הלכה
הרב יניב חניאיחסיווןתשעג27/05/2013
שאלה:
שבוע טוב, כתוב בקיצור שולחן ערוך שצריך לרוץ לבית כנסת וכדי לקיים מצווה. הכוונה שבאמת חייבים לרוץ או שלא להתעצל? אם בן אדם הולך בנחת לבית הכנסת או לעזור אז הוא עובר עבירה? זה נשמע לי מוזר.
תשובה:
כן, צריך לרוץ. כתוב בהלכה שלא צריך לרוץ בצורה משונה שתגרום לאנשים ללגלג על הרץ\ אבל צריך לרוץ מעט כדי להראות את החביבות של בית הכנסת.אני לא חושב שמי שהולך בנחת זו עבירה, אבל זו לא הנהגה נכונה. .
חכמים קובעים שכל ישראל צריכים להתפלל לכיוון מקום אחד, כל מי שמחוץ לארץ ישראל, מתפלל לכיוון ארץ ישראל, בארץ ישראל מתפללים לכיוון ירושלים ובירושלים לכיוון בית המקדש, כך שכל ארונות הקודש שלנו מכוונים, בעיקרון, לכיוון ירושלים. אולם לא תמיד זה אפשרי, מבחינת המבנה של הבניין וכדומה... ולעיתים קרובות יש סטיות קלות בכיוון. אם הארון בכיוון הנכון באופן כללי ורק איננו מכוון בדיוק, יש להתפלל לכיוון ארון הקודש. פעם גם הייתי בכנס רבנים שהיה בבית מלון, בלי ארון קודש והקיר שאליו התפללנו היה ב"כיוון" אבל בסטיית זווית מסויימת מירושלים, היה שם הרב יעקב אריאל והוא ביקש מכל הרבנים לפנות את הקיר, כלומר- להישאר סכמטית עם המבנה של הבניין ולא להיות ב"זווית". בכל מקרה, אם כל הקהל מתפלל לכיוון אחד, גם אם אתה סבור שיש להתפלל לכיוון אחר, עדיף לשמור על הכיוון של הקהל ולא להיות בכיוון שונה מכולם.
כן, מותר, בתנאי שמדובר בכניסה על בסיס צורך ועל בסיס עראי. לדוגמא- ליד בית הכנסת שלנו יש מגרש כדורסל ויש ילדים רבים שנכנסים לשתות מים וזה נראה ממש אסור, כי המים בבית הכנסת הם לא ברזיה. לעומת זאת, אם מישהו צריך דחוף והוא לא מגיע במיוחד בשביל זה, הרי בשביל זה בנו את המקום, לטובת הציבור.
א) ממש לא ידעתי שלפי הדת המוסלמית אסור לגבות ריבית, ממש מוזר לי... כמו כן לא ידעתי שבנקים מוסלמים לא גובים ריבית, עד כמה שידוע לי הם כן גובים. ב) בכל מקרה, לגבי הבנקים היהודיים, הם משתמשים במה שקרוי בהלכה "היתר עסקה", דהיינו אנחנו, כלווים, הוכפים את הבנק לשותף בכספינו וכך הריבית שהם גובים איננה ממש ריבית אלא "שותפות ברווחים". ישנם רבנים שובים שחושבים שאכן לאדם פרטי (להבדיל מאנשי עסקים) יש בעיה לקחת הלוואה בבנק (או מינוס) כי זו לא ממש שותפות ברווחים, אבל רוב העולם סומך על היתר העסקה ולוקח הלוואות בבנק.
* לעיתים בעברית פונים גם לזכר בלשון נקיבה (דהיינו סיומת קמץ ואחר כך שווא), כמו "מודים אנחנו לך" שמתייחס לקב"ה ועוד הרבה מאוד דוגמאות. זה נכון שיש מדקדקים (בניהם הרב מזוז, ראש ישיבת כסא רחמים בבני ברק) שטוענים שיש תמיד לומר בלשון המקובלת, אבל לרוב הדעות הסיומת הזו מתייחסת גם לזכר. * הנשמה יכולה להעלות אין סוף עליות, כי העולם הבא הוא אין סופי... מהיכן הבאתאת הדעה שהיא עולה רק בשנה הראשונה? היא עולה כל שנה, ובכל שנה ביום הזכרון היא ממשיכה לעלות עוד ועוד, עליה נצחית! * אני חושב ש"בשורות טובות" הם דברים שאתה שומע שקשורים אליך, ואילו שמועה טובה זה משהו כללי יותר. לדוגמא, שמועה טובה זה שנולד לך ילד וכו'. "שמועה טובה" זה שנולדו הרבה מאוד ילדים לעם ישראל השנה.
