close
חזור
תכנים
שו"ת ברשת
מוצרים
תיבות דואר
הרשמה/ התחברות

על הצגות שבת ארגון

הרב יניב חניאכב חשוון, תשסח03/11/2007

ואכן, כל מי שמתמודד עם חינוך לאמונה בדורנו חש לעיתים קרובות כאב על עצם הזלזול בכל המסורת האדירה שעליה מתבססת התורה, על חוסר האמון ועל החיפוש בשדות זרים כאשר כל כך הרבה טמון קרוב כל כך אלינו.

המאמר פורסם לראשונה בעלון "עולם קטן" שבת חיי שרה תשס"ח

באורות התשובה מביא הרב קוק שאחד הנושאים המיוחדים שעליו תידרש תשובה הוא ה"עלבון שנעלב הרוח הגדול האצור בכל מה שהנחילונו אבותינו". דהיינו אנו נצטרך לחזור בתשובה לא רק על המרידה באלוקים, אלא על עצם הזלזול בכל המטען האדיר, רב הכבוד והשנים שמביאה עימה היהדות.

ואכן, כל מי שמתמודד עם חינוך לאמונה בדורנו חש לעיתים קרובות כאב על עצם הזלזול בכל המסורת האדירה שעליה מתבססת התורה, על חוסר האמון ועל החיפוש בשדות זרים כאשר כל כך הרבה טמון קרוב כל כך אלינו.

מסורת החכמה העמוקה כל כך, שנשאה ונושאת את העולם במשך שנות דור.

לאחרונה חשתי את הכאב הזה כאשר נודע לי עד כמה עמוק פשט המנהג החדש בבני עקיבא לגבי "ההצגה של מוצאי שבת ארגון". בזמני (לא כל כך הרבה שנים אחורה, למעשה) נהג כל שבט להכין הצגה קצרה שאותה הצגנו בפני ההורים עם קטעי קישור "מצחיקים" שאיך שהוא קשרו את הכל. אולם לאחרונה פשט המנהג שהחניכים מכינים "סרט" של ממש. דהיינו בוחרים סרט, של וולט דיסני או מישהו דומה, מעבדים אותו על ידי הורדת התסריט מהאינטרנט... והחניכים, במשך חודש ימים, מכינים אותו כהצגה להורים. חלק מההכנות כולל גם צפיה משותפת של כל הסניף בסרט, כדי שהחניכים יכירו וידעו במה מדובר.

וכך, בעיצומה של העבודה על שבת ארגון, משננים הילדים פרקים מתוך סרטים אלו, שבמקרה הטוב הם "סתם", במקרה הבינוני הם מאוד לא צנועים ובמקרה הגרוע הם עבודה זרה של ממש. ושוב... מה שהכי נורא זה העלבון. כאילו אין סיפורים ביהדות על מסירות נפש, כך שצריך להגיע עד לסיפורי וולט דיסני, כאילו תמו סיפורי החברות ולכן אנו נזקקים ל"מלך האריות" וכאילו ליהדות אין מה להציע בנושא אמונה בשעות משבר, כך שחייבים לגייס את "מאה ואחד דלמטים".

כמובן שניתן לדון בשאלה האם טובה יותר הצגה גדולה אחת ומושקעת (מידי, לטעמי) על פני כמה הצגות קטנות של כל שבט. אולם האם באמת לא ניתן למצוא ב"רוח הגדול שהנחילונו אבותינו" הצגות מקוריות ונפלאות העוסקות בנושאים אלו, במסירות נפש, אמונה, מלחמות דת ותרבות וכדומה? האם אין סיפורי גבורה יהודיים? מעשיות פנטסיות, חיים של מעלה וכאבים של מטה? מדוע צריכים החניכים לשנן את אימרותיהם של יוצרי וולט דיסני? לצחוק מבדיחות תפלות על שידוכי כפיה באומה הסינית... ויותר מכל- האם לא כדאי להפוך את ההצגה להזדמנות ללימוד של פרק נכבד, כזה או אחר, בתולדות היהדות והיהודים?

הבעיה האמיתית היא, לעניות דעתי, ההזדקקות הזאת לתרבות הזרה מלמדת, גם במוצאי שבת קודש הארגון, עד כמה השתלטה עלינו התרבות האחרת, כבשה כל חלקה טובה והעליבה עד עפר את כל מה שיש ליהדות לתת לנושאיה.

הוסף תגובה
שם השולח
תוכן ההודעה