שפיכת זרע וניקיון

הרב יניב חניאטואיירתשפא27/04/2021
שאלה:
שלום הרב, ראשית סליחה על הבוטות ועל תוכן השאלה. ברצוני לדעת דבר שמטריד אותי ואני לא כל כך יודע את ההסבר שלו. אם יהודי שפך זרע במהלך עיסוי עם גויה אבל לא בעל אותה וחלק מהזרע נשפך על מקומות דוממים ריצפה קיר מיטה סדין וכו' וכן על מקומות שלא יודע עליהם או ראה אותם וחלק מהזרע נשפך על גוף הגויה וגם כאן לא ראה היכן בדיוק. א. מה לעשות עם הזרע במקרה כזה ? האם חובה על היהודי או הגויה לנקות את הזרע מכל אותם מקומות בהנחה והדירה שייכת לגויה ? ב. האם יכול לקרות שאותה גויה תיגע באותם מקומות בכוונה או בלי כוונה והזרע יגרום לה להיריון ? ג. האם חובה על היהודי להתקלח לאחר הוצאת הזרע ? והאם חובה לקלח את כל גופו או רק את החלק שיש עליו זרע ? ד. האם יש לדרוש מהגויה להתקלח\לנקות את גופה מהזרע ? ה. האם מלבד הוצאת זרע לבטלה ישנה עבירה נוספת בגלל שזה היה גם על גוף הגויה ואם כן מה היא? תודה מראש על התייחסותך.
תשובה:
לצערו בימינו אין לי דיני טומאה וטהרה ישירים, כלומר- מכיוון שאין בית מקדש ואין תרומה טהורה (בהנחה שאתה אולי כהן), הרי שלטומאה ולטהרה ין משמעות מעשית בחיים ההלכתיים. יש משמעות רוחנית, משמעות נפשית אכל לא משמעות מעשית.לכן, באופן מעשי אין צורך לנקות את הזרע, הוא אמנם מטמא, אבל לטומאה הזו אין משמעות הלכתית כלשהיא.
לכן אין ענין לבקש מהגויה לנקות או משהו כזה. וגם אתה לא צריך להתקלח או לנקות את הזרע.
לכאורה אם הגויה לא לוקחת את הזרע ומכניסה אותו מיידית לאותו מקום (לרחם שלה) בכוונה תחילה, אין שום סיכוי שהיא תיכנס להריון.
מהצד הרוחני- זה נחשב חטא של הוצאת זרע לבטלה (הנגיעה בגויה וההרהורים יחשבו לחטא נוסף) ולכן צריך לעשות על זה תשובה וללכת למקווה בהזמדנות הראשונה... שוב, לא בגלל "טומאה", אלא בגלל טהרה רוחנית.
תשובות נוספות בנושא-
בינו לבינה
ודאי שצריך לנשק את הכלה בחדר ייחוד וכן לעשות כל מה שצריף כדי ל"רצות" אותה ולעשות את המפגש של האישות נעים. חכמים אומרים שההבדל בין עם הארץ לת"ח הוא שעם הארץ דורס ובועל... וזה בודאי לא טוב. צריך לעשות הרבה הכנות לפני... ואם יצא זרע מזה זה אונס, ברורב המקרים (כי כמובן ניתן להגזים בזה).
ודאי שצריך לנשק את הכלה בחדר ייחוד וכן לעשות כל מה שצריף כדי ל"רצות" אותה ולעשות את המפגש של האישות נעים. חכמים אומרים שההבדל בין עם הארץ לת"ח הוא שעם הארץ דורס ובועל... וזה בודאי לא טוב. צריך לעשות הרבה הכנות לפני... ואם יצא זרע מזה זה אונס, ברורב המקרים (כי כמובן ניתן להגזים בזה).
ביאה דרך איברים לזוג צעיר
זו שאלה קשה. כי יש בה איזה "רקע" לא מובן לי. הרי אם עדיין לא התחתנתם, איך ניתן לקבוע מה יהיה? או מה ירגש או לא ירגש אתכם? אני לא מתכוון בתור הטפה מוסרית. אלא בתור בדיקה הלכתית.
אני, כפי שבוודאי קראת כאן בתשובות, חושב שתמיד צריך סיבה מאוד טובה לביאה דרך איברים. כי הוצאת הזרע על גוף האישה ולא באותו מקום היא לכאורה לא צורך של ממש. במקרה הכי חזק זה צורך נפשי משום מה. כי הרי מותר לך להתחכך בה כמה שתרצה, רק את הפליטה עצמה באותו מקום... אז כדי להתיר את זה צריך סיבה. ואז אני תוהה- האם מחשבות שלפני חתונה או מחשבה כזו או אחרת שמישהו חושב שיהיה לו קשה, האם זה מספיק סיבה? וקשה לי מאוד לענות על זה. כי אולי זה לא יהיה כך? אולי להיפך? אולי מראה הזרע על גוף האישה רק יגעיל אותך? או אותה? כלומר- הדיון ה"הלכתי" שלי עם עצמי הוא האם מחשבות של טרום, לפני שיודעים בכלל על מה מדובר, נחשב כסיבה שיש לדון בה להתיר.
רוב רובם של החתנים שאני מכיר, ומטבע הדברים אני מכיר לא מעט, בכלל לא יכולים לקיים יחסים פעמיים ברצף. זה משהו ששמור כנראה לסרטים וסיפורים... אולי בגיל 16. מעל גיל 24, 25, זה נהיה כמעט לא אפשרי. אלא אם כן עם כל מיני עזרים פיזיים...
אז איך ניתן לענות על שאלה שנוגעת לכמה פעמים, ולהביא בחשבון את זה כשיקול הלכתי?
בסופו של דבר, אני סבור שלא. קשה מאוד להתיר מראש על סמך זה שאולי יצוצו מזה בעיות. אולי, אחרי כמה שנים, אם חווים קושי או משהו כזה.
אלא אם כן הולכים מראש לפי פוסקים שמתירים, ולענ"ד הבן איש חי לא מתיר. הדרישה אולי כן... ואז זה שונה. אולם כשיש מסה של פוסקים שלא ברור מהם להיתר ויש אחד שמתיר, קשה לסמוך עליו.
כך שהייתי מציע שתתחתן, תראה מה קורה והאם זה אכן כל כך קשה ומוביל למחשבות ומראות אסורות, ואז אפשר יהיה לדון בזה הלכתית.
זו שאלה קשה. כי יש בה איזה "רקע" לא מובן לי. הרי אם עדיין לא התחתנתם, איך ניתן לקבוע מה יהיה? או מה ירגש או לא ירגש אתכם? אני לא מתכוון בתור הטפה מוסרית. אלא בתור בדיקה הלכתית.
אני, כפי שבוודאי קראת כאן בתשובות, חושב שתמיד צריך סיבה מאוד טובה לביאה דרך איברים. כי הוצאת הזרע על גוף האישה ולא באותו מקום היא לכאורה לא צורך של ממש. במקרה הכי חזק זה צורך נפשי משום מה. כי הרי מותר לך להתחכך בה כמה שתרצה, רק את הפליטה עצמה באותו מקום... אז כדי להתיר את זה צריך סיבה. ואז אני תוהה- האם מחשבות שלפני חתונה או מחשבה כזו או אחרת שמישהו חושב שיהיה לו קשה, האם זה מספיק סיבה? וקשה לי מאוד לענות על זה. כי אולי זה לא יהיה כך? אולי להיפך? אולי מראה הזרע על גוף האישה רק יגעיל אותך? או אותה? כלומר- הדיון ה"הלכתי" שלי עם עצמי הוא האם מחשבות של טרום, לפני שיודעים בכלל על מה מדובר, נחשב כסיבה שיש לדון בה להתיר.
רוב רובם של החתנים שאני מכיר, ומטבע הדברים אני מכיר לא מעט, בכלל לא יכולים לקיים יחסים פעמיים ברצף. זה משהו ששמור כנראה לסרטים וסיפורים... אולי בגיל 16. מעל גיל 24, 25, זה נהיה כמעט לא אפשרי. אלא אם כן עם כל מיני עזרים פיזיים...
אז איך ניתן לענות על שאלה שנוגעת לכמה פעמים, ולהביא בחשבון את זה כשיקול הלכתי?
בסופו של דבר, אני סבור שלא. קשה מאוד להתיר מראש על סמך זה שאולי יצוצו מזה בעיות. אולי, אחרי כמה שנים, אם חווים קושי או משהו כזה.
אלא אם כן הולכים מראש לפי פוסקים שמתירים, ולענ"ד הבן איש חי לא מתיר. הדרישה אולי כן... ואז זה שונה. אולם כשיש מסה של פוסקים שלא ברור מהם להיתר ויש אחד שמתיר, קשה לסמוך עליו.
כך שהייתי מציע שתתחתן, תראה מה קורה והאם זה אכן כל כך קשה ומוביל למחשבות ומראות אסורות, ואז אפשר יהיה לדון בזה הלכתית.
בינו לבינה...
לא צריך להרגיש נבוכה בגלל עצם השאלות. הן לחלוטין לגיטימיות. אולי הניסוחים קצת חדים... אבל אני רגיל. אני עוסק בזה רבות.
יש בשאלה שלך כמה וכמה עניינים. וקצת חסר לי בשאלה שלך הרקע המשפחתי שלכם (הכוונה היא למגזר- חרדי, דת"ל, מסורתי...)
כמה דברים-
מה שאת מתארת הוא מצב לא ממש נדיר אצל זוגות צעירים. לוקח זמן, בעיקר אצל אנשים שבאו מרקע שבו הם לא נחשפו לנשים בכלל, להתרגל לעצם הנוכחות הנשית, הריח, הגוף וכו'. ולכן יש שפיכה מוקדמת הרבה פעמים. אבל מה שאת מתארת הוא בהחלט קצת קיצוני, וצריך להבין למה.
משחות ועזרים לענ"ד לא אמורים לעזור כאן. הם יכולים לעכב בזמן החדירה עצמה ולזההם נועדו, אבל אני לא חושב שהם נועדו למי שעוד בבגדיו כבר מרגיש שהוא לא יכול לעמוד בזה.
גם לא ברור לי מה הכוונה שבעלך "חייב", האם הכוונה לעצם הקרבה אליך הוא להוצאת הזרע. הדבר הראשון הוא טבעי ורגיל, בטח אצל זוגות טריים והוא אפילו טוב (במידה), שהבעל ירגיש שהוא "חייב את אשתו". אבל אם הוא חייב להוציא, זה כבר משהו אחר.
עוד הקדמה קטנה- יש קצת סתירה בין השאלה שלך, שמעידה על שלב מאוד ראשוני בקשר, לבין הצורך שלך לקחת יוזמה לגבי החזה וכדומה... זה נראה לי כאילו מעורבב אצלכם מוקדם ומאוחר... שהרי אם לא מגיעים בכלל לחדירה, לכאורה זו צריכה להיות השאיפה, הרבה לפני עניינים אחרים.
בכל מקרה-
1) אם לא מדובר בבעיה פיזית של ממש, השינוי חייב לבוא מבפנים. במחשבות וברקע המחשבתי של בעלך... האר"י ז"ל אומר שהמקום שבו מגיעים לואהבת לרעך כמוך בצורה הכי גבוהה זה ביחסי אישות. למה? כי שם האדם צריך להיות הרבה פחות מרוכז בעצמו, כשהוא מגורה ורק רוצה שיעשו לו טוב. כשאדם מסוגל להגיע ברגעים הללו לכך שהוא רוצה לעשות טוב לבת הזוג- זה ואהבת אמיתי. כך שהשינוי הראשוני חייב לבוא במח. בעלך חייב להבין שהוא לא היחיד ב"משחק" הזה ושיש צורך לחשוב עליך, על הצרכים והרצונות. ואין כזה דבר "חייב". כמובן לא מדובר במצב שאחרי חדירה שבו הוא כבר ממש מגורה ובוער... אלא על כל ההקדמות.
2) אני לא רואה איך את יכולה לקחת יוזמה בלי לדבר על זה, להבהיר לו את זה ולדון בעניין. שוב, חסר לי הרקע שלכם בשאלה שלך, אבל אולי יש מקום שהוא יפנה למדריך חתנים, או למישהו לדבר איתו שיסביר לו את זה יותר. אני לא מבין שאת "תמצצי" לו זה נראה לו בסדר ואילו חיכוך בחזה גורם לו דחיה... זה מוזר קצת. וצריך להבין את הרקע לזה. האם הוא חושב שרק דברים שבאים מצד הגבר הם בסדר? האם עצם היוזמה שלך דוחה אותו? אולי הוא מרגיש שאת יודעת יותר ממנו והוא לא? (נניח במצב שאת חוזרת בתשובה ואילו הוא חרדי מבית)... יש כאן איזו סתירה.
3) אני חושב שבהחלט מותר ואולי אפילו רצוי שתקיימו חדירה כשאתם עדיין בבגדים כדי להקל על השפיכה המוקדמת. אבל לאחר מכן חייב להיות המשך. פשוט מעבירו את העניינים שלפני לאחרי. זו עצה שהרבה פעמים נותנים למי שסובל מבעיה דומה... להחליף את הסדר. זה לא הכי רצוי ולא הכי מושלם, אבל יכול לפתור בעיות... כמובן מתוך הבנה ברורה וגמורה שלו שאחרי זה הוא "מחוייב" לענג אותך ולע/שות את הסדר ההפוך. למרות שהוא כבר אחרי השיא.
4) כדי להקל בחדירה אפשר בהחלט לעשות שימוש במשחות, הכי טוב פשוטות ורגילות על בסיס מים. או ממש להרטיב את המקום במים. זה מאוד מקל. אם זה לא עוזר הכי טוב זה שאת תעזרי לו... פשוט תקחי את האיבר ביד ותנחי אותו למקום. אני מניח שבפעמים הראשונות זה יגביר את הגירוי שלו, אבל זה יקל על מציאת המקום מאוד. גם כאן מדריך חתנים מנוסה או רב שעוסק בעניינים הללו יכול לעזור בהנחיה.. (לדוגמא- פעמים רבות חתנים צעירים לא מבינים את הקרבה בין אותו מקום פי הטבעת... ומתרחקים מזה).
אז כמה דברים- שינוי מחשבתי של בעלך, רטיבות גדולה במקום מראש (בשלב ראשון אל תסמכו על רטיבות טבעית, עצם זה שיש בעיה יכול לגרום לייבוש שלך), הנחיה עם היד שלך, ולקיים יחסים בשלב ראשון, אולי אפילו עם בגדים, ואחר כך את ההתעלסות.
לא צריך להרגיש נבוכה בגלל עצם השאלות. הן לחלוטין לגיטימיות. אולי הניסוחים קצת חדים... אבל אני רגיל. אני עוסק בזה רבות.
יש בשאלה שלך כמה וכמה עניינים. וקצת חסר לי בשאלה שלך הרקע המשפחתי שלכם (הכוונה היא למגזר- חרדי, דת"ל, מסורתי...)
כמה דברים-
מה שאת מתארת הוא מצב לא ממש נדיר אצל זוגות צעירים. לוקח זמן, בעיקר אצל אנשים שבאו מרקע שבו הם לא נחשפו לנשים בכלל, להתרגל לעצם הנוכחות הנשית, הריח, הגוף וכו'. ולכן יש שפיכה מוקדמת הרבה פעמים. אבל מה שאת מתארת הוא בהחלט קצת קיצוני, וצריך להבין למה.
משחות ועזרים לענ"ד לא אמורים לעזור כאן. הם יכולים לעכב בזמן החדירה עצמה ולזההם נועדו, אבל אני לא חושב שהם נועדו למי שעוד בבגדיו כבר מרגיש שהוא לא יכול לעמוד בזה.
גם לא ברור לי מה הכוונה שבעלך "חייב", האם הכוונה לעצם הקרבה אליך הוא להוצאת הזרע. הדבר הראשון הוא טבעי ורגיל, בטח אצל זוגות טריים והוא אפילו טוב (במידה), שהבעל ירגיש שהוא "חייב את אשתו". אבל אם הוא חייב להוציא, זה כבר משהו אחר.
עוד הקדמה קטנה- יש קצת סתירה בין השאלה שלך, שמעידה על שלב מאוד ראשוני בקשר, לבין הצורך שלך לקחת יוזמה לגבי החזה וכדומה... זה נראה לי כאילו מעורבב אצלכם מוקדם ומאוחר... שהרי אם לא מגיעים בכלל לחדירה, לכאורה זו צריכה להיות השאיפה, הרבה לפני עניינים אחרים.
בכל מקרה-
1) אם לא מדובר בבעיה פיזית של ממש, השינוי חייב לבוא מבפנים. במחשבות וברקע המחשבתי של בעלך... האר"י ז"ל אומר שהמקום שבו מגיעים לואהבת לרעך כמוך בצורה הכי גבוהה זה ביחסי אישות. למה? כי שם האדם צריך להיות הרבה פחות מרוכז בעצמו, כשהוא מגורה ורק רוצה שיעשו לו טוב. כשאדם מסוגל להגיע ברגעים הללו לכך שהוא רוצה לעשות טוב לבת הזוג- זה ואהבת אמיתי. כך שהשינוי הראשוני חייב לבוא במח. בעלך חייב להבין שהוא לא היחיד ב"משחק" הזה ושיש צורך לחשוב עליך, על הצרכים והרצונות. ואין כזה דבר "חייב". כמובן לא מדובר במצב שאחרי חדירה שבו הוא כבר ממש מגורה ובוער... אלא על כל ההקדמות.
2) אני לא רואה איך את יכולה לקחת יוזמה בלי לדבר על זה, להבהיר לו את זה ולדון בעניין. שוב, חסר לי הרקע שלכם בשאלה שלך, אבל אולי יש מקום שהוא יפנה למדריך חתנים, או למישהו לדבר איתו שיסביר לו את זה יותר. אני לא מבין שאת "תמצצי" לו זה נראה לו בסדר ואילו חיכוך בחזה גורם לו דחיה... זה מוזר קצת. וצריך להבין את הרקע לזה. האם הוא חושב שרק דברים שבאים מצד הגבר הם בסדר? האם עצם היוזמה שלך דוחה אותו? אולי הוא מרגיש שאת יודעת יותר ממנו והוא לא? (נניח במצב שאת חוזרת בתשובה ואילו הוא חרדי מבית)... יש כאן איזו סתירה.
3) אני חושב שבהחלט מותר ואולי אפילו רצוי שתקיימו חדירה כשאתם עדיין בבגדים כדי להקל על השפיכה המוקדמת. אבל לאחר מכן חייב להיות המשך. פשוט מעבירו את העניינים שלפני לאחרי. זו עצה שהרבה פעמים נותנים למי שסובל מבעיה דומה... להחליף את הסדר. זה לא הכי רצוי ולא הכי מושלם, אבל יכול לפתור בעיות... כמובן מתוך הבנה ברורה וגמורה שלו שאחרי זה הוא "מחוייב" לענג אותך ולע/שות את הסדר ההפוך. למרות שהוא כבר אחרי השיא.
4) כדי להקל בחדירה אפשר בהחלט לעשות שימוש במשחות, הכי טוב פשוטות ורגילות על בסיס מים. או ממש להרטיב את המקום במים. זה מאוד מקל. אם זה לא עוזר הכי טוב זה שאת תעזרי לו... פשוט תקחי את האיבר ביד ותנחי אותו למקום. אני מניח שבפעמים הראשונות זה יגביר את הגירוי שלו, אבל זה יקל על מציאת המקום מאוד. גם כאן מדריך חתנים מנוסה או רב שעוסק בעניינים הללו יכול לעזור בהנחיה.. (לדוגמא- פעמים רבות חתנים צעירים לא מבינים את הקרבה בין אותו מקום פי הטבעת... ומתרחקים מזה).
אז כמה דברים- שינוי מחשבתי של בעלך, רטיבות גדולה במקום מראש (בשלב ראשון אל תסמכו על רטיבות טבעית, עצם זה שיש בעיה יכול לגרום לייבוש שלך), הנחיה עם היד שלך, ולקיים יחסים בשלב ראשון, אולי אפילו עם בגדים, ואחר כך את ההתעלסות.
האם יוסף ואליהו הצדיק היה נשואים?
ליוסף היו אשה ובנים. אם כי הוא התחתן בגיל מבוגר.
לאליהו אני לא יודע.
על יעקב אבינו כתוב שהוא לא ראה קרי מימיו.
ליוסף היו אשה ובנים. אם כי הוא התחתן בגיל מבוגר.
לאליהו אני לא יודע.
על יעקב אבינו כתוב שהוא לא ראה קרי מימיו.
איפוק מהוצאת זרע
שלום וברכה,
הקושי שאתה מתאר מובן ועולה הרבה פעמים מכל מיני שואלים. כמובן, זה לא משהו ייחודי, כפי שאתה בעצמך אומר.
לא ברור מהנוסח של השאלה האם זו שאלה או הודעה. אבל אם זו שאלה, או התייעצות, הרי שלעניות דעתי מצב של "ביד" הוא טוב יותר מאשר בובה. אם אילו האופציות שיש. בובה זה למסד את הענין, להפוך אותו ל"רשמי" ולכן אני סבור שזה הרבה פחות טוב. אנשים יכולים ליפול מבחינה הלכתית, אולם להפוך את זה למשהו ממוסד זו בעיה אמיתית. לכן צריך להמשיך כמו שזה- להיאבק כמה שניתן, להשתדל... ולא להפוך את זה למשהו רשמי עם בובות וכדומה.
שלום וברכה,
הקושי שאתה מתאר מובן ועולה הרבה פעמים מכל מיני שואלים. כמובן, זה לא משהו ייחודי, כפי שאתה בעצמך אומר.
לא ברור מהנוסח של השאלה האם זו שאלה או הודעה. אבל אם זו שאלה, או התייעצות, הרי שלעניות דעתי מצב של "ביד" הוא טוב יותר מאשר בובה. אם אילו האופציות שיש. בובה זה למסד את הענין, להפוך אותו ל"רשמי" ולכן אני סבור שזה הרבה פחות טוב. אנשים יכולים ליפול מבחינה הלכתית, אולם להפוך את זה למשהו ממוסד זו בעיה אמיתית. לכן צריך להמשיך כמו שזה- להיאבק כמה שניתן, להשתדל... ולא להפוך את זה למשהו רשמי עם בובות וכדומה.
הלכות נידה ללייטים
זו שאלה מאוד חשובה, ואני אענה עליה למרות שיש בה הסתייגות, אם כי אוסיף הקדמה-
הלכות נידה, ובכלל הלכות האישות ביהדות הם יסוד חשוב ומרכזי של הדת היהודית. בניגוד גמור למה שמקובל לחשוב בימינו, הלכות אישות ונידה נחשבים כיסוד לבית בריא, ליחסים חיוביים והם לטובת הזוג והמשפחה. לא רק כי "ככה השם אמר". ומה נעשה, אנחנו חייבים לסבול את זה. אלא ככה יותר טוב, יותר נכון ויותר בריא לזוג.
הים יש תחושה, בחוגי ה"לייטים" ורבני הלייטים, שצריך ל"תרץ" ולהסביר כל הזמן. יש את הנאורים, החכמים ואלה שמתחשבים בסבל הציבור, שיודעים כמה קשה, שמכילים כל מיני שינויים. ויש את ה"הלכתיים" שלא אכפת להם מכלום אלא מההלכה היבשה.
זו טעות, אנחנו (הכוונה כאן לכל היהודים, להסטוריה היהודית כולה), אכן מקפידים על ההלכה, אבל כי אנחנו מאמינים שזה הכי טוב לנו. בפנימי פנימיות. לא רק בגלל הגן עדן והגיהנם.
אנחנו "סומכים" על הקב"ה שהוא יודע מה טוב בשבילנו, מה נכון. ויודעים שבסופו של דבר דרך התורה היא הנכונה לנו בכל המובנים- בגוף, בנפש, ואפילו כשקשה מאוד. או כשאנחנו לא מבינים. לא תמיד "זה ישיר", לא תמיד הטובה בולטת למרחקים... אבל בסופו של חשבון האמונה ביהדות היא האמונה שדרך התורה נכונה יותר לנו תמיד. גם כשאולי לא יודעים למה.
ובכן, אחרי זה, אלו הלכות נידה בקצרה-
כאשר אישה רואה דם הזוג מיד נאסרים. וחייבים לנקוט בהרחקות (בגלל אופי השאלה שלך אני לא אפרט כעת את ההרחקות, מבחינה הלכתית צריך להקפיד גם על הלכות "ריחוק" ואי נגיעה וכדומה... שהם מאוד מפורטים בספרי ההלכה השונים).
אבל בא נאמר שהמינימום הוא קיום יחסים ולא לישון ביחד.
מחכים לסיום הדימום (בימינו כל דימום נחשב, כולל הכל).
ואז יש לעשות בדיקה של "הפסק בטהרה", שבה האישה בודקת אם אין דם סמוך לשקיעה. אם אין, מאותו רגע היא מתחילה לספור שבעה נקיים.
באותו זמן, צריך לעשות בדיקה נוספת (אלא אם כן במקרים מיוחדים שבהם מוותרים עליה, בהוראה ישירה של רב מורה הוראה) שנקראת "מוך דחוק", ובה מניחים עד בדיקה באותו מקום למשך כל זמן בין השמשות, בין השקיעה לצאת הכוכבים (18 דקות בערך).
את שבעת הימים הנקיים מתחילים לספור החל מהערב הנקי הראשון (עם מגבלה שמיד נציין).
הספירה מתבצעת כספירת ימים, כשבכל יום כזה בודקים אם יש דם או לא (בבוקר ובערב, בעזרת בד מיוחד שניתן לקנות בכל מקווה או סופרמרקט חרדי, במקרים מסויימים ניתן לבדוק רק פעם ביום, אם יש סכנה של פגיעה שתגרום לדימום, והיתר של רב יש מקרים בודקים רק ביום הראשון והאחרון, כשיש קשיים מיוחדים).
לא ניתן להתחיל לספור שבעה נקיים לפני חמישה ימים, לספרדים ארבעה, מתחילת המחזור (זוהי המגבלה עליה דברתי). או לפחות שלושה ימים (אם כי כפי שאמרנו זה מצב נדיר)... מהיום האחרון שבו היו יחסי אישות, בעיקר לספרדים שהולכים על פי שיטת הרב עובדיה. גם בזה יש מקרים נדירים שבהם יש אפשרות להתיר בדיקה מיידית בתנאים מסויימים שהרב יפרט.
לדוגמא- מחזור חודשי בשבת והפסקת הדם ביום שלישי, חייבים לחכות עוד יומיים (כדי להגיע לחמישה ימים), ביום רביעי בערב מיד לפני השקיעה מבצעים בדיקה... כמובן שזה מאוד לא שכיח. רוב הפעמים זה לוקח יותר מחמישה ימים.
אם אין דם הרי שאחרי השקיעה, שלפי היהדות זה כבר יום חמישי, מתחילים לספור. חמישי, שישי, שבת, ראשון, שני, שלישי, רביעי. ברביעי אחרי השקיעה (שוב, שזה כבר יום חמישי) הולכים למקווה.
ההליכה למקווה יוצאת תמיד באותו יום של הבדיקה, הבדיקה לפני השקיעה והמקווה אחרי.
האשה הולכת למקווה אחרי התנקות רצינית ביותר, או עושה אותה שם, ואחרי טבילה במקווה הזוג מותר שוב, עד הפעם הבאה שרואים דם.
זו שאלה מאוד חשובה, ואני אענה עליה למרות שיש בה הסתייגות, אם כי אוסיף הקדמה-
הלכות נידה, ובכלל הלכות האישות ביהדות הם יסוד חשוב ומרכזי של הדת היהודית. בניגוד גמור למה שמקובל לחשוב בימינו, הלכות אישות ונידה נחשבים כיסוד לבית בריא, ליחסים חיוביים והם לטובת הזוג והמשפחה. לא רק כי "ככה השם אמר". ומה נעשה, אנחנו חייבים לסבול את זה. אלא ככה יותר טוב, יותר נכון ויותר בריא לזוג.
הים יש תחושה, בחוגי ה"לייטים" ורבני הלייטים, שצריך ל"תרץ" ולהסביר כל הזמן. יש את הנאורים, החכמים ואלה שמתחשבים בסבל הציבור, שיודעים כמה קשה, שמכילים כל מיני שינויים. ויש את ה"הלכתיים" שלא אכפת להם מכלום אלא מההלכה היבשה.
זו טעות, אנחנו (הכוונה כאן לכל היהודים, להסטוריה היהודית כולה), אכן מקפידים על ההלכה, אבל כי אנחנו מאמינים שזה הכי טוב לנו. בפנימי פנימיות. לא רק בגלל הגן עדן והגיהנם.
אנחנו "סומכים" על הקב"ה שהוא יודע מה טוב בשבילנו, מה נכון. ויודעים שבסופו של דבר דרך התורה היא הנכונה לנו בכל המובנים- בגוף, בנפש, ואפילו כשקשה מאוד. או כשאנחנו לא מבינים. לא תמיד "זה ישיר", לא תמיד הטובה בולטת למרחקים... אבל בסופו של חשבון האמונה ביהדות היא האמונה שדרך התורה נכונה יותר לנו תמיד. גם כשאולי לא יודעים למה.
ובכן, אחרי זה, אלו הלכות נידה בקצרה-
כאשר אישה רואה דם הזוג מיד נאסרים. וחייבים לנקוט בהרחקות (בגלל אופי השאלה שלך אני לא אפרט כעת את ההרחקות, מבחינה הלכתית צריך להקפיד גם על הלכות "ריחוק" ואי נגיעה וכדומה... שהם מאוד מפורטים בספרי ההלכה השונים).
אבל בא נאמר שהמינימום הוא קיום יחסים ולא לישון ביחד.
מחכים לסיום הדימום (בימינו כל דימום נחשב, כולל הכל).
ואז יש לעשות בדיקה של "הפסק בטהרה", שבה האישה בודקת אם אין דם סמוך לשקיעה. אם אין, מאותו רגע היא מתחילה לספור שבעה נקיים.
באותו זמן, צריך לעשות בדיקה נוספת (אלא אם כן במקרים מיוחדים שבהם מוותרים עליה, בהוראה ישירה של רב מורה הוראה) שנקראת "מוך דחוק", ובה מניחים עד בדיקה באותו מקום למשך כל זמן בין השמשות, בין השקיעה לצאת הכוכבים (18 דקות בערך).
את שבעת הימים הנקיים מתחילים לספור החל מהערב הנקי הראשון (עם מגבלה שמיד נציין).
הספירה מתבצעת כספירת ימים, כשבכל יום כזה בודקים אם יש דם או לא (בבוקר ובערב, בעזרת בד מיוחד שניתן לקנות בכל מקווה או סופרמרקט חרדי, במקרים מסויימים ניתן לבדוק רק פעם ביום, אם יש סכנה של פגיעה שתגרום לדימום, והיתר של רב יש מקרים בודקים רק ביום הראשון והאחרון, כשיש קשיים מיוחדים).
לא ניתן להתחיל לספור שבעה נקיים לפני חמישה ימים, לספרדים ארבעה, מתחילת המחזור (זוהי המגבלה עליה דברתי). או לפחות שלושה ימים (אם כי כפי שאמרנו זה מצב נדיר)... מהיום האחרון שבו היו יחסי אישות, בעיקר לספרדים שהולכים על פי שיטת הרב עובדיה. גם בזה יש מקרים נדירים שבהם יש אפשרות להתיר בדיקה מיידית בתנאים מסויימים שהרב יפרט.
לדוגמא- מחזור חודשי בשבת והפסקת הדם ביום שלישי, חייבים לחכות עוד יומיים (כדי להגיע לחמישה ימים), ביום רביעי בערב מיד לפני השקיעה מבצעים בדיקה... כמובן שזה מאוד לא שכיח. רוב הפעמים זה לוקח יותר מחמישה ימים.
אם אין דם הרי שאחרי השקיעה, שלפי היהדות זה כבר יום חמישי, מתחילים לספור. חמישי, שישי, שבת, ראשון, שני, שלישי, רביעי. ברביעי אחרי השקיעה (שוב, שזה כבר יום חמישי) הולכים למקווה.
ההליכה למקווה יוצאת תמיד באותו יום של הבדיקה, הבדיקה לפני השקיעה והמקווה אחרי.
האשה הולכת למקווה אחרי התנקות רצינית ביותר, או עושה אותה שם, ואחרי טבילה במקווה הזוג מותר שוב, עד הפעם הבאה שרואים דם.
עוד תוכן בשורש
שיעורי תורה
עוד מהרב יניב חניא
עוד בנושא צניעות - בינו לבינה
מוצרים








