טקס ההכתרה- סיפור בהמשכים
close
חזור
תכנים
שו"ת ברשת
מוצרים
תיבות דואר
הרשמה/ התחברות

טקס ההכתרה- סיפור בהמשכים

הרב יניב חניא  כה ניסן, תשסט  4/19/2009

חלק ראשון מסדרה חדשה של סיפורים אישיים בשורש. הפרק הראשון בסיפור "טקס ההכתרה" מהרב יניב חניא...

שֵלָה הטיבה את אחיזתה בחבילה המחליקה שוב ושוב ורטנה בליבה על החום הגדול. הזיעה גרמה לצבע האדום של נייר העטיפה לרדת ולכלך את החולצה, את הידיים ואת הפנים וגרמה למתנה הכבדה להחליק פעם אחר פעם.
"למה הייתי צריכה לקנות משהו כבד כל כך?", היא שאלה את עצמה שוב ושוב, אולי רק כדי להימנע מלשאול את עצמה, "מה אני עושה כאן בכלל... בחום הזה". בעוד עיניה מחפשות את הרחוב הצדדי על קירות הבתים בבני ברק, היא היתה יותר ממודעת למבטים השואלים שננעצו בה ובבגדיה התל אביבים, עיניה עוקבות אחרי הצבע המתקלף בדרך לעוד רחוב קטנצ'יק.
זה חייב להיות פה באיזשהוא מקום. ובכלל, זה יהיה טיפשי לחזור עכשיו, אחרי כל המאמץ והזיעה והמתנה שהיא סחבה עד כאן. למרות החום המעיק, היא חייכה לעצמה כשנזכרה במבטו של מוכר הספרים הבני ברקי כאשר בחורה כמוה קנתה את הספרים... לפחות המבט היה שווה, לא? לכי תספרי לו את כל הסיפור על טקס ההכתרה ועל הסבא שהיא לא ראתה כל כך הרבה שנים, עד שהגיעה אותה הזמנה בדואר... כתובה בכתב יד.
אמה שלה צחקה כאשר ראתה את ההזמנה בפעם הראשונה. היא אמרה שזה נראה לה עבודה של הסבא עצמו, של אבא שלה, זאת אומרת, ושזה כל כך מתאים לו. שֵלָה הציצה מעבר לגבה אל ההזמנה וחשבה שהיא בטח צודקת. באותיות גדולות, משונות כאלה, בעט כחול ורועד הודיע המכתב ש"אתם וכל משפחתכם מוזמנים לטקס ההכתרה של הרב שלמה חיז'רי לרב בית הכנסת בבית האבות "ישושון" בבני ברק". בהמשך פורט שם הרחוב, היום והשעה... אולם שֵלָה לא היתה חושבת לבוא אם לא היתה החתימה. גדולה כזו, מסולסלת, כאילו נלקחה מעולמות אחרים, ממקומות אחרים לגמרי, חתימה שהעלתה באפה ריחו של עולם שונה ורחוק כל כך.
ואכן, היא נלקחה ממקומות אחרים לגמרי... אמא שלה המעיטה לדבר עליהם, על השכונה בה היא גדלה, על בתי הכנסת ועל העוני, אולם שֵלָה שמעה מספיק במשך השנים כדי להבין את הסיפור. סבא שלה היה רב, או לפחות רב של בית כנסת קטן בפרברי שכונה תל אביבית גוועת. אמא נהגה לספר שתפקידו כ"רב" כלל הרבה ארגונים כאלה, של אוכל ושתיה וכספים של הבית־כנסת. היא גם סיפרה שכמעט כל שבת שניה היה ריב על העליות לתורה ושכמה פעמים הוא חזר הביתה פגוע מהערות של מי שלא קיבלו מספיק כבוד. במשך כמה ימים הוא היה מתפלל בבית עד שמשלחת מבית הכנסת היתה מגיעה לשיחת פיוס.
במקרים אחרים אמא ספרה על העוני בבית, על אבא שמגיע מהעבודה רצוץ ופותח ספר עד לתפילת מנחה בבית הכנסת שלו, "תיקון סופרים" היא קראה לו. כמעט תמיד מכין את הקריאה לשבת הקרובה בבית הכנסת. פעם אחרי פעם, במבטא כבד ועם טעמים שהלכו והסתבכו ככל שימי השבוע עברו והקריאה נקלטה...

המשך הסיפור
הוסף תגובה
שם השולח
תוכן ההודעה