ילך למקום...
הרב יניב חניאזניסןתשעא11/04/2011
שאלה:
הגמ' בחגיגה טז. אומרת: "אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו ילך למקום שאין מכירין אותו וילבש שחורין ויתעטף שחורין ויעשה מה שלבו חפץ ואל יחלל שם שמים בפרהסיא..."
אני נשוי באושר ב"ה ועם ילדים ואפי' נכדים ב"ה, אולם בגלל בעיות פיזיולוגיות של רעיתי, מעולם לא קיימנו יחסים באופן נורמלי כי חששנו לכאבים שהוא סובלת כשאנו יחד, אמת, היא כל הזמן אומרת שלא אתיחס לזה אבל, כמובן שאיני יכול.
רציתי לדעת האם יש היתר כל שהוא לקיים יחסים עם אשה זרה כל שהיא, במקום כל שהוא, בצורה כל שהיא וכו' כדי לנסות פעם אחת יחסים נורמלים עם אשה?
אודה.
תשובה:
שלום רב,נהוג להתייחס למאמר הגמרא שציטטת כאל "המלצה שלא עושים כמוה", כלומר- הפרשנים מסבירים שילבש שחורים כדי שיזכור יום המיתה ולא באמת כסוג של היתר. כמובן שאם אדם חוטא, אז צריך למצוא דרך שלא יהיה חילול ה' בגלל זה.
לגבי עצם העניין- אני מניח שיש אפשרות למצוא היתר, בעיקר בכיוון של "פילגש" דהיינו לקדש מישהי, ללא כתובה, ואז אחרי שהיא נטהרת לקיים יחסים. אבל אני לא מניח שניתן למצוא כאלו בנות היום שיסכימו להיות פילגש, או לחילופין למצוא פרוצה שתסכים לקידושין. חלק גדול מהן הן נשים נשואות וזו כמובן עבירה של אשת איש.
כמובן שאתה צריך לשקול את המחיר הכבד- האם באמתץ היית רוצה להיות עם פרוצה? אחרי חיים שלמים ששמרת טוהר לאשתך? האם באמת היית רוצה להסתיר כזה דבר מאשתך לכל חייך? האם זה המקום שהיית רוצה להיות אחרי שכבר יש לך נכדים?
אני חושב שהמטרה חייבת להיות למצוא דרך לטפל בבעיה של אשתך, אני יודע שיש היום טיפולים במגוון רחב, רק הכנס האחרון של מכון פועה עסק רבות הנושא של ויגיזמוס, שזו מחלה של בעיה של קיום יחסים ועוד. כמובן שאם המצב נורא אז ניתן למצוןא כל מיני כיוונים אחרים עם אשתך, כמו יחסים שלא כדרכה (מאחור), יחסים אוראלים וכדומה. במילים אחרות- בהנחה שיש סכנה שתגיע למצב של נשים אחרות, הרי שהכל מותר עם אשתך, כולל הכל.
מצד האמת חשוב לציין שבודאי אין הבדל גדול בין מה שאתה חווה עם אשתך למה שתחווה בצורה "נורמלית", זה בגדול אותו דבר ובאף מקרה, ועל כך אני יכול להעיד מניסיון של שנים בהשבת תשובות, אין "תותחים", זיקוקים או דברים דומים, מדובר על תחושות דומות.
תשובות נוספות בנושא-
המשך...
שוגג הוא מצב קצת מורכב, זה לא "מתעסק" (מתעסק זה מישהו שלא יודע כלל מה הוא עושה, לדוגמא- שיכור, או מישהו ששולח את היד לאור בשבת). מי שלא יודע מהי ההלכה גם יוגדר כשוגג באופן עקרוני, למרות שיש שוגג שקרוב למזיד ויש שוגג רגיל, נראה לי שמי שבא על אישה נידה שלא כדרכה צריך להיות כל כך מומחה שהוא בודאי יודע ש"זה לא בסדר", גם אם לא מבין שזו ביאה של ממש, כך שהוא יוגדר שוגג קרוב למזיד. כלומר- שלא כדרכה זה מצב לא פשוט שלדעתי הזוג צריך להכיר תקופה ארוכה לפני שהוא מצליח להגיע למצב הזה... אני מתקשה לדמיין שזוג נפגשים ונסחפים בפשטות למצב של לא כדרכה, זה כמעט לא נתפס. לכן, אם לא ידע את ההלכה, זה יוגדר שוגג, אבל בודאי לא שוגג מוחלט.
שוגג הוא מצב קצת מורכב, זה לא "מתעסק" (מתעסק זה מישהו שלא יודע כלל מה הוא עושה, לדוגמא- שיכור, או מישהו ששולח את היד לאור בשבת). מי שלא יודע מהי ההלכה גם יוגדר כשוגג באופן עקרוני, למרות שיש שוגג שקרוב למזיד ויש שוגג רגיל, נראה לי שמי שבא על אישה נידה שלא כדרכה צריך להיות כל כך מומחה שהוא בודאי יודע ש"זה לא בסדר", גם אם לא מבין שזו ביאה של ממש, כך שהוא יוגדר שוגג קרוב למזיד. כלומר- שלא כדרכה זה מצב לא פשוט שלדעתי הזוג צריך להכיר תקופה ארוכה לפני שהוא מצליח להגיע למצב הזה... אני מתקשה לדמיין שזוג נפגשים ונסחפים בפשטות למצב של לא כדרכה, זה כמעט לא נתפס. לכן, אם לא ידע את ההלכה, זה יוגדר שוגג, אבל בודאי לא שוגג מוחלט.
בענין שלא כדרכה
"הצנע לכת" קשור להמון נושאים, בניהם נושאים שלא קשורים דווקא לענייני אישות, כמו הבית שקונים, המכוניות, הכלים וכו'... בנושא האישות- ההצנע לכת נוגע בעיקר להסתרת הדבר מאנשים אחרים (דהיינו היחסים שלכם הם רק שלכם ואף אחד לא צריך לראות את זה, לדעת את זה וכדומה... הכוונה כמובן שלא לראות חיבה, נישוק לפני כולם וכדומה ולא ליחסים ממש- שזה ברור שאסור).
"הצנע לכת" קשור להמון נושאים, בניהם נושאים שלא קשורים דווקא לענייני אישות, כמו הבית שקונים, המכוניות, הכלים וכו'... בנושא האישות- ההצנע לכת נוגע בעיקר להסתרת הדבר מאנשים אחרים (דהיינו היחסים שלכם הם רק שלכם ואף אחד לא צריך לראות את זה, לדעת את זה וכדומה... הכוונה כמובן שלא לראות חיבה, נישוק לפני כולם וכדומה ולא ליחסים ממש- שזה ברור שאסור).
לכבוד הרב יניב חניא - ביאה שלא כדרכה{המשך}
שלום רב, 1. לפי הדעות שמותרת ביאה מאחור- תהיה מותרת גם פליטת זרע שם- בתנאי שהיא בתוך גוף האישה ולא בחוץ. 2. מותר עקרונית, רצוי שלא להאריך בזה מידי כדי לא לגרום להוצאת זרע לבטלה. בכלל רצוי שדברים כגון אלו יהיו רק חלק מההקדמה ולא ה"מעשה" עצמו. כלומר: שלא יהיה מצב שבו האיהש תחכך עד הרגע האחרון ואז הבעל יפלוט בתוכה, אלא החיכוך יהיה קצר וכחלק מההקדמה המשותפת. לעצם הביאה, בתוך הנרתיק, יש ערך חשוב והיא בעצם ההתחברות האמיתית. 3. ההיתר כחלק מההקדמה הוא לכל אדם. ביאה ממש, הגמרא רואה בעין לא חיובית כפי שציינו.
שלום רב, 1. לפי הדעות שמותרת ביאה מאחור- תהיה מותרת גם פליטת זרע שם- בתנאי שהיא בתוך גוף האישה ולא בחוץ. 2. מותר עקרונית, רצוי שלא להאריך בזה מידי כדי לא לגרום להוצאת זרע לבטלה. בכלל רצוי שדברים כגון אלו יהיו רק חלק מההקדמה ולא ה"מעשה" עצמו. כלומר: שלא יהיה מצב שבו האיהש תחכך עד הרגע האחרון ואז הבעל יפלוט בתוכה, אלא החיכוך יהיה קצר וכחלק מההקדמה המשותפת. לעצם הביאה, בתוך הנרתיק, יש ערך חשוב והיא בעצם ההתחברות האמיתית. 3. ההיתר כחלק מההקדמה הוא לכל אדם. ביאה ממש, הגמרא רואה בעין לא חיובית כפי שציינו.
ביאה שלא כדרכה
א) לרוב הדעות הכוונה היא שהאבר אכן נכנס לישבן ולא לנרתיק. לדעת הרמ"א הכוונה שהאבר נכנס לנרתיק אך מאחור. לדעות שמדובר בישבן - הדבר מותר (הגמרא אומרת במפורש שביאה שלא כדרכה מותרת), לדעות שמדובר בנרתיק (דעת יחיד), אסור ככל הנראה לבעל לבעול את אשתו מאחור ממש.
ב) אכן מעיקר הדין (ולדעת הרוב כמו שציינו) מותר לבעל ולאשה, (מידי פעם) לקיים כך יחסים, על פי דעה זו הדבר יהיה מותר גם בהוצאת זרע בתוך גוף האישה. על פי תורת הסוד נהגו להימנע מכך, וודאי להימנע מהוצאת זרע בדרך זו. אבל מבחינה הלכתית זה מותר.
מותר לחכך את האבר בכל חלקי גוף האשה, ללא הוצאת זרע, הזרע אמור לצאת רק בתוך גופה.
ג) מותר להכניס את האבר לגוף האשה בכל תנוחה שהיא, וודאי כדי לנסות ולהרות. בכל מקרה, הגמרא באה בדברים קשים כנגד מי שמקיים כך את יחסי המין, כך שנראה שמותר לעשות זאת כחלק מההקדמה, אולם את מעשה הבעילה מי שחושש לדברי הגמרא, לבצע בדרך הרגילה. כדי להרות וכשיש בעיות בדרכים אחרות - פשוט לי שמותר.
ברכות
א) לרוב הדעות הכוונה היא שהאבר אכן נכנס לישבן ולא לנרתיק. לדעת הרמ"א הכוונה שהאבר נכנס לנרתיק אך מאחור. לדעות שמדובר בישבן - הדבר מותר (הגמרא אומרת במפורש שביאה שלא כדרכה מותרת), לדעות שמדובר בנרתיק (דעת יחיד), אסור ככל הנראה לבעל לבעול את אשתו מאחור ממש.
ב) אכן מעיקר הדין (ולדעת הרוב כמו שציינו) מותר לבעל ולאשה, (מידי פעם) לקיים כך יחסים, על פי דעה זו הדבר יהיה מותר גם בהוצאת זרע בתוך גוף האישה. על פי תורת הסוד נהגו להימנע מכך, וודאי להימנע מהוצאת זרע בדרך זו. אבל מבחינה הלכתית זה מותר.
מותר לחכך את האבר בכל חלקי גוף האשה, ללא הוצאת זרע, הזרע אמור לצאת רק בתוך גופה.
ג) מותר להכניס את האבר לגוף האשה בכל תנוחה שהיא, וודאי כדי לנסות ולהרות. בכל מקרה, הגמרא באה בדברים קשים כנגד מי שמקיים כך את יחסי המין, כך שנראה שמותר לעשות זאת כחלק מההקדמה, אולם את מעשה הבעילה מי שחושש לדברי הגמרא, לבצע בדרך הרגילה. כדי להרות וכשיש בעיות בדרכים אחרות - פשוט לי שמותר.
ברכות
מה מברכים על מופלטה?
ברכת המופלטה היא בורא מיני מזונות מכיון שהמופלטה היא בצק דק ורך המרוח בשמן ונאפה על המחבת, וכל בצק דק מאוד שמתקפל בקלות ברכתו מזונות, כמו שביאר הרא״ש (פסקים ברכות מב,א) על הנילי״ש שברכתו מזונות: ״נילי״ש פירושו בלילה רכה מאוד של קמח ומים ששופכים אותה על מחבת רותחת שעל גבי האש ונאפית מחום המחבת״. וכן פסק השולחן ערוך (בסימן קסח הלכה טו): ״טרוקנין, דהיינו שעושים גומא בכירה ונותנים בה קמח ומים מעורבים בה ונאפה שם, מברך עליו בורא מיני מזונות וברכה אחת מעין שלש, ואם קבע סעודתו עליו מברך המוציא וברכת המזון. אבל טריתא, דהיינו שלוקחים קמח ומים ומערבים אותה ושופכים על הכירה והוא מתפשט ונאפה, אין עליו תורת לחם כלל ואין מברכים עליו אלא בורא מיני מזונות, וברכה אחת מעין שלוש, ואפילו קבע סעודתו עליו".
וברכה אחרונה מברכים על המחיה, ואם אכל ממנה שיעור קביעות סעודה של 216 גרם יברך ברכת המזון כיון שנראה שהמופלטות דומות לטרוקנין יותר מהטריתא, ואף אם הוא לא שבע ממנה כיון שזהו השיעור שאחרים רגילים לקבוע עליו, כמו שכתב השולחן ערוך (סימן קסח ס״ו).
ולגבי המילויים יש חילוק בהלכה בין הספרדים לאשכנזים, שהספרדים לא מצרפים את המילויים לשיעור קביעות סעודה, ובין האשכנזים ישנם שיטות שונות אם מצרפים לשיעור קביעות הסעודה גם את המילויים. והמגן אברהם (סימן קסח ס״ק יג) כתב שמצרפים לשיעור המזונות בשר ודברים אחרים, ודנו בזה הפוסקים אם זה נאמר רק על דברים שמלפתים בהם את הפת הבאה בכיסנין ולא דברים שרגילים לאוכלם בנפרד (דרך החיים דיני בורא מיני מזונות אות ג). ובספר וזאת הברכה (סימן ט אות ז) כתב שמסתבר שדין צירוף המאכלים לקביעות הסעודה נאמר רק כשקובע סעודה על הכל ולא כשאוכלם באופן ארעי כאותם המופלתות כנאכלין לתענוג ולא לסעודה, ולכן ודאי שאין לצרף את המילויים לשיעור קביעות הסעודה.
ברכת המופלטה היא בורא מיני מזונות מכיון שהמופלטה היא בצק דק ורך המרוח בשמן ונאפה על המחבת, וכל בצק דק מאוד שמתקפל בקלות ברכתו מזונות, כמו שביאר הרא״ש (פסקים ברכות מב,א) על הנילי״ש שברכתו מזונות: ״נילי״ש פירושו בלילה רכה מאוד של קמח ומים ששופכים אותה על מחבת רותחת שעל גבי האש ונאפית מחום המחבת״. וכן פסק השולחן ערוך (בסימן קסח הלכה טו): ״טרוקנין, דהיינו שעושים גומא בכירה ונותנים בה קמח ומים מעורבים בה ונאפה שם, מברך עליו בורא מיני מזונות וברכה אחת מעין שלש, ואם קבע סעודתו עליו מברך המוציא וברכת המזון. אבל טריתא, דהיינו שלוקחים קמח ומים ומערבים אותה ושופכים על הכירה והוא מתפשט ונאפה, אין עליו תורת לחם כלל ואין מברכים עליו אלא בורא מיני מזונות, וברכה אחת מעין שלוש, ואפילו קבע סעודתו עליו".
וברכה אחרונה מברכים על המחיה, ואם אכל ממנה שיעור קביעות סעודה של 216 גרם יברך ברכת המזון כיון שנראה שהמופלטות דומות לטרוקנין יותר מהטריתא, ואף אם הוא לא שבע ממנה כיון שזהו השיעור שאחרים רגילים לקבוע עליו, כמו שכתב השולחן ערוך (סימן קסח ס״ו).
ולגבי המילויים יש חילוק בהלכה בין הספרדים לאשכנזים, שהספרדים לא מצרפים את המילויים לשיעור קביעות סעודה, ובין האשכנזים ישנם שיטות שונות אם מצרפים לשיעור קביעות הסעודה גם את המילויים. והמגן אברהם (סימן קסח ס״ק יג) כתב שמצרפים לשיעור המזונות בשר ודברים אחרים, ודנו בזה הפוסקים אם זה נאמר רק על דברים שמלפתים בהם את הפת הבאה בכיסנין ולא דברים שרגילים לאוכלם בנפרד (דרך החיים דיני בורא מיני מזונות אות ג). ובספר וזאת הברכה (סימן ט אות ז) כתב שמסתבר שדין צירוף המאכלים לקביעות הסעודה נאמר רק כשקובע סעודה על הכל ולא כשאוכלם באופן ארעי כאותם המופלתות כנאכלין לתענוג ולא לסעודה, ולכן ודאי שאין לצרף את המילויים לשיעור קביעות הסעודה.
עד כמה זמן מתרחש ספר ויקרא
ספר ויקרא מתחיל אחרי חנוכת אוהל מנועד, שהיתה בערך בי בניסן (התחילה בא בניסן ונשמכה כמה ימים). ספר במדבר מתחיל בחודש השני (שזה חודש אייר),
עכשיו החשבון די פשוט, לא?
ספר ויקרא מתחיל אחרי חנוכת אוהל מנועד, שהיתה בערך בי בניסן (התחילה בא בניסן ונשמכה כמה ימים). ספר במדבר מתחיל בחודש השני (שזה חודש אייר),
עכשיו החשבון די פשוט, לא?
עוד תוכן בשורש
שיעורי תורה
