close
חזור
תכנים
שו"ת ברשת
מוצרים
תיבות דואר
הרשמה/ התחברות

מאמרים, עלונים, דעות אישיות ופרשת שבוע

הרב יניב חניא  ו אייר, תשסח  5/11/2008

הרב יניב חניא כותב על המאמרים בעלוני השבת והרצון של הכותבים למצוא ביסוס לדעה האישית שלהם בפרשת השבוע. חשוב!

ישנה בעיה קטנה בהקפדה שיטתית על קריאה בעלוני השבת- העובדה שפעמים רבות ניתן לשער מה תהיה דעתו של כל אחד מכותבי המאמרים בנושאים המדוברים, שהרי לאט לאט מתרגלים לתפיסת העולם של כל כותב וכך ניתן לשער מה יכיל המאמר. אולם ישנה גם בעיה גדולה בעניין- העובדה שלרוב דעתו של הכותב גם מופיעה, לכאורה, בפרשת השבוע. כמעט תמיד ישנן הקשרים, רמיזות או אירועים בפרשה שתואמים את מה שנכתב או את הדעה המובעת... אם מדובר על אישיות בעלת תפישת עולם ממלכתית, הרי שלזה בדיוק התכוון משה רבינו (או אברהם, או ציפורה, או פסוק בפרשה), בדיוק כמו שאם מדובר על מתנגד שלטון, הרי שזו בדיוק היתה דעתו של משה, או אברהם או ציפורה.

ישנם מקרים שבהם התופעה בהחלט מוגזמת, כאשר לכותב/ עלון/ קובץ מאמרים יש מראש אג'נדה מאוד ברורה ומוחלטת- ואז כל המאמרים בעלון יוכיחו שלדעה הזו יש שורשים אלוקיים בתנ"ך. כך ניתן למצוא ב"קולך" מאמרים שמראים בבירור שהקב"ה הוא חבר בתנועה הפמיניסטית, בעלוני החסידות לומדים שהוא בעצם חסיד, בצהר הוא ממלכתי ושונא "עשבים שוטים" וב"מעייני הישועה" הוא יוצא יחד עם הפעילים לשטח ומחלק סידורים. אם הכותב הוא גם בעל הכשרה אקדמאית לסוגיה, הרי שאז ניתן גם להתעלם מ"הפרשנות המסורתית" ולהציג כל דעה שהיא... ישר ומדוייק בפסוקים, תוך כדי שימוש לא מבוקר במילים והטיות לועזיות.

זאת בעיה. כאשר אנו כופפים את התורה, סיפוריה ופסקיה לדעה האישית הרי שיש בכך הרבה יותר מאשר טעם לפגם במאמר זה או אחר. יש בכך כיפוף של כל הרעיון התורני... כי מטרת התורה היא לחנך, לשנות כיווני מחשבה ולנסות להעניק "מבט על" לחיים שסביבנו. משהו שלא מתחיל מהאדם ושכלו, אלא מגבהים אחרים. כמובן שמותר וצריך להעמיק, להבין, לחשוב בשכל ואפילו יש עניין לטעות לעיתים בהבנה. אולם הפיכת האני ודעותי הפרטיות למרכז ואז השלכתן על מה שכתוב זה עיוות חמור.

זה לא קל ללמוד תורה, גם כי קשה לשבת שעות, גם כי יש כמות עצומה של חומר וידע מקדים שצריך לרכוש לפני שניגשים לעניין וגם בגלל השפה והלשון ה"טכנית" של חז"ל. אולם הקושי הגדול ביותר הוא שדברי התורה אינם תרגיל אקדמי. הם לא ספריה של ידע שבה יש לחפור כדי להשוות, למצוא מקבילות או לעשות חשבונות של כמה מתירים וכמה אוסרים. מדובר על דרך חיים, על כיוון מחשבה שצריך לחיות אותו, להרגיש אותו, ובעיקר- להתבטל אליו. לקבל את דברי חכמים וחידותם (ובטח ובטח את דברי התורה שבכתב שבפרשת השבוע) ולנסות להבין מה זה אומר לי ואיפה אני צריך להשתנות, כי אני צריך לעשות את זה מידי יום.

מותר לכותב מאמר לכאוב, לצעוק ולהביע דעה אישית, אולם למה להכניס את הדברים בפרשה? בכח רב או בכח מועט יותר. אם יש לך דעה, כאב אישי או רעיונות מחכימים לתיקון עולם במלכות שדי... והם לא כתובים בדיוק בפרשת השבוע, נהדר, נשמח לשמוע ולהגיב, גם אם זה לא "פשט הכתוב".
ומצד שני, אם יש בתורה שבכתב או בתולדותיה דברים מפורשים שסותרים את דעתך, אז צריך לשבת, לשבור את הראש, להתמלא בענווה ובסופו של תהליך לקבל את דעת התורה. זה בדיוק המשמעות של לימוד תורה ותלמידי חכמים- היכולת ללמוד ממה שכתוב ולא להכתיב את המציאות ממשהו שמתחיל מהאדם.
הוסף תגובה
שם השולח
תוכן ההודעה