close
חזור
תכנים
שו"ת ברשת
מוצרים
תיבות דואר
הרשמה/ התחברות

הלכות נדה

הרב יניב חניא

הרב יניב חניא
חשבטתשפ03/02/2020

שאלה:

לכבוד הרב שליט"א, כשאני לומד הל' נדה אני נתקל בהרגשות אי-נעימות. עצם הרעיון שעל ידי הפרישה תהא האשה חביבה על בעלה ולא יקוץ בה (מס' נדה ל"א) מובנת - אבל כשאני בא להחומרות שנהגו - לדוגמא: לספור חמשה ימים מיום הראייה בגלל החשש של פליטת שכבת זרע - או הרחיצה באמבטיה בליל הטבילה לאורך חצי-שעה (!) - וכדומה - - אני מרגיש שאני נתקל. ולא ח"ו לקנטר באתי, או לדחות ההלכות ואף המנהגים הטובות, חס וחלילה -- רק כאמור אני מרגיש בעצמי אי-נעימות, ורוצה אני לשמוע תשובת הרב שליט"א, כדי להתמודד עם הנושא... בכבוד רב, אברהם

תשובה:

לא בדיוק הבנתי מה הכוונה "מרגיש שאני נתקל", אבל אני מניח שהכוונה שזה יותר קשה ממשהו אחר.

לפני הכל, כמובן שחשוב להדגיש שלא בכל המצוות אנחנו מרגישים נעימות וכמובן שאנחנו לא שומרים רק מה שמובן או ברור לנו. כמעט להיפך, אם היינו מבינים הכל ויודעים הכל, הרי שזה אומר שהתורה אנושית לגמרי ולא גבוהה משכלנו שלנו, ומה הטעם לשמור משהו שהוא אנושי לחלוטין? כך שאנחנו שומרים הכל, כמובן, אבל לא רק "שומרים" אלא גם מזדהים ומבינים שהכל חכם ואלוקי ועליון גם בלי ההבנה שלנו.
זה נכון שיש מעט הבדל בין דברים שהם מהתורה לבין גזירות חכמים, ששם אנחנו מצפים יותר להבין את הרקע לגזירה, אולם גם כאן ההבנה הבסיסית ביותר היא שחכמי התורה, לדורותם, וקבלת עם ישראל את הגזירות מלמדים על כך שיש כאן חכמה אלוקית גדולה, שבסופו של דבר טובה לנו יותר מכל דבר אחר.
וכפי שכתבתי, דווקא ההבנה שמדובר כאן על משהו גדול יותר מאיתנו מקלה על השמירה, כי לא היינו רוצים לעבוד ולשמור דברים שהם "בני אדם", כמונו.

לגבי עצם העניין- בדיני נידה יש לא מעט חומרות וגזירות שהצטברו, בגלל חומרות העניין והקלות הגדולה שבה אפשר "ליפול" ולחטוא בענין הזה. מדובר, כידוע, על היצר הכי חזק של האדם, על נסיונות יום יומיים ועל משהו שמצריך שמירה מיוחדת. לכן חכמים (ובמקרה מסויים, לא חכמים אלא בנות ישראל לדורותיהן) קבעו גזירות שונות שעניינם להרחיק את החטא בנושא הכל כך חשוב והכל כך קשה לשמירה הזה.

הענין של האמבטיה לא קשור לזה- זה פשוט ענין טכני של איך מתנקים ותיאורטית אם יוכח אחרת, ניתן יהיה להמתין גם פחות... אבל דינים אחרים בנידה קשורים לזה.

אני די חושב שרבים שחשים שהדינים הללו "מרתיעים אותם", מרגישים ככה בגלל שיש להם בעיה עם התערבות הלכתית בדבר שהוא כל כך "אינטימי", ואישי. ושם הדברים שכתבתי בתחילה כן מועילים.
תשובות נוספות בנושא-
הלכות נידה ללייטים
זו שאלה מאוד חשובה, ואני אענה עליה למרות שיש בה הסתייגות, אם כי אוסיף הקדמה-

הלכות נידה, ובכלל הלכות האישות ביהדות הם יסוד חשוב ומרכזי של הדת היהודית. בניגוד גמור למה שמקובל לחשוב בימינו, הלכות אישות ונידה נחשבים כיסוד לבית בריא, ליחסים חיוביים והם לטובת הזוג והמשפחה. לא רק כי "ככה השם אמר". ומה נעשה, אנחנו חייבים לסבול את זה. אלא ככה יותר טוב, יותר נכון ויותר בריא לזוג.
הים יש תחושה, בחוגי ה"לייטים" ורבני הלייטים, שצריך ל"תרץ" ולהסביר כל הזמן. יש את הנאורים, החכמים ואלה שמתחשבים בסבל הציבור, שיודעים כמה קשה, שמכילים כל מיני שינויים. ויש את ה"הלכתיים" שלא אכפת להם מכלום אלא מההלכה היבשה.
זו טעות, אנחנו (הכוונה כאן לכל היהודים, להסטוריה היהודית כולה), אכן מקפידים על ההלכה, אבל כי אנחנו מאמינים שזה הכי טוב לנו. בפנימי פנימיות. לא רק בגלל הגן עדן והגיהנם.

אנחנו "סומכים" על הקב"ה שהוא יודע מה טוב בשבילנו, מה נכון. ויודעים שבסופו של דבר דרך התורה היא הנכונה לנו בכל המובנים- בגוף, בנפש, ואפילו כשקשה מאוד. או כשאנחנו לא מבינים. לא תמיד "זה ישיר", לא תמיד הטובה בולטת למרחקים... אבל בסופו של חשבון האמונה ביהדות היא האמונה שדרך התורה נכונה יותר לנו תמיד. גם כשאולי לא יודעים למה. 


ובכן, אחרי זה, אלו הלכות נידה בקצרה-

כאשר אישה רואה דם הזוג מיד נאסרים. וחייבים לנקוט בהרחקות (בגלל אופי השאלה שלך אני לא אפרט כעת את ההרחקות, מבחינה הלכתית צריך להקפיד גם על הלכות "ריחוק" ואי נגיעה וכדומה... שהם מאוד מפורטים בספרי ההלכה השונים.
אבל בא נאמר שהמינימום הוא קיום יחסים ולא לישון ביחד.

מחכים לסיום הדימום (בימינו כל דימום נחשב, כולל הכל).

ואז יש לעשות בדיקה של "הפסק בטהרה", שבה האישה בודקת אם אין דם סמוך לשקיעה. אם אין, מאותו רגע היא מתחילה לספור שבעה נקיים. 

באותו זמן, צריך לעשות בדיקה נוספת (אלא אם כן במקרים מאוד מאוד מיוחדים שבה מוותרים עליה, בהוראה ישירה של רב מורה הוראה) שנקראת "מוך דחוק", ובה מניחים עד בדיקה באותו מקום למשך כל זמן בין השמשות, בין השקיעה לצאת הכוכבים (18 דקות בערך). 

את שבעת הימים הנקיים מתחילים לספור החל מהערב הנקי הראשון (עם מגבלה שמיד נציין).

הספירה מתבצעת כספירת ימים, כשבכל יום כזה בודקים אם יש דם או לא (בבוקר ובערב, בעזרת בד מיוחד שניתן לקנות בכל מקווה או צרכניה חרדית, במקרים מסויימים ניתן לבדוק רק פעם ביום, אם יש סכנה של פגיעה שתגרום לדימום). לא ניתן להתחיל לספור שבעה נקיים לפני חמישה ימים, לספרדים ארבעה, מתחילת המחזור (זוהי המגבלה עליה דברתי). או לפחות שלושה ימים (אם כי כפי שאמרנו זה מצב נדיר)... מהיום האחרון שבו היו יחסי אישות, בעיקר לספרדים שהולכים על פי שיטת הרב עובדיה.

לדוגמא- מחזור חודשי בשבת והפסקת הדם ביום שלישי, חייבים לחכות עוד יומיים (כדי להגיע לחמישה ימים), ביום רביעי בערב מיד לפני השקיעה מבצעים בדיקה... כמובן שזה מאוד לא שכיח. רוב הפעמים זה לוקח יותר מחמישה ימים.

אם אין דם הרי שאחרי השקיעה, שלפי היהדות זה כבר יום חמישי, מתחילים לספור. חמישי, שישי, שבת, ראשון, שני, שלישי, רביעי. ברביעי אחרי השקיעה (שוב, שזה כבר יום חמישי) הולכים למקווה.

ההליכה למקווה יוצאת תמיד באותו יום של הבדיקה, הבדיקה לפני השקיעה והמקווה אחרי.

האשה הולכת למקווה אחרי התנקות רצינית ביותר, או עושה אותה שם, ואחרי טבילה במקווה הזוג מותר שוב, עד הפעם הבאה שרואים דם.
סיפורי חסידים
את "סיפורי חסידים" של הרב זווין קראתי כבר מאות פעמים. זהו הספר שלי ל"מעברים", כלומר- לזמנים שבהם אני צריך לעבור בראש מעיסוק ארצי מידי (כסף, תרומות, טפסים ממשלתיים וכדומה) ללימוד תורה, מעבר שהוא לא תמיד קל ועיתים קרובות מצריך מאמץ רוחני מרוכז. לשונו המיוחדת של הרב זווין בסיפורים, ההצמדה של הסיפורים לנושא ברור, פסוקים או חג מתקרב והעיסוק בדמותם של גדולי עולם נותנים בכל פעם מחדש טעם אחר לקריאה ב"סיפורי חסידים". לעיתים זו ההתפעלות מדמות מיוחדת, לעיתים זה סיפור מיוחד שקשור לאירוע קרוב ותמיד זו הלשון המיוחדת והניבים המיוחדים שהרב זווין טבע בעולם הספרות הדתית. בכלל, סיפורים על גדולי עולם ורבנים הם כלי עצום להתחברות לעולמות רוחניים יותר... ישנה אפילו עדות על הרב יעקב אבוחצירא שחלק גדול מהמניע שלו להגיע למדרגות רוחניות מרחיקות לכת היה קריאת סיפורים על גדולי עולם שהשפעתם על נפשו היתה גדולה. הלוואי עלינו... אולם על גבי הערך הרוחני הרי שלקריאה בסיפורי חסידים יש גם ערך ספרותי גבוה- הסיפורים מצליחים להיות מרתקים, חביבים וכתובים בלשון יפהפיה. מבחינתי, גם העובדה שמדובר על אוסף סיפורים קצרים ולא על רומן מתמשך היא יתרון גדול, ניתן לקרוא כמה עמודים, להיכנס לאווירה רוחנית ולהמשיך הלאה.
חילוני וחילוניה בני 16
מלבד העובדה שלא סביר שבחורה חילונית בגיל 16 תדע איך לטבול. יש כאן כמה גזירות חז"ל שעוברים אליהם, וכן פסוק אחד.

בגזירות של חז"ל הן שכלה ללא חופה אסורה לבעלה, כלה ללא כתובה אסורה לבעלה כנידה.

יש מצב תיאורטי של קידושין ללא כתובה, ואז היא תיקרא פילגש, אבל לא נהגו בזה כבר בערך 2000 שנה.

כמו כן יש פסוק של "לא תהיה קדשה" שמתאר מצב כזה, שבו איש ואשה חיים רק חיי אישות ללא חיי נישואין.

כך שמלבד הנידה יש כאן הרבה גזירות חכמים ודרכי תורה שעוברים עליהם.
אמצעי מניעה
א) אני לא בטוח שההתקן מירנה הוא זה שגורם לדימומים של אשתך, הוא אכן גורם לעיתים להכתמות, אבל נדמה לי יותר שהדימומים של אשתך נובעים מהגיל, זה הגיל שבו זה מתחיל, המון דימומים לא סדירים וכדומה. אבל כשם שהם לא סדירים לצד האחד, כך הם לא סדירים לצד השני ויכולים לעבור בגיל הזה חודשיים, שלושה ללא דימום. אנא בדקו את זה עם הרופאה שלכם. זה דבר מאוד שכיח שהאי סדירות מתחילה בגיל הזה בערך.

ב) לגבי עצם השאלה, אני בטח לא, ולענ"ד אף רב אחר, לא יכולים להתיר הוצאת זרע לבטלה. הקושי הנורא מוכר וחוזר שוב ושוב, אולם אני לא מכיר דרך להתיר את זה. זה נכון אמנם שיש חלק קטן מהראשונים שלדעתם זה איסור דרבנן, אולם היחס בתורה הפנימית לאיסור הוא חמור מאוד וכך נהוג להתייחס אליו. בדיוק כמו שאי אפשר להתיר לנערים מתבגרים את האיסור הזה. כך שאני לא רואה דרך שבה ניתן לגשת לענין מהצד הזה. ישנו רב אחד שמתיר סוג של אוננות ללא הוצאת זרע לבטלה לנערים מתבגרים, אבל אני מעולם לא מצאתי את זה יעיל... לכאורה זה רק מגדיר את הלחץ... 

כך שדרך ההתמודדות שלכם צריכה להיות שונה, אולי לבקש מהרופאה כדורים שמונעים דימום, אולי הרבה שימוש באמצעים טבעיים (ישנן לא מעט שיטות טבעיות לצמצום דימום החל מילקוט הרועים ועד כל מיני שיטות של תרגילי יוגה), אולם לא בדרך של שז"ל.
למה אני לא מתחתן?
פעם, לפני כמה חודשים, התברר לנו שחברים קרובים עוברים משבר לא פשוט בחיים, במשך כמה חודשים. כאשר שאלנו אותם מדוע הם לא שיתפו אותנו בעניין זמן ארוך כל כך, הם השיבו לנו בתשובה שדי הממה אותנו. "לא הרגשנו בנוח לשתף אתכם", אמרה לנו האישה, "כי אצלנו יש תמיד בעיות ואצלכם הכל תמיד מושלם...". פתאום הבנתי יותר מתמיד את מאמר חז"ל של "אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים". כי כשאת/ה שם, עמוק בבעיה שלך, הרי שקשה לך בכלל להבין שאפשר אחרת. העולם כולו נראה אטום, חסר תקווה והבעיה שלך ממלאת אותך... כולם סביבך נראים מאושרים וחסרי דאגות ולך אין מוצא.
בעקבות זאת, ניסינו בשורות הבאות לאסוף מספר עצות שנראו לנו חשובות לכל מי שנתון בבעיה כלשהיא ובוודאי למי שמתקשה עדיין למצוא את בן/ בת זוגו לחיים.

עצה ראשונה-
אחת הבעיות הגדולות של כולנו היא ה"הצגה" שבה אנו חיים. משום מה התרגלנו לכך שמידת האושר שלנו נקבעת על פי מה שחושבים האחרים על אושרנו ולכן רבים מאיתנו עושים מאמצים אדירים לשכנע את הסביבה כמה אנחנו מאושרים, טוב לנו והכל זורם. כמעט כל זוג חברים שתפגוש ישדר לך, כמעט לא במודע, אושר מושפרץ, חיים אידיאלים והסכמות בכל דבר. ככה הזוגות הנשואים משכנעים את עצמם שהם מאושרים.
אז נתחיל מזה שצריך לדעת שאין דבר כזה! לכל זוג יש ויכוחים, אי הסכמות ו... ונסיון למצוא התאמה מושלמת, מושפרצת, כמו אצל זוגות החברים שלך נידון לכישלון. כי זה פשוט לא קורה. למעשה, האושר הגדול ביותר מושג דווקא על ידי ויתורים, שגדלים ככל שהאדם (דהיינו- את/ה) מתעלה ומתקדם. ואת זה, הרי, לא ניתן להשיג במהלך פגישה עם מישהו אחר.

עצה שניה-
יותר ויותר, ממאות ייעוצים אינטרנטים ואחרים, אני הולך ומשתכנע בחשיבות ההתאמה של ה"פרטים הקטנים" והטכניים לפני פגישות. זה נכון שבעולם המודרני משכנעים אותנו בחשיבות הרומנטיקה, ניצחון האהבה על המכשולים ואי ההתאמות ועוד... אבל הדבר טוב בקושי לשעה וחצי הממוצעת של סרט הוליוודי. בחיים, המריבות הגדולות ביותר יהיו על המקום שבו שמים את המפתחות של האוטו, וזאת עוד סיבה רצינית יחסית. לכן, בדקו את ההתאמות הטכניות, גיל, מנטליות, רמה דתית (פחות או יותר, כמובן) וכדומה... זה חשוב.

עצה שלישית
פעמים רבות, כשנדמה לך ש"כ ו ל ם" מתחתנים ורק את/ה תקוע, הרי שישנה נטיה לחפש "סיבות". איזה חטא מיוחד שחטאת, פגם באחד הגלגולים הקודמים או משהו אקזוטי דומה. וכל זאת למרות שכולנו יודעים שגם אנשים לא הכי צדיקים מתחתנים בעולם. וזה כנראה לא המדד. חיפוש של חטאים, מה אני צריך ל"תקן" (במובן המיסטי) וכדומה... לא יוביל לשום מקום. ברוב המקרים גם "מקובל גדול" זה או אחר לא בדיוק יודע מה קרה. אם כבר, אז בקש/י ברכה מגדול דור, ידען תורני או בקרו בעמוקה. עזבו את ה"מקובלים" לפתור את הבעיות של עצמם.

עצה רביעית
לפני זמן לא רב נפגשתי עם קבוצה של אנשי עסקים (בינונים כאלה) לגבי תרומות לפרוייקטים של שורש... תוך כדי הפגישה למדתי משהו חשוב ביותר על אנשים שיש להם כסף (ויחסית, הצלחה)- הם עובדים קשה. קמים מוקדם בבוקר, הולכים לישון מאוחר,מבלים ימים בכבישים ועוד. אם הדבר נכון לגבי כסף, שבו הדברים אינם תלויים בנו, הרי שהם נכונים שבעתיים לגבי עניינים שברוח ומצוות... אין מנוס ממאמצים, קשיים והתרכזות במשימה. מאמץ שצריך להתפזר גם על הצד של הפגישות, הנסיעות והבחינה של עוד ועוד אפשרויות וגם על הצד של התפילה והמאמץ הרוחני.
האם יש ענין לקרוא סיפורי חסידים
את "סיפורי חסידים" של הרב זווין קראתי כבר מאות פעמים. זהו הספר שלי ל"מעברים", כלומר- לזמנים שבהם אני צריך לעבור בראש מעיסוק ארצי מידי (כסף, תרומות, טפסים ממשלתיים וכדומה) ללימוד תורה, מעבר שהוא לא תמיד קל ועיתים קרובות מצריך מאמץ רוחני מרוכז. לשונו המיוחדת של הרב זווין בסיפורים, ההצמדה של הסיפורים לנושא ברור, פסוקים או חג מתקרב והעיסוק בדמותם של גדולי עולם נותנים בכל פעם מחדש טעם אחר לקריאה ב"סיפורי חסידים". לעיתים זו ההתפעלות מדמות מיוחדת, לעיתים זה סיפור מיוחד שקשור לאירוע קרוב ותמיד זו הלשון המיוחדת והניבים המיוחדים שהרב זווין טבע בעולם הספרות הדתית. בכלל, סיפורים על גדולי עולם ורבנים הם כלי עצום להתחברות לעולמות רוחניים יותר... ישנה אפילו עדות על הרב יעקב אבוחצירא שחלק גדול מהמניע שלו להגיע למדרגות רוחניות מרחיקות לכת היה קריאת סיפורים על גדולי עולם שהשפעתם על נפשו היתה גדולה. הלוואי עלינו... אולם על גבי הערך הרוחני הרי שלקריאה בסיפורי חסידים יש גם ערך ספרותי גבוה- הסיפורים מצליחים להיות מרתקים, חביבים וכתובים בלשון יפהפיה. מבחינתי, גם העובדה שמדובר על אוסף סיפורים קצרים ולא על רומן מתמשך היא יתרון גדול, ניתן לקרוא כמה עמודים, להיכנס לאווירה רוחנית ולהמשיך הלאה.