close
חזור
תכנים
שו"ת ברשת
מוצרים
תיבות דואר
הרשמה/ התחברות

עימו אנכי בצרה...

אבי וולפסון/ חברים מקשיבים  יט שבט, תשסז  2/7/2007

מאמר לא רגיל שקיבלנו מחברים מקשיבים... לקרוא עם הנשמה- ""אני לא מספר לך את זה כווידוי אלא כמישהו שמקשיב לי. אין לי צורך אפילו שתענה, פשוט להיות איתי פה, להקשיב."

"אני לא מספר לך את זה כווידוי אלא כמישהו שמקשיב לי. אין לי צורך אפילו שתענה, פשוט להיות איתי פה, להקשיב." בעומק העומקים של המשברים והנפילות שלנו יש מישהו שתמיד נשאר איתנו, מחזיק לנו את היד, צריך רק לפנות אליו. "עמו אנוכי בצרה".


אב הרחמן שמע קולנו חוס ורחם עלינו וקבל ברחמים וברצון את תפילתנו כי אל שומע תפילות ותחנונים אתה ומלפניך מלכנו ריקם אל תשיבנו חוננו ועננו ושמע תפילתנו...

ה', אני פונה אליך היום לא בשביל לבקש סליחה כי אתה יודע שאני מצטער על הכל, ולא בשביל לבקש ממך להתחזק ולהצליח לנצח את היצר. אתה יודע כמה אני שואף להתקדם ולהגיע למעלה, אתה יודע כמה אני רוצה לצאת מהמקום בו אני נמצא, מהבור הזה.
אני פונה אליך כי אין לי עם מי לדבר. כל הזמן אני עסוק בלשים חומות. אני כל כך מתבייש בדברים שאני עושה, בחטאים, בנפש פנימה שאני כל הזמן רק מתגונן שבחוץ לא יראו את זה. חשוב לי כל הזמן לשמור על כך שימשיכו להסתכל עלי כירא שמים וצדיק. אני לא יכול לספר לאף אחד את מה שקורה לי בפנים. כולם פה מתחזקים ממני ומקבלים עצות ממני. כולם מסתכלים עלי בצורה מסוימת ואני לא מסוגל שיסתכלו עלי אחרת. אני לא יכול לספר לאף אחד מה קורה איתי. אני מפחד לספר , לחשוף יותר מדי מעצמי ולהיפגע. אני גם כמעט בטוח שאף אחד לא יבין. הם לא יבינו איך זה ייתכן שאני כל כך רוצה להתקרב אבל אני כל כך רחוק. הם לא יבינו שמה שהם רואים ומה שקורה אצלי בפנים זה לא סותר, והם יסתכלו עלי אחרת.

אבל מכל ההגנות האלו, מכל החומות האלו שאני שם כל הזמן לעצמי, שאמורות להגן על הנפש שלי שלא תיפגע , נשארתי לבד! אני שבוי בתוך הכלא של עצמי! אני סגור עם כל הסודות עם כל הדברים שכל כך מציקים לי, ואני נשאר איתם לבד!! אני בודד! אין לי עם מי לדבר... אני כאילו מתנהג כרגיל אבל מלא במליון דברים שאני חייב לספר למישהו, ואין לי למי.

לפעמים בא לי פשוט לצעוק ולהוציא הכל החוצה "אני פושע, אני חוטא, אתם יודעים איפה אני נמצא?" לכתוב על איזה שלט גדול וככה אני ארגיש יותר חופשי, אומנם אני לא יכול לעשות זאת כי אני מפחד שהפגיעה תהיה קשה מדי.

אני הולך בין האנשים אבל אני לבד. והכל כל כך מציק לי, כל כך מטריד אותי.
בשביל זה אני פונה אליך היום, לא בשביל לבקש סליחה. פשוט כי אני צריך מישהו לדבר איתו לשפוך את הלב ולומר מה שבליבי:

"אני חוטא בזה ובזה ובזה, פשוט חוטא, נופל, ונופל, רק להוציא מה שיש לי בלב. יש לי לפעמים הרהורי כפירה!! אני כל הזמן נופל בתאוותי ולא מצליח להתחזק.......................................................................................................רע לי, רע לי,רע לי. קשה לי, ...............................................................................


אני כל כך רוצה להתקדם ואני לא מצליח. "

אני לא מספר לך את זה כווידוי אלא כמישהו שמקשיב לי. אין לי צורך אפילו שתענה, פשוט להיות איתי פה, להקשיב.
אני יודע שאני יכול לספר לך את זה מכיוון שאתה מכיר אותי! אתה לא שופט אותי, ולא תבחן אותי באופן חיצוני. אני מרגיש שאני יכול לספר לך את הדברים האלו כי אתה עדיין אוהב אותי גם כשאני כל כך למטה, ואתה מוכן להקשיב. מוכן להקשיב לי גם כשאני חוטא. אתה מכיר אותי הכי טוב ולכן אני יכול לסמוך עליך, לספר לך מתוך ידיעה שיש ממך אהבה אלי כל הזמן, שאני יודע שתמיד אפשר לפנות אליך.

השיחה הזאת היא לא בשביל שתחזיר אותי בתשובה, היא קודם כל בשביל שאני ארגיש שאתה איתי גם עכשיו. שיש לי עם מי לדבר כשאני למטה. שאני לא לבד. שגם למטה אתה אוהב אותי ואתה מקבל אותי כמו שאני כרגע ועדיין למרות המקום בו אני נמצא אתה אוהב אותי.

אני כל כך בודד במקום הנמוך ואני לא יודע מתי אני אהיה בחוץ לכן אני צריך אותך פה איתי כרגע. ה' ה', ה' שלפני החטא, ה' שאחרי החטא.

יש בי את השאיפות האלו להיות קרוב אליך בטהרה בקדושה במדריגה עילאית מתוך ביטול מוחלט אליך ודביקות עצומה, להתפלל כמו שצריך, אבל אני לא נמצא שם.
כרגע אני פה ואני צריך אותך פה איתי, אני יודע שאתה איתי!! אני יודע שאני יכול לסמוך עליך ולדבר איתך בכל שעה, בכל עת, להוציא את מה שבליבי, את הסודות הכמוסים שלי ביותר ואתה תבין, תמשיך לחייך, לאהוב, לקבל אותי,
לא לחכות לי באהבה עד שאחזור, אלא להיות איתי פה , עכשיו, לעטוף אותי בחום שלך, להגן עלי מהעצבות, לשמוע, להקשיב לדברים שאני צריך להוציא...

רק רציתי לדבר עם מישהו...

תודה,
הוסף תגובה
שם השולח
תוכן ההודעה