close
חזור
תכנים
שו"ת ברשת
מוצרים
תיבות דואר
הרשמה/ התחברות

השפעת משחקי וידאו על האדם- חלק שני

אסתר טאנגי  יג אלול, תשסח  9/13/2008

חלקה השני של הכתבה בנושא השפעת המדיה ומשחקי וידאו על הנפש, בחלק זה מדברת הכותבת על ההשפעות המעשיות של הניתוק הרגשי ומציעה כמה דרכים לפיתרון.

זהו החלק השני של הכתבה, את החלק הראשון ניתן למצוא כאן.

הפסיכולוג קלוד שטיינר התפרסם בשל הספרים שכתב והסדנאות שהוא מנחה בכל העולם על נושא של הרגש וההשלכות של חוסר מודעות רגשית. הוא מסביר שהחברה המודרנית אינה מתייחסת לאדם רגשי בצורה כל כך חיובית בגלל שהוא מציג אופי ''חלש'' בעיניה. לכן החינוך הכללי אינו מעודד להבין או לבטא את רגשותיו של האדם ואף דיכא אותם. אדם ''מצליח'' בזכות השכל הקר, היכולת להוסיף מידע וכו' כך כל מסגרת החינוך פועלת, לפתח את ה IQ [intellectuel quotient] ולדכא את ה EQ [emotional quotient] אפילו ללא כוונה מראש. לעומת זאת, עולם המודרני נתן ביטוי חופשי לרגש בעולם הווירטואלי שהתפתח יותר ויתר עם הטכנולוגיה. באופן טבעי נוצר פער בין היכולת של האדם להביע רגשות במציאות בגלל המחסומים החברתיים והחינוך ובין השחרור של הרגשות והגירוי הרגשי הצפוי לאדם שצופה במסכים השונים מחשב או אחר. הפער הזה הוא גורם ראשון לתסכול נפשי.

במישור אחר, בדרך כלל האדם זקוק לחיים רגשיים מפותחים ומאוזנים. מאידך, חוויות רגשיות שליליות ומכאיבות יכולות להביא את האדם מלהימנע ליצור קשר רגשי עם סביבתו. הקשר רגשי מתפרש כמחייב וגילוי הרגש מהווה חוויה מסוכנת לאדם שנכשל בזה בעבר, ובמיוחד אם לא לימדו אותו להתמודד רגשית. לכן כלי התקשורת למיניהם שמציעים לאדם לחוות חוויות רגשיות דרך המסך, ללא מחויבות, ללא ''סיכון'' כביכול של חשיפה לזולת, התקבל כתחליף מלהתמודד עם המציאות הכואבת. קלוד שטיינר מגדיר את השימוש בסמים למיניהם כאותה אופציה שאדם בוחר כדי לברוח מהמציאות. העולם הווירטואלי הוא הקסם של הדמיון החופשי שהדגשם מאחורי המסך.

מה הם ההשלכות?
מהגירוי התמידי של הרגש בצורה ''מלאכותי'' נוצרו כמה בעיות ונתייחס כאן רק לכמה מהם :
  • אטימות לרגשות בחיי יום-יום וחיפוש גדל אחרי גירויים ווירטואליים הלא מחייבים
  • בלבול ברגש ותסכול : אין האדם מבחין בקלות בין רגשותיו לרגשות שהחברה ''מכתיבה'' לו דרך הגירויים השונים. הסימנים לכך הם למשל : רוצים לאהוב כמו בסרטים, לא מפחדים או נגעלים ממעשים זוועתיים וכו' ומכאן ירידה במוסגים וערכים מוסריים והתגברות באלימות, שהם שני כף מוזנים כשהאחד יורד השני עולה. נזכור כמו שציינו בהתחלה שהערכים הם גם מקור לרגש.
  • חוסר מודעות רגשית מתבטא גם בעניות מילולית. אין גיוון, אדם מדבר על רגשותיו עם כמה מילים בודדים.
  • כבר הנתונים האלו גוררים אחריהם תופעות שמצביעים עליהם פסיכולוגים רבים שעוסקים בעוצמת האלימות בעולם ואצל הנוער בפרט. מתוך הגנה עצמית להתקפות רגשיות שבעולם הווירטואלי האדם הופך להיות ליותר אדיש כביכול, [כאשר מבינים שהאדישות נובעת מחוסר מודעות רגשית] לכן הגירויים הקודמים כבר אינם מעוררים רגש, מחפשים וגם נותנים חוויות רגשיות יותר חזקות דרך סרטים, קלפים באינטרנט, משחקי וידאו שמכניס את האדם במעגל קסם. דמיון ומציאות משמשים בערבוביא והאדם מרגיש את העולם כמקום מסוכן. העובדה היא שהעולם הווירטואלי שמציע רוב הזמן תגובה אלימה כפתרון לאיום החופף באוויר בתוך הסרטים, המשחקים וכו'...נותן הזדמנות ותירוץ לאדם להוציא החוצה את האלימות הטבעית שבו במקום לנטרל או לנווט אותה בצורה חיובית.
מתעורר כאן עוד שאלה: לפני כמה שנים כולם ידעו שמה שקורה מאחורי המסך הוא ''כאילו'' ולא אמיתי, [קוראים להם שחקנים] לכן נוצר מרחק רגשי בין מה שנעשה בצורה ווירטואלית ובין הצופה. שמתוך הגיון ושכל הוא לא תמיד מוכן להמשיך כביכול את ''המשחק'' הרגשי שמזמן לו הסרט. ''סך הכול זה הוא רק סרט או משחק'' ואז הוא לא מוכן להצדיק את ההתרגשות ו ''עושה את עצמו'' אדיש. במיוחד עם הדבר הוא ללעג בחברה שתצחק עליו אם הוא מתרגש. מתוך כך, מציעים לצופה דברים עוד יותר מזעזעים כדי להביא אותו לידי התרגשות כי זו היא בעצם המטרה העיקרית של העולם הווירטואלי. בשנים האחרונות הדבר יותר חריף. ישנם סרטים שאינם משחקים ''כאילו'' אלא הצגות אמיתיות שאמורים עוד יותר לעורר את הרגש. הסכנה היא שהמסך [והרגל מסוים] לא נותן לאדם את הפרספקטיבה הנכונה לדברים שעוברים מול עיניו והוא ממשיך להתייחס אליהם באדישות כל שהיא ולפעמים מתוך רצון להתאים את עצמו לחברה.

השפעת החברה לגבי דעות מוסכמות.
מחקר מעניין קובע שאין לאדם פרטי כוח ואומץ להתנגד למה שנקבע על ידי הכלל אפילו עם הדעה של כלל נוגד להגיון ולשכל הפשוט.
הדבר הזה בא לביטוי חמור כאשר ''מחליטים'' שסבל אנושי הוא הזדמנות לשעשוע. מראים באופנים שונים ומשונים, דרך קליפים באינטרנט וגם בטלוויזיה שמציגה את עצמה בתפקיד של ''מחנך'', סרטונים ''מצחיקים'' כאשר אנשים תחת סבל פיזי נורא. דבר שנוגד כל הגיון, והרוב מסכים להשתכנע שהדבר משעשע. המחקר נותן קצת אור על התופעה הזו : אין אדם מתנגד לדעת הכלל מתוך פחד ואיום על מקומו בחברה. כמובן שהאדם אינו מבחין בסיבה האמיתית שגורמת לו להסכים. הוא משוכנע ומזדהה, בלית ברירה לדעת הרוב.
מחקר אחר קובע שאלימות המתגברת בקרב הנוער היא תוצאה של צפייה ארוכה מדי במשחקי וידאו אלימים, או סרטים אלימים. יש להתייחס לאלימות כתגובה ספונטאנית וטבעית אצל כל ילד ותפקיד החברה, המחנכים וכמובן ההורים להדריך את האנרגיה הזו לדברים חיוביים. ברור שאנחנו עדים לרפיון משמעותי של הגורמים החינוכיים בנושא הזה בגלל ההשפעה המתעצמת של האודיו-ויזואלי, המדיה, שהם יותר מעוניינים ברווחים כספיים מאשר בתועלת חינוכית. הגורמים האלו אינם מבקרים את תוכן הדברים הנמכרים בשוק הרחב, וגם לא קיים סנסור שתאסור את מכירה או שימוש בסרטים או משחקי ווידאו אלימים. יש בכל אופן לציין את פעולותיו של ד''ר כרייג אנדרסאן פרופסור ומנהל של האוניברסיטה איאווה שבארצות הברית, שמציעה לממשלה כמה חוקים שיגבילו באפן משמעותי את התוצרת ומכירה של הדברים האלו.

לסיכום: האדם מושפע ביודעין או בלא יודעין ממה שחושיו קולטים בין במציאות בין בדמיון. בעולם המודרני האדם חי תחת השפעה חזקה ומניפולציה של חושיו ורגשותיו עם הטכנולוגיה החדישה. כתוצאה מזה משתנים ערכים ומוסגים בסיסיים, האדם מתנתק מהמציאות כדי לברוח לעולם הדמיוני ווירטואלי שפחות מחייבת אותו. מתוך התעלמות לחינוך להתמודד עם רגשותיו האדם מקטין את האופציות לתגובות רגשיות בריאות ונאלץ להגיב באלימות מילולית או פיזית.

מה ניתן לעשות לאור הדברים האלו ?
הזהירות להימנע או להגביל את השימוש בכלים שהטכנולוגיה מציעה לנו, חייבת לבוא מתוך ידיעה והבנה ברורה על הנזקים ואכפתיות להשלכות שליליות. להיות מודע למניפולציה שהמדיה, כל אחד במידה מסוימת, מפעילה על רגשותיו של האדם בכיוונים הלא רצויים. כמובן שצפייה לסרטים שונים דורשת דרגת ביקורת גבוהה. הורים חייבים לפקח עין ולבקר את איכות הסרטים ומשחקי וידאו בידי ילדיהם וזו משימה לא קלה.
כמו שהזכרנו התפיסה המקובלת היא שהאדם אינו שליט על רגשותיו. אנחנו בדרך כלל חווים אותם בעל כורחנו מתוך הזדהות או התנגדות אליהם. לכן החברה המודרנית ברצון עז להיות שליט על הכול, מתייחסת לרגש כאופי חלש ולא הסכימה להיות הקרבן שלו אבל דיכוי הרגש אינה תשובה למציאות ולעובדה שהאדם יצור בעל רגש. ואולי כאן, ההתמודדות האמיתית היא להבין מה מקומו של הרגש בנפש האדם.
הפסיכולוגיה החדישה פיתחה פן חדש בגישתה לרגש. היא מכריזה בנוגד למקובל, שיש באדם יכולת להיות ''בעל הבית לעצמו'' ואף מציאה טכניקות לשחרור רגשות שליליות. בלי להיכנס לפרטיות הדברים הרעיון המרכזי הוא להגביר אצל האדם המודעות לרגשותיו, לחיות אותם מתוך בחירה בנתינת מימדים נכונים. מודעות גבוהה משפיע על איכות החיים עם יכולת לתקשר בצורה חיובית ובונה. אדם הדואג למערכת יחסים בריאים בחברה, עם הסביבה הקרובה והרחוקה, חייב לגעת בעומק העובי של המערכת הזו מתוך חשבון נפש ומודעות שהדבר תלוי בו ובחירתו. כמובן שמדובר כאן בתהליך שהוא מתאפשר רק מתוך בחירה אישית. חייב אדם להבין שמניפולציה רגשית דרך המדיה למיניהם גורם שינוי בהתנהגות ובעיקר בהשקפת חיים. השאלה היותר עמוקה שנשאלת עכשיו היא עד כמה האדם רוצה לגלות כוח הבחירה הטמון בו כדי להחליט על חייו, על מעשיו ולא להיות ''אובייקט'' של המדיה והטכנולוגיה. איזה מחיר אדם מוכן לתת כדי לתפוס המשוכים בחזרה מול הנוחיות המדומיינת שהטכנולוגיה מציעה ? נגענו פה רק בקצה הבעיה בתקווה לעורר מודעות ולהיות ער לסימפטומים המדאיגים שהופיעו כבר בחברה.

אני מציעה עזרה וטיפול אינדיווידואלי על ידי טכניקות חדשות לשחרור רגשות שליליות או טראומה, לשינוי דפוסי הנהגה ישנים, וגם מנחה קבוצות למודעות עצמי. [הכתבה מתוך ספר שכתבתי בצרפתית ויצא לאור בקרוב]
הוסף תגובה
שם השולח
תוכן ההודעה