שזל
הרב יניב חניאיגכסליותשפג07/12/2022
שאלה:
שלום הרב אני בעל תשובה כבר כמעט 20 שנה בנעורי לצערי הרב עברתי כל כך הרבה פעמים על הוצאת זרע לבטלה (אין יום שאני לא מצטער על כך עד עמקי נשמתי, הלוואי ואוכל לתקן זאת) כיום אני נשואי חיי נשואים ברוך השם טובים בית של תורה יש לי תופעה שמקשה עלי מאוד כאשר אישתי בנידה ואנחנו לא מקיימים יחסי אישות, לאחר שבוע פלוס מינוס אני סובל מתחושה לא נעימה באיבר, ממש יוצא ממני טיפות של זרע בהשתנה שכדי להפתר ממנו אני חייב להוציא זרע ביד כדי להתרוקן- מרגיש ממש אנוס מנסה כל הזמן להלחם עם זה כל חודש מחדש ולא מצליח מרגיש ממש מתוסכל ולא יודע מה לעשות ההיתי בעבר ההיתי אצל הרבה רופאים כדי לנסות לפתור את הבעיה אך ללא הצלחה לא יודע כבר מה לעשות כואב לי מאוד שאני לפעמים ממש אנוס מה אפשר לעשות??
תשובה:
לא ממש הבנתי את התופעה. כלומר- אני מכיר שלאנשים יש לחץ מיני, מחשבות, ואפילו מעט כאב באותו מקום. אבל אתה מתאר משהו אחר- יציאה של שכבת זרע מסויימת, שכדי לעצור אותה אתה אנוס להוציאזרע בצורה ידנית. נכון?אם כך, אז לא הבנתי עד הסוף- האם לא עדיף שיצא לבד מאשר שתוציא ביד? מה בעצם האונס שאתה מתאר, האם היציאה של אותן טיפות, או משהו אחר? אשמח אם תבהיר יותר...
מלבד זאת, אם אתה חוזר בתשובה 20 שנה, אני מניח שאתם כבר מעל גיל 40. האם אין לאשתך התמעטות של תקופת הווסת? בגילאים האלה זה מתחיל להתרחק יותר ויותר...
תשובות נוספות בנושא-
נדרים למניעת נפילות בצניעות
לא מעט שואלים על זה... אבל זו לא בדיוק "שיטה שלי", או משהו יותר מידי "שיטתי".
אבל זה משהו שפיתחתי בעקבות שואלים רבים, ומאנשים שמתמודדים עם הקושי של מניעת נפילות. וסיפרו לי על זה... למדתי גם מכל מיני שיטות של אנשים שמתמודדים עם עישון והתמכרויות שונות. ועוד כמה דברים כאלה, ופיתחתי לאט לאט את השיטה הזו... שזו פשוט התאמה של המציאות, פחות "שיטה". אבל מהניסיון זה עוזר ללא מעט כאלה שנופלים הרבה ומנסים למנוע...
כתבתי תשובה על זה כאן-
https://www.shoresh.org.il/spages/shut/using neder agaist nefilot.htm
לא מעט שואלים על זה... אבל זו לא בדיוק "שיטה שלי", או משהו יותר מידי "שיטתי".
אבל זה משהו שפיתחתי בעקבות שואלים רבים, ומאנשים שמתמודדים עם הקושי של מניעת נפילות. וסיפרו לי על זה... למדתי גם מכל מיני שיטות של אנשים שמתמודדים עם עישון והתמכרויות שונות. ועוד כמה דברים כאלה, ופיתחתי לאט לאט את השיטה הזו... שזו פשוט התאמה של המציאות, פחות "שיטה". אבל מהניסיון זה עוזר ללא מעט כאלה שנופלים הרבה ומנסים למנוע...
כתבתי תשובה על זה כאן-
https://www.shoresh.org.il/spages/shut/using neder agaist nefilot.htm
אני אשמח שתקרא את זה, ואם יש שאלות אחרי זה, תשאל שוב.
גם סיכמתי לא מעט רעיונות "מעשיים", כאן-
רעיונות מעשיים למניעת נפילות באינטרנט (shoresh.org.il)
השיטה של הרב חניא לגבי נדרים בהתמודדות עם נפילות
טוב, זו לא בדיוק "שיטה שלי", או משהו יותר מידי "שיטתי". אבל זה משהו שלמדתי משאולים רביםף ומאנשים שמתמודדים עם הקושי של מניעת נפילות.
חלקם נדרו המון נדרים לעצמם, אבל זה לא עזר. ומשילוב של שיטות של אנשים שמתמודדים עם עישון ועוד כמה דברים כאלה, פיתחתי לאט לאט את השיטה הזו... שזו פשוט התאמה של המציאות, פחות "שיטה". אבל מהניסיון זה עוזר ללא מעט כאלה שנופלים הרבה ומנסים למנוע...
כתבתי תשובה על זה כאן-
https://www.shoresh.org.il/spages/shut/using neder agaist nefilot.htm
טוב, זו לא בדיוק "שיטה שלי", או משהו יותר מידי "שיטתי". אבל זה משהו שלמדתי משאולים רביםף ומאנשים שמתמודדים עם הקושי של מניעת נפילות.
חלקם נדרו המון נדרים לעצמם, אבל זה לא עזר. ומשילוב של שיטות של אנשים שמתמודדים עם עישון ועוד כמה דברים כאלה, פיתחתי לאט לאט את השיטה הזו... שזו פשוט התאמה של המציאות, פחות "שיטה". אבל מהניסיון זה עוזר ללא מעט כאלה שנופלים הרבה ומנסים למנוע...
כתבתי תשובה על זה כאן-
https://www.shoresh.org.il/spages/shut/using neder agaist nefilot.htm
אני אשמח שתקרא את זה, ואם יש שאלות אחרי זה, תשאל שוב.
גם סיכמתי לא מעט רעיונות "מעשיים", כאן-
רעיונות מעשיים למניעת נפילות באינטרנט (shoresh.org.il)
האם אוננות היא לא צורך פיזי?
שלום רב,
בסיס השאלה שלך הוא כמובן ההבדל הגדול בין תפיסת העולם של העולם המודרני לגבי אוננות ושזל, לעומת התורה. אכן ההלכה רואה באוננות גברית חטא חמור מאוד ועל פי תורת הסוד מדובר על ה"חטא הידוע" ואחד החמורים שאדם יכול לעבור. בספרות של התורה הפנימית יש עיסוק רב ותכוף בענין הזה ובמשמעותו. אולם, חשוב לציין, שכבר ציינתי בעבר שיש ראשונים שמתייחסים לחטא פחות בחומרא, אולם לכל הדעות מדובר לפחות באיסור גמור מבחינה הלכתית.
אם זו אכן השאלה, הפער בין הגישות, אז חשוב לדעת שהקביעה שהאוננות היא צורך פיזיולוגי ונפשי כאחד היא קביעה לא מדעית... והיא סוביקטיבית, היא אמנם מקובלת היום מאוד בקרב החוגים שאינם שומרים תורה ומצוות, אולם היא איננה מוכחת מדעית בשום צורה, כמובן, ולכאורה גם אי אפשר ממש להוכיח אותה... עד כמה שידוע לנו יכול להיות גם להיפך לחלוטין, שבריאותם הנפשית של גברים שלא אוננו היא גבוהה וחייהם מאושרים יותר מאשר להיפך. מדעית.
ולכן הנקודה הראשונה היא להפנים שלא מדובר על "מדע" מול אמונה... או על הוכחות מוחלטות בצורה שכלית. זו נקודת מבט, ומחקרים מבוססי גישה.
השאלה הגדולה, שממנה אולי היה ראוי להתחיל, היא שאלת היחס. אני נוהג תמיד לספר לתלמידים שפעם בשעת שמירה בצבא, שאל אותי החבר הלא דתי ששמר איתי האם זה באמת אפשרי שעד לאותו גיל (הייתי בגיל 21) לא נגעתי באף אחת... כשעניתי שכן, הוא אמר שזה פשוט לא יתכן. פשוט סתם שקר... ואתה יודע, האמנתי לו! האמנתי שמבחינתו זה פשוט שקר מוחלט... במצבו הוא לא יכול היה להבין שזה יתכן. כולנו חוטאים בכך, אנחנו נוהגים לדון אחרים על פי אמות המידה שלנו... כך אני, לדוגמא, יכול לומר שלא יכתן שיש בימינו מי שלומד 20 שעות ביממה וישן 4, פשוט לא יתכן... אבל לאנשים במדרגות אחרות, זה יתכן.
כך יחס התורה לנושא שלנו, היחס לעולם המיני, לאוננות, לגירוי שהוא יוצר, הוא תוצאה של חינוך עצמי ואדם יכול לחנך את עצמו לא לאונן... לא לקיים יחסים עם נשים מזדמנות, אני זוכר תקופות ארוכות בישיבה שזה פשוט לא היה בלקסיקון שלי לחשוב על זה... חייתי בעולם כל כך רוחני שפשוט לא הייתי שם.
לרוב האנשים זה קשה יותר, מכיוון שהם לא מפנימים שזה בידם. לא מבינים שבסופו של דבר המיניות (המטורפת, זו שאנו חיים בה היום) היא תוצאה של גירוי עצמי ושל רצון להיות שם, תראה את כל תעשיית המין והגירוי, גברים שבולעים ויאגרה רק כדי שהם יהיו מגורים יותר, תעשיית לבוש של נשים שכל עניינה זה לשדר מיניות... האדם נהנה להביא את עצמו למצב של גירוי מיני תמידי (בהיעדר הגדרה טובה יותר) ואחר לומר "זה לא בשליטתי, אני עבד של הדבר הזה".
אכן התורה לא טוענת בשום מקום שטוב "לא לאונן". התורה איננה ספר מדע ואיננה מספקת נתונים האם זה טוב או רע "מדעית" בצורה ישירה... אולם התורה מגדירה מבחינתה תקופות ארוכות (שבועיים בחודש, ולעיתים חודשים של אחרי לידה) שבהם אסור לגבר לגעת באשתו... ובכך היא מחנכת אותך שזה בשליטתך, שאתה זה שקובע האם תהיה מגורה מינית או לא, שאתה יכול לשלוט ביצר.
היום כבר יש טענות שעצם איסור הנגיעה הוא מזיק נפשית... ועוד... ועוד... אולם יש רבים שמוכיחים שזה לא כך. ומעולם לא שמענו שב"עולם", שבו לא מתייחסים לאיסור שז"ל, חיים יותר, או חיים יותר טוב. כמעט להיפך, תוחלת החיים ושמחת החיים כמעט תמיד גבוהה יותר במחוזות שבהם שומרים יותר על איסורים אלו. עד כמה שניתן למדוד את זה.
שלום רב,
בסיס השאלה שלך הוא כמובן ההבדל הגדול בין תפיסת העולם של העולם המודרני לגבי אוננות ושזל, לעומת התורה. אכן ההלכה רואה באוננות גברית חטא חמור מאוד ועל פי תורת הסוד מדובר על ה"חטא הידוע" ואחד החמורים שאדם יכול לעבור. בספרות של התורה הפנימית יש עיסוק רב ותכוף בענין הזה ובמשמעותו. אולם, חשוב לציין, שכבר ציינתי בעבר שיש ראשונים שמתייחסים לחטא פחות בחומרא, אולם לכל הדעות מדובר לפחות באיסור גמור מבחינה הלכתית.
אם זו אכן השאלה, הפער בין הגישות, אז חשוב לדעת שהקביעה שהאוננות היא צורך פיזיולוגי ונפשי כאחד היא קביעה לא מדעית... והיא סוביקטיבית, היא אמנם מקובלת היום מאוד בקרב החוגים שאינם שומרים תורה ומצוות, אולם היא איננה מוכחת מדעית בשום צורה, כמובן, ולכאורה גם אי אפשר ממש להוכיח אותה... עד כמה שידוע לנו יכול להיות גם להיפך לחלוטין, שבריאותם הנפשית של גברים שלא אוננו היא גבוהה וחייהם מאושרים יותר מאשר להיפך. מדעית.
ולכן הנקודה הראשונה היא להפנים שלא מדובר על "מדע" מול אמונה... או על הוכחות מוחלטות בצורה שכלית. זו נקודת מבט, ומחקרים מבוססי גישה.
השאלה הגדולה, שממנה אולי היה ראוי להתחיל, היא שאלת היחס. אני נוהג תמיד לספר לתלמידים שפעם בשעת שמירה בצבא, שאל אותי החבר הלא דתי ששמר איתי האם זה באמת אפשרי שעד לאותו גיל (הייתי בגיל 21) לא נגעתי באף אחת... כשעניתי שכן, הוא אמר שזה פשוט לא יתכן. פשוט סתם שקר... ואתה יודע, האמנתי לו! האמנתי שמבחינתו זה פשוט שקר מוחלט... במצבו הוא לא יכול היה להבין שזה יתכן. כולנו חוטאים בכך, אנחנו נוהגים לדון אחרים על פי אמות המידה שלנו... כך אני, לדוגמא, יכול לומר שלא יכתן שיש בימינו מי שלומד 20 שעות ביממה וישן 4, פשוט לא יתכן... אבל לאנשים במדרגות אחרות, זה יתכן.
כך יחס התורה לנושא שלנו, היחס לעולם המיני, לאוננות, לגירוי שהוא יוצר, הוא תוצאה של חינוך עצמי ואדם יכול לחנך את עצמו לא לאונן... לא לקיים יחסים עם נשים מזדמנות, אני זוכר תקופות ארוכות בישיבה שזה פשוט לא היה בלקסיקון שלי לחשוב על זה... חייתי בעולם כל כך רוחני שפשוט לא הייתי שם.
לרוב האנשים זה קשה יותר, מכיוון שהם לא מפנימים שזה בידם. לא מבינים שבסופו של דבר המיניות (המטורפת, זו שאנו חיים בה היום) היא תוצאה של גירוי עצמי ושל רצון להיות שם, תראה את כל תעשיית המין והגירוי, גברים שבולעים ויאגרה רק כדי שהם יהיו מגורים יותר, תעשיית לבוש של נשים שכל עניינה זה לשדר מיניות... האדם נהנה להביא את עצמו למצב של גירוי מיני תמידי (בהיעדר הגדרה טובה יותר) ואחר לומר "זה לא בשליטתי, אני עבד של הדבר הזה".
אכן התורה לא טוענת בשום מקום שטוב "לא לאונן". התורה איננה ספר מדע ואיננה מספקת נתונים האם זה טוב או רע "מדעית" בצורה ישירה... אולם התורה מגדירה מבחינתה תקופות ארוכות (שבועיים בחודש, ולעיתים חודשים של אחרי לידה) שבהם אסור לגבר לגעת באשתו... ובכך היא מחנכת אותך שזה בשליטתך, שאתה זה שקובע האם תהיה מגורה מינית או לא, שאתה יכול לשלוט ביצר.
היום כבר יש טענות שעצם איסור הנגיעה הוא מזיק נפשית... ועוד... ועוד... אולם יש רבים שמוכיחים שזה לא כך. ומעולם לא שמענו שב"עולם", שבו לא מתייחסים לאיסור שז"ל, חיים יותר, או חיים יותר טוב. כמעט להיפך, תוחלת החיים ושמחת החיים כמעט תמיד גבוהה יותר במחוזות שבהם שומרים יותר על איסורים אלו. עד כמה שניתן למדוד את זה.
היתר לאוננות או שזל?
שלום וברכה,
מעולם לא שמעתי שיש רבנים שמתירים לאונן בזמנים מסויימים בגלל הקושי. זה נכון שיש שאומרים שהחומרא פחותה (בכלל, בכל הנושא של שז"ל), ושהיא מדרבנן. אבל להתיר את זה בגלל מצב מסויים מעולם לא שמעתי. וכידוע, בזוהר זה נחשב חמור מאוד.
מה שיש שאומרים שעוון הז"ל הוא כשיש מניעה של פריה ורביה, מדבר בנושא קצת אחר, כשהוא חלק מחיי האישות... בין אשה לבעלה ואז יש התלבטות לגבי דברים כמו ביאה דרך איברים.. אולם זה לא בא להתיר את הענין באופן גורף.. מעולם לא שמעתי שיש מי שמתיר את זה באופן כללי בגלל זה.
לגבי הקישור ששלחת, יש כאן כמה דברים-
א) גם בתשובה הזו, הוא לא בדיוק "מתיר". הוא דן במקרה אחר לגמרי, של "אי התאמת צרכים בתחום המיני" (לא שאני מבין מה זה בדיוק), ובמצב שבו לכאורה אין קיום יחסים תמידי. הוא לא דן בכלל בתקופת האיסור ה"רגילה", של נידה. וגם שם הוא לא בדיוק מתיר... הוא מביא שעל פי הבנה מסויימת ברמב"ן (שהוא כותב במפורש שהיא לא ההבנה הרווחת והשלטת), אולי יהיה אפשר להגיד שהוצאת שז"ל כזו איננה חטא. זה לא ממש היתר. וזה לא ממש הבנה רווחת ברמב"ן.
ב) בפסיקה, באופן כללי, יש מסורות מקובלות. יש דרכים מסויימות שבהם מגיעים למסקנה. וגם אם ניתן למצוא איזה פוסק חשוב, או ראשון, שעל פי קונסטילציה מסויימת, משמע ממנו שאולי זה היה מותר. זה לא הופך את זה ל"היתר". אלא אם כן מדובר במקרה מאוד מסויים שבו יש ענין להתיר. לדוגמא- עגונה או משהו כזה, שבו מראש הגישה היא לחפש היתר. במסורת המקובלת של הפסיקה הרגילה, אין שום עיסוק במציאת היתר לתקופת הנידה, וזה לא נחשב למשהו שהוא "צורך", להיפך, זה נחשב משהו שמוביל לחיי אישות טובים יותר. ולמשהו שההתגברות עליו טובה לאדם. ולכן עצם הגישה של "למצוא היתר" היא לא נכונה שם. אני לא חושב שזה בדיוק מה שהוא עושה שם, לחפש היתר, כי הוא מתייחס למשהו אחר, אולם גם במקרה שהוא מתייחס אליו, יש לי השגות רבות מאוד על נושא ה"חיפוש היתר" (ניתן לראות מהלשון שזו המטרה שם, הרצון למצוא היתר, ביטויים כמו- נכון יותר לגשת לזה מ...).
ג) לגבי עצם הגישה של רבני בית הלל (ואינני מכיר את הרב שהשיב שם כלל, לא באופן כללי ולא אישי), כתבתי בעבר רבות. לדעתי הם טועים לחלוטין בעצם הגישה שלהם לסוגיות הלכתיות מעין אילו. והראיה היא עד כמה זה נראה מבלבל. גם כשהוא בכלל לא ניגש לעצם נושא השז"ל.
על עצם הענין של " ארגון רבני בית הלל" כתבתי כאן-
על אירוע השקת ההלכה של ארגון רבני בית הלל (shoresh.org.il)
וכאן-
עוד על פסק ההלכה של בית הלל (shoresh.org.il)
ברכות מרובות
אני מוסיף כאן דברים שכתב לי על התשובה הרב יוני לביא, שקרא אותה-
אכן בעייתי מאוד. לא הכרתי את התשובה של הנ"ל אבל זה מפליא איך הוא לוקח את העיקרון של הוצאת זרע לצורך מצווה כגון מסיבות של בדיקת פוריות וכדו' ומחיל את זה על לצורך שלום בית מתוך הנחה שבזה שהגבר יאונן זה מה שיביא שלום בבית וכו'.
לא מכיר את הרב המשיב אבל בימינו שיש שו"ת באינטרנט כל אחד יכול למצוא כמעט על תשובה שהוא רוצה, ה' ירחם.
אולי נכון לכוון אדם כזה ל'עשה לך רב'. שילך לרב הקבוע שלו וישאל אותו. זו בעיה להסתמך על תשובה של 'רב מהאינטרנט' שמעולם לא שמעת את שמו לפני כן, לא למדת ממנו תורה בחיים ואתה לא תלמיד שלו אך מצאת היתר שלו בנושא שקרוב לליבך אז אתה מאמץ אותה. זה לא 'עשה לך רב' אלא בעצם 'עשה מה שבא לך' (ותמצא כבר באינטרנט מישהו שמתיר את זה...)
שלום וברכה,
מעולם לא שמעתי שיש רבנים שמתירים לאונן בזמנים מסויימים בגלל הקושי. זה נכון שיש שאומרים שהחומרא פחותה (בכלל, בכל הנושא של שז"ל), ושהיא מדרבנן. אבל להתיר את זה בגלל מצב מסויים מעולם לא שמעתי. וכידוע, בזוהר זה נחשב חמור מאוד.
מה שיש שאומרים שעוון הז"ל הוא כשיש מניעה של פריה ורביה, מדבר בנושא קצת אחר, כשהוא חלק מחיי האישות... בין אשה לבעלה ואז יש התלבטות לגבי דברים כמו ביאה דרך איברים.. אולם זה לא בא להתיר את הענין באופן גורף.. מעולם לא שמעתי שיש מי שמתיר את זה באופן כללי בגלל זה.
לגבי הקישור ששלחת, יש כאן כמה דברים-
א) גם בתשובה הזו, הוא לא בדיוק "מתיר". הוא דן במקרה אחר לגמרי, של "אי התאמת צרכים בתחום המיני" (לא שאני מבין מה זה בדיוק), ובמצב שבו לכאורה אין קיום יחסים תמידי. הוא לא דן בכלל בתקופת האיסור ה"רגילה", של נידה. וגם שם הוא לא בדיוק מתיר... הוא מביא שעל פי הבנה מסויימת ברמב"ן (שהוא כותב במפורש שהיא לא ההבנה הרווחת והשלטת), אולי יהיה אפשר להגיד שהוצאת שז"ל כזו איננה חטא. זה לא ממש היתר. וזה לא ממש הבנה רווחת ברמב"ן.
ב) בפסיקה, באופן כללי, יש מסורות מקובלות. יש דרכים מסויימות שבהם מגיעים למסקנה. וגם אם ניתן למצוא איזה פוסק חשוב, או ראשון, שעל פי קונסטילציה מסויימת, משמע ממנו שאולי זה היה מותר. זה לא הופך את זה ל"היתר". אלא אם כן מדובר במקרה מאוד מסויים שבו יש ענין להתיר. לדוגמא- עגונה או משהו כזה, שבו מראש הגישה היא לחפש היתר. במסורת המקובלת של הפסיקה הרגילה, אין שום עיסוק במציאת היתר לתקופת הנידה, וזה לא נחשב למשהו שהוא "צורך", להיפך, זה נחשב משהו שמוביל לחיי אישות טובים יותר. ולמשהו שההתגברות עליו טובה לאדם. ולכן עצם הגישה של "למצוא היתר" היא לא נכונה שם. אני לא חושב שזה בדיוק מה שהוא עושה שם, לחפש היתר, כי הוא מתייחס למשהו אחר, אולם גם במקרה שהוא מתייחס אליו, יש לי השגות רבות מאוד על נושא ה"חיפוש היתר" (ניתן לראות מהלשון שזו המטרה שם, הרצון למצוא היתר, ביטויים כמו- נכון יותר לגשת לזה מ...).
ג) לגבי עצם הגישה של רבני בית הלל (ואינני מכיר את הרב שהשיב שם כלל, לא באופן כללי ולא אישי), כתבתי בעבר רבות. לדעתי הם טועים לחלוטין בעצם הגישה שלהם לסוגיות הלכתיות מעין אילו. והראיה היא עד כמה זה נראה מבלבל. גם כשהוא בכלל לא ניגש לעצם נושא השז"ל.
על עצם הענין של " ארגון רבני בית הלל" כתבתי כאן-
על אירוע השקת ההלכה של ארגון רבני בית הלל (shoresh.org.il)
וכאן-
עוד על פסק ההלכה של בית הלל (shoresh.org.il)
ברכות מרובות
אני מוסיף כאן דברים שכתב לי על התשובה הרב יוני לביא, שקרא אותה-
אכן בעייתי מאוד. לא הכרתי את התשובה של הנ"ל אבל זה מפליא איך הוא לוקח את העיקרון של הוצאת זרע לצורך מצווה כגון מסיבות של בדיקת פוריות וכדו' ומחיל את זה על לצורך שלום בית מתוך הנחה שבזה שהגבר יאונן זה מה שיביא שלום בבית וכו'.
לא מכיר את הרב המשיב אבל בימינו שיש שו"ת באינטרנט כל אחד יכול למצוא כמעט על תשובה שהוא רוצה, ה' ירחם.
אולי נכון לכוון אדם כזה ל'עשה לך רב'. שילך לרב הקבוע שלו וישאל אותו. זו בעיה להסתמך על תשובה של 'רב מהאינטרנט' שמעולם לא שמעת את שמו לפני כן, לא למדת ממנו תורה בחיים ואתה לא תלמיד שלו אך מצאת היתר שלו בנושא שקרוב לליבך אז אתה מאמץ אותה. זה לא 'עשה לך רב' אלא בעצם 'עשה מה שבא לך' (ותמצא כבר באינטרנט מישהו שמתיר את זה...)
הוצאת זרע לבטלה עקב אי תיאום צרכים מיניים
אני רוצה ברשותך לחלק את התשובה לכמה חלקים-
1) אני אומנם לא מומחה רפואי, אולם יש לי הרבה ניסיון עם שאלות בתחום, ואני די בטוח שניתן די בקלות למצוא תשובה רפואית לבעיה של סבך. אני מדבר כרגע על הצד הפיזי פרופר.
בדרך כלל, כמובן, סובלים מבעיה כזו בחורים צעירים ונשואים טריים, ויש לזה פתרון. אז הייתי ממליץ לנסות למצוא לזה פתרון רפואי, בלי קשר לצד ההלכתי.
2) לא ברור בכלל שמדובר ב"זרע". כחלק מההכנה לתשמיש האיבר הגברי מפריש נוזל סיכה (ממש כפי שהאשה מפרישה חומר סיכה), זה חומר שדומה מאוד לזרע אולם הוא מעט פחות סמיך. לפי כל הפוסקים בנוזל זה אין בעיה של זרע לבטלה, ולכן אם מדובר רק בנוזל כזה (ובהחלט יתכן שבכך מדובר, כ בגילו של סבך קשה להאמין שגופו מייצר כמות זרע כל כך גדולה ומהירה), אין בכלל חשש של זרע לבטלה. זה עוד דבר שכדאי לבדוק כ"הקדמה".
3) גם אם מדובר בזרע של ממש, הרי שלחלק ניכר מהשיטות זה מותר, זה חלק מהחיבה ומהאהבה בין בעל לאשתו. ואולי אפשר הלכתית לכלול את זה בתחום של "ביאה דרך איברים", שמותרת במקרה שאי אפשר לקיים יחסים ממש.
מבחינה הלכתית המקרה שאת מתארת הוא בודאי מקרה ש"מצריך קולות" ויש בו משום אפילו סיכון של ממש, ולכן אפשר לסמוך על הראשונים שסוברים שז"ל זה מדרבנן בלבד, ולהחשיב את הקרבה לאישה כדבר שהוא כבר ביאה וממילא מותר בהוצאת זרע.
אני גם מאמין שבגילו של סבך זה לא אפשרי להוציא זרע בכל פעם, ולכן אולי אפשר לעשות את "הפעם הראשונה" בלי כיסוי... ואז זה יהיה בודאי דרך איברים, ומשם ואילך הוא כבר לא יוציא זרע. זה לא אפשרי בגילו.
4) אני מבין שאחרי הכל הבעיה הגדולה היא החשש ה"הלכתי" של סבתך. אני חושב שצריך להסביר לה את כל הנ"ל... ולומר לה שמדובר כאן בחומרא שמביאה לידי קולא וסבל גדול. ולענ"ד זו חומרא שהיא יכולה להיחשב כחטא. הם נשואים, צריכים קרבה פיזית ומניעתה בגלל חשש רחוק (כי אולי זה לא זרע ואולי זה כמו דעת הראשונים שזה מדרבנן, ואולי זה ייחשב כביאה דרך איברים).... היא עוון בפני עצמו חס וחלילה.
מהצד המעשי, אני לא מכיר כל כך רבניות שיוכלו לשכנע אותה. אולם אם זה תלוי בזה, ותגידי לי על איזה איזור בארץ מדובר, אנסה למצוא...
אני רוצה ברשותך לחלק את התשובה לכמה חלקים-
1) אני אומנם לא מומחה רפואי, אולם יש לי הרבה ניסיון עם שאלות בתחום, ואני די בטוח שניתן די בקלות למצוא תשובה רפואית לבעיה של סבך. אני מדבר כרגע על הצד הפיזי פרופר.
בדרך כלל, כמובן, סובלים מבעיה כזו בחורים צעירים ונשואים טריים, ויש לזה פתרון. אז הייתי ממליץ לנסות למצוא לזה פתרון רפואי, בלי קשר לצד ההלכתי.
2) לא ברור בכלל שמדובר ב"זרע". כחלק מההכנה לתשמיש האיבר הגברי מפריש נוזל סיכה (ממש כפי שהאשה מפרישה חומר סיכה), זה חומר שדומה מאוד לזרע אולם הוא מעט פחות סמיך. לפי כל הפוסקים בנוזל זה אין בעיה של זרע לבטלה, ולכן אם מדובר רק בנוזל כזה (ובהחלט יתכן שבכך מדובר, כ בגילו של סבך קשה להאמין שגופו מייצר כמות זרע כל כך גדולה ומהירה), אין בכלל חשש של זרע לבטלה. זה עוד דבר שכדאי לבדוק כ"הקדמה".
3) גם אם מדובר בזרע של ממש, הרי שלחלק ניכר מהשיטות זה מותר, זה חלק מהחיבה ומהאהבה בין בעל לאשתו. ואולי אפשר הלכתית לכלול את זה בתחום של "ביאה דרך איברים", שמותרת במקרה שאי אפשר לקיים יחסים ממש.
מבחינה הלכתית המקרה שאת מתארת הוא בודאי מקרה ש"מצריך קולות" ויש בו משום אפילו סיכון של ממש, ולכן אפשר לסמוך על הראשונים שסוברים שז"ל זה מדרבנן בלבד, ולהחשיב את הקרבה לאישה כדבר שהוא כבר ביאה וממילא מותר בהוצאת זרע.
אני גם מאמין שבגילו של סבך זה לא אפשרי להוציא זרע בכל פעם, ולכן אולי אפשר לעשות את "הפעם הראשונה" בלי כיסוי... ואז זה יהיה בודאי דרך איברים, ומשם ואילך הוא כבר לא יוציא זרע. זה לא אפשרי בגילו.
4) אני מבין שאחרי הכל הבעיה הגדולה היא החשש ה"הלכתי" של סבתך. אני חושב שצריך להסביר לה את כל הנ"ל... ולומר לה שמדובר כאן בחומרא שמביאה לידי קולא וסבל גדול. ולענ"ד זו חומרא שהיא יכולה להיחשב כחטא. הם נשואים, צריכים קרבה פיזית ומניעתה בגלל חשש רחוק (כי אולי זה לא זרע ואולי זה כמו דעת הראשונים שזה מדרבנן, ואולי זה ייחשב כביאה דרך איברים).... היא עוון בפני עצמו חס וחלילה.
מהצד המעשי, אני לא מכיר כל כך רבניות שיוכלו לשכנע אותה. אולם אם זה תלוי בזה, ותגידי לי על איזה איזור בארץ מדובר, אנסה למצוא...
עוד תוכן בשורש
שיעורי תורה
עוד מהרב יניב חניא
עוד בנושא צניעות - בינו לבינה
מוצרים
