close
חזור
תכנים
שו"ת ברשת
מוצרים
תיבות דואר
הרשמה/ התחברות

יהדות, נכות ורבנות- סיפורו המדהים של שאול ענברי

מערכת שורש  י אלול, תשסט  8/30/2009

סיפורו המדהים של שאול ענברי מקיבוץ שדה אליהו, שאול נכה cp, בעל קשיים מוטוריים ודיבוריים ובכל זאת עשה רבנות. על עולמו של נכה דתי ורב...

כל מי ש"עשה תעודת רבנות", במסגרת ישיבה, כולל הלכה או כל מסגרת אחרת, יודע שמדובר במשימה קשה. כמות החומר עצומה, חלק מהנושאים קשים במיוחד (איסור והיתר, זוכרים?), זה לוקח שנים ויש צורך בשעות רבות של שינון, חזרה וזכירה בעל פה. עכשיו, תדמיינו שאתם צריכים לעשות את אותו תהליך כאשר הגפים שלכם לא מתפקדים (מי ידפדף בספר?), יכולת הדיבור פגומה מאוד (איך תשאלו ותתייעצו) ובכלל מערכות הגוף לא ממש נענות למשמעתכם. לא נתפס, נכון?
עם כל הפליאה, זה בדיוק מה שעשה שאול ענברי מקיבוץ שדה אליהו. שאול הצליח לקבל תעודת רבנות לאחר יותר מעשר שנים של לימוד, למרות נכות קשה ואתגרים אין סוף, שלא כולם מהתחום הלימודי והשינון.

שאול נולד בקיבוץ שדה אליהו לפני 41 שנה. במהלך הלידה היו "כמה סיבוכים" וחבל הטבור שנכרך סביב צווארו מנע למשך כמה שניות הגעת חמצן למח. התוצאה- שאול מוגדר "נכה C.P", דהיינו שיתוק מוחין והוא סובל מקשיים בתפעול הגפיים (למעשה, הידיים הן ללא שליטה), חוסר יכולת ללכת, קשיים עצומים בדיבור, קשיי אכילה ועוד. למרות כל זאת, הוא מצליח להגיע להשגים מדהימים בתחום הלימודי/ תורני, יזם כמה וכמה יוזמות לטובת הנכים והוא עסוק אפילו בחיבור ספר הלכתי שיתאים למגזר המיוחד שלו. בשיחה איתנו פרש שאול מסכת לא פשוטה של חיים דתיים בצל הנכות- אתגרים מטורפים והתלבטויות שכל מי שהולך על שתי רגליו ומסוגל לפתוח ספר לא יכול אפילו לדמיין.

איך גדל ילד שסובל מcp?

גדלתי בקיבוץ שדה אליהו עד גיל שש, בגיל 6 הייתי צריך לעבור לתל אביב, כדי ללמוד במוסדות מיוחדים, וכך חייתי כל השבוע אצל משפחת אומנה ובסופי שבוע הייתי מגיע לקיבוץ. בגיל 12 חזרתי לקיבוץ והצטרפתי לכיתה רגילה, קיבלו אותי יפה מאוד והייתי חלק בלתי נפרד מהכיתה ומהשכבה. לאחר מכן עברתי ללמוד בישיבת הקיבוץ הדתי, שם למדתי לסירוגין במשך שבע שנים. בישיבה הייתי בשיעורים הרגילים, בסדרים הרגילים... היו תקופות שהייתי נקודה מרכזית בישיבה, ותמיד היה לי מטפל מטעם הישיבה- אחד הבחורים שעזר לי מבחינה פיזית במשך כל התקופה.

היית ילד דתי רגיל?

בתקופת התיכון, כשחייתי בקיבוץ, טיפל בי הרב גדי רז. חוזר בתשובה שחזר בעקבות מלחמת יום כיפור. הוא הפך אותי לאדם דתי באמת, הוא לימד אותי מה זו תורה, מה זה לימוד ואיך נראים חיים של תורה. אני חייב לו הרבה מאוד ולא חושב שהייתי מגיע לישיבה אילולא גדי. הקשר שלנו היה כזה שכשהוא נהרג במלחמת לבנון, והצבא איחר מאוד בהודעה... בכל זאת, למרות שבקיבוץ לא ידעו, אני ידעתי שהוא נהרג, הרגשתי את זה מבחינה רוחנית. עד היום הוא מבחינתי הרב שלי והוא חסר לי מאוד. דווקא אחרי שהגעתי לישיבה התחילו לי קשיים וספיקות באמונה, עד אז הייתי ילדון תמים. היו תקופות שהפכתי ללא דתי...

איך נער עם cp הופך ללא דתי? זה לא שאתה הולך למועדונים לרקוד...

לא, זה משהו בלב. היו לי קשיים והתלבטויות באמונה. הפכתי ללא דתי בלב. צריך להבין שבכל צעד ושעל נתקלתי בקשיים, במאבקים עצומים. לדוגמא- למצוא מעון למגורים לנכה דתי- זה לא פשוט. שלא לדבר על כולל או מקום לימודים שיקבל אותך. כך ששהיתי בתקופה שאחרי הישיבה במעונות לא דתיים באיזור חיפה, וזה קשה מאוד. המטפלים לא דתיים, צריך לדאוג תמיד האם האוכל כשר או לא, צריך למצוא מקומות לשהות במהלך היום שמתאימים לך... היו הרבה סיפורים לא פשוטים במעון, כמו העובדה שבחנוכה הציבו בכניסה חנוכיה... וגם עץ אשוח של חג המולד. תכננתי להוריד אותו בכח, בלי לשאול. אבל אחת המטפלות שמה לב וניסתה למנוע את זה ממני, היו צעקות ובלאגן ובסופו של דבר המנהל התערב והעץ נשאר, כשלרגליו חנוכיה. זה שבר אותי. בסופו של דבר מצאתי מקום ללמוד בכולל של הרב הכרמי בקרית שמואל וזה נתן לי המון, הייתי גר במעון ולומד בכולל. לקח לי שנתיים למצוא מקום ללמוד.

היה קשר בין הדברים שלמדת למגבלה שלך?

כן, בטח. בראש ובראשונה אני אוהב הלכה... וזה תחום שאני מתעסק איתו עד היום. מעניין אותי מאוד התחום של התפתחות ההלכה, הצורה שבה היא נעה ומתקדמת לאורך השנים. אבל לאחרונה אני משקיע בתחום של "הלכה לנכים". אני מקבץ שאלות מעשיות מחברים שלי ומנכים שאני פוגש דרך רשת האינטרנט ואני מקווה לקבץ אותן לספר "הלכות נכים". יש הרבה שאלות מאוד מיוחדות שמטרידות רק נכים, מלבד העובדות הפשוטות של הטיפולים, העובדה שרוב החברה שלנו מעורבת לחלוטין (כי ככה זה במעונות ובעמותות הסיוע), ישנן עוד הרבה שאלות מיוחדות לנכים. לדוגמא- איך אילם אומר קריאת שמע? איך הוא מברך? האם הוא אומר קדיש על אבא שלו? אלו רק דוגמאות קטנות מעולם שלם של בעיות וקשיים. עוד דוגמא- חלק גדול מהפעילות לנכים מתבצעת בשבת. אז גם אם לא יכריחו אותך לנסוע או לחלל ממש, נניח שהקבוצה מתארחת בקיבוץ בלי עירוב- איך צריך להתנהג? מי יוביל את הכיסאות? מותר או אסור להיות בפעילות כזו? ועוד. זכורה לי שבת אחת שעמותת "על גלגלים" התארחה בקיבוץ גנוסר. לא היו תפילות ולא היה עירוב... במהלך השבת נסעתי על האופניים המיוחדות שלי ליישוב מגדל הסמוך כדי להתפלל. עד היום זכורה לי העליה והירידה משם, זה היה מאמץ פיזי אדיר ושבוע אחר כך לא התאוששתי מהנסיעה בעליה. זה סוג של בעיות שאנשים שאינם נכים לא יודעים בכלל להעריך. יש גם המון בעיות לאנשים נכים בשבת, עוד? רבים מאיתנו מחזיקים עובד זר גוי על בסיס קבוע וזה מעורר המון בעיות ושאלות ועוד ועוד. מותר להטעין עגלת חולי cp חשמלית בשבת? רובנו תלויים לחלוטין בעגלה, אז זה מותר או לא?

זהו החלק הראשון של הראיון, להמשכו הקליקו כאן
הוסף תגובה
שם השולח
תוכן ההודעה