֶת מָרַת (פלונית) רוּחַ ה' תְּנִיחֶנָּה בְּגַן עֵדֶן. דְּאִתְפְּטָרַת מִן עַלְמָא הָדֵין כִּרְעוּת אֱלָהָא מָרֵיהּ שְׁמַיָּא וְאַרְעָא. הַמֶּלֶךְ בְּרַחֲמָיו יָחוֹס וְיַחְמוֹל עָלֶיהָ. וְיִלָּוֶה אֵלֶיהָ הַשָּׁלוֹם וְעַל מִשְׁכָּבָה יִהְיֶה שָׁלוֹם. כְּדִכְתִיב:
יָבוֹא שָׁלוֹם יָנוּחוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם. הֹלֵךְ נְכֹחוֹ. הִיא וְכָל בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל הַשּׁוֹכְבוֹת עִמָּהּ בִּכְלַל הָרַחֲמִים וְהַסְּלִיחוֹת. וְכֵן יְהִי רָצוֹן וְנֹאמַר אָמֵן:
זו לא ממש ברכה, אבל נוהגים לומר מזמורי תהילים: לג, טז, יז, עב, צא, קד, קל.
ואז אומרים פסוקים מתוך פרק קיט בתהילים לפי שם הנפטר.
מוסיפים כנ"ל מתוך פרק קיט אותיות נשמה (נ ש מ ה)
אומרים קדיש יתום (קדיש יהא שלמא)
מסיימים בהשכבה-
השכבה:
השכבה לאיש:
וְהַחָכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא, וְאֵי זֶה מְקוֹם בִּינָה:
אַשְׁרֵי אָדָם מָצָא חָכְמָה, וְאָדָם יָפִיק תְּבוּנָה:
מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ, פָּעַלְתָּ לַחוֹסִים בָּךְ, נֶגֶד בְּנֵי אָדָם:
מַה יָּקָר חַסְדְּךָ אֱלֹהִים, וּבְנֵי אָדָם בְּצֵל כְּנָפֶיךָ יֶחֱסָיוּן:
יִרְוְיֻן מִדֶּשֶׁן בֵּיתֶךָ, וְנַחַל עֲדָנֶיךָ תַשְׁקֵם:
טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב, וְיוֹם הַמָּוֶת מִיּוֹם הִוָּלְדוֹ:
סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע, אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר כִּי זֶה כָּל הָאָדָם:
יַעְלְזוּ חֲסִידִים בְּכָבוֹד, יְרַנְּנוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם:
מְנוּחָה נְכוֹנָה. בִּישִׁיבָה עֶלְיוֹנָה. בְּמַעֲלַת קְדוֹשִׁים וּטְהוֹרִים. כְּזוֹהַר הָרָקִיעַ מְאִירִים וּמַזְהִירִים. וְחִלּוּץ עֲצָמִים. וְכַפָּרַת אֲשָׁמִים. וְהַרְחָקַת פֶּשַׁע. וְהַקְרָבַת יֶשַׁע. וְחֶמְלָה וַחֲנִינָה. מִלִּפְנֵי שׁוֹכֵן מְעוֹנָה. וְחוּלָקָא טָבָא. לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. שָׁם תְּהֵא מְנַת וּמְחִיצַת וִישִׁיבַת נֶפֶשׁ הַשֵּׁם הַטּוֹב הַמְּרוּחָם (פלוני) רוּחַ ה' תְּנִיחֶנּוּ בְּגַן עֵדֶן. דְּאִתְפְּטָר מִן עַלְמָא הָדֵין כִּרְעוּת אֱלָהָא מָארֵיהּ שְׁמַיָּא וְאַרְעָא. מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים בְּרַחֲמָיו יְרַחֵם עָלָיו. וְיָחוֹס וְיַחְמוֹל עָלָיו. מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים בְּרַחֲמָיו יַסְתִּירֵהוּ בְּצֵל כְּנָפָיו וּבְסֵתֶר אָהֳלוֹ לַחֲזוֹת בְּנוֹעַם ה' וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ. וּלְקֵץ הַיָּמִין יַעֲמִידֵהוּ. וּמִנַּחַל עֲדָנָיו יַשְׁקֵהוּ. וְיִצְרוֹר בִּצְרוֹר הַחַיִּים נִשְׁמָתוֹ. וְיָשִׂים כָּבוֹד מְנוּחָתוֹ. ה' הוּא נַחֲלָתוֹ. וְיִלָּוֶה אֵלָיו הַשָּׁלוֹם וְעַל מִשְׁכָּבוֹ יִהְיֶה שָׁלוֹם. כְּדִכְתִיב:
יָבוֹא שָׁלוֹם יָנוּחוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם. הֹלֵךְ נְכֹחוֹ. הוּא וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַשּׁוֹכְבִים עִמּוֹ בִּכְלַל הָרַחֲמִים וְהַסְּלִיחוֹת. וְכֵן יְהִי רָצוֹן וְנֹאמַר אָמֵן:
השכבה לאשה:
אֵשֶׁת חַיִל מִי יִמְצָא, וְרָחֹק מִפְּנִינִים מִכְרָהּ:
שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי, אִשָּׁה יִרְאַת יְדֹוָד הִיא תִתְהַלָּל:
תְּנוּ לָהּ מִפְּרִי יָדֶיהָ, וִיהַלְלוּהָ בַשְּׁעָרִים מַעֲשֶׂיהָ:
רַחֲמָנָא דְּרַחֲמָנוּתָא דִי לֵיהּ הִיא וּבְמֵימְרֵיהּ אִתְבְּרִיאוּ עָלְמַיָּא עַלְמָא הָדֵין וְעַלְמָא דְּאָתֵי וּגְנַז בֵּיהּ צַדְקָנִיּוֹת וְחַסְדָּנִיּוֹת דְּעַבְדָן רְעוּתֵיהּ וּבְמֵימְרֵיהּ וּבִיקָרֵיהּ וּבְתוּקְפֵיהּ יֵאמַר לְמֵיעַל קֳדָמוֹהִי דּוּכְרָן נֶפֶשׁ הָאִשָּׁה הַכְּבוּדָה וְהַצְּנוּעָה וְהַנִּכְבֶּדֶת מָרַת (פלונית) רוּחַ ה' תְּנִיחֶנָּה בְּגַן עֵדֶן. דְּאִתְפְּטָרַת מִן עַלְמָא הָדֵין כִּרְעוּת אֱלָהָא מָרֵיהּ שְׁמַיָּא וְאַרְעָא. הַמֶּלֶךְ בְּרַחֲמָיו יָחוֹס וְיַחְמוֹל עָלֶיהָ. וְיִלָּוֶה אֵלֶיהָ הַשָּׁלוֹם וְעַל מִשְׁכָּבָה יִהְיֶה שָׁלוֹם. כְּדִכְתִיב:
יָבוֹא שָׁלוֹם יָנוּחוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם. הֹלֵךְ נְכֹחוֹ. הִיא וְכָל בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל הַשּׁוֹכְבוֹת עִמָּהּ בִּכְלַל הָרַחֲמִים וְהַסְּלִיחוֹת. וְכֵן יְהִי רָצוֹן וְנֹאמַר אָמֵן:
למה אני לא מתחתן?
פעם, לפני כמה חודשים, התברר לנו שחברים קרובים עוברים משבר לא פשוט בחיים, במשך כמה חודשים. כאשר שאלנו אותם מדוע הם לא שיתפו אותנו בעניין זמן ארוך כל כך, הם השיבו לנו בתשובה שדי הממה אותנו. "לא הרגשנו בנוח לשתף אתכם", אמרה לנו האישה, "כי אצלנו יש תמיד בעיות ואצלכם הכל תמיד מושלם...". פתאום הבנתי יותר מתמיד את מאמר חז"ל של "אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים". כי כשאת/ה שם, עמוק בבעיה שלך, הרי שקשה לך בכלל להבין שאפשר אחרת. העולם כולו נראה אטום, חסר תקווה והבעיה שלך ממלאת אותך... כולם סביבך נראים מאושרים וחסרי דאגות ולך אין מוצא.
בעקבות זאת, ניסינו בשורות הבאות לאסוף מספר עצות שנראו לנו חשובות לכל מי שנתון בבעיה כלשהיא ובוודאי למי שמתקשה עדיין למצוא את בן/ בת זוגו לחיים.
עצה ראשונה-
אחת הבעיות הגדולות של כולנו היא ה"הצגה" שבה אנו חיים. משום מה התרגלנו לכך שמידת האושר שלנו נקבעת על פי מה שחושבים האחרים על אושרנו ולכן רבים מאיתנו עושים מאמצים אדירים לשכנע את הסביבה כמה אנחנו מאושרים, טוב לנו והכל זורם. כמעט כל זוג חברים שתפגוש ישדר לך, כמעט לא במודע, אושר מושפרץ, חיים אידיאלים והסכמות בכל דבר. ככה הזוגות הנשואים משכנעים את עצמם שהם מאושרים.
אז נתחיל מזה שצריך לדעת שאין דבר כזה! לכל זוג יש ויכוחים, אי הסכמות ו... ונסיון למצוא התאמה מושלמת, מושפרצת, כמו אצל זוגות החברים שלך נידון לכישלון. כי זה פשוט לא קורה. למעשה, האושר הגדול ביותר מושג דווקא על ידי ויתורים, שגדלים ככל שהאדם (דהיינו- את/ה) מתעלה ומתקדם. ואת זה, הרי, לא ניתן להשיג במהלך פגישה עם מישהו אחר.
עצה שניה-
יותר ויותר, ממאות ייעוצים אינטרנטים ואחרים, אני הולך ומשתכנע בחשיבות ההתאמה של ה"פרטים הקטנים" והטכניים לפני פגישות. זה נכון שבעולם המודרני משכנעים אותנו בחשיבות הרומנטיקה, ניצחון האהבה על המכשולים ואי ההתאמות ועוד... אבל הדבר טוב בקושי לשעה וחצי הממוצעת של סרט הוליוודי. בחיים, המריבות הגדולות ביותר יהיו על המקום שבו שמים את המפתחות של האוטו, וזאת עוד סיבה רצינית יחסית. לכן, בדקו את ההתאמות הטכניות, גיל, מנטליות, רמה דתית (פחות או יותר, כמובן) וכדומה... זה חשוב.
עצה שלישית
פעמים רבות, כשנדמה לך ש"כ ו ל ם" מתחתנים ורק את/ה תקוע, הרי שישנה נטיה לחפש "סיבות". איזה חטא מיוחד שחטאת, פגם באחד הגלגולים הקודמים או משהו אקזוטי דומה. וכל זאת למרות שכולנו יודעים שגם אנשים לא הכי צדיקים מתחתנים בעולם. וזה כנראה לא המדד. חיפוש של חטאים, מה אני צריך ל"תקן" (במובן המיסטי) וכדומה... לא יוביל לשום מקום. ברוב המקרים גם "מקובל גדול" זה או אחר לא בדיוק יודע מה קרה. אם כבר, אז בקש/י ברכה מגדול דור, ידען תורני או בקרו בעמוקה. עזבו את ה"מקובלים" לפתור את הבעיות של עצמם.
עצה רביעית
לפני זמן לא רב נפגשתי עם קבוצה של אנשי עסקים (בינונים כאלה) לגבי תרומות לפרוייקטים של שורש... תוך כדי הפגישה למדתי משהו חשוב ביותר על אנשים שיש להם כסף (ויחסית, הצלחה)- הם עובדים קשה. קמים מוקדם בבוקר, הולכים לישון מאוחר,מבלים ימים בכבישים ועוד. אם הדבר נכון לגבי כסף, שבו הדברים אינם תלויים בנו, הרי שהם נכונים שבעתיים לגבי עניינים שברוח ומצוות... אין מנוס ממאמצים, קשיים והתרכזות במשימה. מאמץ שצריך להתפזר גם על הצד של הפגישות, הנסיעות והבחינה של עוד ועוד אפשרויות וגם על הצד של התפילה והמאמץ הרוחני.
פעם, לפני כמה חודשים, התברר לנו שחברים קרובים עוברים משבר לא פשוט בחיים, במשך כמה חודשים. כאשר שאלנו אותם מדוע הם לא שיתפו אותנו בעניין זמן ארוך כל כך, הם השיבו לנו בתשובה שדי הממה אותנו. "לא הרגשנו בנוח לשתף אתכם", אמרה לנו האישה, "כי אצלנו יש תמיד בעיות ואצלכם הכל תמיד מושלם...". פתאום הבנתי יותר מתמיד את מאמר חז"ל של "אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים". כי כשאת/ה שם, עמוק בבעיה שלך, הרי שקשה לך בכלל להבין שאפשר אחרת. העולם כולו נראה אטום, חסר תקווה והבעיה שלך ממלאת אותך... כולם סביבך נראים מאושרים וחסרי דאגות ולך אין מוצא.
בעקבות זאת, ניסינו בשורות הבאות לאסוף מספר עצות שנראו לנו חשובות לכל מי שנתון בבעיה כלשהיא ובוודאי למי שמתקשה עדיין למצוא את בן/ בת זוגו לחיים.
עצה ראשונה-
אחת הבעיות הגדולות של כולנו היא ה"הצגה" שבה אנו חיים. משום מה התרגלנו לכך שמידת האושר שלנו נקבעת על פי מה שחושבים האחרים על אושרנו ולכן רבים מאיתנו עושים מאמצים אדירים לשכנע את הסביבה כמה אנחנו מאושרים, טוב לנו והכל זורם. כמעט כל זוג חברים שתפגוש ישדר לך, כמעט לא במודע, אושר מושפרץ, חיים אידיאלים והסכמות בכל דבר. ככה הזוגות הנשואים משכנעים את עצמם שהם מאושרים.
אז נתחיל מזה שצריך לדעת שאין דבר כזה! לכל זוג יש ויכוחים, אי הסכמות ו... ונסיון למצוא התאמה מושלמת, מושפרצת, כמו אצל זוגות החברים שלך נידון לכישלון. כי זה פשוט לא קורה. למעשה, האושר הגדול ביותר מושג דווקא על ידי ויתורים, שגדלים ככל שהאדם (דהיינו- את/ה) מתעלה ומתקדם. ואת זה, הרי, לא ניתן להשיג במהלך פגישה עם מישהו אחר.
עצה שניה-
יותר ויותר, ממאות ייעוצים אינטרנטים ואחרים, אני הולך ומשתכנע בחשיבות ההתאמה של ה"פרטים הקטנים" והטכניים לפני פגישות. זה נכון שבעולם המודרני משכנעים אותנו בחשיבות הרומנטיקה, ניצחון האהבה על המכשולים ואי ההתאמות ועוד... אבל הדבר טוב בקושי לשעה וחצי הממוצעת של סרט הוליוודי. בחיים, המריבות הגדולות ביותר יהיו על המקום שבו שמים את המפתחות של האוטו, וזאת עוד סיבה רצינית יחסית. לכן, בדקו את ההתאמות הטכניות, גיל, מנטליות, רמה דתית (פחות או יותר, כמובן) וכדומה... זה חשוב.
עצה שלישית
פעמים רבות, כשנדמה לך ש"כ ו ל ם" מתחתנים ורק את/ה תקוע, הרי שישנה נטיה לחפש "סיבות". איזה חטא מיוחד שחטאת, פגם באחד הגלגולים הקודמים או משהו אקזוטי דומה. וכל זאת למרות שכולנו יודעים שגם אנשים לא הכי צדיקים מתחתנים בעולם. וזה כנראה לא המדד. חיפוש של חטאים, מה אני צריך ל"תקן" (במובן המיסטי) וכדומה... לא יוביל לשום מקום. ברוב המקרים גם "מקובל גדול" זה או אחר לא בדיוק יודע מה קרה. אם כבר, אז בקש/י ברכה מגדול דור, ידען תורני או בקרו בעמוקה. עזבו את ה"מקובלים" לפתור את הבעיות של עצמם.
עצה רביעית
לפני זמן לא רב נפגשתי עם קבוצה של אנשי עסקים (בינונים כאלה) לגבי תרומות לפרוייקטים של שורש... תוך כדי הפגישה למדתי משהו חשוב ביותר על אנשים שיש להם כסף (ויחסית, הצלחה)- הם עובדים קשה. קמים מוקדם בבוקר, הולכים לישון מאוחר,מבלים ימים בכבישים ועוד. אם הדבר נכון לגבי כסף, שבו הדברים אינם תלויים בנו, הרי שהם נכונים שבעתיים לגבי עניינים שברוח ומצוות... אין מנוס ממאמצים, קשיים והתרכזות במשימה. מאמץ שצריך להתפזר גם על הצד של הפגישות, הנסיעות והבחינה של עוד ועוד אפשרויות וגם על הצד של התפילה והמאמץ הרוחני.
עוד תוכן בשורש
שיעורי תורה
עוד מהרב יניב חניא
עוד בנושא צניעות - בינו לבינה
מוצרים
