בית חלומותי
אורה רבקה וינגורטד אב, תשסה09/08/2005נשים נוהגות שלא לעשות מלאכה בעוד שהנרות דולקים. השנה, אני מציעה שנשב כולנו בנחת בחצי שעה זו, נחבק את הילדים חזק, ונחשוב קצת כיצד ניתן לחזק את האור, בבית...
בזמן הזה, שעות ספורות לפני הדלקת נרות, אני נזכרת בימים ההם...
"בימים ההם בזמן הזה..."
הניגון המיוחד של אבי בעת סיום הברכות עדיין מהדהד באוזני.
כל המשפחה מקובצת סביבו, כל אחד מאתנו - הילדים - מחזיק "שמש" קטן בידו, וקשה לדעת מה נוצץ יותר, עינינו או הנרות הקטנים.
ריח הלביבות עולה מן המטבח, כולנו מתכרבלים יחד על הספה, שרים שירי חנוכה, ואוכלים סופגניות טריות, מעשי ידיה האוהבות, של אמא. אחר כך מגיעים משחקי הסביבון. המשפחה יושבת סביב לשולחן, ואנחנו הילדים רבים כרגיל...
בית הורי.
אני ממשיכה בעיסוקי היום-יומיים. הילדים תיכף יחזרו מבתי הספר ומן הגנים, עמוסים לעייפה בחוויות, עטורים בקישוטים לחנוכה, וסיפורים על "הימים ההם...".
קולטת, בפעם המי יודע כמה, שעכשיו הבית הוא "שלי" מן הכיוון ההפוך...
תוהה איך יזכרו ילדי "בימים ההם" - העתידיים - את "הזמן הזה"...
איזה סוג בית יזכרו?
מה תהיה משמעות המילים "בית הורי" עבורם?
נזכרת בעדויות של ניצולי שואה, שקולם נחנק דווקא בהזכרת "בית אבא", ותוהה איך בונים את הבית הזה?
אין זמן במעגל השנה שיש לו אוריינטציה "ביתית" יותר מאשר חנוכה. ולא רק במישור הסנטימנטלי, אלא בהלכה.
חובת ההדלקה - "נר איש וביתו". מקום ההדלקה - "בפתח הבית".
מדוע מרכזי כל כך ה"בית" בהקשר לנס חנוכה?
"שהארת הנס בימים אלו מאיר בנפשות בני ישראל ובמקומותיהם. לאשר אותן הרשעים רצו לטמא נפשות בני ישראל וגם דירותיהם, ופרצו י"ג פרצות במקדש. ולכן, כשנעשה הישועה, נשאר הארה בנפש ובמקום, לכן הצווה על פתח הבית. ונתווסף שמירה מנרות חנוכה על הפתח, לבד המזוזה" (שפת-אמת, חנוכה).
אני חושבת על הרוחות היווניות, שעדיין מאיימות לכבות את נרו של הבית. על הפתח, שכל כך צריך שמירה.
מתפללת בלבי - "שלא יכבה נרו לעולם ועד...".
נשים נוהגות שלא לעשות מלאכה בעוד שהנרות דולקים (שו"ע סימן עתר הלכה א). השנה, אני מציעה שנשב כולנו בנחת בחצי שעה זו, נחבק את הילדים חזק, ונחשוב קצת כיצד ניתן לחזק את האור, בבית...