נשארים פסיביים

הימים ימי טרום הגירוש מגוש קטיף. השלטים והפליירים הפרוסים בכל פינה ופינה, על כל קיר ועמוד, מודיעים לעין כול על הפגנות, כאלו שהתקיימו וכאלו שצפויות להתקיים, כמו היו אלו מוקד התעניינותם של כולם. הימין שמביע ללא הרף את מחאתו הנחרצת כנגד התוכנית ועל יוזמיה ומבצעיה חש פסיבי באופן מוחלט נוכח ההתקדמות המהירה של התוכנית לעבר השגת היעד שהציבה לעצמה, ויכולת ההשפעה עליה ועל ניתובה לאחור ולנסיגתה ממסלול ההמראה היו אפסיים וקלושים למדי.
בין כותלי הכנסת ומשרדי הממשלה העלו רעיונות, התקיימו דיונים וישיבות והעבירו החלטות, ולעומת זאת, הימין נותר פסיבי וחסר משמעות וחשיבות, מוחה, ממורמר ונבגד. ראש הממשלה דאז הציג בנחישות וברגישות בפני חברי סיעתו, ממשלתו ובית המחוקקים את רעיונו היצירתי, הבומבסטי והחד צדדי לשלום באזור בגרסא מודרנית וליברלית כתהליך של התנתקות מאויב. שום מכשול לא נערם על מסלול הריצה של "ההתנתקות" ושום חומה לא חסמה את דרכה אל עבר השגת היעד, אל יישומה בשטח.

כעת, שנתיים מאז הגירוש מגוש קטיף. אריאל שרון כבר לא ממש בשטח ועכשיו מחליפו, זה שבא אחריו, ממשיך את דרכו היצירתית והגרנדיוזית ומוציא אף הוא תחת ידו תוכניות מדיניות, בנות דודות של "ההתנתקות". סבב הפגישות סביב תוכניות השלום נמשך ללא הפסק, ועוד תוכניות היוצאות מהמוח של ראש הממשלה ושל אנשיו ותופסת כנפיים. ועידה בינלאומית ממשמשת ובאה ונראה שעוד תוכנית מרושעת וחסרת יסוד ובסיס עולה על המסלול ומתחילה להמריא. הימין מקווה בליבו כי אלו סתם שמועות, דמיונות בהקיץ, רעיון שלא יתממש לעולם. כמו אז גם היום, מאמינים ומקווים כי זה לא יקרה.

מול המלון בו התכנסו רייס, בלייר ואולמרט ביום ראשון התקיימה הפגנה שיזמו מעצת יש"ע ומטה מאמץ. קיום ההפגנה הוא הוכחה לכך שמועצת יש"ע ממשיכה את המדיניות המוטעית והלא נכונה שלה- לנסות להשפיע מבחוץ במקום להשפיע מבפנים. כידוע, ההפגנות הרבות סביב הסכמי שלום בכלל, וסביב גירוש גוש קטיף וצפון השומרון בפרט, לא הועיל במאומה, וגירוש גוש קטיף הוא ההוכחה הכי טובה לכך שכמות ההפגנות ואין ספור המחאות לא הביאו בסופו של דבר למניעת הגירוש.

מה שנדרש יותר מכל זה להשפיע מבפנים, להשפיע מתוך הממשלה ומהכנסת, כי רק על ידי כך הימין יוכל לטרפד תוכניות נוראות משום שהוא למעשה יהיה הרשות המחוקקת והמבצעת ויהווה גוש חזק וחוסם מול אלה המבקשים לבצע תוכניות אלו. המאבק על עתיד גוש קטיף הוכיח בצורה הברורה ביותר שההצלחה של מאבקים על שלמות ארץ ישראל תבוא רק על ידי שנפעל במישור המדיני.

כואב לי להיזכר שוב באותם הפגנות ומחאות רבות שקדמו ליישום ההתנתקות, אבל מוכרחים להביט על העבר ולהסיק את המסקנות הנכונות במציאות העכשווית בה אנו נמצאים, עת עומדת בפתח עוד תוכנית נוראית ואיומה.

כאמור, הפגנות ואירועים שונים למען מניעת הגירוש התקיימו לעתים די קרובות לפני ביצוע ההתנתקות, ואולם נראה כי נשאר הימין פסיבי וחסר יכולת להשפיע על מתכנני ומבצעי התוכנית ולגרום להם לסגת ו"לרדת" מהרעיון שהעלו.

חבל שמועצת יש"ע החדשה לא הסיקה את המסקנות הנכונות וממשיכה לפעול על פי מדיניות שגויה ובמקום להשקיע במישור המדיני ולהשפיע שם הם חותרים לקיום הפגנות חסרות חשיבות ויכולת בנוגע לתוכניותיהם המדיניות החמורות של הממשלה. לצערנו עוד ניווכח לראות את התוצאות החמורות שיבואו עקב מדיניות זו העלולה לגרור לעוד תוכניות מדיניות נוראות של מסירת שטחים מארץ ישראל.