ביאה עם כיסוי
הרב יניב חניאיגכסליותשפג07/12/2022
שאלה:
שלום הרב, סליחה על השאלה האם ביאה כם עיסוי על האיבר נקרא ביאה? אני לא מתכוון לקונדום אלא לכיסוי עבה יותר שמבטל את התחושה אפילו. תודה וגמר חתימה טובה
תשובה:
אני לא יודע.אני צריך לחקור את הענין מעט. אנסה אחרי כיפור. כרגע אין פניות למחקר כזה.
כשאעדכן את התשובה, תקבל מייל אוטומטית.
תשובות נוספות בנושא-
מעוות (לא) יוכל לתקון
יש הרבה פרטים שחסרים לי בשאלה שלך. כמו מה בדיוק המצב הדתי שלך (כלומר- אתה דתי,חרדי, מסורתי), זה פחות חשוב לגם עצם העבירה,אבל חשוב כדי להבין את ההקשר.
כמו כן חשוב מאוד לדעת האם האשה היתה נידה באותו זמן או לא.
כמה זמן בסופו של דבר הייתם "ביחד", והייתם בקשר. ומה הכוונה שהקשר נותק טוטאלי... האם אתם נפגשים עדיין (לדוגמא- במקום העבודה) ורק לא בקשר, או שאתם אפילו לא נפגשים...
כך שאני אנסה לענות באופן כללי יותר, פחות לגבי הפרטים. ואם אתה תרגיש מצידך שצריך להרחיב, אז תרחיב אתה בהמשך.
לגבי עצם העניין- אתה כבר מכיר בעצם החומרא שלו, כמו שאתה מציין. זה דבר שנחשב לחמור ביותר מבחינת מצוות התורה. ויש בו חומרא מכמה בחינות- מצד העריות עצמן, שקרבה לאשת איש זה דבר חמור מאוד, מצד ה"בגידה" באשתך, מצב הבגידה בבעלה של אותה אשה, וכן מצד האיסור שאולי היא אסורה עליו. כמובן שהדוגמא ל"חטא" בתורה היא עריות ובוודאי שקרבה ח"ו לאשת איש. שזה דבר שנחשב לחמור מאוד מאוד.
ניכר מדברים שאתה מבין את הענין הזה.
כמובן שבמקרה שלך יש איזו נקודת הקלה בפן אחד של הדברים- בעובדה של הקשר עם אשתך שהוא לא פשוט והיא חולה וכדומה... אבל זה כמובן לא נוגע לשאר הבחינות- של האיסור הרוחני, של בעלה של אותה אשה וכדומה...
לגבי השאלה ההלכתית גרידא- לכאורה, אם היתה רק נשיקת שמש ולא ממש כניסה (אפילו של העטרה), אז האשה לא נאסרת על בעלה. מציצה לא נחשבת כביאה וכן נשיקת שמש חיצוניתלא (אתה כמובן יודע אם היתה הכנסה כל שהיא של העטרה). אם לא היתה, אז האשה לא נאסרת על בעלה. ובכל מקרה, גם אם היתה הכנסת עטרה, והיא נאסרה "הלכתית", בעלה לא מחוייב להאמין לה על זה... מכיוון שאני מניח שלא היו עדים לזה, ולכן היא לא נאסרת. מבחינה הלכתית יבשה. כלומר- בעלה,אילו היה יודע, היה יכול לטעון "אני לא מאמין שזה קרה באמת"ןממילא היא לא תאסר עליו. ניתן גם לטעון, במקרה שלכם, שמכיוון שאתה חש שלא היתה הכנסת עטרה, אז לפחות ספק יש כאן. והיא ממילא לא נאסרת. זה אמנם היתר "הלכתי" יבש, אבל לא נראה שהיא נאסרת בגלל זה.
לגביך אתה, איש לא נאסר על אשתו בשל קיום יחסים עם אישה אחרת, כך שאתה לא אסור.
מכאן למישור הרוחני/ מוסרי- מכיוון שמדובר כאן בהחלט במשהו חמור, ואני יוצא מנקודת הנחה שאכן הפרידה שלכם טוטאלית כפי שכתבת... אז כאן מה שנותר הוא כמובן הכלי של תשובה. שהיא חמורה במקצת במקרה הזה. בתחילה חרטה על העבר, מחשבה על זה ועומק של חרטה על העניין כולו, שאני מבין שנמשך כמה זמן, כך שפחות מדובר על איזה עניין של אובדן עשתונות מעשי. קבלה מליאה ועמוקה לעתיד לא לעשות את זה שוב. ומחשבה על העניין, קבלה אמיתית של התרחקות מזה ורצון עז לא לעשות את זה. וכמובן ווידוי, שהוא חלק מההכרה בחטא.
במקרה הזה, מכיוון שמדובר על משהו שהלכתית הוא מאוד משמעותי, הייתי מציע מלבד התשובה עצמה גם כמה קבלות- ללמוד משהו שקשור עמוקות לתשובה. אולי אורות התשובה של הרב קוק, אולי משהו דומה (לדעתי אורות התשובה מאוד מאוד מתאים),ולקבל את זה כקבלה של ממש. כלומר- לא רק ל"דעת שאני רוצה ללמוד את הספר", אלא לקבל קבלה, של למידת פסקה אחת מידי יום למשך כמה חודשים. עד שתגמור. אם תעדיף ספר אחר, אז אולי לפי עמודים, פרקים וכדומה. אני הייתי מציע משהו שממש עוסק בתשובה מעשית, ופחות "ספר מוסר" כמו מסילת ישרים או משהו כזה... אלא ספר של תשובה ממש. ולעמוד בקבלה הזו.
זה חשוב מאוד לעמוד בזה. לעמוד בקבלה ולהתמיד בה לאורך זמן... כי זה מראה שענין התשובה על זה היא לא רק עניין רגשי של סערת רגשות, אלא ענין של התמדה. ולכן גם אני רוצה שתחלק את זה לפסקאות או עמודים, ולא לקרוא את כל הספר ביום אחד. אלא משהו מתמשך יותר, שיש בו התמדה.
כמו כן, כמו תמיד, אני מאוד ממליץ וחושב שחיוני לתת צדקה. שהיא כלי חשוב ומרכזי בכפרת עוונות... לתת סכום שהוא חשוב לך... לא משהו גבוה מידי, אבל גם לא 20 ₪. משהו שיגרום לך לחוש את ההוצאה ואת הכפרה שבה. בהתאם ליכולות הכספיות כמובן.
אז זה הסיכום-
להבין את החומרא, חרטה על העבר וקבלה מוחלטת לעתיד, לימוד תורני של משהו שתחום התשובה ונתינת צדקה.
חכמים אומרים שאין דבר העומד בפני התשובה האמיתית ולכן ברור לחלוטין שאם תעשה את הדברים הללו, יתכפר לך ותיגזר לשנה טובה, חיים טובים ולשלום. ברור שאם תלמד את ספר אורות התשובה גם תבין כמה היא חזקה ומשפעת ומשברת כל רע.
יש הרבה פרטים שחסרים לי בשאלה שלך. כמו מה בדיוק המצב הדתי שלך (כלומר- אתה דתי,חרדי, מסורתי), זה פחות חשוב לגם עצם העבירה,אבל חשוב כדי להבין את ההקשר.
כמו כן חשוב מאוד לדעת האם האשה היתה נידה באותו זמן או לא.
כמה זמן בסופו של דבר הייתם "ביחד", והייתם בקשר. ומה הכוונה שהקשר נותק טוטאלי... האם אתם נפגשים עדיין (לדוגמא- במקום העבודה) ורק לא בקשר, או שאתם אפילו לא נפגשים...
כך שאני אנסה לענות באופן כללי יותר, פחות לגבי הפרטים. ואם אתה תרגיש מצידך שצריך להרחיב, אז תרחיב אתה בהמשך.
לגבי עצם העניין- אתה כבר מכיר בעצם החומרא שלו, כמו שאתה מציין. זה דבר שנחשב לחמור ביותר מבחינת מצוות התורה. ויש בו חומרא מכמה בחינות- מצד העריות עצמן, שקרבה לאשת איש זה דבר חמור מאוד, מצד ה"בגידה" באשתך, מצב הבגידה בבעלה של אותה אשה, וכן מצד האיסור שאולי היא אסורה עליו. כמובן שהדוגמא ל"חטא" בתורה היא עריות ובוודאי שקרבה ח"ו לאשת איש. שזה דבר שנחשב לחמור מאוד מאוד.
ניכר מדברים שאתה מבין את הענין הזה.
כמובן שבמקרה שלך יש איזו נקודת הקלה בפן אחד של הדברים- בעובדה של הקשר עם אשתך שהוא לא פשוט והיא חולה וכדומה... אבל זה כמובן לא נוגע לשאר הבחינות- של האיסור הרוחני, של בעלה של אותה אשה וכדומה...
לגבי השאלה ההלכתית גרידא- לכאורה, אם היתה רק נשיקת שמש ולא ממש כניסה (אפילו של העטרה), אז האשה לא נאסרת על בעלה. מציצה לא נחשבת כביאה וכן נשיקת שמש חיצוניתלא (אתה כמובן יודע אם היתה הכנסה כל שהיא של העטרה). אם לא היתה, אז האשה לא נאסרת על בעלה. ובכל מקרה, גם אם היתה הכנסת עטרה, והיא נאסרה "הלכתית", בעלה לא מחוייב להאמין לה על זה... מכיוון שאני מניח שלא היו עדים לזה, ולכן היא לא נאסרת. מבחינה הלכתית יבשה. כלומר- בעלה,אילו היה יודע, היה יכול לטעון "אני לא מאמין שזה קרה באמת"ןממילא היא לא תאסר עליו. ניתן גם לטעון, במקרה שלכם, שמכיוון שאתה חש שלא היתה הכנסת עטרה, אז לפחות ספק יש כאן. והיא ממילא לא נאסרת. זה אמנם היתר "הלכתי" יבש, אבל לא נראה שהיא נאסרת בגלל זה.
לגביך אתה, איש לא נאסר על אשתו בשל קיום יחסים עם אישה אחרת, כך שאתה לא אסור.
מכאן למישור הרוחני/ מוסרי- מכיוון שמדובר כאן בהחלט במשהו חמור, ואני יוצא מנקודת הנחה שאכן הפרידה שלכם טוטאלית כפי שכתבת... אז כאן מה שנותר הוא כמובן הכלי של תשובה. שהיא חמורה במקצת במקרה הזה. בתחילה חרטה על העבר, מחשבה על זה ועומק של חרטה על העניין כולו, שאני מבין שנמשך כמה זמן, כך שפחות מדובר על איזה עניין של אובדן עשתונות מעשי. קבלה מליאה ועמוקה לעתיד לא לעשות את זה שוב. ומחשבה על העניין, קבלה אמיתית של התרחקות מזה ורצון עז לא לעשות את זה. וכמובן ווידוי, שהוא חלק מההכרה בחטא.
במקרה הזה, מכיוון שמדובר על משהו שהלכתית הוא מאוד משמעותי, הייתי מציע מלבד התשובה עצמה גם כמה קבלות- ללמוד משהו שקשור עמוקות לתשובה. אולי אורות התשובה של הרב קוק, אולי משהו דומה (לדעתי אורות התשובה מאוד מאוד מתאים),ולקבל את זה כקבלה של ממש. כלומר- לא רק ל"דעת שאני רוצה ללמוד את הספר", אלא לקבל קבלה, של למידת פסקה אחת מידי יום למשך כמה חודשים. עד שתגמור. אם תעדיף ספר אחר, אז אולי לפי עמודים, פרקים וכדומה. אני הייתי מציע משהו שממש עוסק בתשובה מעשית, ופחות "ספר מוסר" כמו מסילת ישרים או משהו כזה... אלא ספר של תשובה ממש. ולעמוד בקבלה הזו.
זה חשוב מאוד לעמוד בזה. לעמוד בקבלה ולהתמיד בה לאורך זמן... כי זה מראה שענין התשובה על זה היא לא רק עניין רגשי של סערת רגשות, אלא ענין של התמדה. ולכן גם אני רוצה שתחלק את זה לפסקאות או עמודים, ולא לקרוא את כל הספר ביום אחד. אלא משהו מתמשך יותר, שיש בו התמדה.
כמו כן, כמו תמיד, אני מאוד ממליץ וחושב שחיוני לתת צדקה. שהיא כלי חשוב ומרכזי בכפרת עוונות... לתת סכום שהוא חשוב לך... לא משהו גבוה מידי, אבל גם לא 20 ₪. משהו שיגרום לך לחוש את ההוצאה ואת הכפרה שבה. בהתאם ליכולות הכספיות כמובן.
אז זה הסיכום-
להבין את החומרא, חרטה על העבר וקבלה מוחלטת לעתיד, לימוד תורני של משהו שתחום התשובה ונתינת צדקה.
חכמים אומרים שאין דבר העומד בפני התשובה האמיתית ולכן ברור לחלוטין שאם תעשה את הדברים הללו, יתכפר לך ותיגזר לשנה טובה, חיים טובים ולשלום. ברור שאם תלמד את ספר אורות התשובה גם תבין כמה היא חזקה ומשפעת ומשברת כל רע.
משכב זכור
אם לא היתה חדירה, זה לא משכב זכור.
משכב זכור זה רק כאשר מחדירים את איבר המין לעכוז של השני. אם לא, זה חמור, אבל לא משכב זכור.
ולכן התשובה הזה היא "רגילה"- להתוודותלפני הקב"ה,לקבלעל עתצמךשלא לחזור על זה ולבקש מחילה.
תוכל גם לתת סכום מסויים לצדקה (אולי 101 ש"ח, המנין מיכאל), כדי לבקש יותר כפרה.
בהצלחה
אם לא היתה חדירה, זה לא משכב זכור.
משכב זכור זה רק כאשר מחדירים את איבר המין לעכוז של השני. אם לא, זה חמור, אבל לא משכב זכור.
ולכן התשובה הזה היא "רגילה"- להתוודותלפני הקב"ה,לקבלעל עתצמךשלא לחזור על זה ולבקש מחילה.
תוכל גם לתת סכום מסויים לצדקה (אולי 101 ש"ח, המנין מיכאל), כדי לבקש יותר כפרה.
בהצלחה
בהמשך לשאלתי על השבועה שלא לקיים יחסים עם בעלי
במקרה כזה השבועה לא תופסת.
אשה מחוייבת לבעלה בנושא אישות, וזה נחשב מצווה, ואין שבועה על ביטול מצוות.
כלומר- אם זה היה נדר (בלשון של נדר, אם היית אומרת "אני נודרת שלא אקיים..."), אז זה היה תופס. אבל לשון שבועה לא תוספת על מצוות. אז אני סומך על דבריך שמה שאמרת היה "אני נשבעת שלא אשכב איתך", וקובע שזו שבועה ולא נדר.
לכן,מה שאת צריכה לעשות זה ללכת לבית הכנסת בזמן שהכהנים נושאים את כפיהם (אצל רוב בתי הכנסת זה מידי יום, בבתי כנסת מסויימים זה רק בשבת), ובזמן נשיאת כפיים של הכהנים לקרוא את הקטע של התרת נדרים מהסידור. אני תיכף אצרף לזה קישור,אבל יש את זה במחזורים של ראש השנה ויום כיפורים.
בזמן שהם אומרים את ברכת כהנים תקראי את זה בשקט לעצמך, אנשים סביבך לא חייבים לדעת.
ואז השבועה תופר.
כאן זה קישור לנוסח התרת נדרים, אבל יש את זה במחזורים גם. את כמובן צריכה לקרוא רק את החלק של ה"עומדים", אלה שמבקשים התרה. לא של הרבנים.
כמובן, תעשי על זה תשובה ותקבלי על עצמך לא להיכנס לזה בכלל בעתיד. אם בעלך פוגע בך, את יכולה לכעוס, לצעוק עליו, אבל לא להיכנס לעניין של חיי אישות בכלל. אז תקבלי על עצמך שלא לעשות זאתשוב.
השם הטוב יכפר בעד, ויהי רצון שתסתדרו.
במקרה כזה השבועה לא תופסת.
אשה מחוייבת לבעלה בנושא אישות, וזה נחשב מצווה, ואין שבועה על ביטול מצוות.
כלומר- אם זה היה נדר (בלשון של נדר, אם היית אומרת "אני נודרת שלא אקיים..."), אז זה היה תופס. אבל לשון שבועה לא תוספת על מצוות. אז אני סומך על דבריך שמה שאמרת היה "אני נשבעת שלא אשכב איתך", וקובע שזו שבועה ולא נדר.
לכן,מה שאת צריכה לעשות זה ללכת לבית הכנסת בזמן שהכהנים נושאים את כפיהם (אצל רוב בתי הכנסת זה מידי יום, בבתי כנסת מסויימים זה רק בשבת), ובזמן נשיאת כפיים של הכהנים לקרוא את הקטע של התרת נדרים מהסידור. אני תיכף אצרף לזה קישור,אבל יש את זה במחזורים של ראש השנה ויום כיפורים.
בזמן שהם אומרים את ברכת כהנים תקראי את זה בשקט לעצמך, אנשים סביבך לא חייבים לדעת.
ואז השבועה תופר.
כאן זה קישור לנוסח התרת נדרים, אבל יש את זה במחזורים גם. את כמובן צריכה לקרוא רק את החלק של ה"עומדים", אלה שמבקשים התרה. לא של הרבנים.
כמובן, תעשי על זה תשובה ותקבלי על עצמך לא להיכנס לזה בכלל בעתיד. אם בעלך פוגע בך, את יכולה לכעוס, לצעוק עליו, אבל לא להיכנס לעניין של חיי אישות בכלל. אז תקבלי על עצמך שלא לעשות זאתשוב.
השם הטוב יכפר בעד, ויהי רצון שתסתדרו.
שבועה לא לקיים יחסי אישות עם בעלי.
אני אצטרך עוד קצת פרטים-
קודם כל, מה בדיוק היה הלשון שאמרת? האם זה היה לשון נדר או שבועה?
כלומר- אמרת "אני נשבעת שלא אקיים איתך יחסים", או "אני נודרת". זה מאוד חשוב.
תוכלי לכתוב את הלשון המדוייקת?
כמו כן, מתי זה היה?
ואם מדובר בלשון של נדר (אני נודרת), אולי תוכלי לתאר קצת יותר? כי צריך למצוא פתח וזה יקרה דרך הפרטים.
אני אצטרך עוד קצת פרטים-
קודם כל, מה בדיוק היה הלשון שאמרת? האם זה היה לשון נדר או שבועה?
כלומר- אמרת "אני נשבעת שלא אקיים איתך יחסים", או "אני נודרת". זה מאוד חשוב.
תוכלי לכתוב את הלשון המדוייקת?
כמו כן, מתי זה היה?
ואם מדובר בלשון של נדר (אני נודרת), אולי תוכלי לתאר קצת יותר? כי צריך למצוא פתח וזה יקרה דרך הפרטים.
פער בחשק
אני לא חושב שפערים בחשק הם סיבה הלכתית להוצאת זרע דרך איברים. זו לא בעיה של ממש מבחינה הלכתית. וזה גם דבר שכפי שאתה כותב הוא מאוד נתון לשינויים ולעניינים אישיים.
לכן אני מציע לנסות לשפר את החשק כמה שניתן, ולמצוא זמנים שמתאימים לשניכם. אולי להוסיף משחקי אישות ומצבים מיוחדים, אבל זו לא נראית לי סיבה לדרך איברים.
אני לא חושב שפערים בחשק הם סיבה הלכתית להוצאת זרע דרך איברים. זו לא בעיה של ממש מבחינה הלכתית. וזה גם דבר שכפי שאתה כותב הוא מאוד נתון לשינויים ולעניינים אישיים.
לכן אני מציע לנסות לשפר את החשק כמה שניתן, ולמצוא זמנים שמתאימים לשניכם. אולי להוסיף משחקי אישות ומצבים מיוחדים, אבל זו לא נראית לי סיבה לדרך איברים.
תאי זרע מתים
ישנה מחלוקת לגבי איסור הוצאת זרע, האם הוא דווקא כשהאדם ראוי לפרו ורבו (דעת ר"ת בתוספות) או שהוא בכלל איסור עצמי (דעת הרמב"ן). המחלוקת נוגעת לנשים- האם נשים שאינן מצוות בפריה ורביה מותרות בהשחתת זרע או לא.
נראה לי שבמקרה שלך זה תלוי בכמה דברים-
האם המחלה היא וודאית לגמרי שכל הזרע שלך הם תאים מתים? האם זו וודאות של 100 אחוז?
אם כן, נראה שלרוב הדעות (אם כי לא לדעת הרמב"ן), אם הוצאת הזרע נעשית על ידי אשתך ולא "לבד", כחלק מחיי האישות שלכם, אם מדובר בזרע מת בוודאות זה יהיה מותר. כי בכל מקרה מדובר על משהו שקשור לחיי האישות, ונראה שחלק ניכר מהפוסקים חושבים כמו ר"ת.
מצד שני, לכאורה מדובר במשהו שלדעת ראשון חשוב הוא איסור, ש"פשוט" לפתור (כלומר- אשתך יכולה לעשות מה שתרצה עם ידיה, וכשזה מגיע לגופה להצמיד לגופה או משהו כזה...), אז למה שלא לחשוש גם לדעת הרמב"ן?
כך שזה תלוי במידת הרצון של אשתך ושלך... אם זה משהו שממש ממש קריטי לכם, ושניכם ממש רוצים, ומדובר אכן על מוות של 100 אחוז. זה יהיה אפשרי במקרים מסויימים ולא על דרך קבע (לחלק מהדעות שז"ל אסור רק בדרך קבע). אם בכל זאתתרצו ל"החמיר", ולחשוש לדעת הרמב"ן ןלעשות את האוננות,עד רגע הפליטה עצמו שבו אשתך תצמיד לגופה, זה נראה לי עדיף.
ישנה מחלוקת לגבי איסור הוצאת זרע, האם הוא דווקא כשהאדם ראוי לפרו ורבו (דעת ר"ת בתוספות) או שהוא בכלל איסור עצמי (דעת הרמב"ן). המחלוקת נוגעת לנשים- האם נשים שאינן מצוות בפריה ורביה מותרות בהשחתת זרע או לא.
נראה לי שבמקרה שלך זה תלוי בכמה דברים-
האם המחלה היא וודאית לגמרי שכל הזרע שלך הם תאים מתים? האם זו וודאות של 100 אחוז?
אם כן, נראה שלרוב הדעות (אם כי לא לדעת הרמב"ן), אם הוצאת הזרע נעשית על ידי אשתך ולא "לבד", כחלק מחיי האישות שלכם, אם מדובר בזרע מת בוודאות זה יהיה מותר. כי בכל מקרה מדובר על משהו שקשור לחיי האישות, ונראה שחלק ניכר מהפוסקים חושבים כמו ר"ת.
מצד שני, לכאורה מדובר במשהו שלדעת ראשון חשוב הוא איסור, ש"פשוט" לפתור (כלומר- אשתך יכולה לעשות מה שתרצה עם ידיה, וכשזה מגיע לגופה להצמיד לגופה או משהו כזה...), אז למה שלא לחשוש גם לדעת הרמב"ן?
כך שזה תלוי במידת הרצון של אשתך ושלך... אם זה משהו שממש ממש קריטי לכם, ושניכם ממש רוצים, ומדובר אכן על מוות של 100 אחוז. זה יהיה אפשרי במקרים מסויימים ולא על דרך קבע (לחלק מהדעות שז"ל אסור רק בדרך קבע). אם בכל זאתתרצו ל"החמיר", ולחשוש לדעת הרמב"ן ןלעשות את האוננות,עד רגע הפליטה עצמו שבו אשתך תצמיד לגופה, זה נראה לי עדיף.
עוד תוכן בשורש
שיעורי תורה
עוד מהרב יניב חניא
עוד בנושא צניעות - בינו לבינה
מוצרים
