close
חזור
תכנים
שו"ת ברשת
מוצרים
תיבות דואר
הרשמה/ התחברות

פארק חירייה ע"ש שרון

איתמר ליברמן/ מהגולשים  טו אדר, תשסז  3/5/2007

מה דעתכם על פארק חירייה על שמו של שרון? לכאורה נשמע מצחיק וכה מתאים לאור פורים.. אולם, במבט ובהשקפה רצינית ועמוקה, פורים טומן בחובו הזדמנות לכולם, כשהאצבע מופנת בעיקר אל המנהיגים שידיהם נטבלו בנגע השחיתות ואלה שידיהם נקיות, לעשיית חשבון נפש קולקטיבי, של האזרחים והעומדים בראשם יחד, בהשגת היעד החשוב והחיוני, של אחדות עם ישראל.

מה דעתכם על פארק חירייה על שמו של שרון? לכאורה נשמע מצחיק וכה מתאים לאור פורים.. אולם, במבט ובהשקפה רצינית ועמוקה, פורים טומן בחובו הזדמנות לכולם, כשהאצבע מופנת בעיקר אל המנהיגים שידיהם נטבלו בנגע השחיתות ואלה שידיהם נקיות, לעשיית חשבון נפש קולקטיבי, של האזרחים והעומדים בראשם יחד, בהשגת היעד החשוב והחיוני, של אחדות עם ישראל.

ראשית, אל נזדרז להספיד את שרון, כאילו די בכך שקוראים לאתר בשמו כדי להוכיח התפטרותו בטרם עת של המנוח, הלה חי ונושם, פחות או יותר, ונאחל לו אריכות ימים ושנים מלאי עשייה "חיובית", כמו שהכרנו עוד מעברו הלא רחוק. שנית, זו איננה בדיחה, וודאי לא קלישאה או מליצה, הללו דברי אמת שאינם תלושים מן המציאות, כוונה אמיתית ליישום בפועל. שלישית, תמוה בעיני שגם את אתר זה לא קוראים על שמו כמובן מאליו, של האיש והמורשת, יצחק רבין ז"ל.

מכיוון שעל פתחנו נשמעו זה מכבר דפיקותיו של חודש אדר ועמו פורים, אפשר אפוא לצחוק או לפחות להעלות חיוך מאוזן לאוזן לשמע הכוונה שהפארק שיבנה בעז"ה, על חורבות או זבלי חירייה, יקרא על שמו של מנהיג, שנקלע בשעתו, בעל כורחו, למערבולת שינה עמוקה ומתמשכת.

אני לא מרבה להציב אישיות, כזו או אחרת, כדמות מרכזית בנושא שעליו אני כותב יתר על המידה, אולם הקשר בין שרון בפרט, וההנהגה ככלל, לחודש אדר ופורים, מאלץ את ידי לשלוף אצבעותיה החוצה ולמשוך בעט, כאילו העט צועק אליי שאעשה בו שימוש.

אווירת הפורים שמלווה באופוריה, בעליזות יתר ובדיבורי בדיחותא שבאה לידי ביטוי בין היתר בכתיבה ובדיבור, מצדיקה את כתיבתי ההומוריסטית וההיתולית מה, על סיטואציות ואסוציאציות שעולות מן המציאות הישראלית רבת החולאים והנגעים, הנובעים מסרחון השחיתות שמפיצה ההנהגה.

לפני הכל, מתאים כל כך לקרוא למקום, שמשמש למזבלה ארצית, על שם אדם שאולי מפאת שניטשטשו עיניו או שיבוש דעתו או שכלו, אולי בהעלמת עינו במכוון, הפך את הכל סביבו לזבל. בראש ובראשונה, הפוליטיקאים, ובעיקר מקרוביו מתוכם, ולהבדיל כמובן, את אדמות גוש קטיף וצפון השומרון, שנהפכו זה לפני למעלה משנה, מאדמות פורחות ומשגשגות לזבל ושממה.

כמדומני, כביש חוצה ישראל נקרא בזמנו ע"ש רבין, חוצה ישראל פשוטו כמשמעו, הוא באמת חצה ופילג את העם. אבל לעניינו אנו, בראש המיועדים להעלות במוקד למטרת שיפודו הוא שרון, ועליו נשימה פעמינו וכתיבתנו. יודעים אתם, בנימה פורימית הורשה להוסיף, שאולי, אבל רק אולי, עדיף היה אילולא היו משאירים את חירייה כמזבלה כמו שהיא, עם הזבלים והסרחון שמתפזר ממנה, ע"ש שרון, שאישיותו כה מתאימה, ובנימה פחות עוקצנית, מוכלמת וקיצונית, מזכירה את חירייה. לא כך?

אולם, אינני מבין למה ומדוע אנשי המטה למען ארץ ישראל מתנגדים בכל תוקף לכנות את פארק חירייה ע"ש שרון, הרי לא מן הנמנע, שאחרי מעשיו אלה שעשה, צעד זה מספק ומצייר את אישיותו כפי שהיא.

למרות זאת, בל נשכח כי הסיכוי ששרון ייקץ משנתו עדיין קיים, ולכשייקץ הלה משנתו, אני משוכנע שחוץ מזה שיטיב לו משום עסקת הנדל"ן הקרויה על שמו, הוא עלול להתעצבן ולהאדים מחמה. ליתר ביטחון עדיף, לעת עתה, לקרוא על שמו של שמי שחי ונשאב לא מזמן למציאות העגומה ומודע לכך, כגון חלוץ, קראדי, חיים רמון משה קצב וכיוצא בהם. שכל אחד מהם הוסיף מנה גדושה משלו לערמת הזבל שנערמה לערמה גדולה, וממנה מופץ סרחון לאומי הנהגתי מבחיל, ששרון בשעתו, יצר את הבסיס לה.

ועכשיו נבלום ונעשה עצירה, נביט ונשקיף בפרספקטיבה רחבה ועמוקה יותר, מין שינוי תפיסתי של 180 מעלות, למשמעותו של חג פורים שהוא טומן בחובו. כעת אפשר להיות מעט רציניים ונשאיר לרגע בפינה את הצחוק, הלגלוג והלעג, שללא ספק, כלום הם מוסיפים לעם ישראל הנתון בביצה עמוקה.

ההנהגה אמנם בירידה דרסטית, אולם, יש בידיה וודאי להעלותה חזרה מעלה, ופורים הינו "טרמפ" מעולה שבידו לסייע לה בכיוונה מעלה. בחריקת שיניים ובנשיכת שפתיים אנו ממשיכים לבהות במציאות המושחתת ושותקים, נדמה לפעמים, שבכך אנו מכניסים את עצמנו להיות חלק ממנה, ובכך ממשיכים להדביק עליה תווית שלילית של עכורה ורקובה מהיסוד. אנו תופסים את המציאות כשחור על גבי לבן, על חסרונותיה ומגרעותיה, אבל יש משפט חכם שאומר: "את החושך אי אפשר לגרש במקלות, אפשר רק על ידי אור".

חג פורים הוא גם חג של חשבון נפש, חשבון נפש פורימי, מעבר למנהגים הנורמטיביים והמוכרים של רעשנים, תחפושות, קריאת מגילה וכיוצא בזה. חשבון הנפש מתבצע בשתי מישורים: במישור הפרטי- על ידי משלוח מנות איש לרעהו, שמהווה הזדמנות לפייס ולבקש סליחה אמיתית ולבבית מאדם רחוק או שהתרחק, השונה, אפשר הפגוע ממעשיי, וזה על ידי משלוח מנות. כאן עומדת למבחן היכולת לחבר בין השונים על אף השונות האישית, החברתית והאידיאולוגית.

כמו כן, במישור הלאומי- על ידי מתנות לאביונים. הכרוכה בה דאגה לכלל העם, על הנזקקים והמסכנים שבתוכו, מעשה של סולידאריות חברתית לאומית. הזדמנות לאחות את הקרעים בחברה, למגר את השנאה המעכירה את רוחנו, את הנשמה היהודית שבנו.

אני מאמין בעוצמה שבחשבון נפש ובחרטה ואינני מפקפק בהם, ועכשיו משהיגיע זמן פורים, זו הזדמנות בעבור ההנהגה לחזור בה ממעשיה הנוראים בעברה השחור, ולעמוד על מעשיה ולהתחרט, מתוך אמת נטולת צביעות.

במה זה כרוך? הפוליטיקאים שטבלו ידם במעשי שחיתות כאלה ואחרים, יכולים לעשות מעשה שאולי יחזיר את כבודם ממורדות הגועל והרפש ולהעלותם במעלתם ובכבודם האישי, בטוחני שזה יועיל ויקדם את אחדות ישראל, שחג פורים מסמל אותו.

באופן פרטי, יוכלו הפוליטיקאים לשלוח משלוח מנות לאלה שפגעו בהם בתוספת מכתב אמיתי וכנה, של חרטה על מעשיהם ויכרעו על ברכיהם בתחינה עד שיקבלו את התנצלותם. אלה שחפרו "בארות" של שחיתות וריקבון, יכולים הפעם לסתום אותם הרמטית, רק אם חפצים הם, ויפה שעה אחת קודם.

כמו כן, באופן הלאומי- מבלי יוצא מן הכלל, מבלי שאיש יסתתר מאחורי קיר לבן ובהיר, יצהירו ראשי העם ויביעו חרטה על מעשיהם, גם מי שנתון באמצע חקירה או שכבר נחרץ דינו למיתה. בנוסף, יפגינו הבנה וקירבה, בעיקר, למגורשי גוש קטיף שזנחו וממשיכים בנחישות ובאטימות את ההזנחה.

והעיקר למטרה נעלה ונחוצה יותר מכל, של אחדות עם ישראל. שתבוא בעז"ה במהרה.

הוסף תגובה
שם השולח
תוכן ההודעה