האם מותר לאישה על פי ההלכה להביא ילד לעולם בצורה לא טבעית? הכוונה לא מביאה של בעלה אלא ע"י טיפולים מבחוץ? האם גדולי ישראל מתירים. מה דינו של הילד הזה שאין לו אבא...
האם מותר לאישה לבצע טיפולים כאלה בגילאים מסויימים שכבר אבדה התקווה למשפחה וזוגיות?
אשמח למקורות. ובנוסף מה הגיל שאישה כבר לא ניקלטת בד"כ? האם יש גיל שמסוכן לאישה ללדת? מה דעת התורה...
תודה
תשובה:
נשים מתקשות להיכנס להריון פחות או יותר מגיל 40. כל שנה מעל גיל 30 היא קריטית והקושי עולה, אולם נדמה לי שכולם מסכימים ש40 זה פחות או יותר הגבול שבו "זה יחסית קל". אני חושב שהרופאים אומרים שנשים שילדו הרבה לפני כן, יותר קליטות בגילאים הללו. אבל פחות או יותר כל לידה צמעל גיל 40 היא די נס.
לגבי נשים לא נשואות שמביאות ילדים בהפריה חוץ גופית, זו סוגיה מורכבת. למיטב ידיעתי ותשובות שקראתי, רוב הפוסקים לא מתירים. יש כאן, מלבד הצד של האשה, גם את הצד של הילד שנגזר עליו לגדול ללא אב. ויש כאן קשיים נוספים. בכל זאת, יש לא מעטות שעושות את זה. לגבי "הקפאת בציות" בגיל צעיר יחסית כדי שניתן יהיה לעשות בהן שימוש אם יתחתנו מאוחר, זה כבר יותר קל.
לכאורה למה שתאבד התקווה למשפחה וזוגיות? אשה שמוכנה לעבור טיפול חוץ גופי כדי להרות, בודאי תהיה מוכנה לעשות הכל בשביל זוגיות גם. אז למה שתאבד התקווה?
לגבי גיל שמסוכן ללדת, אני חושב שהרופאים מסכימים שגיל 45 זה כבר התקפת הורמונים לא פשוטה... אם כי לנשים שלא ילדו בכלל, ממשיכים עדיין טיפולים גם בגילאים כאלה, תחת פיקוח הדוק ואין סוף בדיקות.
